שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון/פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עיין בפנים שהסכים רבינו דלא כמהרש"ל דיחידאה הוא ותפס עיקר כה"ר מנחם הארוך דחוזרין ומקבלין עדות בפני בע"ד וראייתו מפורשת מדאמרינן בשבועות השביע עליהם חוץ לב"ד וכפרו ובאו לב"ד והודו פטורים ולענ"ד ראי' זו תמוה דהא התם מיירי להיפך שמתחילה אמרו שאינם יודעים רק כיון שחוץ לב"ד הי' יכולים לשנות ולומר להיפך שבאמת יודעים עדות משא"כ היכא שכבר נתקבל עדותן רק שהיו באופן שאין בו מועיל מאן לימא לן שיכולין לחזור ולהגיד כבראשונה דדילמא עבידי לאחזוקי שקרייהו ואין לומר שראייתו כיון שעכ"פ יכולין לשנות א"כ אינם נוגעים בעדותן הא ליתא דאעפ"י שיכולים הם לשנות מ"מ אינם רוצים להחזיק עצמם בשקרנים שיהא נראה כאלו מתחילה שהי' שלא בפני בע"ד העידו שקר רק בפניו לא היו יכולים להעיז ולכך בע"כ חוזרים ומגידים שקר בפניו וראי' לזה ממ"ש הריב"ש בתשובה סימן קכ"ז באשה שאמרה גירשתני דנאמנת לפי שאינה מעיזה בפני בעלה מ"מ אם אמרה כן מתחלה שלא בפניו אפילו תאמר אח"ז בב"ד בפני בעלה גריעא טענתה קצת שאולי עתה מעיזה בפניו כדי להחזיק דברי' כו' ואעפ"י שהרשב"א ז"ל חולק בזה כמבואר בב"י סי' י"ז מ"מ הרי רבינו ז"ל עצמו כתב שהריב"ש מהסוברים דחוזרים ומקבלים עדות וא"כ להריב"ש אין טעם זה שכתב רבינו (דכיון שאינו מעיז להעיד שקר בפני בע"ד מה לי שהגידו תחלה שלא בפני' או לא) מספיק דלדידי' י"ל שבע"כ הם מעיזים ומגידים אף שהוא שקר ועוד נראה לענ"ד שיש מקום לומר שאין יכולין לשנות ממה שהגידו תחלה דמההיא דכפרו שלא בב"ד והודו בב"ד דפטורים בלא"ה אין ראי' כלל דהתם טעמא אחרינא איכא משום דבעינן כפירה בב"ד דוקא וכיון שבב"ד לא כפרו אעפ"י שע"י השבועה שנשבעו חוץ לב"ד שוב אינם נאמנים להעיד בב"ד מ"מ אין זה כפירה בב"ד שחייבה תורה עליו אך דעדיין הי' אפשר לומר ראייתו מסיפא דקתני השביע עליהם ה' פעמים חוץ לב"ד וכפרו בב"ד חייבים על כל א' וא' וטעמא משום דאפילו כפרו ראוין לחזור ולהשביען אחרי שלא הי' הכפירה בה' פעמים הללו בב"ד ראוין הי' לחזור ולהודות א"כ מוכח דיכולין לשנות ממה שהגידו ראשונה שאינם יודעים וגם זה יש לדחות שהרי לכאורה קשה כיון שעברו על השבועה א"כ הרי הם פסולים ועיין באו"ת מ"ש בזה ומחדש נדפס חידושי הריטב"א על שבועות שעמד בזה ותירץ דאמרינן ששכחו ועתה נזכרו (או דפלגינן דיבורא אעפ"י שהם אומרים לשקר נשבענו אין נאמנים ע"ז) ולפי"ז י"ל דזה שייך דוקא לענין ששכחו אם היו בשעת ראיית העדות וכאותה שאמרו בכתובות רב אשי הוה ידע סהדותא לרב כהנא כו' לסוף אידכר אזל אסהיד משא"כ כשהגידו מתחלה הענין ועתה הם באים לשנות איזה דבר י"ל דלא מהימן דכיון שאמר גוף הענין לא שייך שכחה ולענין דינא כבר מבואר בירושלמי הביאו רבינו שעד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו נאמנים ומיני' יליף רבינו דה"ה לשלא בפני בע"ד אבל היכא שהעיד חוץ לב"ד עפ"י שבועה נראה דלא שייך אשתלי ועיין ח"מ סי' ק"ח וסימן צ"ב ובאו"ת שם ובשו"ת רמ"א סי' מ"ד ומ"ש רבינו שכן דעת בעה"ע שיכולים לחזור ולהעיד הנה בשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סימן רכ"ד כתב דכיון שנתקבל פ"א שלא בפניו יש לחוש לאחזוקי דבורי' ודומה לזה כתב בעה"ע שמי שהי' יודע עדות ובא להעיד לקרובו בב"ד ולא קבלוהו ונתרחק ובא להעיד אחר שנתרחק אין מקבלין אותו דעביד איניש לאחזוקי דבורי' כו' ע"ש וכן באו"ת סי' ל"ג שכתב שטעם בעה"ב משום דס"ל דכל שהעיד שלא בפני בע"ד שוב אינו חוזר ומגיד בפניו דעביד אינש לאחזוקי דבורי' ולפי"ז צ"ע מדברי בעה"ע שהביא רבינו שכתב ואם לאו סומכים על העדים עצמם ואמנם לענ"ד אין מזה ראיה דהתם קאי העדים מעידים בשינוי ממ"ש בשטר אבל לא מיירי שם לענין אם מגידים בכל הכתוב בשטר דבזה פשוט דעדותן מועלת דלא גרע מאם לא היו העדים בעיר כלל דבע"כ אנו סומכים על השטר כדמשמע מדבריו וכן מבואר להדיא במאירי הביאו בשיטה מקובצת לב"ק פרק הגוזל רק אח"כ כתב ומחדש התחילו הדיוטות כו' אין ראוי לדון באותו שטר ונראה דס"ל דבכה"ג אפילו אין העדים כאן אין דנין עפ"י השטר אבל האמת יורה דרכו שדעת בעה"ע כמ"ש רבינו וכמ"ש בתשובות הרשב"ץ ח"א סי' י"ג שבעה"ע כתב שאין דנין עפ"י עדות שנתקבלה שלא בפני בע"ד עד שתקובל פעם שנית וכן הביא לשון בעה"ע בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ט"ז שכתב ומסתברא דאי אתו סהדי ומסהדי זימנא אחריתי באפי' קבלינן לי' ואי לא כו' הרי להדיא דס"ל דחוזרין ומקבלין ומ"ש בשמו בסי' ל"ג גבי קרוב ונתרחק טעמא דידי' משום דכיון דאיפסיק האי דינא איפסק וכמ"ש בש"ך שם ומצאנו ראינו בשו"ת מהר"י בן ל"ב ח"ג סי' ק"ד שהביא תשובות הרשב"א דלעיל דס"ל בגירשתני כיון דעתה אומרת בפני בעלה נאמנת וכתב שמזה ראי' לנ"ד דחוזרין ומקבלין והנה מ"ש דהטור כהרשב"א ס"ל ומ"ש סי' קנ"ב דאינה נאמנת היינו בנתקדשה דוקא והאחרונים לא כתבו כן בדעת הרשב"א דבאמת דעתו דאפילו בניסת כיון דעתה מעיזה בפניו נאמנת והסכימו לדבריו שהרי ראייתו ברורה מההיא דכתובות דמיירי אף בניסת ולענ"ד משום הא לא אריא די"ל דקושיית הש"ס הוא ממ"ד דס"ל דרב המנונא איתמר אף שלא בפניו והרשב"א עצמו תברי' לגזיזי' שכתב בכתובות (ומחדש נדפס חידושי הרמב"ן על כתובות והמה מכונות להרשב"א) הביאו בשיטה מקובצת וז"ל ומי חציף כולי האי כו' ואע"ג דרב המנונא לא אמר אלא בפניו ה"ק מדקאמר ר"ה שאינה מעיזה פני' בפניו ומתירין אותה לכתחילה הו"ל למימר דשלא בפניו נמי אם נשאת מיהא לא תצא וא"כ עכ"פ אין כאן ראי' לסתור לדברי הריב"ש ומ"ש מהריב"ל שם שאין לחוש למה שנמצא בספר א' מהאחרונים נקרא חוקת הדיינים ע"ש הרמ"ה ז"ל דאין חוזרין ומקבלין עדות ואין ספק אלו כתב רמ"ה סברא זו שיש לחוש לחומרא אבל כיון שזה החכם לא כתב אלא שנראה מדבריו והוא עצמו כתב שסברת החולקים עיקר אין לחוש עכ"ל הנה בשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ הנ"ל הביא ספר חוקות הדיינים שחיברו הר"ר יום טוב אלאשבילי ז"ל שהוא הריטב"א ותא חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עלה דמילתא שכן נראה דעת הרמ"ה פרק הגוזל וכן הורו מקצת הרבני' ז"ל (אמנם בשיט"מ לב"ק הביא דברי הרמ"ה ואין שם משמעות אבל כדאי הוא הריטב"א לסמוך עליו שכך נראה מדברי הרמ"ה שם) וא"כ מ"ש רבינו דמהרש"ל יחידאה הוא ולא מצאנו לו חבר הנה מצאנו לו רב הרמ"ה ז"ל ומקצת הרבנים ולזה נוטה דעת הרשב"ש ז"ל בסימן הנ"ל שכתב דטענה זו דעביד לאחזוקי דבורי' טענה חזקה היא ראוי לחוש לה וכ"ש בזמן הזה כו' וכ"כ בסי' רפ"ז שהדעת מכרעת שאין יכולין לחזור ולהעיד ומ"מ רבו דעת האומרים להיפך וצ"ע לדינא.

ובענין הודאת האשה ששימשתו נדה האריך רבנו לפרש דברי הראב"ד הנה רבינו כתב דהראב"ד קאי אשימשתו נדה וליתא שהראב"ד כתב כן לענין מאכילתו שאינו מעושר ועיין בפנ"י דבשימשתו נדה גם הראב"ד מודה דנאמנת דאיכא למימר לאפרושי מאיסורא קא מכוונא שעתה היא רוצה להמתין עד שתטבול ואם תאמר עכשיו ראיתי א"כ תיצטרך להמתין מהיום והיא רוצה לטבול מקודם שכבר עברו איזה ימים ואמנם בנ"ד אין נ"מ כיון שהיא מודה על מה שהי' כבר זה ימים רבים לא שייך זה והנה דברי התוס' בב"מ שכתבו דנאמן לומר מזיד הייתי מפני שאינו רוצה להביא חולין בעזרה כפשוטן מורים כדברי הפנ"י דכל היכא דשייך לאפרושי מאיסורא מכוין יכול להשים עצמו רשע ולפי"ז נסתר ראיית רבינו ממתניתין דהאומרת טמאה אני לך דשאני התם שכוונתה לטובה שלא ידור עמה כל ימי' באיסור וניחא השתא הא דפריך בנדרים אי באשת ישראל ברצון מי אית לה כתובה ע"ש משא"כ בנ"ד לא שייך זה ולפי"ז הביא רבינו ראי' מהתוס' דב"מ לסתור שנראה מדבריהם דלאו לענין עדות דוקא איתמר וכל היכא דלא שייך לומר שכוונתו לשמים לא אמרינן אין אמע"ר ונראה דס"ל לפרש דברי התוס' באופן אחר דאי כפשוטו קשה דאם נימא דבכל גווני שייך אין אמע"ר ואינו נאמן להוציא עצמו מחזקת כשרות מה מועיל זה שאומר שהי' מזיד ואינו רוצה להביא חולין בעזרה סוף סוף הרי אומר שנעשה רשע ואין להאמינו שבשום פעם יצא מחזקת כשרות ולכך פירש כוונתם דדוקא בההיא דפלוני רבעני שהוא מעיד על פלוני ופוסל עצמו לעדות ואין אדם נאמן לפסול עצמו עד שיהי' שנים מן השוק מעידין עליו משא"כ כאן אין אנו דנין בדבריו אלו שאומר מזיד הייתי לענין לפסול עצמו לעדות רק לענין לפוטרו וכיון שהוא אומר שעושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה אין לנו לכופו וכן נראה ממ"ש התוס' ביבמות דף כ"ה ע"ב דאין לנו לכופו להביא חולין בעזרה לפי דבריו וארווח לן השתא דלא תיקשי קושיית אא"ז מהרש"א בריש מכות על התוס' שהקשו אהא דמעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות דהא נאמן לומר מזיד הייתי וע"ז הקשה אא"ז הנ"ל דהא אין אמע"ר ותירוץ התוס' דאינו רוצה להביא חולין בעזרה לא שייך כאן ולפי מ"ש ניחא דכיון שאין אנו דנין בדבריו אלו לענין פסול עדות כלל רק שאומר שאינו בר גלות ואינו מתכפר בכך אין לנו לכופו ובמקום אחר כתבנו ליישב קושיא זו בדרך חריף וכאן אין להאריך אחרי כי מצאנו ראינו בשו"ת מהר"י הלוי ובשו"ת גאונים בתראי שהשיב תשובה בארוכה בנ"ד ומבואר מדבריו שאשה זו ג"כ הי' הודאתה דרך תשובה ולכך הביא ראי' מדברי התוס' לכאן ומ"מ אין ראי' זו מכרעת שי"ל כוונת התוס' דדוקא התם שאומר לאפרושי מאיסורא שלא להביא חולין בעזרה משא"כ היכא דלא שייך אפרושי מאיסורא רק שאומר דרך תשובה וכן מוכח מדברי הראב"ד דאל"כ אכתי איכא לאוקמי במודה וכגון שהודאתה בדרך תשובה וא"כ תקשי בההיא דאומרת טמאה אני וע"כ דטעמא משום דקמכוונא לאפרושי מאיסורא וא"כ י"ל שגם כוונת התוספות כן ונלע"ד עוד בדעת הראב"ד דודאי לענין ממון אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והאומרת טמאה אני לך באשת ישראל ברצון דידעה דקא מפסדא כתובת' ואפ"ה קאמרה מסתמא מחלה ואע"ג שאינו מחויב להאמין לה מ"מ לפי דברי' הרי מחלה כתובתה ואפילו אם הי' יודע בבירור שאומרת שקר מכל מקום פטור וכדאמרינן בטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים דאמרינן דמחיל משא"כ לענין עוברת על דת דמיבעיא לן בש"ס דשמא א"צ התראה להפסיד כתובתה ואף לפי מה דקי"ל צריכה התראה מ"מ א"צ להתרות לה בפירוש שתפסיד כתובתה כמ"ש רבינו לקמן בשם הש"ג והיינו משום דאף ע"ג שהיא אינה יודעת שבזה מפסדת כתובתה מ"מ כיון שנתברר שעברה ע"ד אחר ההתראה קנסינן לה בכתובתה ואם כן בזה שהיא מודה שעברה ע"ד עדיין אין מקום לומר שמחלה כתובתה וכיון דאין אמע"ר ואינה נאמנת בדבור זה אין לנו לקונסה ולא הפסידה כתובתה ואפשר שלזה כיוון הפנ"י ג"כ ע"ש ואין לומר דאכתי נוקמה במודה ובהתראה בפירוש שתפסיד כתובתה ז"א דמבעיא בעי לן אי צריכה התראה ואנן ניקום ונפרש דמיירי ובהתראה בפירוש ועיין במ"ש הרמב"ם בפירוש משנה דהאומרת טמאה אני לך שכתב טעמא דהעיקר אצלינו דפלגינן דבורא ובמקום אחר הארכנו בזה הרבה וכאן אין להאריך אחרי שמוסכם מכל הפוסקים דלענין ממון ולענין שווי אנפשי' ח"ד ל"א אאמע"ר (ואעפ"י שהאו"ת סי' פ"ז כתב שלשיטת רשב"א בההיא דפלגינן דבורא גם גבי ממון כן אין נלע"ד וכמבואר אצלינו במקום אחר) וכמו שהאריך רבינו והח"צ סי' ק"נ בראיות ברורות מהאומר גנבתי או גזלתי אנסתי ופתיתי ע"ש אמנם מ"ש ותלמוד ערוך הוא בפ' החולץ מעשה באחד שבא לפני ר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל נאמן אתה לפסול עצמך כו' ע"ש ואין ראי' זו לבד מכרעת שהרי תלמוד ערוך הוא בפיו של הנימוקי יוסף קושיא זו דנימא אין אמע"ר ותירץ דזה דוקא בישראל ברור אבל זה אינו ישראל ברור א"כ אין כאן ראי' אלא דבתירוץ השני כתב דשוי נפשי' ח"ד וכמ"ש התוס' ושאר פוסקים ומ"ש רבינו דכיון שאינה פורשת בפרישות שאסרו חכמים עוברת ע"ד מיקריא בב"ש סימן קט"ו סק"ב אין דעתו כן וצ"ע ועיין עוד שם בסי' הנ"ל בח"מ וב"ש דמבואר דעת הפוסקים דבעינן התראה בפירוש להפסיד כתובתה ועיין בשו"ת מהר"י הלוי שדעתו בעוברת ע"ד והתרו בו אף מן התורה חובה לגרשה רבינו בספרו ב"ח סי' קט"ו לא כתב כך וכן עיקר לענ"ד ומה שמוכיח כן מלשון הר"ן בשם הרשב"א אין זה הוכחה ואדרבה מבואר להדיא ברשב"א גיטין דף פ"ט דאם רצה לקיים יקיים אפילו אחר ההתראה חוץ ממי שקינא לה כדינו ונסתרה דקי"ל אין קינויו מחול עכ"ל וכ"כ להדיא הר"ן בחידושיו למס' גיטין שם והרמב"ן שם וכן מוכח מדברי הרמב"ם פרק כ"ד מהל' אישות הלכה י"ו וז"ל עוברת ע"ד כו' אלא אם רצה לא יוציא ואעפ"י שלא הוציא אין לה כתובה וא"כ מבואר דמיירי בהתרה בה מדהפסידה כתובתה ואפילו הכי קאמר דאם רצה לא יוציא וכ"נ דעת הש"ע והאחרונים שם ותימה על מהר"י הלוי שלא שת לבו לדברי הרמב"ם וצ"ע.

זאת מודעת כל מקום שנרשם בפנים בעיגול נ"ב הג"ה מגדול א' הוא או מבנו הגאון מוהר"ר יהודה ליב או מנכד המחבר הגאון מו"ה יואל ז"ל ולפי שבקל יש לטעות בכתב ידיהם העתקנו סתם.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף