שו"ת הב"ח החדשות/פא
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אלמנה שהלוית לישראל על טבעת של זהב ממעות של צדקה שהי' תחת ידה ובא ראובן ושאל ממנה הטבעת כדי שבנו יקדש בו אשה ואחר הנישואין נודע המעשה אי צריך קידושין אחרים וברכת אירוסין וז' ברכו' או לא צריך כל עיקר קידושין אחרים וסמכינין בדיעבד אקידושין הראשונים או צריך קידושין אחרים אבל אין צריך לחזור ולברך או שמא ברכת אירוסין לא צריך אבל ז' ברכות צריך לחזור ולברך דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה וברכה א' הוא ברכה לבטלה.
תשובה בפ"ק דקידושין מייתי ברייתא: קדשה במשכון מקודשת ומוקי לה במשכון דאחרים וכדר' יצחק דאמר ר"י מנין ב"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהי' צדקה אם אינו קונה משכון צדק' מנין מכאן לב"ח שקונה משכון. פרש"י במשכון דאחרים שהי' בידו וקדשה בחוב שיש לו עליו הלכך מקודשת והמשכון עצמו קנוי לו עכ"ל וכ"פ הר"ן ויש להקשות לאיזה צורך פי' קידשה בחוב שיש לו עליו אמאי לא פירש כפשוטו שקדשה במשכון וכנראה מלשון הרמב"ם פ"ה דאישו' ולשון האשר"י וטור דמשמ' דקדש' במשכון מקודשת לפי שהמשכון עצמו קנוי לה ונראה ודאי דס"ל דאי מיירי בקדשה במשכון סתם קשה דהאיך תנא סתם מקודשת הלא אם משכון שוה ב' סלעים והחוב הוא סלע אחד ולא יותר והאשה סברה דנותן המשכון לחלוטין דהא סתמא קאמר לה הרי את מקודשת לי במשכון זה וכיון שאינו למקדש אלא סלע אחד הרי מה ששוה המשכון יתר על סלע אחד הוא גזל והוי לי' מקדש בגזל דעלמא דאינה מקודשת אי נמי דהוי קדושי טעות לכך פרש"י והר"ן דקדשה בחוב שיש לו עליו דהודיע לאשה שאין לו על המשכון כי אם חוב סלע אחד ולא יותר א"כ גם דעת האשה להתקדש בסלע ומקודשת לפי שהמשכון עצמו קנוי לו ומסתמא ודאי כך הוא דעת הרמב"ם ואשר"י והטור וכל הפוסקים שסתמו דבריה' וסתמן כפרש"י דקדשה בחוב שיש לו עליו דהודיע לה כמה הוא החוב כדי שלא יהי' דעתה להתקדש בכל מה ששוה המשכון ומטעם זה כתב האשר"י בדין טבעת שאולה שיודיעו לאשה שהיא שאולה כדי שלא תהא האשה סבורה שהיא שלו ונותן לה לחלוטין והוי קדושי טעות והשתא בנ"ד אפילו לא היתה הלואה ממעות צדקה אלא ממעות שלה מ"מ כיון שהשאילה הטבעת לראובן בסתם לקדש בו אשה א"כ המקדש הוא סבר שהטבעת ניתן לו מיד ראובן במתנה או במכר ואין לבעל הטבעת עליו אלא דמיו ואדעת זה קידש האשה בסתם והיא גם היא סבורה שניתן לה לחלוטין ואדעתא דהכי קיבלה הקידושין מהבעל וכיון שאין לבעל הטבעת בטבעת כי אם חוב כך וכך והטבעת שוה יותר הוי לי' מקדש בגזל דעלמא דאינה מקודשת אא"כ קידשה לאחר יאוש ותדע שהרי כתב רבינו שמשון בראובן שנתן בסתם טבעת שלו לשמעון לקדש בו אשה מקודשת מטעם דכיון דאי אפשר לה להתקדש אא"כ היתה שלו במתנה או במכר אין לו לראובן אלא דמיו כדאיתי' בתשובות מיימוני' לספר נשים סימן י"ח. א"כ בנ"ד שאין לבעל הטבעת עליו אלא חוב פחות מדמי הטבעת הוי לי' מקדש בגזל דעלמא אי נמי קידושי טעות כ"ש הכא דאין החוב של האלמנה אלא דלוה מעות צדקה אע"ג דכל הגאוני' כתבו דהאידנא כל הקדש שלנו חולי' הוא דהא אין עתה הקדש לבדק הבית ואינו אלא צדקה מ"מ אין כח ביד האלמנה להשאיל הטבעת אפילו הי' לחלוטין לצדקה דהוי לי' שולח יד בפקדון דהוי לי' גזילה דקימ"ל שליחות יד אין צריכה חסרון אע"ג דבעינן שיגביהנה כדי להשתמש בו תשמיש שמחסרו אז חייב באונסין כאלו חסר אפשר דהכא כל טבעות זהב שנושאין הנשים באצבעותיהם אי אפשר בלא חסרון קצת כל יום ויום והא דכתב הרשב"א בתשובה סי' צ"ז דכלים של צדקה שביד הגבאי המיוחדים לחפירת קבר מותר להשתמש בהם לדעת הגבאי שע"ד הגזברים נקח וע"ד נמסרים ובהג"ה בש"ע י"ד הביאו נראה דהיינו טעמא משום דלב ב"ד מתנה עליהם כדמשמע מראיות שהביא מפרק קמא דבב"ב מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא כו' דכל דבר שהוא הרגילות ולא סגי בלאו הכי לב ב"ד מתנה עליו שיהא לצורך הגבאי אבל אין צורך כלל שיהא לב ב"ד מתנה להשאיל הטבעת צדקה לקדש בו אשה ואפילו הי' לחלוטין של צדקה כל שכן היכא דאינו כי אם משכון ואלמנה שהשאילה אין לה על הטבעת שום חיוב שתהא מקנה את החוב לשואל ואינה אלא שולחת יד בפקדון אי נמי שואלת שלא מדע' הוא דקימ"ל שואל שלא מדעת הוי כגזלן ואין צריך לומר דבנידון דידן כולה איתנייהו בה דהשאילה הטבעת סתם והמקדש גם הוא קיבל הטבעת סתם ולא הודיעו לאשה שהוא שאול ושאינה מקדשה אלא בשוה פרוטה אלא סתם הי' מקדשה וסבורה שנותן לה לחלוטין ואין הקידושין קידושין כלל ואפילו הרב רבינו שמשון מודה בזה דצריך לחזור ולקדש קידושין שניים ולברך ברכת אירוסין ולכתוב כתובה מחדש ולחזור ולברך שבע ברכות דלא אמר הרב אלא בזה לשון כיון דעשו ברכה אקידושין כל דהוא ואנשואין כל דהוא לא חיישינין טפי עכ"ל אלמא להדיא דבנידון דידן דליכא קידושין ונשואין כלל פשיטא דצריך לקדש ולברך כל הברכות הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הק' יואל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |