שו"ת הב"ח החדשות/סט

שו"ת הב"ח החדשות ‏ סט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא. ואתא לקדמנא כמר יוסף בר"ח אשכנזי והעיד בת"ע כו' ולא העתקתי הג"ע כי מובן מתוך התשובה:

תשובה הא שמעתא בעי צלותא למיחת לעומקא דדינא בכח דהיתרא כי לכאורה יש לעיין בעדות אלו אי הוי מסל"ת גמור. ב' שצריך להזכיר שמו ושם עירו או אביו. ג' שמא עברו עליו ג' ימים כשמצאוהו. ד' אי גוי מסל"ת מהימן בט"ע. ה' שבמלחמה צ"ל וקברתיו ויתכן לפי כל העדות הזו הגוי מסל"ת גמור כדאמרינן פ' בתרא דיבמו' ובגוי אם היה מכוין לעדות אין עדותו עדות כההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי' חיוואי שכיב חיוואי ואינסב רב יוסף לדביתהו והאי עובדא דידן הוי ממש דוגמא דההוא דאמר ווי לפרשא כנזכר בעדות הר"ר יהודא ליב שאמר הגוי שאדוניו היה מצטער הרבה כשנהרג כי הי' משרת שלו נאמן וכל עבדי אדוניו היו אוהבים לו מאוד כו'. וכן בעדות הרר יוסף שאמר הכפרי לפי תומו אני מצטער בעד זה יוזיל דער איז אזו אום זיין לעבין גיקומין וכן בתחלת עדותו ששמע מן הראש גייאל שהיה מסל"ת שזה יהודא לאנג יוזיל נהרג במלחמה העט קענין דראן זיין העט מעגין דער היים בלייבן אונ ניט רייטן צווישן די בעלי מלחמות. גם בעדותו של כמר אברהם ששמע מבעל מלחמה אחד שבא מאותו מלחמה ואמר לפי תומו שזה יוזיל נהרג במלחמה לפני באבי הוזין וכן מה שהגיד הטוחן מילנר לפ"ת שהיה עמו במלחמה ומצאוהו אח"כ מוטל בין ההרוגים הנה אין לך מסל"ת גדול ועדיף מכל אלו דכל כי האי גוונא הוי מסל"ת המוחש שהזכיר הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין מסל"ת כיצד הי' הגוי מסל"ת ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה כמה טובות עשה עמי או שהי' מסיח ואמר כשהייתי בא בדרך ונפל פלוני שהי' מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מגוי מסל"ת מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו וא"כ הרי בנ"ד כל דבורי וסיפורי הגוים דומה ממש לכל משמעות דברי הרמב"ם שספרו משבח זה היהודי וכיצד מת ונהרג ואין לך מסל"ת גדול מזה שבוודאי לא כיוונו לא להעיד ולא להתיר ועדיף האי מסל"ת טובא ממסל"ת דמאן איכא בי' חיוואי ומאן איכא בי' חסא דהתם בא להודיע לאנשי ביתו ממיתתו כמ"ש רש"י מאן איכא בי' חיוואי מי מאנשי ביתו של חיוואי שישמע דברי דשכיב חיוואי דיש פנים שבא הגוי להודיע כמתכוין להעיד או להתיר ואפ"ה הוי מסל"ת גמור כיון שלא בא לב"ד ולא שאלו אדם כ"ש בהא שלא שאל הגוי מי מאנשי ביתו כאן אלא הגיד ליהודים אחרים דרך סיפור השמועה וודאי הוי מסל"ת גמור ואם נפשך לומר כיוון שלא אמרו העדים שהקדימו הגוים איזה סיפורי דברי' אחרים טרם שאמרו מהריגת יוזיל אלא התחלתו מיד לומר ענין הריגתו נראה כמתכוין להעיד כמסל"ת וסברא זו כתב הר"ן שכל שלא הקדים הגוי דברים לא מקרי מסל"ת כמו שהביא הב"י דברי הר"ן והרב ר' דוד כהן החזיק דעתו כאשר האריך בתשובותיו הא לא מילתא הוא שכבר חלקו עליו על הר"ן והר"ד כל הפוסקים קדמאי ובתראי וכ"כ הריב"ש בהדיא בתשובה ז"ל ואף אם לא דיבר דברים אחרים כ"א דבר זה בלבד דומיא דההוא גוי דאמר מאן איכא בי' חיוואי שאע"פ שהי' מבקש מאנשי ביתו שישמעו דבריו וגם לא סיפר דברים אחרים אלא שאמר שכיב חיוואי נקרא מסל"ת כיון שלא בא לב"ד ולא אמר כן בתשובת שאלה וכן הביא ב"י כי הר"י טייצוק חולק על ס' הר"ן ושבכל בתי דינים שהיו בסולניק בימי איתני גאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר באמור הגוי פלוני או ממקום פלוני מת אע"פ שלא הקדים שום דבר. וכתב הב"י וכן אמר לי מורי הרב הר"ר יעקב בי רב שהוא מורה להתיר בפשיטות וכן פסק רמ"א בש"ע רק שכתב שיש מחמירין אבל כבר אשכחנא בתשובת האחרונים שהתירו בכה"ג אפילו לכתחלה וכ"ש לפי העדות של הר"ר יהודא ליב סיפר הגוי מתחלה דברים אחרים שהיהודים אין שותין יין עם הערלים וסיפר שיהודי אחד יוזיל הי' משרת אדוניו לא שתה יין כי אם היין שהוליך עמו גם לא אכל בשר בלא מליחה והדחה ואח"כ מתוך סיפורים אלו בא לסיפור מהריגת יוזיל. וגם ממה שאמר מהמילנר נראה שסיפר מתחלה לכמר אברהם על אודותיו ועל תלאותיו שהי' באותו המלחמה נשבה ביד שונא ואח"כ הגיד ענין הריגת יוזיל אבל לענין דינא אפילו בלא"ה הוי מסל"ת גמור בלי ספק כלל. ועדיין יש לדון ולפקפק בעדות של מוהר"ר ליב דלכאורה לאו מסל"ת הוא אחרי שמתוך סיפור הגוי שאל אותו ר' ליב מה הי' שמו של אותו היהודי ואמר הערל יוזיל לאנגי בארגי כו' ותוך הדברים אמר מהריגת יוזיל א"כ נימא דהוי כמשיב על שאלת היהודי ולא הוי מסל"ת כדפריך והא איה חברינו קאמרי ומשני כיון דחזיתה בכייה דמשמע דאלו לא התחילה היא לבכות תחלה והיו שואלים איה חברינו לא הוי מסל"ת א"כ כיון ששאל אותו ר' ליב מה שמו תחלה לא הוי מסל"ת דהוי כמשיב על שאלתו הא לאו מילתא הוא ולית דין צריך בשש שהרי מעולם לא ידע ר' ליב על איזה יהודי אמר הגוי שהי' משרת אצל אדוניו והיה נזהר בכל אלה אלא עכשיו רוצה לידע מה שמו של היהודי ההוא וא"כ לא הרגיש הגוי בשאלת מה שמו שיש ליהודי נפקותא אם הוא חי או מת שיכווין להעיד ולא דמי לאיה חברינו שאלו לא התחילה לבכות לא הוי מסל"ת דהתם שהניחו חבריהם חולה בפונדקי וחזרו שם ושאלו איה חבירינו הוי עיקר שאלתו על אותו פלוני שהניחו פה אי' הוא אם הוא חי או מת משא"כ בנ"ד לא דברו מתחלה מענין מיתה או חיים ולא זכר הגוי שום יהודי בשמו עד שיובן ממאמר מה שמו ששואל על יוזל או ששואל אם הוא חי או מת הלכך לא נפיק מתורת מסל"ת והוי שפיר מסל"ת: וגדולה מזאת פסק בתשובת בן לב ששאל יהודי לגוי אם אמת הוא שבאו ליסטים על ג' ספינות והרגום ולא שאל יותר והשיבו אמת וכו' עד שסיפר עמהם ג' יהודים ונהרגו והתיר האשה דהוי שפיר מסל"ת וכתב כי כמה אנשים שחפצם לדעת שמועות ואע"פ שאין נוגעת להם ולא היה מוכח מתוך שאלתו שהי' שואל על היהודים וכן מצאתי בתשובת הגאון מוהר"ר מאיר מלובלין ביהודי שנזדמן עם גוי שבוי ושאל להגוי אם ראה שם בני אדם מאוסטרפליא שלא נתכוון אותו השבוי בתשובתו להעיד על מיתת כמר קלמן רק שסיפרו זה עם זה דרך סיפור דברים כדרך השבוים ממדינה ומעיר אחת וכשמוציא זה את זה דרך אנינות סיפר לו ג"כ איך שהוא היה שבוי עם אותו קלמן ביחד והיו עובדי' עבודת פרך ביחד עד שמת וגם הדברים מראים שאותו יהודי בעצמו לא נתכוון אז באותו שעה לשאול כלל על מיתת אותו קלמן ולא על מיתת שום יהודי ועוד שלא שאל אותו על שום אדם אם מת או חי אלא ששאל אותו אם ראה עוד שם יותר שבוים מאוסטרפליא והגוי מעצמו אמר לו מקלמן זה וממיתתו מה שלא שאל אותו היהודי א"כ פשיטא שלא שייך כאן לומר שנתכווין על מיתת קלמן הנ"ל והאריך שם מאד דהוי מסל"ת גמור א"כ בנ"ד כ"ש וק"ו הוא זה מרגיש שכוונת היהודי מסתמא לחקור על היהודים שהיו באותן ספינות מה נעשה בהם כי מה לו לשאול מה נעשה בספינות וכן בעובדא דשבוי יש לומר שהגוי הרגיש שהיהודי חוקר אחר זה קלמן כי מה לו לשאול אם יש שם יותר שבוים מאוסטרפליא ואפ"ה הכריע דהוי מסל"ת כיון שלא זכר השואל בשאלתו על שום יהודי בכלל או בפרט ולא על שום איש אם הוא חי או מת כ"ש בעדות ר"ל שלא דברו מתחלה כלל משום מלחמה או הריגה או חי או מת רק שהגוי מתחיל לדבר מענין חיצוני משתיית יין ואכילת בשר ור' ליב שאל אותו מה שמו של אותו היהודי שהיה זהיר כך וודאי שאין בשאלה זו רמז והרגיש ונדנוד שהרגיש הגוי שיש ליהודי נפקותא לשאול על יוזל אם מת שהרי עדיין לא ידע אי הוא היהודי ולא דיבר מזה כלום ממיתה או ההריגה הלכך מה שסיפר הגוי אח"כ שמו ושם עירו ובסוף סיפור דבריו סיפר איך שנהרג הוה מסל"ת גמור בלי פקפוק כלל ואפשר לומר שאפילו אם היה שואל ר' ליב היכן הוא אותו היהודי והיה הגוי משיב לו כל המאורע הוי מסל"ת כיון שראשית דברי הגוי התחיל במסל"ת לומר שאצל אדוניו הי' יהודי אחד שלא שתה יין כו' אפילו שאלוהו אח"כ מה טיבו של אותו היהודי והיכן הוא וכיוצא בו לא נפיק תו מתורת מסיח לפי תומו דהכי משמע מהא דפריך והא איה חברינו קאמרו לה ומשני כיון דחזיוהו בוכיה אמרו לה איה חברינו אמרה להו מת וקברתיו כו' וכתבו הרי"ף והרא"ש שמעינן מהכא דהיכא דהתחיל הגוי מסיח ל"ת אף על גב דהדרינן ומגלין מילתא מינן שפיר לא נפיק מתורת מסיח לפי תומו אלא נאמן ומשיאין על פיו והנה בעובדא דפונדקית שהרגישה שבאים על אודות חבירם שהניחוהו חולה בפונדיק לחקור אחריו אם הוא חי או מת וכן כתב בתשובת הריב"ש וז"ל וכן בפונדקית כשראתה אותם ניחוש דחשבה בלבה לשאול פיה על חבריהם הם באים שהרי הניחוהו אצלה חולה אלא שאין לנו אלא על מה שעינינו רואות ואזנינו שומעות דכל שהוא מסל"ת כו' אין לנו לחוש יותר כ"ש בנ"ד שאין מקום לחוש שהגוי יחשוב בלבו שישאל היהודי ע"ז האיש יוזיל שלא זכרו ולא פקדו ולא עלה על לב לדבר מעין הריגה או מיתה מאיזה יהודי אלא הגוי התחיל לספר לפ"ת ענינים אחרים מן יהודים אפילו אם הי' שואלים מה טיבו והיכן הוא וכיוצא בו לא נפיק מתורת מל"ת כ"ש שלא שאל אותו כלל היכן הוא אלא מה שמו של אותו יהודי שאתה מספר ממנו שאינו יודעו ומכירו דהוי מסל"ת גמור כל זה כתבתי לרווחא דמילתא שאפילו עדות ר' ליב הוי מסל"ת גמור ק"ו לפי עדות האחרים דהוי מסל"ת גמור מכל צד וצדדים הלכך אין לפקפק בשריותא דהאי איתתא מכח דין מסל"ת דהוי מסל"ת ברור בלי ספיקא כלל:

השתא אתאן לברר דין השני שצריך להזכיר שמו ושם אביו או שם עירו בנ"ד בעדות כמר יוסף לא הזכיר רק שמו יוזל בלבד מראש ועד סוף ולא שם אביו ולא שם עירו וכמה יוסף איכא בשוקא. ודוחק לומר מה שהזכירו הרא"ש דער לאנגי יוזל הוי כמו סימן הא ס"ל דארוך וגוץ לא הוי סימן גם בעדותו של כמר אברהם לא נזכר רק שם יוזל בלבד. גם בסיפור המילנר לא נזכר שמו אלא דער יהודי סתם אולם גם האי חששא ליתא לא מיבעיא בעדות מוהר"ר ליב שאמר הגוי כמה ראיות שזה שהוא שאמר יוזל לאנגי נרגי ושאלתי את העד ר' ליב פה ק"ק ווינא שעל מה נקרא כך ואמר שהוא כפר אחר נקרא לאנגי נרגי שהי' דר שם אותו יוזל מתחלה ועל שם אותו כפר נקרא כך גם אמר מקום שם עירו שדר בו עכשיו בהוך עמיז שנשא אשה ב' מיל מטונקיל שפיל אין לך עדות ברור מזה דקושטא דמילתא הוא שזה הוא יוזל ולא אחר אלא אפילו לדברי העד יוסף ששמע מהראש ושמו גייאל שהסיח לפ"ת שהיהודי דער לאנג יוזל שלשון דער לאנג יוזל משמע שהי' מדבר ומכירו ויודעו לזה יוזל אשר יאמר עליו כי הוא זה וכן בעדות הכפרי שראה בב"ד מיך רייט מיט דעם יוזל משמע הידוע וניכר להם כבר ובעדות של כמר אברהם הדבר מוכח יותר ששמע מבעל מלחמה שבא מאותו מלחמה שהי' יוזל שם והסיח לפי"ת וויא דער יוזל הנ"ל איז גהרגת גיווארין אין דר מלחמה הנה מ"ש זה יוזל הנ"ל רוצה לומר מה שזכר בתחלת עדותו כמר יוזל ב"ר שמואל מעיר הוך עמיז ועליו אמר הבעל מלחמה לפ"ת שנהרג והוי כאלו נכתב בעדות דער יוזל מהוך עמיז כיון שכתוב הנ"ל אך שהב"ד קצרו וכתבו הנ"ל שסמכו על מה שפירשו שמו ושם עירו ומה גם בעדות אברהם איך האב גימאלין בייא איין מילנר דארט אובן וויא דער יוזל איז דער היים גיוועזין משמע בפירוש שהגוי הטוחן הי' דר שם סמוך לעירו ממש מכירו בטוב והי' עמו במלחמה ההוא אצל אותו הראש והנה מה שאמר יהודי הנ"ל וודאי כי על יוזל זה אמר מעיר הוך עמיז הגיד שהוא הי' יודעו ומכירו ואפילו לא הי' אומר מהוך עמיז בפירוש הו"ל כאלו אמר זה יוזל שמכאן שהרי שם הי' דר הגוי וכאן נמצא כאן הי' ומה הי' לו להזכיר שם העיר שהוא עומד בגבולה וסמוך לה. אחר איזה חדשים שנים באו אלי פה ווינא העד אברהם וחקרתי אותו ואמר שהוא הי' לו היכר גדול עם זה יוזל וזכרו בשמו ושם עירו וגם ידוע לו כי יוזל הלך למלחמה עם הראש גייאל וגם זה המילנר ואברהם הי' דר בכפר סמוך להם כמו חצי שעה אלא שהב"ד קצרו בכתבם וכתבו יהודי הנ"ל רומז לזה שזכר אותו בתחלת עדותו כמש"ל:

נוסף על כל העדות הנ"ל הגידה האשה העגונה עצמה פק"ק ווינא בפני הב"ד גופא דעובדא היכא הוי שראש גייאל הי' דר בעיר הוך עמיז ובעלה יוזל הי' רגיל אצלו ואהוב לו מאד וכאשר ביקש הראש לצאת למלחמה דיבר על לב בעלה יוזל שיצא עמו בצבא הוא יהי' המוציא והמביא כל צרכי חיילותיו והלך עמו ואחרי שהגיע הקול שנגפו החיל של אותו הראש ושב מהמלחמה יצאה גם היא לקראתו ובכתה אמר לה הראש צר לי על בעלך שנהרג במלחמה וביותר צר לי עליך בצרת נפשך שנשארת שכולה וגלמודה מבעלך הנה גם עדות זו הוה מסל"ת כי לא נתכוון לא להעיד ולא להתיר אלא להודיע לה המאורע דומה לההיא דהוי קאמר מאן איכא בי' חיוואי שבא להודיע לאנשי ביתה שמת חיוואי ולא הי' חייש דדילמא חיוואי אחר הי' כיון שבא להודיע לאנשי ביתו מסתמא הי' מכיר ויודע לזה האיש חיוואי כי הוא מאנשי בית זה וע"כ לא הוצרך לזכרו בשמו כלל דעלה קאמר שמת בעלך ועוד כיון שידוע לכמר אברהם העד גם להאשה שבעלה יוזל הלך עם זה האיש הראש ואפילו הי' אומר סתם היהודי שהלך עמי למלחמה נהרג כיון דידעינן שלא יצא יהודי אחר עמו למלחמה רק זה יוזל כמ"ש פרק בתרא דיבמות אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהי' עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב הרא"ש כיון שאמר כך אין לחוש שמא יהודי הראשון הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו כו' וא"כ ק"ו הוא ומה התם אפשר שלא הכירו ולא ידעו כיון דידעינן שיצא עמו הגוי מכאן תנשא אשתו ק"ו בנ"ד שהכירו וידעו הראש וידוע שזה יוזל הלך עמו מכאן למלחמה ואמר בשובו אל אשתו צר לי על בעלך שנהרג וודאי קושטא דמילתא בלי ספק כלל כי זה הנהרג הוא יוזל בעלה של אשה זו עגונה. עוד חקרתי את פי העד הרב ליב גם האשה אם לא הי' איזה יהודי שנקרא יוזל או אם לא הי' חסר עוד איזה יהודי מהוך עמיז ואמרו לי כי לא נקרא שום יהודי בשם יוזל בהוך עמיז ולא בכל אגפי' מסביב גם לא הי' חסר שום יהודי באותו עיר רק זה א"כ וודאי גם לפי עדות יוסף ואברהם ליכא לספוקי ביוזל אחר כיון שלא נקרא אחר בשם זה ובפרט בעדות יוסף שהזכירו לאנגי יוזל והוה כמו שם כינוי שנקראו כך לאנגי יוזל והכינוי מועיל כמו שם אביו ושם עירו וכך מצאתי בתשובת ממהר"ש ממודינא בגוי שאמר כי מצא וראה יעקב עזור מת וכתב כיון שזכר אותו בשם יעקב עזור אע"ג שלא הזכיר שמו ולא שם עירו הוא עדיף טפי כי שמו ושם אביו אפשר שתמצא עוד יוסף בן שמעון שזה שכיח טובא אבל יעקב עזור אם לא נמצא אחר שנקרא כך וודאי הוא בעל אשה זו כו' ותו בעדותו של אברהם שהמילנר היה דר שם סמוך להוך עמיז אעפ"י שלא הזכיר שם עירו סגי כי מסתמא על יוזל שדר במקום ההוא קאמר וכה"ג כתב בתשובת מוהר"ר מאיר בגוי אחד שהעיד שנהרג אותו היהודי ישראל שהי' רגיל לשחוק קארטין כיון דידעינן שלא החזיק כאן עוד א' שנקרא ישראל ורגיל לשחוק בקארטין אלא זה הוי כאלו הזכיר שמו ושם עירו ועדיף מיניה דהא פשיטא דלא אמר על עיר אחרת אלא על זאת שהי' רגיל ודר בה ומכיר היהודים כו' דאע"ג דהוחזקו כמה אנשים שהיו נקראים בשם ישראל ליכא למיחש חדא שלא הוחזק לנו פה ישראל אחר שהי' בתואר זה שהי' רגיל לשחוק בקלפים אלא זה ודמיא לההוא דאמר ווי לפרשא זריזא כו' ועוד שלא נפקד ממנו איש שהי' שמו כשמו שניחוש שמא ישראל אחר הוא והאריך שם ומכ"ש בנ"ד שהי' יודעו ומכירו ורגיל אצלו שהי' דר סמוך לעירו והזכירו בשמו וגם לא הי' שם איש אחר הנקרא בשם יוזל וודאי שלא כיון על יוזל אחר ועל עיר אחרת כ"א זה וקושטא דמלתא הוא שזה יוזל בעלה של העגונה מרת הנלי הנ"ל. וכבר כתב הרא"ש כלל נ"א ומהרי"ק שורש קכ"ה והביאו מהרמ"א בש"ע סי' י"ז ס' י"ח ובמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמאן דאמר דלא בעינן שיזכר שם עירו כ"ש כאן דכולהו טיבותא אית כאן לשריותא דהאי איתתא בלי ספקא כלל:

עכשיו נבא לבאר הדין השלישי דליכא למיחש שמא מצאוהו הרוג לאחר ג' ימים דתו אין מעידין עליו חדא שהעד כמר אברהם הגיד לנו כי המילנר הגיד לו בפירוש כי מיד בו ביום אחרי רעש ומהומת נפילת המלחמה באו על החללים השונאים רק לפשט ולחפש וא"כ מצאו היהודי הרוג בו ביום ותו בר מן דין אפילו היכא דיש ספק אי הוי תוך ג' או לאחר ג' הא כבר פסקו הפוסקים קמאי ובתראי הטור והרא"ש והרבה מהמחברים דכל היכא דיש להסתפק אם הוא תוך ג' או אח"כ תלינן להקל דמסתמא תוך ג' הי' דהעמיד חי על חזקתו והשתא הוא שנהרג וגם כיון שבעלי המלחמה פשטו החללים מסתמא עושים כך מיד אחר ההריגה או למחרתו ואין מעכבין עד אחר ג' ימים והגם שיש מחמירין שאין תולין להקל כבר כתבתי בתשובה שכל מקום שיש פלוגתא בסוף העדות אזלינן בתר המקילין וכ"ש שבזה אומדנא דמוכח דמסתמא תוך ג' פשטו החללים וק"ו שאברהם העיד שהמילנר אמר לו בפירוש שמיד בו ביום הי' המעשה שפשטו החללים הלכך ליכא להא חששא כלל ואזדא לה גם ספק זה:

מעתה יש לנו לברר דין הרביעי שמא אין לסמוך אטביעת עין של גוי מל"ת כי גם שהעיד כמר אברהם בפני שהמילנר אמר שהכירו יפה בט"ע כי הוא היהודי יוזל מ"מ הא בתה"ד סי' רל"ט כתב בשם הגה"ה א"ז אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צריך עיון וט"ע מסל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאמר ממילא לא סמכינן עלי' מ"מ גם הא חששא ליתא שכבר הכריעו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דכל מה שמועיל ט"ע בישראל המעיד ה"ה מועיל בגוי מסל"ת שאמר שהכירו בט"ע ואפילו עדו' האחרים שלא אמרו בפירוש שהכירוהו בט"ע אמרינן דמסתמא כיון שאמרי מצאנו פלוני הרוג וודאי הכירוהו היטיב בט"ע כמ"ש הרב המגיד אהא דכתב הרמב"ם אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שואלים אותו האיך ראית ובמה ידעת כו' וכתב הרב המגיד דהיינו דווקא אם העד או העבד לפנינו לשואלו אבל אם אינו לפנינו רק זה שמע מפי העד והגוי סתם מת או נהרג פלוני לית לן בה מאחר שהעד או הגוי אינו בפנינו ודבר שאי אפשר לשאול לא חיישינן שטעה בט"ע ואין דנין אפשר משאי אפשר וכן כתב המרדכי פרק ב' דיבמות וכן בהגהות דיש לסמוך אט"ע של גוי מסל"ת ויש לפרש שגם בעל תה"ד לא תפס סברא זו לעיקר אלא לרווחא דמילתא כתב כן שהרי בכתבים ופסקים סימן רנ"ג כתב בגוי שמצא את כמר לעמל הרוג והתיר ע"י ט"ע וכן מצאתי בתשובות מוהר"ר מאיר סי' קל"ז שהאריך דגוי מל"ת נאמן בט"ע והוכיח דאי ס"ד דאין גוי מסל"ת נאמן בט"ע מה מועיל כשאומר וקברתיו וכי לא זזה ידו משעת הריגה עד שעת קבורה אלא מסתמא אומר שמצאו אח"כ הרוג ואי ס"ד שלא תועיל ט"ע שלו שמא הרוג אחר מצא וקברו עכ"ל וכן נראה מכל הני עובדא בגמרא שכיב חיוואי שכיב חסא דלא חיישינן שמא לא הכיר אותו בט"ע וכ"כ מורי מוהר"ר משה איש חי והביא ראי' מתשובת בן לב שכתב ולא מצינו חילוק זה בין ט"ע ישראל המעיד ובין גוי המסל"ת ע"י ט"ע לא בתלמוד ולא בשום אחד מהפוסקים המפורסמים וכן בתשובת בנימין זאב אירע מעשה כזה שנטבע יהודי והכירוהו שכיניו גוים בט"ע והתירו אשתו מוהר"ר בנימין זאב ומו' עובדי' ומוהר"ר חיים מאיר וכן התיר חמי הגאון מוהר"ר בנימין בעל משאת בנימין כמה עגונות ע"י ט"ע דל"ת וכתב וז"ל וכן ראיתי כל רבותי נוהגין להתיר בגוי מסל"ת ע"י ט"ע שלא לדקדק עוד עוד יותר כו' ורבותיו היו גדולי עמודי הוראה מהרש"ל ז"ל ומהרמ"א ז"ל א"כ עלה בידינו גם דין זה להיתרא בלי פקפוק וספק כלל:

ועדיין חל עלינו חובת ביאור הדין החמישי והוא העיקר שהכל תלוי בו דק"ל במלחמה בעי למימר וקברתיו משום דאמר בדדמי ס"ד כל הני איקטול והוא פליט וזימנין דמחו לי' בגירא או ברומחא וסברה וודאי מת איבעיא להו ע"א במלחמ' מהו כו' ולא איפשטא ופר"ח והראב"ן והרמב"ם ורוב הפוסקים לחומרא דספיקא דאורייתא הוא ובנ"ד זה יוזל נהרג בתוך קשרי המלחמה כנראה בעדות של יוסף וא"כ ניחוש לבדדמי הא נמי נידון להיתרא בס"ד לא מיבעי' לדעת מקצת רבותא דאפילו בשעת מלחמה אין צריך לומר וקברתיו והוא סברת הראב"ד והרמב"ן וסייעתו אלא אפילו לדברי המחמירין שפיר דמי וליכא למיחש כלל בנ"ד לא מיבעיא לדברי העד הראשון יוסף שראה כתוב ביד הנער בב"ד שאמר הפויאר שהוא סייעו לקוברו בלשון אשכנז איך האב אים גיהלפין איין שארין שזה הוי ממש וקברתיו ואין לומר שעדו' יוסף לאו עדות מעליא הוא דלא שמע בעצמו מהפויאר אלא שראה כך כתוב בכתב הב"ד האי נמי לאו מסל"ת הוא שהרי אפילו מצאו כתוב בכתב ישראל וכתוב בו פלוני בן פלוני מת אעפ"י שאין יודעין ומכירין מי כתב הכתב ומיד מי יצא מועיל ותנשא אשתו כמ"ש הרמב"ם פלוגתא דירושלמי כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג וידוע שהו' כתב ישראל תנשא אשתו והרבה מהפוסקים אפילו בלא נתקיים כתב של אותו עד כיון דקיום שטרות דרבנן בעדות אשה עגונה לא תקינו רבנן כ"ש וק"ו כי זה הכתב הי' מעשה ב"ד שהוגבה ברנקווייל מחמת העגונה הנלי בת מוהר"ר יוסף והי' כתוב בו מה שסיפר הפויאר לפ"ת כו' וכמר יוסף העיד שהכיר החתימה של הב"ד שהיו חתומים עליו וודאי וברור הוא דראוי לסמוך יותר מאלו הי' כתב בעלמא לא נודע מי הוא הכותב וליכא למיחש לזיופא שמא אותו הנער הביא ב"ד מזויף כיון שהזכיר ליתן לו מעות כ"ט ר"ט דזה לא חיישינן שהרי הוא לא העיד כלום דנימא הנוטל שכר להעיד עדותו בטל אלא שכר טרחו ועמלו שהביא הב"ד מארץ רחוקה בא ליטול הלכך ליכא למיחש לזיופא כיון שכמר יוסף אמר שמכיר אותן החתימות של הב"ד שהיו חתומים עליו. ואפילו לפי עדות כמר אברהם שראה היהודי הנ"ל מוטל בתוך ההרוגים ואמר להשונאים שזהו יהודי חבר שלו והיה עמו בחיל א' והפשיטו אותו וחפשו מעות בבגדיו הי' שלא בשעת הרוגי מלחמה אלא אח"כ מצאוהו הרוג ובכה"ג אפילו הרמב"ם לא חייש לבדדמי כמ"ש הב"י סעיף י"ח בשם הר"י סאגיש נרו דלא הצריך הרמב"ם לומר וקברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו חיישינן דלמא אמר בדדמי אבל היכא שלא נמצא שם הגוי בעת ההריגה מודה הרמב"ם שאצ"ל וקברתיו וכן משמע במרדכי דבמקום שאומר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה בט"ע דהא לא איבעיא לן דפשיטא דנאמן כו' דלא שייך לומר בדדמי דלא שייך אלא בהריגה שיש לומר על הספק אבל באמת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום א"כ בנ"ד כיון שהמילנר אמר שמצאו אח"כ הרוג בתוך ההרוגים אין צ"ל וקברתיו. וכ"ש שאמר המילנר כי חפשו אצלו מעות ולא מצאו אצלו הרי טלטלוהו כאבן דומם וזה הוי כאלו אמר וקברתיו דהא וודאי מת הוא כמ"ש הר"ן בתשובה וז"ל הוו זהירין דלא בעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין לספק בו אם אומר בדדמי כגון דאמר אני נגעתי בו אחר שמת או שניתיו ממקום למקום סגי וכו' וכן כתב המרדכי והריב"ש ושאר פוסקים דקברתיו לאו דווקא אלא כל שנתעסק עמו בטלטול ממקום למקום כטלטול המתים וההרוגים ולא הי' נודד כנף פוצה פה ומצפצף הרי נתאמת שמת ותו לא בעי לומר וקברתיו וק"ו לפי מה שאמר המילנר כי קרעו כריסו וחפשו בתוכו אם יש מעות במעיו מקום שהנפש והחיות תלוי בו שאין לך מיתה ברורה מזו הלכך הוי עדות מעליא וברורה לענין וקברתיו להתיר האשה העגונה הזאת לאינסובי לכל גבר דיתיצביין ולית ספיקא כלל בכל הנך חמשה דינים כדביררנו בס"ד:

ואמנם לרווחא דמילתא נברר עוד הא מילתא דלכאורה העדיות מוכחשת שבעדות יוסף אמר ששמע מהראש גייאל לפי תומו שנהרג יוזל וכן שמעה האשה מפיו ובעדות כמר אברהם כתב אותו הראש לאחיו גייאל בכתב אונ פון דעם יהודי שלי לא נוכל לשמוע ממנו חושש אני שנהרג א"כ הי' מסופק ולא ידע דבר ברור אם נהרג ואיך אמר אח"כ לפי תומו שנהרג בוודאי הא לאו הכחשה הוא כלל כי אפשר שהכתב שכתב הי' מתחלה מיד אחרי הרעש ובהלה של ההריגות שעדיין לא נודע מי נהרג או מי ברח אבל אח"כ כאשר שקטה המהומה חקר הראש והלך וראה אותו הרוג ונסתלק הספק שנסתפק מתחלה ואמר אח"כ דבר ברור שנהרג בוודאי. עוד סותר לכאורה עדות יוסף שראה בכתב הב"ד שהפויאר אמר וקברתיו ובעדות אברהם אמר המילנר אמר אברהם שקרעו כריסו ולא קברוהו הא לאו הכחשה הוא כלל ששניהם יכולים להיות שהמילנר מצאו הרוג בו ביום מיד אחר ההריגה שנתפשטו השונאים ובאו על החללים לפשט ואז קרעו כריסו ולא התעסקו לקוברו כי נחפזים ללכת והניחוהו מושלך בין ההרוגים אח"כ בו ביום או למחרתו דרך הכפרים הסמוכים לקבור ההרוגים שלא יהיו מושלכים כדומן על פני השדה ומקפידים מאד על ככה וא"כ אין זה הכחשה כלל ועוד דמ"מ מצטרפים כמ"ש זה אומר מת וזה אומר נהרג הואיל וזו וזו מודים שמת ואינו קיים הרי זו תנשא אשתו וכן בנ"ד זה אומר מצאו הרגו וקרעו כריסו וזה אומר וקברתיו סוף סוף שניהם אומרים בוודאי שמת ואינו חי אין זה הכחשה וכ"ש שאפשר ששניהם אמת כדאמרן:

עוד לכאורה הכחשה בעדות יוסף אמר הכפרי כי נהרג בפני עיר מעמיגנן ובעדות אברהם אמר בעל מלחמה כי נהרג אצל באבי הוזין גם זה לאו כלום הוא כי שאלתי וחקרתי את פי העד כמר אברהם שהוא יודע ומכיר את המקום שהי' מלחמה ואמר שם שהיתה המגפה בין מעמיגגן ובין באבי הוזין הן שני כפרים סמוכים כמו חצי שעה נמצא שניהם אמרו אמת שזה הלך מצד עיר מעמיגגן ומצאו הרוג אמר בפני מעמיגגן וזה בעל מלחמה הוא מצד השני מבאבי הוזין ומצאו הרוג אמר בפני באבי הוזין כלל העולה כי כל מה שכתבנו בשריותא דהאי איתתא מרת הנלי סליק כהוגן ומילתא יציב ושמעתתי ברירא והלכתא קושטא דשריא להנשא ואמנם שיסכים עמי עוד אחד מבעלי הוראה מיני ומיני' תסתיים מלתא נאם הצעיר חיים מנחם מן בן לא"א באר יצחק זצלה"ה חותם פק"ק ווינא יום ד' לסדר למען שיתי אותותי אלה בקרבו כל הנשמ"ה לפ"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף