שו"ת הב"ח החדשות/צד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה גט שהשתדלו ממשומד א' אחר עמל ויגיעה רבה והוצאה כבידה ובבוא הגט נמצא בו פסול דמלת בשנת נכתבה הנ' כמו ג' שהקו הימיני נמשך למטה ואינו קו ממנו למטה רק רושם כמו דיו ניכר ואין הג' מגביה ירכה כדרך הג' רק הוא כג' של כתב משיט מה דינו והוא שעת הדחק שבלתי ספק אי אפשר להשתדל גט אחר ממשומד הנ"ל גם אם אפשר לתקן קודם הנתינה אם לאו.
תשובה נראה שאין לפסלו בשביל זה דפשוט בעיני דאפי' אם דלג מלת שנת לגמרי ולא כתב כ"א חמשת אלפים וכו' לבריאת עולם דכשר דלא גרע מאלו דלג מלת בשבת וכתב בשני או בשלישי דכתב הרא"ש ז"ל דכשר דברביעי אין לו פי' אחר ה"ה נ"ד פשיטא שאין לפרש חמשת אלפים כו' כ"א אשנים דאין לפרש אימים או חדשים דאסוכי מסכי להו ועושין מימים חדשים ומחדשים שנים ועוד כיון דדרך העולם למנות שנים לבריאת עולם אין לחוש כמ"ש התוס' והרא"ש פרק קמא דע"ז להכשיר היכא דדלג לב"ע דאע"ג דאפשר לפרשו למנין אחר כיון דאין אנו מונין כ"א לב"ע אין לחוש ונראה דכ"ש בנ"ד דפשיטא דאין מונין כ"א שנים לב"ע לא ימים ולא חדשים ולא יטעה בזה אפי' סכל בסכלין למנת מנין זה אימים או חדשים שהוא קודם מתן תורה כמה אלפים שנה ולא עוד אלא דמשמע מדברי הסמ"ג ז"ל והג"ה מיימוני דעיקר הנוסח כך הוא שכתבו בנוסח הגט שלהם בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני כך וכך לבריאת עולם הרי שלא כתבו שנת כך וכך ולא כך וכך שנים ובלתי ספק אם הי' מעכב בדעבד האיך השמיטוהו מן הנוסחא כיון שכל גט פסול בלא תיבה זו וכן גבי חדשים משמע שאין צריך להזכיר כך וכך ימים כי ידוע דאימים קאי דא"א לפרשו בע"א והתם פשיטא לע"ד דשרי דברוב המקר' כתב כך בא' לחודש בעשר לחודש בעשרים לחודש וכיוצא בזה וכן הביא הטור נוסחא זו בסי' קכ"ו ובאמת יש לתמוה קצת על הטור שהניח נוסחת הרא"ש אביו שכ' בסוף מס' גיטין נוסח הגט בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לב"ע הרי שהזכיר שנת ואפשר שט"ס הוא שהסופר דלג מלת שנת או י"ל דהטור סמך על מה שכתב אחר כך בשם הר"מ ז"ל ביום ראש חודש יכתוב יום א' לירח פלוני כו' ובחשבון השנים יכתוב בשנת כו' והביא דברי הר"מ לבאר לשון הנוסחא ומ"מ אין זה מספיק לגמרי כי הא הי' לו לבאר בנוסח כיון דבנוסח בא להודיענו איך יכתבו הגט לא הי' לו להשמט דהעולם יכתבו אחר הנוסח זו ולא יעיינו אחר הביאור. ומדברי הרא"ש נמי מוכח דגבי חדשים לא בעינן לכתוב כך וכך ימים שהרי גבי שנים כתב שנת כך וכך וגבי חדשי' לא כתב יום כך וכך או כך וכך ימים וזה ג"כ מוכיח דבלישנא דכך וכך לא משמע כ"א המספר לא היום או השנה וא"כ מדברי הג"ה במיימוני וסמ"ג מוכח שפיר דלא בעינין לא יום ולא שנה וא"כ לכל הפוסקי' שכתבוה אין לפסלו דבהא לא מצינו מחלוקת ופשוט הוא וא"כ כיון דלכ"ע אין לפסלו בדעבד א"כ אם נמצא בו טעות אין לפסלו דלא גרע מאם לא כתבו כמ"ש הת"ה ז"ל סי' רכ"ח ורמ"א בסי' ק"ל סעיף י"א גבי ראובן בן יעקב עד שנכתב יעקב בטעות וכתבו כיון דאם לא כתב כ"א ראובן עד כשר א"כ אין טעות וחסרון פוסל במה שא"צ לכתבו והביא ראי' ממקום לידה ופשיטא דלכתחלה צריך לכתוב ראובן בן יעקב עד כמבואר בטור סי' ק"ל כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו ואפ"ה הכשיר הת"ה אע"ג דשם יש לפקפק מכמה טעמים כמ"ש שם דלא שייכי בנ"ד אפ"ה הכשיר ולקמן אדקדק בזה אי"ה וכ"כ הב"י סי' קכ"ו בשם הר"ש ב"ר רשבץ גבי ההין שהתינוק קורא אותו חי"ת דבטופס הגט אינו נפסל דאפי' לא נכתב כלל כשרה וכ"כ הב"י סי' קכ"ז גבי ר' דהוי כמו ו' ולא קראה ר' כ"א א' במדינה ופסלוהו הרשב"א וכתב הוא דבטופס הוא כשר דלא גרע מלא נכתבה כלל. א"כ מוכח מדברי כולם דבמקום דאם לא נכתבה כשרה ה"ה טעות כשר ולא מקרי מזוייף מתוכו ופשיטא דכאן אין שייך לומר דנשתנה הענין שהרי אין לו פירש כלל וכמ"ש עוד אי"ה ועוד דמשמע מדברי ת"ה דאפי' אם שינה הענין בדבר שא"צ לכתבו כשר שהרי הביא ראי' ממקום לידה והתם אשינה קאי כמ"ש בהדיא ולקמן אכתוב בזה אי"ה וכ"כ הר"ד כ"ץ בהדיא בית ד' דבמקום שאין צריך לכתבו אפי' שינה כשר כמו לבריאת עלמ' בה' והאריך שם והתימה מה שראיתי בש"ע ס"ס קכ"ו שכתב מהרמא"י בהג"ה די"א דאם כתב לבריאת עלמה פסול ונרשם שם מספר דרכי משה הר"ד כהן ותימא הוא שהרי הוא הכשיר בהדיא ואפשר דעל השואל נתכוון ולי אינו שוה לסמוך על השואל שסתם דבריו אלא על המשיב שראיותיו מבוארים לפנים והשואל לא ידענו אם בר סמכא הוא וכ"ש שגם מת"ה מוכח הכי דמדמה להו אהדדי: הן אמת כי צ"ע בדברי התוס' דף כ' דמשמע דשינה גרע טפי מאם לא כתבו כלל והם דברי ר"י ז"ל ור"י בעצמו כ' בהפך גבי מקום לידה דכשר בשינה כיון דאם לא כתבו כשר הרי שתלה שינה בחסרון ואין כאן מקום להאריך. וגדולה מזו יש לתמוה על מהרמא"י שגבי מקום לידה משמע דפשיטא לי' דאם שינה כשר דהכי כ' סי' קכ"ח אם שינה במקום העמידה י"א דכשר כמו במקום לידה משמע דבמקום הלידה פשיטא לי' דאם שינה כשר וכמ"ש הב"י בש"ע וא"כ הוא מטעם שאין צריך לכתבו כלל דמטע' זה התיר ר"י ז"ל כמ"ש כל החבורה משמו וא"כ למה גבי עלמה מספקא לי' ובודאי שיש לחלק ביניהם מ"מ מי לחשו לרב לומר כן כיון שהפוסקים כגון ת"ה וכמה רבוותא הסכימו עמו לראי' זו כמ"ש שם מי לחשו לחלק וכ"ש להקל להכשיר במקום שינה לידה. ומ"מ בנ"ד לכ"ע כשר דאין כאן שינה. וגדולה מזו כ' הר"ד כהן דלא הוי שינה אלא במקום שיש לפרש ענין הגט לענין אחר מענין הגירושין כהני דאתמרו בגמר' ודין למהך וכיוצא כמפורש שם אבל לא שינה שאינו מענין הגירושין אלא דברים זרים אע"ג דבנ"ד גבי עלמה יש פירוש אחר ויש לחוש שיפרשו עלמה נערה ויאמרו שאין כוונתו לבריאת עולם מ"מ כיון שאין שינוי בענין הגירושין הכשיר כ"ש כאן שאין לו פי' אחר כלל ועוד נראה שאפי' אם היתה מלת שנת מעכבת כשר בנ"ד כיון שאנו מכירין סיגנון הדבר אין לפסלו בשינוי אות א' כמ"ש הב"י בסי' קכ"ו בשם בעל העיטור ז"ל דאם דילג במלת ברביעי היו"ד או השי"ן האמצעי מן בששי או תיבה אחרת שניכר שהוא ט"ס אין לחוש כ"א בגוף הבעלים או בגוף הממון משמע דגם בתורף כשר שהרי רביעי וששי הוא הזמן שהוא שייך לתורף ואפ"ה הכשיר כיון דמוכח מתוכו ואנו מכירין שהוא ט"ס. ומוכח מזה דמלה זרה שאין לה פי' אחר כלל עדיף טפי שהרי אין לך מלה זרה מרביעי במלת ברבעי ובשי במלת בששי ואפ"ה הכשיר וכן מוכח מדברי מהרד"ך דמלה זרה יש להכשיר דאין דרך בני אדם לכתוב מלות זרות בגט וניכר שהוא ט"ס ולא כמו שעלה ע"ד מהרא"י במלה זרה ואע"ג דיש לדחות דרביעי ג"כ אינו מן התורף דאם לא כתב בשבת כ"א החודש כשר כמבואר בגמרא והפוסקים מ"מ מדכתב כ"א בגוף הבעלי' כו' משמע בשאר תורף כשר ואפי' נדחק דחדא מן התורף נקט וה"ה לכולהו מ"מ נקוט מיהו פלגא היכא דא"צ לכותבו כשר וא"כ בנ"ד שנודע לכל וניכר מענין סיגנון הדבר דבלא"ה אין לו פי' אחר כלל פשיטא ופשיטא דכשר. כ"ש שאינו גט ממש כ"א כתיבה משיט וכל הגט כתיבת אשורית פשיטא דמוכח דט"ס היא ולענין לתקנו ודאי אם היה פסול גמור נ' דאין לתקנו שמה שכתב הרא"ש והביאו הטור סס"י קכ"ו לתקן. לא כתב שם אלא הווין שלא האריכן דבדיעבד אם ניתן הגט אינו מעכב כמ"ש הרא"ש בהדיא ולכן לכתחלה במקום הזיוף שרי בתיקון אבל בדבר שהוא פסול בדעבד ממש האיך אפשר בתיקון כו' לפי"ז לעולם במקום הדחק אם שינה שמו ושמה כההוא עובדא דתלמודא פרק התקבל שהיה שמה תפאתה וכתבו נפאתה או איפכא הרי אפשר בתיקון וכן עובדא דרשב"א שהביא הב"י מר' שהיה גג שלה קצר הרי אפשר בתיקון וכן כל דבר נתקן בדעבד כי הבעל צוה לכתוב גט כשר וכן מהרמא"י לא כתב בסי' קכ"ה כ"א היכא שכתב ההין חתין שהיו נוגעין בגג וכן קופין והתינוק קורא ה' וק' דבדעבד מכשירין במקום עיגון וכן במהרי"ק בשורש ע"א הביא תשו' הרא"ש אה' וק' ולפני זה כתב דבדעבד כשר אם הם נוגעין כמבואר שם וכן הב"י בסימן קכ"ח כתב דבר זה גבי דביקות שתי אותיות אבל מה שבדעבד פסול אין לתקנו אם לא הסופר שהוא שליח הבעל כדאית' בגמרא והביא הטור והש"ע סי' קכ"ב דאם נמצא הגט פסול יכולין העדים לכתוב גט אחר והוא מגמרא הנ"ל שהבאתי והטע' דמי קאמר כתובו חספא והבו לה אבל שיתקנם הב"ד בפסול גמור ברור בעיני כי נשתקע הדבר ולא נאמר ועוד דבנדון זה פשיטא דאין תיקון שהרי נתן הבעל הגט לשליח להוליכו ובודאי ברור זה אם נמצא פסול כתוב בתשו' הרשב"א והביאו הב"י בסי' קכ"ב דאין לכתוב אחר כ"א ברשותו אפי' הסופר דלזה עשאו שליח דווקא וא"כ מה לי לכתוב אחר או לתקנו ולפ"ז היה צ"ל דווקא לכתוב אחר אסור אבל לתקנו מותר וזה לא נזכר שם בכל הסי' ולא בשום פוסק ואדרבא משמע שם שפסול ואין לו תקנה שכ' הרשב"א וז"ל ומ"ש אם יש תקנה כו' עד אבל אם עשאו שליח כו' משמע דבזה אין תקנה וכ"כ הריב"ש סי' שי"ד שאין לתקנם כ"א הסופר שהוא שליח הבעל ונהי דהרא"ש סבר דשרי בב"ד לתקנם היינו כמ"ש ולא בפסול גמור ובנדון זה אפי' הסופר אסור כמ"ש וכ"כ מהרא"י בסי' קכ"ה דאם אין התינוק קורא ה' פסול אפי' בדעבד ולא כתב לתקן במקום עיגון ופשוט הוא. ועוד איך אפשר לתקן והלא חק תוכ' ול"ד לה' וק' וכמ"ש מהרי"ק שורש צ"ח דהתם בלא"ה בדעבד כשר כמ"ש הוא שם וכדמשמע בגמרא ומדינ' לא בעינין אבל נ' שנעשה ג' אם יתקן פשיטא דהוי חק תוכ' וכ"כ מהרי"ק בהדי' שורש ע"א שאותן הפוסקין שהכשירו להפריש הרגל הה' והק' היינו אם לא נפסד שם האות לגמרי מחמת הדיבוק שהתינוק קורא אותו אבל אם הוא ח' לגמרי אין תקנה בהפרדה דהוי חק תוכ' ובסי' צ"ח כ' דאפי' אם האות ניכר אין להפריד לכתחלה וא"כ אם הי' ג' גמור' פשיטא דפסול מיהו זה יש ליישב דנוכל לתקן כדרכו היינו למחוק כל ירך הנ' עד הגג ולהפסיד צורת האות לגמרי דאז לא הוי חק תוכ' כדאי' גבי תפילין בא"ח סי' ל"ב וכן משמע דברי מהרא"י שכ' סי' קכ"ה דבמקום עיגון יתקן ועיין בא"ח סי' ל"ב כיצד יתקן משמע כוונתו לתקן כדינו אע"פ שמדברי מהרי"ק בשורש ע"א שמשם מקור הדין זה לא משמע כן ששם כ' להפריד בסכין משמע להפריד הדבוק בלבד והטעם משום דס"ל דהדיבוק אינו פוסל בדעבד כיון דהתינוק קורא אותו וכמ"ש שם בשם הפוסקים גבי תפילין א"כ היה אפשר בתיקון מחמת זה אך מחמת שהוא פסול גמור אין לתקנו כמש"ל. וכל זה אם היה פסול גמור אבל לפי מ"ש דבדעבד כשר היה נראה לכאורה דשרי בתיקון כמ"ש הרא"ש ומהרי"ק אלא שצ"ע גדול על הרב מהרמא"י דשם באותו סי' סעיף ו' כתב דאם שני אותיות נוגעין אין להפריד ויש מקילין בשעת הדחק לתקן קודם שיחתמו העדים כשהבעל מצוה לתקן עכ"ל הרי שאפי' בשעת הדחק לא התיר כ"א קודם חתימה וכשהבעל מצוה דווקא. ולקמן התיר סתם ופשיטא דגרידת האות עצמו גרע טפי מב' דבוקים כמבואר בפוסקים גבי גט ותפילין ואפי' נאמר דגם לקמן מיירי קודם חתימה וכדכתב בתר הכא אם צריך לתקן אותיות יתקנם קודם שיכתוב כדת משה וישראל וכן נראה לי האמת שזהו דעתו והאי ואינו צריך לתקן קאי אדלעיל נמי מ"מ מה שכתב סתם יתקן ולא הזכיר שדווקא בציוי הבעל צ"ע ודוחק לחלק בין שעת הדחק לחוד ובין שעת הדחק ועיגון דפשיטא דשעת הדחק נמי פירושו עיגון ובלא"ה הנה דבריו לקוחין מדברי הב"י ז"ל ונראה לפענ"ד דלא להכי נתכוון הב"י דהכי כתב ושמא סבר הרא"ש דנהי דבגרידת הדבוקים לא מפסל משום חק תוכ' מ"מ צריך שיגררם הסופר שכתב הגט בציוי הבעל כנ"ל ונ"ל דאין כוונתו במצות הבעל שהבעל יצוה לתקן אלא ר"ל הסופר שכתב הגט בציוי הבעל ולכן שרי לו לגרר דלא אמר לכתוב חספא ולמיהב לה וכמ"ש הריב"ש כמו שהבאתיו דבריו לעיל אבל אין הבעל צריך לצוות לתקן ואין ספק בפי' זה אם לא שיש להרב ראי' ממקום אחר ומ"מ דברי הרב צ"ע אם לא שנחלק בין גרידת ה' וק' לב' אותיות דבוקות מטעם שכתבתי דמדינא לא בעינין אפי' לכתחלה למיתלי לדעת קצת פוסקים וכדמשמע בגמרא דדווקא ספר כ' הכי וכמ"ש מהרי"ק כללו של דבר דאיכא לפקפק טובא בתיקון האותיות ונראה לפענ"ד דלענין מעשה אין לתקן בשעת הדחק אם לא קודם חתימה לפחות כיון דהריב"ש חולק על הרא"ש בזה ואע"ג דבדעבד כשר בלא תיקן אפשר דתיקון גרע טפי ובפרט בנידון כזה שהבעל נתן להוליכו דגט זה נתן להוליכו וכמ"ש עוד נפל ספק בגט במקום עמידת העדים ואף כי אינו צריך לפנים מ"מ אגב אורחי' יש לשאול אם לא כתבו מקום עמידת העדים בגט אם מעכב בדעבד ומשם נלמד בדבר שאין כותבין בגט כ"א לכתחלה אם שינוי מעכב בו כי הוא צריך לשאילתינו שהפוסקים לא כתבו רק שצריך לכתוב בגט מקום עמידת העדים בשעת חתימה כמבואר בטור סי' קכ"ח וכן בש"ע וביאר שם שצריך לכתוב למנין שאנו מנין כאן במתא פלונית וכולם כתבו דאם שינה והזכיר שם מקום אחר פסול ולא הזכירו אם לא כתבו כלל מאי דינו ולכאורה נראה לדקדק דפסול אפי' בדיעבד אם לא כ' מדפסל בו שינוי דהרי כבר כתבו כל החיבורים בשם ר"י ז"ל דאם שינה מקום הלידה כשר דא"צ לכתוב מקום הלידה בגט והנה לא אאריך בדברי החולקים עליו יען כי קיימ"ל כר"י בהא כמו שהסכימו האחרונים כמ"ש בע"ה וא"כ אי ס"ד דגם מקום עמידת העדים אינו מעכב בדעבד א"כ למה פסול בשינוי מ"ש ממקום לידה ואפי' אם נחלק בין מקום לידה למקום עמידת העדים דשינוי מקום עמידת העדים ניכר יותר ממקום לידה וכמו שכתב הבית יוסף ז"ל סימן קכ"ו לתרץ את בעל התרומה ז"ל שהכשיר במקום לידה ופוסל במקום עמידת הבעל מ"מ קשה למה גבי עמידת הבעל משמע דפשיט לי' להב"י בעל הש"ע דשינוי אינו פוסל שלא הזכיר כלל דשינוי פוסל בו כמו שהזכיר גבי מקום עמידת העדים ואם הי' שינוי פוסל יותר הי' להשמיענו עמידת הבעל מעמידת העדים דהוי רבותא טפי כיון דעמידת הבעל הרבה פעמים שא"צ לכתוב כמ"ש שם וא"כ אם שינוי פוסל הוי רבותא גדולה משא"כ עמידת העדים שצריך לכתוב לעולם לא הוי רבותא כולי האי. ועוד שהרי מהרמא"י ז"ל כתב שם מחלוקת בעמידת הבעל והסכים שבשעת הדחק יש להקל ואלו בעמידת העדים משנה שלימה שנינו הי' במזרח וכתב במערב כו' ולא נחלק שום אדם ע"ז וזה א"א לומר בעולם דשינוי מקום עמידת העדים יהי' ניכר יותר משינוי מקום עמידת הבעל דלמה נודע מקום עמידתם יותר ממקום עמידת הבעל. ועוד לדברי המכשירין בעמידת הבעל משמע דמכשירין אפי' במקום עדים וכתבו במקום אחר כיון שא"צ לכתבו דהא סתמא הכשירו מהאי טעמא ולא חלקו בשום דבר וא"כ פשיטא דאין לחלק בהאי טעמא דמי שידע בשינוי מקום העדים ידע גם בשינוי מקומו גם א"ל דלעולם בדעבד אין מעכב רק לכתחלה הצריכו חז"ל לכתוב עמידת העדים והוא ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ולכן שינוי פוסל בו משא"כ מקום לידה ומקום עמידת הבעל והאשה אינו ממטבע שטבעו כלל אלא שהרגילו האחרונים לכתבם מכח חששא דשני יוסף בן שמעון וכמ"ש בעל ת"ה בסי' רכ"ח ולכן אין השינוי פוסל בו דזה אינו שהרי הת"ה באותו הסי' האריך להוכיח דאם נכתב טעות בשם העד כגון עובדא דידי' שנכתב יעקב אבי עד בחק תוכו' אין לחוש כיון שהגט כשר בראובן עד לחוד בלא בן יעקב והביא ראי' מדברי ר"י הנ"ל שהכשיר בשינוי מקום לידה כיון דאין צורך לכתבו ה"ה בנדון זה כיון שא"צ אין לפסלו בטעות או חסרון ומדהביא ראי' ממקום לידה משמע דגם שינוי אין פוסל בו כיון שמדמהו למקום לידה ואם הי' מקום לחלק ביניהם א"כ גם על טעות וחסרון אין משם ראיה ולקמן אכתוב עוד ראיות בזה דס"ל הכי וא"כ קשה מה ראיה ממקום הלידה דהתם אין צריך לכתוב אפי' לכתחלה משא"כ שם אבי העד הוא מתקנת חכמים כמ"ש הטור סי' ק"ל כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו ונראה מדבריו שהוא מפרש מה דאמרינין פרק השולח התקינו שיהי' העדים מפרשים שמותיהם בגיטין היינו שלכתחלה הי' חותמין בלא שם האב והתקינו שיהי' חותמין בשם האב וכמ"ש הב"י שם ואע"ג שמדברי ת"ה סי' קל"ח משמע שהוא מפרש שלכתחלה הי' חותמין בלא שם כלל רק אני עד אם הי' מכירין ח"י הי' כשר והתקין ר"ג שיהא מפרש שמו מ"מ לכאורה בלתי ספק לא הי' הת"ה עושה מעשה בגט נגד הטור שדרכו להחמיר ולדקדק ביותר וכן משמע לישנא דמתניתין איש פלוני עד כשר משמע דכשר בדעבד מדלא קתני העדים חותמין איש פלוני עד כו'. וכולה מתניתין אדעבד קאי והכי מוכח' לישנא דמתני' דתנן איש פ' ולא כתב עד כשר וכן הי' נקיי הדעת שבירושלים עושין ואי אלכתחלה קאי לא שייך לומר דנקיי הדעת עושין והלא הכל צריכין לעשות כן וא"כ כולן עושין כן אלא ש"מ דלכתחלה צריך לכתוב איש פלוני בן איש פלוני עד ובדעבד כשר בלא עד ונקיי הדעת הי' עושין גם לכתחלה ויש לדחות קצת ואין להאריך ומ"מ ברור הוא כמ"ש לכאורה וא"כ מה ראי' מייתי ממקום לידה אלא ש"מ דכל מקום דבדעבד כשר בלא כתבו אפי' אם שינה כשר וכן מבואר בכתביו ז"ל סי' קצ"ו דבדעבד כשר אם שינה שם אבי העד כיון שא"צ לכתוב וכמו שהעיד מהר"מ מפדוואה ז"ל עליו בסי' ה' וי"א וא"כ מוכח דמקום עמידת עדים פוסל בדעבד מדפסל בו שינ' אלא שיש לדקדק על דברי ת"ה לפ"ז דמדברי הרא"ש משמע ברור דכל דבר שצריך לכתוב לכתחלה פוסל בו שינוי שהרי דקדק פ' הזורק אמאי דפריך בגמרא אהיה במזרח מאן אלימא בעל היינו שינה שם העיר ומאי פריך דילמא שם עירו היינו שם מקום דירתו והי' במזרח הוא מקום עמידתו ומדלא מוקי לה הכי ש"מ שא"צ לכתוב מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיבה כו' ואח"כ כתב וגם עירו ועירה אין עיכוב בכתיבתו דמתניתין לא קאמר אלא שינה אבל אם לא כתב כלל לא מיפסל גיטא בהכי עכ"ל וא"כ קשה דכיון דגם עירו ועירה אין צריך לכתוב א"כ הדרא קושיא לדוכתא. דאמאי לא משני דאמקום עמידה קאי דנהי דאין צריך לכתוב הרי גם הדירה א"צ לכתוב ואפ"ה פסול ולקמן אדקד' עוד בע"ה אלא ש"מ דמקום דירה צריך לכתוב והוא ממטבע שטבעו חכמים לכן פסול בשינוי משא"כ מקום עמידה ומקום הלידה א"צ אפי' לכתחלה וזהו מדוקדק בלשונו בביאור דגבי מקום כתב א"צ לכתוב ובמקום דירה כ' אין עיכוב בכתיבתו וכ' אח"כ אם לא כת' לא מפסל גיטא הרי מבואר כמו שכתבתי והב"י תירץ בענין אחר שכ' סי' קכ"ט דהחילוק בין מקום דירה ללידה הוי מטעם דמקום דירתן ידוע לכל וכשרואין שינוי המקום אמרו לא זהו שגירש משא"כ לידה אינו ידוע לכל ומ"ש ר"ת והרא"ש דכיון דא"צ לכתוב אין השינוי פוסלו לא כתבו טעם זה אלא לומר דלא מפסלי העדים דחתימי אשקרא וקאמרי כיון דא"צ לכתוב לא קיימא עדים עלי' ואין כוונתם להכשיר שינוי בכל מקום דא"צ לכתבו אלא במקום דליכא למיחוש לקלקולא. אבל במקום דאיכא למיחוש לקלקולא. כגון דירתו ואבי הבעל והאשה פסול וא"כ הי' אפשר לומר דגם ת"ה ס"ל הכא דכל דבר דצריך לכתוב לכתחלה פוסל שינוי משום דחתימי סהדי אשקרא והתם היינו טעמא דאינו פוסל משום דליכא שקרא התם שהטעות והשינוי נמצא בשם אבי העד ולא חתם העד ע"ז וא"כ אין להוכיח מת"ה דעמידת העדים פסול בדעבד אבל לפי דעתי כיון דהטעם דבמקום דצריך לכתבו חתימי סהדי בשקרא. ובאין צריך לא חתימי סהדי אהא א"כ איך אפשר לומר סברא זו בחתימתם ששינו הם עצמן שם אביהם שאף דא"צ לכתבו מ"מ הרי הם חתמו עצמם שקר ומאן לימא לן דתלינין דשגגה הייתה שלא דקדקו בדבר שאין צורך בו כיון דאיכא לחלק שפיר בין זה למקום לידה דמקו' לידה הוא כתוב בגט וסהדי לאו אכולא מילתא דשטרא חתמו ומה שא"צ לגט לא קראוהו כלל ולא דקדקו בו כדמייתי מפרק האש' שנתארמלה אבל חתימת ידם שחתמו הם עצמם מאן לימא לן דאין מדקדקין בו אף דאין צריך מ"מ נזהרין שלא לחתום שקר והתימ' דמשמע מדבריו שרוצה להשוות דברי ת"ה לדבריו ולפי דעתי א"א ליישב דת"ה ס"ל הכי מלבד דמבואר בלשונו דאין הטעם כדבריו אלא דמה דא"צ לכתו' אין חסרון פוסל בו וכמו שהעיד עליו מהר"ם ויש עוד לדקדק בדבריו מ"ש הב"י את"ה ואין להאריך שאינו מענינינו וע"כ צריכין אנו לומר דס"ל להת"ה דלא כדברי הטור אלא דלכתחלה רשאין לחתום פלוני עד בלא שם אביו וכן משמע לשונו שם וא"כ אין להוכיח מדבריו דעמידת העדים פסול בדעבד וכן מוכח מדברי הרא"ש שכ' גבי מקום דירתו דלא מעכב דמתניתין לא קאמר כ"א שינה א"כ גבי עמידת העדים נמי נדיק הכא דאי מעכב אמאי קתני הי' במזרח כו' שהוא שינוי ולא קתני היכא דלא כ' עמידת עדים אלא ש"מ דווקא שינוי פוסל וזהו ראי' ברורה א"כ דבר הצריך לכתחלה פוסל בו שינוי כמו שהוכחתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |