שו"ת הב"ח החדשות/צב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עץ החיים ועץ הדעת הנטועה בגן כבוד החכ' השלם מוהר"ר ליבא שי' כו'.
הנה שאלו מאתי להכניס ראשי בדבר גט מצוה לאשר הבעל משומד בן משומד כו' ע"י המפורסמים ברשעתם בשם קאזקי ובטורח גדול ובממון הרבה כו' והנה הדבר הי' קשה מאד בעיני גם כי העיד על הבעל על ששמו דוד ושם אביו שמואל והוא משומד בן משומד והי' מכירו מפני שהוא מאנשי עירו וגם העיד ששם אמו שארקא היא אחותו של הפרנס חיים ז"ל מק"ק בוטשאטש מ"מ לא הי' מכיר שם אשת' גם לא הי' מכיר מאיזה מקום נשא אשה ועם כל זה נסמכת במה ששנינו בשעת הסכנה כותבי' אעפ"י שאין מכירין גם שרש"י פרק התקבל פי' בשעת הסכנה כגון שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי מ"מ נראה כל היכא דאיכא למיחש שתשב עגונה כל ימי' כשעת הסכנה דמי כמו שמבואר מפרש"י גופי' בסוף יבמות גם הרמב"ם כתב אמי שהי' מושלך בבור גופי' שזה כשעת הסכנה וכו' אלמא דלא מפרש מה שכתב אמי שהיה מושלך בבור בשעת הסכנה כותבין דהיינו לומר מפני שהי' מסוכן למות אלא נראה שהיה מפרש בשעת הסכנה כההוא דפ' במה מדליקין ובשעת הסכנה מניחה על השלחן ודיו והיינו לומר בשעת השמד שאינם רשאים לקיים המצות מפני שהוא שעת הסכנ' שאינן רשאין לקיי' המצו' אין לפרסם לחקור אחר שם האשה ושם האיש פן יודע שמקיימין המצות לכן כותבין ע"פ הבעל אע"פ שאינם מכירין ומשם למדין דכל היכא דאיכא חשש עיגון דכשעת הסכנה דמי וא"כ כאן נמי שהדבר נחוץ כיון שהבעל משומד א"כ איכא למיחש לשמא התעיף בו עיניך ואיננו ויברח ללחום מלחמתו כמנהגו שזה שבתו הבית מעט ואולי יהרג ותשב אשתו עגונה כל ימיה ובלי ספק שמטעם זה דכשעת הסכנה דמי' כותבין גיטין ושולחין אותם מארץ תוגרמה ומארצות אחרים ואע"פ שאינם מכירין במקום הכתיבה שזה המגרש הוא בעלה של האשה שבארץ אחרת וגם אין יודעין שם האשה כי אם ע"פ הבעל אלא ודאי חשבינן להו כשעת הסכנה וא"כ כאן נמי שלא היה לפנינו מי שידע שם האשה סמכינן ע"פ הבעל מפני העיגון. ואע"פ שהוא משומד שהרי בההוא דמי שהושלך בבור קאמרינן סתמא ובשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין ולא מפליג בין משומד לשאינו משומד אלא ודאי דתקנת חכמים כך הוא ובכי הא ודאי אמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' וגם במה שיראו עיני דמר שהקרה ה' לפני הסופר ששורה אחת בגט אינו מעורה היה דעתינו נוטה להקל ולא הייתי מצריך לכתוב גט אחר מהך טעמא כיון שהוא משומד: ובגדולה מזו כ' מהרי"ו להקל בגט משומד מטעם שהדבר נחוץ כנודע למכ"ת בתשובתו סי' י"ד וגם באינו משומד אין דעתי העני' סובלת להצריך לכתוב גט אחר באינו מעורה וראיה ברורה מדתנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר ומוקי' לה ר"א כגון דידע כי מחתתא דמגילתא והתם אינן מעורין שיטות שבסוף הדף הראשון עם שיטות שבראש הדף השני ואפ"ה לא חיישינן לזיופא ולומר שמא יכתוב בסוף דף הראשון או בראש דף השני מה שירצה כ"ש דלא חיישינן לזיופא למכתב בין שיטה לשיטה כמו שנמצא בסדר גיטין דמשום דחיישינן לזיופא בעינין מעורה ומשמע דההוא ודאי דשייר מקצת הגט כשר היינו לומר דכשר לכתחלה ולא מצרכינן אחר ככל שאר המקומות ששנה התנא כשר דהיינו לכתחילה וא"כ למה לנו להחמיר לפסול גט ולילך בחושך כיון שאין לזה לא שורש ולא ענף ולא רמז בתלמוד ובחבורי גאונים ולכן צ"ע על מה שכתב הגאון מהרמ"א ז"ל בהגהותיו שאם לא עירה י"א שהוא פסול חפשתי בכל הספרים והסדרים שבידי ולא מצאתי מי שכתב לפוסלו שהדבר ברור שמ"ש בסדרי גיטין שיש לערות מההיא דהמביא תניין דקאמרינן לא צריכא במעורה אינו אלא דמשמע מיני' דלפעמים הי' כותבין אותו מעורה לפיכך נכון ליזהר לכותבו מעורה לכתחלה עצהיו"ט כי היכא דליהוי טפי ספר א' או מטעם שאפשר לבעל הלעז לומר שאפשר לזייפו לכתוב בין שיטה לשיטה דב' הטעמים האלו נמצאו בסדר גיטין והיינו לכתחלה אבל אין להוכיח משם דבעינן דווקא מעורה ולפוסלו אם אינו מעורה והדבר פשוט בעיני הכל דהלשון לא צריכא דמעורה אין לו משמעות אחר כ"א כדפרישית דלפעמי' על המעט היה כותבין אותו מעורה אבל ודאי סתם גיטין בימי חכמי התלמוד לא היו מעורין כל עיקר ותדע שאם אתה אומר דבעינן מעורה מדין התלמוד לפחות לכתחלה בלי ספק שכך היו נוהגין לכתוב כל הגיטין שלהם מעורה וא"כ מה ס"ד דמקשה דקאמר ות"ל דספר א' אמר רחמנא כו' אלא ודאי סתם כל גיטין בימי חכמי התלמוד לא היו מעורין ולפיכך פריך מאי קבעי באומר הרי זה גיטך ע"מ שהנייר שבין שיטה לשיטה יהיה שלי הא פשיטא דלא הוי גט דספר א' אמר רחמנא כו' ומשני ל"צ הך בעיא אלא היכא דנכתב מעורה וא"כ שמעת מיני' דכל סתם גיטין אינן מעורין לכתחלה וכך ודאי הדעת נותנת דלעולם צריך שהשיטות יהיה מיושרות והכתב נאה ומתקבל ולא מבולבל וכשהוא מעורה כמנהגינו נראה כמבולבל. וראי' ג"כ דהא ודאי שכל התורה נקרא ספר א' וכדאמר ר"ש בהקומץ אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתי' לקוח את סה"ת הזה דפשי' כמו שפירש ספר כריתות (חסר וכמדומה שכך צ"ל הוא ספר א' דוקא) ה"נ לפחות חומש אחד ספר אחד הוא ואפ"ה אין כותבין אותו מעורה אלא כמו שכותבין שאר ספרים אלא ודאי דבהך בעיא דוקא קאמרינן דלא קמבעיא לי' אלא היכא דאמר והנייר בין שיטה לשיטה שלי דכיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי ורחמנא אמר ספר א' אבל כשאינו עומד לקצוץ כשר כיון שהוא בחתיכה א' וכמ"ש מההוא דשייר מקצת גט וכו' וכ"כ הר"ן שאם היה בא א' לכתוב השיטות מעורין בס"ת היינו גוערין בו מפני שנראה הכתב מבולבל ואם היינו מדקדקין בכתיבתו לכתחלה כמו בס"ת כיון שנקרא ספר ראוי' היה שלא יהי' מעורה אלא שאין לשנות המנהג שנהגו קדמונינו אבל בדיעבד ודאי נראה שהוא כשר ואפילו באינו משומד אין להצריך לכתוב גט אחר ואצ"ל משומד כנ"ד. ועוד שמעתי שכל חכמי ספרד וכן שאר חכמים אין כותבין אותו מעורה כל עיקר: וגט א' נשלח בידי ממצרים אין בו מעורה כלל וכגון זה ודאי יש לנו לומר כההוא דפ' אלו טריפות אינהו מיכל אכלי כו' ובעבור כ"ז לא הייתי מצריכה לכתוב אחר ועל שאר דברי ההרשאה והגט לדעתינו נכתב כהוגן וגם כינוי השליח כתבתי בהרשאה אע"ג דבכ' מהרי"א נמצא דאין צורך מ"מ נראה טוב לכתוב גם הכנויים וכן ראיתי בהרשאה הנשלח ממצרים וגוף הסדר עשיתי ע"פ הסכמת מהרי"א ז"ל שהיה הבעל מזכה הגט תחלה לאשה כשנתנו ליד השליח ואח"כ אמרתי דלרווחא דמלתא תעשנו ג"כ שליח להולכה כי כן הסכימו אחרונים עמו ומפני שהוא ואביו משומדים נכתב בגט וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי גם קיבל ע"ע בחרם ובש"ד ובכל האלות שבתורה שלא לבטל הגט כו' כמו שנכתב בהרשאה כי כן נמצא בדברי אחרונים לגבי משומד והדברים פשוטים והנה מעכ"ת יזרז לגמור המצוה שהתחלנו בה והי' כסאך שלום הק' והצעיר יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |