שו"ת הב"ח החדשות/סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה אל הארז אשר בלבנון. מן אזוב אשר בקיר לפני שמש שמו ינון יהי מנון. רב גדול ושר בישראל מני הצעיר אב לישראל הוא רכב ופרשים. עטרת זקנים ותפארת אנשים. חסיד ועניו קדש קדשים. רבינו נר ישראל מחמד עינינו כבוד האב"ד הישראלי מחותני הגאון מוהר"ר יואל היושב בשבת תחכמוני ראשונה במלכות עליון על כל הארץ בעיר ואם בישראל של חכמים ושל סופרים ומוראך עליהם בק"ק קראקא יצ"ו. אתה ה' תשמרנו וכבוד והדר תעטרנו כסאו כשמש יכון לעולם שלו ושאנן. עוד ינוב בשיבה דשן ורענן. ורוב שלום עד בלי ירח.
נדרשתי לאשר לא שאלוני. נמצאתי ללא בקשוני. ע"ד האשה העגונה היושבת בעיר אלדים תחת ממשלת המאוה"ג מכ"ת היא האשה מרת צירל בת כמוהרר"ן אשת שמשון בר אורי מקראקא תורת חכם מקור חיים חכמת אלדים בקרבך קדושים בחוץ תרונה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה יפוצו מעינותך חוצה ברחובות פלגי מים במחוקק במשענותם משכוהו נדיבי עם רבני נשיאי ארץ איש איש אל דגלו ואל מחנהו ואני גם אני בשלחי את קצה המטה אשר בידי לטבול אותו ביערת הדבש הנה אורו עיני כי טעמתי מעט הדבש הזה ודבש לפי נמלצו לחכי אמרתך אמרות טהורות והדברים עתיקין חדשים מחודשים זיקוקין דנור חוצבי להבות אש מיוסדים בשמעתתא דשומא בסוף יבמות ומטיבותי' דמר אמינא וענוותך תרביני ולומר דבר לפניך תרשיני. וכי אדבר ח"ו כאויב בשער הנה את והב בסופה כי ידעתי כי לא לפניו דמר חנף יבא לומר לו תניא דמסייע לך ולא באלה חפץ מר:
וטרם אענה על דברי מר אשר החליט והכריע כל שאומר שומא יש באבר פלוני במקום פלוני דהוי סימן מובהק כמו נקב בצד אות פלוני אני אומר בנ"ד אין כאן מפורש בדברי הב"ד ששלחו מק"ק טיפליץ אלא כמו שמעיד נקב יש בצד תיבה פלונית שהרי לא העידו רק בלשון הזה ועל עין ימין היה לו שומא ולא העידו אם על העין ממש או על העפעף או למעלה מן העין רחוק או קרוב ולא מסתבר לדמות זה לאות פלוני שהוא מצומצם מאד אות מתוך תיבה אבל עין כולה אינו אלא כמו תיבה פלוני והי' צ"ל בצד אישון בת עין אז הי' דומה לאות פלוני אבל העין כולה אינו אלא כמו תיבה אחת ושתי העינים הם כמו שתי תיבות. גם מהר"ר דוד כהן ז"ל לא מצינו אותו דמיקל אלא בכה"ג שהרי כתב ואפשר נמי דשומא נמי אם פרט וצמצם השומא שאמר שיש שומא במקום פלוני מאבר פלוני סי' מובהק חשבינן לי' עכ"ל הרי לך דדייק בלישני' ואמר שפרט וצמצם השומא לומר לך שתהא מצומצמת כמו נקב בצד אות פלוני דאם אינו מצומצם כ"כ הרי יצאה מגדר אות פלוני ונכנסה בגדר תיבה פלוני וכולי האי ואולי שהרי הרד"ך לא החליט הדין אלא בלשון אפשר נקט לה אמנם בנ"ד מאי צמצום איכא הכא ולא עוד אלא שנראה כמעט שסותר שהרי מעכ"ת כתב שהשומא היה במצחו במקום עין ימינו למעלה מן העין והם הב"ד דק"ק טיפליץ העידו ועל עין ימין היה לו שומא ולא פירשו דבריהם שבמצחו הי' השומא נמצא שלא צמצמו דבריהם ונראה כמעט שסותר אלא שצריכין אנו לתרץ דבריהם ולדרוש דרשות בין עינים למת וכיון שיש ריוח בין העין לאותו מקום שבמצח והעפעף מפסיק שוב אין כאן צמצום שהרי שטח המצח גדול עד השיער ולא עוד אלא אפילו בצד תיבה פלוני נמי אין כאן מפורש בעדותם דבצד אות פלוני או בצד תיבה פלונית משמעתו ע"כ סמוך לו דאי לא סמוך לו וודאי זה סימן מובהק דהא אפילו בצד תיבה פ' שהוא קרוב אל התיבה אמרת שאינו סי' מובהק כ"ש כשהוא רחוק מן האות אלא א"כ מצמצם ואומר בפירוש נקב יש בצד אות פלוני ואינו סמוך לו שאז צמצום המרחק כנגד האות למעלה ממנו הוא מועיל כמו צמצום בצד האות לסמוך לו דחדא טעמא אית לתרווייהו דלא בעינן אלא צמצום גדול והרי צמצום ברם הכא בנ"ד שלא צמצמו באיזה מקום מן המצח הוא השומא אם סמוך אל העפעף או סמוך אל השער שבראש או ביני וביני באמצע או בשליש המצח או בב' שלישים וכיון שלא צמצמו כל אלה הרי גרע דבריהם אפילו מתיבה פלונית שהוא מעיד על הסמוך לתיבה ולפחות היה להם להזכיר שהשומא הוא במצח ולמעלה מעפעף עין הימין כי העפעף הוא קרוב אל השומא ואותו היה להם ליקח לסימן ולא העין זהו הנראה לע"ד בנ"ד לפי שיטתו דמר ואשר ראיתי להקריב לפני מזבחך אשר יוכל עדיין לברר וללבן את הדברים שנית מפי יושבי ב"ד דק"ק טיפליץ אם יראו דברי קטן כמוני היום בעיני גדול כבוד תורתך כי עמך מקור ההכרעה להכריע כבן ערך אמנם מעיקרא דדינא ספרך וזיינך בידך חרב המתהפכת בשקלא וטריא חציך שנונים אף כל דברי מכ"ת כגחלי אש אשר מתוך פלפולך חשב כת"ר לבנות בנין חדש ולקבוע הלכה לדורות שבסי' מובהק כזה שמעיד שומא יש באבר פ' במקום פ' מעידין עליו לד"ה לא מצאנוך שגיא כח ותעש לך שם כהיום הזה בדורך כר' מאיר בדורו שלא היו יכולים לעמוד על דעתו ומתוך כך לא קבעו הלכה כמותו. כי הנה כתב מעכ"ת דלשתי הלשונות ביבמות בין ללשון ראשון דסימנים דאורייתא ללשון אחרון דסימנים דרבנן לעולם חיישינן לב"ג ולשמא נשתנה אחר מיתה אלא מיהו היכא דאיכא סי' מובהק כגון זו שומא יש באבר פ' במקום פ' תולין אנו להקל ממ"נ אם לא נשתנה הרי לא נשתנה ואם נשתנה תלינן ואמרינן פ' הוא אלא שהשומא נשתנה כיון דעשוי' להשתנות כיון דסי' מובהק הוא וזו קולא גדולה בתחלת עדות הוא דאחמרי בה רבנן טובא וכדאמרינן בריש פ' יש בכור כי אקילו רבנן בסופה אבל בתחלתה לא ופירש"י בסופה שכבר כיוונו יפה שזהו אקילו חכמים בסוף עדות להחזיקו אפילו בשפחה אפילו בעבד אבל בתחלת העדות דהיינו ראייתו לא אוקל עד שיכירוהו יפה גם דברי גדולי הראשוני' המחברים נצבו כמו נד לחומה ומגרו הדרך על שטתו דמר שכן כתב מהר"ר אלי' מזרחי בתשובה סי' ל"ו בשם א"ז על ההוא מעשה דגבשושית על חוטמו דמותרת דהא סימן מובהק הוא ואפילו תימא סי' דרבנן הוא סמכינן עליו ומשיאין אותה ע"פ סימן זה וסיים בדבריו ודבר זה ידוע הוא שאין לומר בגבשושית משתנה לאחר מיתה עכ"ד בשם א"ז שמעינן מהכא בהדיא שגבשושי' אע"פ שהוא סימן מובהק אפ"ה בעינן שלא ישתנה שאם היה עשוי להשתנות לא היינו סומכין עליו אע"פ שהוא סימן מובהק מפני שהיינו חוששין שמא נשתנה וזכינו בזכייה אחת לדברי אחד קדוש בשם הראשונים בעל אור זרוע מרבנן קשישי ולדברי מו' אלי' מזרחי רב מובהק מן האחרונים דסבירי לי' לתרוייהו דאפילו בסימן מובהק בעינין נמי שלא יהא עשוי להשתנות לאחר מיתה:
והכי מטין דברי המרדכי פ' האשה שהלכה דף ת"ס ע"ד וסי' ע"ז שכתב אעובדא דשני ת"ח שהי' באין עם אבא יוסי בן סמאי בספינה וטבעה דקאמר בגמרא דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרו סימנין דלאו עלייהו קא סמכינא וכתב המרדכי ע"ז ובסמנים מובהקים שהן עשויין להשתנות לאחר מיתה לא עלייהו קא סמכינן פי' על טביעת עין סמכינן שהי' לחוש דילמא תפח ונשתנה הפרצוף אלא אסימנים קא סמכינן עכ"ל טעמא דסימנים מובהקים אין עשויין להשתנות הא אם הי' עשוין להשתנות לא היינו סומכין עליהם ואעפ"י שלא היינו רואים בהם שום שינוי היינו חוששין שמא נשתנה כמו שחוששין בט"ע כ"ש היכא דנשתנו דלא תלינן לקולא כדקאמר מר הכא והכא בסימ' מובהקים לגמרי מיירי בע"כ גם דברי הטו' אה"ע הכי מטין שכתבו שומא לא הוי סימן מובהקים להכיר על ידה לפי שעשוין להשתנות ומה שכתב מר דחדא ועוד דקאמר הטור חדא דשומא אינו סי' מובהק ועוד שיש לחוש שמא אחר הוא לפי שעשוין להשתנות ואע"ג דלא הי' צריך הטור לזה מ"מ כתבו לאוריי דיוקא דדוקא שומא בסתם באבר פלוני הוא דלא סמכינן עלי' מטעם חדא ועוד כדאמרן אבל שומא באבר פ' במקום פ' סמכינן עלי' משום דהוי סי' מובהק ולא חיישינן לומר שמא נשתנה אלו דברי כת"ר ועיקר חסר מן הספר ולשון לפי נמי לא משמע הכי וגם הדיוק הוא פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך דהא סתמא נקט ברישא ושומא לא הוי סי' מובהק ולא פ' דווקא באבר פ' קאמר כי היכא דתידוק מינה הא באבר פ' במקום פ' מעידין עלי' כדברי מר הלכך נראין הדברים ומסתבר טפי לומר איפכא שדעת הטור לומר דשומא לעולם לא הוי סי' מובהק אפילו באבר פ' ובמקום פ' דכוותי' גבי גט הוי סי' מובהק אפ"ה הכא לא הוי סימן לפי שעשוי להשתנות עוד נמצאתי בתשובות מהר"מ פאדווי בסי' כ' שהתיר אשה אחת בסי' מובהק שהי' בעינו וכתב לבסוף סימן כזה אינו עשוי להשתנו' לא"מ לא במים ולא ביבשה עכ"ל הנה נתברר שדעת ג' עמודי עולם מן הראשונים ושני גדולי עולם מן האחרונים מוהר"ר אלי' מזרחי רב מובהק ומהר"מ פאדווי בתרא דבתראי מסכימי' כולם לדעת אחת דאפילו בסי' מובהק לא סמכינ' עלי' אא"כ שלא יהא עשוי להשתנות לא"מ גם לא מצינו לשום א' מהפוסקים חולק אליהם א"כ מי זה יכניס ראשו להקל עליהם באיסור חמור איסור א"א בלא ראי' ברורה וכ"ש דסוגיא דתלמודא נמי מכרעת כדבריהם דהא קאמר בגמרא בהדיא בפ' אלו מציאות דף כ"ז איבעי' אימא דכ"ע שומא אין עשוי להשתנות לא"מ וסימנין דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קפלגי ע"כ משמע בהדיא דטעמא דשומא אין עשוי להשתנות מש"ה אהני סי' מובהק הא אי לאו הכי אפילו סי' מובהק לא מהני ודין הוא הואיל וחיישינן לבן גילו ולעשוי להשתנות הסברא נותנ' ומכרעת דביטול לי' חשיבות הסי' מובהק הוא משום דהא דחשוב ליה סי' מובהק בגט כשאמר נקב בצד אות פלוני היינו משום רוב הצמצום אבל הכא בסימני מת מאי מהני הצימצום כיון דבבן גילו הצמוצם ההוא בעינו מצוי בו שהרי הוא ב"ג הוא וה"ה והוא הטעם נמי לענין עשוי להשתנות א"מ ואינו דומה לגט ואמנם הראיות וההוכחות כולם מה שרצה כת"ר להוכיח מן התלמוד לחזק את שטתו דמר עברתי עליהם ואבא היום אל העיון להזכירם ראשון ראשון ויבחנו נא הדברים במצרף הלבבות והאמת יורה דרכו הנה כתב מכ"ת אההוא דאילו מציאות דהמ"ל אב"א דכ"ע שומא מצוי בב"ג ועשוי להשתנות והכא בסי' מובהק קמפלגי אלא איידי דקאמר מעיקרא דכו"ע שומא אינו מצוי בב"ג והכא בעשוי להשתנות לא"מ קמפלגי וכו' על דעתך תהומות ים עמקי מצולות התלמוד נבקעו ואתה תחזה אם בתירוץ של איידי ראוי להוציא סוגיא דשמעתין מפשטה וזאת שנית עוד קשה א"כ לישתוק תלמודא ולא ליכתב לא ה"א ולא וי"ו ולא לימא דכ"ע כלל בתירוצו בתרא ואנא ידענא ממילא דכיון דבתירוצא קמא קאמר תלמודא דכ"ע שומא אינו מצוי בב"ג ובפירוקא בתרא קאמר סתמא ש"מ דמוקים פלוגתייהו בכל גוונא אפי' מצוי בבן גילו וגם עשוי להשתנו' אפ"ה כיון דהוא סי' מובהק מהני ולא חיישינן למידי ואדלא קאמר ונחית לפרושי דכ"ע שומא אין עשוי להשתנות לא"מ ש"מ בדווקא בכה"ג מוקים פלוגתייהו וכדאמרן. ותו קשיא לן לפי שטתו דמר הא דמסדר בשילהי יבמות הני תלתא פירוקא דרבא בלשון איכא דאמרי ולא בדרך אב"א זה אחר זה כדאמר באילו מציאות ולפיכך לא הי' צ"ל הני דכ"ע שומא מצויה ואינו עשוי להשתנות כדקאמר במציעא והשתא איכא למידק אדמוקים תרי פירקי ואמר דכ"ע סימנים דאורי' והכא בשומא מצוי בב"ג ועשוי להשתנות קמפלגי וחדא פירוקא מוקי סמנים דכ"ע דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קמפלגי דשמעת מיני' דהאי פירוקא לא מתוקם אלא דוקא בדכ"ע סי' דרבנן אבל בדכ"ע סימנים דאורייתא לא מתוקם והשתא לפי שיטתו דמר דס"ל דבסי' מובהק הכל מודים דלא חיישינן לב"ג ולעשוי להשתנות א"כ בדכ"ע סי' דאורייתא נמי מתוקם דהכי בשומא סי' מובה' קמיפלגי ודכ"ע חיישינן לב"ג ולעשוי להשתנות וטעמא דראב"ם דהוי סי' מובהק ואע"ג דבעלמא חיישינן סימן שאינו מובהק אפי' אי סימנים דאורייתא אבל בסי' מובהק כזה לא חיישינן וכ"ת אין ה"נ דבכ"ע סימנים דאורייתא נמי מתוקם והא דקאמר דכ"ע סימנים דרבנן לרבותא נקטי לאשמועינן דאפילו בסימנים דרבנן אפ"ה סי' מובהק מעידין עלי' ולא חיישינן לב"ג ולעשוי להשתנות וכ"ש דמיתוקם האי פירוקא כשנאמר סי' דאורייתא הא לאו מילתא היא דא"כ לישתוק ולא לימא לא דאורייתא ולא דרבנן או לימא הכי בלשון אפילו אי דכ"ע סימנים דרבנן הכא בסי' מובהק קמיפלגי ונשמע מינה דבעלמא כשיש סי' מובהק מודו רבנן דלא חיישינן לב"ג ולהשתנות ומדלא קאמר הכי שמעת מינה דהאי פירוקא בתרא לא מתוקם אלא בדכ"ע סימנים דרבנן דווקא ודכ"ע שומא אינו מצוי בב"ג ואינו עשוי' להשתנות כדאמר במציעא וקמיפלגי בשומא סי' מובהק אבל בדכ"ע סי' דאורייתא וודאי דלא מתוקמא לומר הכי בשומא סי' מובהק קמפלגי דבדאורי' אין צריך סי' מובהק ואי משום שומא מצוי בב"ג ועשוי להשתנות לא מהני ולא מידי:
ומעכשיו צדקו דברי אבא מורי ז"ל בוודאי מ"ש מכת"ר בזה הלשון הדור אתם ראו הקולות והדברים שלא במשפט שיצאו מתחת קולמוס זה הרב שמהפך הקערה על פיה דללישנ' סימנים דרבנן לא חיישינן לב"ג ולהשתנות לא"מ וללישנא סי' דאורייתא חיישינן וכו' תמה אני מפה קדוש כמותך אם רוח המושל עלה עליך וכי אורייתא דקא מרתחי' לי' למר האיך הנחת את מקומך ואת מידתך מדת הענווה המפורסמ' לכל איך השלכת משמים ארץ מאיגר' רמה לבירא עמיקת' ולא זכרת מעשה ר' יהושע עם ב"ש פ' חומר בקודש כי עתה כל דברי א"מ ז"ל שרירן וקיימין שפת אמת תכון לעד ואין בהם נפתל דכיון דלא איתפרש טעמא דרבנן וראב"ם בהדיא במאי פליגי אין לנו אלא מאי דסליק מכללא דפירוקא דתלמודא דלפום פירוקא קמא דס"ל לכ"ע סימנים דאו' בע"כ צריכין אנו לומר דפליגי בשומא מצויה בב"ג ועשוי להשתנות אבל לפום פירוקא בתר' דס"ל לכ"ע סימנים דרבנן צריכין אנו לומר בע"כ דכ"ע מודו דשומא אינה מצוי בב"ג ואינו עשוי להשתנות וכדברירנא ונתבררו ונתלבנו דברי א"מ ז"ל עם מהרד"ך כהוגן השיג' ידו ומצא אותו דכיון דחזינן דרב אשי דהוא בתראי מסופק לי' ובפ"ק דמציעא אם סמנים דאורייתא או דרבנן צריכין אנו לחוש לחומרא דילמא בשומא מצוי בב"ג ועשוי להשתנות קמיפ' והלכתא כרבנן דחיישינן ואין סומכים על שום סי' מובהק אם הוא מן הסימנים העשוין להשתנ' ורבא גופי' מרא דשמעתי' דמוקים הכא פלוגתא בפרק בתרא דכ"ע סימנים דרבנן איהו גופי' מסופק לי' בפ' אלו מציאות דף כ"ח ע"א וקאמר אלא אמר רבא סימנים דאורייתא דכתיב עד דרוש אחיך אותו וכו' ובתר הכי קאמר אמר רבא את"ל סימנים דאורייתא ומקשה תלמודא הא פשיטא לי' סימנים דאורייתא ופריך משום דאיכ' למימר כדשנינן וכ"כ גם הרא"ש שם באלו מציאו' וכ"כ גם הסמ"ג וז"ל ויראה דהלכה כרב אשי דמסופק לי' בפ"ק דמציעא וכ"כ ר' ירוחם נתיב כ"ג דף צ"ו וז"ל ועוד מוכח דמספקא לן לפי תרי לישנא דגמרא דרבא אם סימנים דאורייתא או דרבנן הלכך לא סמכינן אסימנים אפילו מובהקים לעדות אשה וכו' עפי' הדברים האלה עם כל הכתוב למעלה מה שהבאתי דברי הפוסק' ראשונים ואחרונים נתבררו ונתלבנו דברי א"מ ז"ל ברור כשמש וכל דבריו יכלכל במשפט דור ישרים יראו וישמחו וכ"ש דאפ' דגם מהד"ך ז"ל לא החליט הדין כן למעשה שהרי בלשון אפשר נקט למילתי' וכי בשביל דמדמי מילתא למילתא עביד עובדא וכאשר כתבנו למעלה. עוד ראי' אחרת מה שהביא מכ"ת באחרונה נשאר עלינו לברר אותו והוא שכ' מעכ"ת עלי' שהי' מוכרחת את שטתו דמר שקול' כנגד כל הראיות ועדיפא מכולהו מדלא קאמר תלמודא בהך לישנא בתרא דכ"ע שומא סי' מובהק הוא ודכ"ע סימנים דרבנן וקמפלגי בשומא מצוי בב"ג ובעשוי להשתנות לא"מ כמו דאמר בלישנ' קמא דכ"ע סימני' דאורייתא ודכ"ע שומא לאו סי' מובהק הוא וקמפלגי בשומא מצוי וכו' ה"ל נמי לאוקמא בהך לישנא דסי' דרבנן וכ"ע שומא סימן מובהק וקמפלגי בשומא מצוי בב"ג אע"כ דס"ל לתלמודא דלד"ה אי שומא סי' מובהק הוא ליכא למאן דאמר דחושש למצוי בבן גילו או להשתנות כי אם הוא סימן מובהק לא חיישינן לאחר ואם כן מוכח דבשומא דבמקום פ' באבר פ' דהוי סימן מובהק כמו נקב בצד אות פ' דלא חיישינן למצוי בב"ג ולהשתנות עכ"ד כ"ת על זו אני אומר ב' תשובות בדבר חדא דאין סברא זו חידו' אצל התלמוד מפני שכבר השמיענו סברא זו בלשון ראשון ועדיפא מיני' דאפילו בדקיימינן סי' דאורייתא חיישי רבנן לבן גילו ולהשתנות כל שכן בדנימא סי' דרבנן וסתמא נקט בלשון ראשון ולא אתפרש דווקא היכא דליכא סימן מובהק חיישינין לבן גילו ולהשתנות וכיון דלא אתפרש צריכין אנו לומר דלעולם חיישינין לבן גילו ולהשתנות אפי' בסימנים מובהקים דמנא ליה להקל מסברא דנפשיה ועוד דלא מצי למימר דכ"ע שומא סימן מובהק וסימ' דרבנן והכא בשומא מצוי בב"ג ובהשתנות קמיפלגי מפני שהם שני דברים הפכים בנושא אחד דאם אתה אומר דחיישינן לב"ג ולהשתנות אי אתה יכול לומר שוב שהוא סימן מובהק כי ע"כ הוא נקרא סימן מובהק לסמוך עליו אפילו בדקיימא סי' דרבנן מפני דליכא לספוקי באחר הא אי איכא לספוקי שימצ' בו סימן כזה לא יתכן לקרותו סי' מובהק כלל העולה מדברינו כי צד סי' של השומא מה שנמצא בו לא מצאנו היתר לאשה זו:
ומעתה נשים פנינו אל הדרך השני מה שהמציא מעכ"ת להתירה מפני שמצאו אצל ההרוג השטר שותפות וגם האגרת מה שכתבה האשה לבעלה והעלה כת"ר דכיון דידוע לנו שהיה שטרות אלו אצלו וגם נמצאו אצלו בשעה שמצאהו אמרינן כאן נמצאו כאן היו מתחלתן עד עתה ואע"ג דקאמר בפ' האשה שלום דף קט"ז בעובדא דיצחק ר"ג דשכיב גבי הנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתב בה חבי בר ננא וכו' וקאמר אליבא דאביי למאי ניחוש אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' א"כ בנ"ד איכא למיחש דילמ' מפקיד לאיש אחר דלאו שמי' כשמי' י"ל דאע"ג דלגבי ממון הוי חיישינן לפקדון אי לאו שמי' כשמי' מ"מ לגבי אשה משום עיגון לא חיישינן לפקדון אלא אמרינן כאן נמצאו כאן היו מתחילתן וזה תימא א"כ לשאלה נמי לא ניחוש והא חששא דשאלה גריעי מפקדון בוודאי שאין רגילות להשאיל כל בגדיו וחלוקו הסמוך לבשרו והוא ילך ערום ואפ"ה חששו חכמים לשאלה ולא אמרינן כאן נמצאו כאן היו מתחילתן כ"ש וק"ו פקדון שטרות דאית לן למיחש:
שוב כתב מעכ"ת בזה הלשון והעיקר שאני סומך עליו דלא חיישינן הכא לפקדון הוא מה שהקשו התוספת לשם דהכא קאמר אביי דלנפילה לא חיישינין ובפ' גט פשוט אמר אביי דחיישינן לנפילה ופקדון ותירצו דהתם איירי בנפיל' דרבים אבל בנפילה דיחיד שיפול מיוסף ב"ש זה וימצא יוסף בן שמעון אחר וודאי לא חיישינן עכ"ל התוס' והשתא נראה נמי כיון שזה ההרוג הי' לו שומא במצח למעלה מעין הימין כמו שהי' לשמשון בר אורי בעלה של ציריל שהי' השטרות אצלו לא חיישינן לנפילה ופקדון של יחיד שיפול מזה האיש שהי' לו זה השומא למעלה מעין ימין וימצא אחר שהי' לו ג"כ שומא למעלה מעין ימין בכה"ג וודאי לנפילה ופקדון לא חיישינן כלל ע"כ דברי מעכ"ת ראה דברי מעכ"ת טובים ונכוחים ובנוים על שיטת התלמוד עצמו דבהדיא קאמר הגמרא בפ' ג"פ דף קע"ב ואביי לנפילה דחד לא חיישינן ולנפילה דרבים חיישינן וראה זה דבר חדש כבר הי' לעולמים הלא אלה הם דברי מהר"ר איסרלי' ז"ל בכתבים ופסקים סי' קפ"א ומוהר"ר יעקב ווייל בתשובה בסימן ע"ט וגם בסי' ק"ן שכתבו בשם מהר"ר נתן איגרא שמצא בספר אחד ושמו מתית דסימני גופו עם סימני כלי מצטרפין יחד והוי כמו סימן מובהק אך שהר"ר יעקב ווייל כתב שם בסימן ק"ן דההוא עובדא הוי בגברא חד שמי' דוד וויישיננגבערג שנהרג ושקלו וטרו בדיני' כל גדולי אשכנז וצרפת ולא הסכימו לדעת אחד מקצתן הי' מתירין ומקצתן היו אוסרין ומהר"ן איגרא הי' מהמתירין ולא איתעבד עובדא להתירה ונשארה האשה עגונ' ובסי' ע"ט כתב מהרי"ו ז"ל שמהר"י מולין ז"ל לא רצה להתיר ההוא עובדא של דוד וויישינבירג: אך מהרי"ו עצמו מתוך דבריו בסימן ע"ט נראה שסמך על סימני גופו וכליו כדעת מהר"ן גם בההיא עובדא בשאלה שנשאל בסי' ק"ן נראה שדעתו נוטה להתיר כדעת מהר"ן אע"פ שלא רצה לומר לא איסור ולא היתר היינו משום דחזי תיוהא באותן העדות כמבואר שם באותה תשובה ותלה הדבר לחקור ולדרוש הדבר היטיב שנית מפי העדים אמנם מה שמדקדק מהרי"ו בסימן ע"ט להביא ראי' לדבריו מדברי תשובת הרא"ש בעובדא של אותו תלמיד שהיה שמו ר' אשר שלמד לפני הרא"ש ובא מטולטלי' ובידו התוס' שחיבר הרא"ש וכו' ודקדק מהרי"ו ז"ל מתוך דבריו דס"ל לרא"ש שמצרפין סימני גופו וסימני כליו נראה שאין ראייתו ראיה ולא ראיתי להטריח על הקורא בזה בכאן כי הדברים מבוארים מאליו למי שמעיין בדברי הרא"ש בעיון מעט. אמנם מוהר"ר איסרל ז"ל חולק שם על רבו מהר"ן וס"ל דאין מצטרפין סימני גופו וסימני כליו ומביא ראיה לדבריו גם מדברי המיימ"ני ומדברי המרדכי ועתה תמה אני ממעכ"ת אם ראה כת"ר את דבריהם אלו וראה לחלוק עליהם כי כאיש גבורתו למה לא הביא כת"ר את דבריהם לשפוך עליהם סוללה ופניך הולכים בקרב להלחם בם כי הרב מוהרר איסרל ז"ל רב מובהק אשר כל בית ישראל מאז ועד עתה נשען עליו ונמשכים אחריו והנה הרב מוהר"ר אלי' מזרחי ז"ל שהי' סמוך לזמנו של מהר"ר איסרל ז"ל ורחוק ממקומו במדינה אחרת חיבב את דבריו בתשובתו והביא ראי' מכל דבריו לסמוך עליו ועל ספר תרומ' הדשן כעל דברי אחד מגדולי מחברי' הראשוני' אשר לבם והמה כמלאכים ואעפ"י שהראי' מה שהביא מכ"ת היא נכונה מ"מ אינה מכרעת לתקוע הלכה לדורות כן ויש להשיב עליו שתי תשובות חדא אדדיי' מר מדברי אביי דמחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד דייק מדרבא דפליג עלי' דאביי בפ' ג"פ וס"ל דלא מחלקינין בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים ונמצא דחזר הדין דהכא גבי עדות אשה דקי"ל דחיישינן לשאלה ופקדון דרבים לפקדון דיחיד נמי חיישינן ועוד אפילו לאביי דמחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד היינו דווקא גבי ממונא אבל הכא גבי עדות אשה מודה דחיישינן לשאלה ופקדון דיחיד משום חומר א"א ואיסורי מממונא לא ילפינן וכ"כ מהרי"ו ז"ל בהדיא בסי' ע"ט להביא ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם בפ"ז דנחלות שפסק אם טבע במים שאין להם סוף יורשים (כאן נכתב הגה"ה בשם גדול ומצוין על מ"ש ועוד אפילו לאביי דמחלק כו' וז"ל הגה ונ"ל דמ"ש הרב דאין לסמוך כאן משום דממון מאיסור לא ילפינן הלא הביא הרב בתשובה סי' קכ"ח דכתב בנ"י דבאשה קיל לענין זה מממון. ועוד נ"ל מוכח בראי' ברורה דאף באיסור לא חיישינן לנפילה ופקדון דיחיד בפ' אלו מציאות דף ע"ב מקשה למ"ד דחיישינן לשאלה אמאי כשאבד גט מצאו קשור בכיס וארנקי ניחוש לשאלה ומשני כיס וארנקי לא משאיל אינשי ע"כ וקשה מ"מ ניחוש לנפילה ומצאו אחר שכ' לאשתו גט זה אע"כ משום דהיא נפילה דיחיד לכך לא חיישינן ועיין בהגה שנייה ע"כ הגה"ה) יורדים לנחלה וכן ראוהו צלוב והעוף אוכל בו וכו' שאני אומר לא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו בדבר שחזקתו למיתה והעידו שראו את הדברים ושאבד זכרו אח"כ ונשמע שמת הרי אלו נוחלין על פיהם עכ"ל הרמב"ם והטור ח"מ הביא את דברי הרמב"ם לפסק הלכה בסי' רפ"ד וכל אלו הדברים חוזרים לעיקר א' ונלמדים ממאי דאמרינן בפ' יש בכור דקא פריך התם לר' יוחנן דקאמר פדחת פוטרת לנחלה דמשיצא ראשון עם פדחתו הבא אחריו אינו בכור לנחלה דשפיר קרינן בי' יכיר דפדחת הוי היכרא ופריך מדתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופריך ומי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ומשני כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן ומכאן למד הרמב"ם ז"ל לחלק בין ממון לעדות אשה וכ"כ מהר"ר אלי' מזרחי בתשובה סי' ע"ו דמהכא למד הרמב"ם לחלק בין ממון לעדות אשה לפ"ז אין בידינו להכריע לצרף סי' השומא עם הכרת הכלים לומר דוודאי הוא מדלגבי ממון לא חיישינן לנפילה דיחיד דהכא גבי איסור א"א אחמרי רבנן טובא בתחלת עדות (כאן נכתב הגה"ה שנייה וז"ל הגה"ה זה אינו קושיא דהרי בהדיא מביא הרב לעיל בתשובה סימן קכ"ח בשם נ"י גבי יצחק ר"ג דאזיל מקורטב לאספמיא דאעפ"י דלגבי ממון לא אמרינן הכא לגבי עיגונא הקילו ע"כ א"כ בע"כ דזה אינו נקרא תחלת עדות ומקילינן טפי מממונא ע"ל יהודא ליב ע"כ הגה"ה) עד שיתברר יפה וודאי שמת דמה"ט נמי אחמרי רבנן בפ' האשה שלום דף קט"ו בעובדא דגברא חרוכא דשמא אינש אחרינא אתי לאצולי והא הכא דגברא חרוכא לפנינו ולא איתחזק לן מעולם שבא אדם אחר להצילו דדכוותי' בכל איסורים שבתורה לא מחזקינן איסור אפ"ה חיישי רבנן לחששא רחוקה עד שאין הדעת סובלת ואוזן לשמוע משום דבתחלת עדות אחמרי רבנן עד שיתברר הדבר אמת נכון שמת בלא פיקפוק א"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דאין מצטרפין סימני גופו שאינם מובהקים עם סימני כלי דחיישינן לשאלה לפקדון ואע"ג דלפי מה שפירש ר' ירוחם בשם הרמ"ה בעובדא דחרוכא אין ראי' ממנו לכאן מ"מ לפי דעת מהר"ר איסרלן בסי' קס"א בשם המרדכי דאייתי ראיה בפ' בתרא דיבמות מההוא עובדא דגברא חרוכא דחשיב כה"ג תחלת עדות יש מקום וראי' גם לדברינו אלה ועוד דהשתא דמשנתינו נמי הכי משמע דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו האי לישנא משמע בוודאי דאעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו שניהם יחדיו אפ"ה אין מצטרפין להעיד עליהם כיון שהסימנים בגופו אינם מובהקים וסימנים שבכלים חיישינן לשאלה גם הסברא מכרעת כן דכיון שהסימנים שבגופו אינם מובהקים ונמצאים גם בשאר אנשים הרבה הרי הן כמאן דליתנהו וכי מדלית מהכ' סימנים שבגופו לא נשאר בידינו אלא הסימני' שבכלים וכלים חיישינן לשאלה ופקדון ולפי שאין משוא פנים בתורה לא אוכל לישא פני א"מ ז"ל שכתב בתשובה סי' ס"ג לפרש דברי מהר"ר איסרל ז"ל במה שכתב בפסקים וכתבים דסימנים שאינם מובהקים אפילו טובא אין מצרפין היינו דווקא בסימנים כגון ארוך וגוץ ופניו צהובות וכיוצא בהן דלאו סימנים כלל אפילו למ"ד סימנים דאורייתא אבל סימנים אמצעיים כגון שומא וצלקת וכו' מצטרפין וכ' שכן מצא בתשובת מזרחי עכ"ד א"מ ז"ל וכי דייקת בדברי מהר"ר איסרל שפיר תמצא דס"ל בכל סימנים שאינם מובהקים שאינם מצטרפין ואפי' אמצעים שהרי בסי' רכ"ד מביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם שכתב העיד א' שמת ישראל במקום פלוני וכך וכך היתה צורתו וכך וכך סימני' היו בו אין אומרי' מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא עד שיכיר וכו' ומדכתב וכך וכך היתה צורתו וכך וכך סימנים היו בו משמע בהדיא שהעיד על כמה סימנים וכמה צורות אך שאינם מובהקים ואעפי"כ כתב דלא מהני אלמא דלא מצרפינן תרי ותלת סימנים להועיל הואיל וכל חד לא מהני עכ"ל והשתא מדבנה מהרא"י יסודו על דברי הרמב"ם ומייתי לראי' מדבריו והרמב"ם בע"כ בכל סימני' איירי רק שאינ' מובהקים א"כ גם מהר"י איסרלן בכל סימנים בינונים איירי רק שאינם מובהקים ועוד לפי הטעם שסיים מהרא"י וכתב דלא מצטרפין תרי ותלת סימני' הואיל וכל חד לא מהני האי טעמא שייך נמי אפילו בסימנים בינונים דלא מהני סי' בינוני באנפי נפשיה וכיון דלא מהני באנפי נפשי' ע"י צירוף תרי ותלת נמי לא מהני וכ"כ מהר"ר איסרל בלשון הזה ממש בסימן קס"א שכתב וז"ל נראה דקשה לקבוע הלכה לדורות להתיר אשת איש ע"י צירוף כלים לאומדנות אחרות דכל חד באפי' נפשי' לא מהני ולא מועיל וכו' הרי לך מבואר נגלה דתלה טעמא כיון דבאנפי נפשיה לא מהני ע"י צירוף נמי לא מהני וזה שייך לומר אפילו בסימנים בינונים שהרי לא מהני באנפי נפשיה והאי דקאמר מהרא"י דלא מהני ע"י צירוף לשאר אומדנות לאו משום דלאומדנות לא מצטרפי אבל לסימנים בינונים מצטרפים דהא לפי טעמו דמסיק כיון דבאפי' נפשי' לא מהני אין חילוק בין אומדנות לסימנים בינונים כדאמרן אלא הרב מהרא"י ז"ל קרי לסימנים שאינם מובהקים אומדנות שהרי גם הרמב"ם ז"ל קרי אותן בשמות אומדנות שכ' בבבא דלעיל העיד אחד שמת וכך וכך סימנים היו בו אין אומרים מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא עד שיכיר וכו' כי כל הסימנים שאינם מובהקים אינם אלא אומדנות בעלמא גם ריעי מהר"י ווייל יגיד עליו שהרי מהרא"י ז"ל הביא לרבו ר' נתן שמצא בספר מתית דמצטרפי סימנים בכלי' לשאר אומדנות הוא קרי לי' אומדנות ורי"ו הביא ג"כ לר' נתן ולספר מתית וכתוב בו סימני גופו עם סימני כליו מצטרפין יחד והוי כמו סימן מובהק הרי דקרי להו סימנים אלא וודאי הן הן סימני גופו שאינם מובהקים הן הן הם אומדנות וזה ברור וגם כל האחרונים הב"י ושאר מחברי' שהעתיקו דברי מהרא"י העתיקו מדבריו אפי' ק' סימנים מובהקים אינם מצטרפים סימנים העתיקו ולא אומדנות דאומדנות הן הן סימנים שאינם מובהקים גם מה שהביא א"מ ז"ל בשם תשובת מזרחי ז"ל ראי' לדבריו כי דייקת שפיר בדברי הרב מזרחי תמצא שמעולם לא עלה על דעת מזרחי לומר כן בתרי סימנים שאינם מובהקים אלא על סימנים מובהקים הוא דקאמר ולא דיבר כן אלא כנגד הר"ר דוד בן יחייא בר פלוגתי' שם בסי' ל"ח שעלה במחשבת הר"ר דון' יחייא דאפילו בסימן מובהק שבמובהקים אין סומכין עליו אלא א"כ שיהא מן הסימנים שאינם נמצאים באדם אחר כלל לא כמו אלה הסי' נדון של הרב מזרחי שהי' חסר אצבע פלוני מרגל פלוני ועוד הי' לו כמין טבעת עגול סביב לראש בלא שום שיער כלל ולמעלה ולמטה ממנו מלא שיער כמשפט הראש וע"ז השיב לו המזרחי שם דוודאי לאו הכי הוא אלא כל שהוא סימן מובהק כמו זו סמכינן עליו והביא לו ראיות והוכחות מן התלמוד ושוב כתב עוד על דברי ן' יחייא וז"ל ואם יאמר שאמרנו בם שאינם נמצאים באדם אחר כלל אינו אלא על דרך גוזמא בעלמא אבל הכוונה בהם שלא ימצאו בגוף אחר אלא למעט מן המעט הנה א"כ יותר ראוי שיקראו חסרון הגודל של רגלו הימני וחסרון השיער שעל ראשו כמין טבעת סביב לראש וכ"ש חיבור שני הסימנים יחד בשם מובהק ממה שיקראו כן השומא באבר פ' והנקב בצד אות פ' חבור שני הסמנים הללו אי אפשר שימצאו חיבורים בעצמם לזולתו מן האישים אפילו לאחד מאלף אלפי אלפים וכו' הרי לך מבואר בדברי מזרחי דבסי' מובהקים איירי שהרי סימנים דנ"ד חסרון גודל ת' ברגל הימני וחסרון השיער כמין טבעת אחד משניהם סי' מובהק באנפי' נפשי' כ"ש בחיבורם יחד אבל חיבור שני הסימנים שאינם מובהקים לא שמעינן מיני' דמצטרפינן ואדרבה בסימן ע"ד בתשובה דף קכ"ט ע"א כתב בהדיא דאין סומכין על חיבור סימנין ואפילו הרבה כשאינן מובהקים ומשמע שם מדבריו מתוך הדקדוק דדייק ממתניתין דתנן ואעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו אפילו כמה סימנים קאמר דאין מועיל להצטרף וכיון דדייק לה ממתניתין דקתני סימנים דמשמע לי' סימנים הרבה שמעינן מהכא דבכל סימנים בינונים קאמר דאין מצטרפין דבהכי מיירי מתניתין ואלו דברים בירורים הן בדברי המזרחי דס"ל דאפי' סימנים בינונים לא מצטרפין ולית בהא ספיקא אכן מסימני גופו עם סימני כליו שהם מובהקים לגבי כלים אלא דחיישינן לשאלה אם מצטרפי בזה לא דיבר המזרחי כלל ולא בא לכלל מדה זו אמנם אנחנו נאמר לפי הדקדוק שדייק המזרחי ממתניתין מדתני סתמא ואעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו משמע אפי' ע"י סימנים טובא א"כ אף אנחנו נידוק ונאמר מדתני סתמא ואעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו משמע דאפי' ע"י צירוף שניהם גופו וכליו אין מעידין עד שיכיר בסימן מובהק או בט"ע פרצוף פנים עם החוטם וכדברירנא למעלה. ונחזור לעניננו כיון דר' איסרל ז"ל חלק על רבו ולא רצה לסמוך על צירוף סימני גופו עם סימני כליו וגם מהר"י סג"ל עם הרבה גדולים מצרפת ואשכנז לא רצו להתיר ההוא עובדא של דוד וויישינבורג גם הרב ב"י ומהרמא"י ז"ל העתיקו דברי מהרא"י ז"ל בסתמא דאפילו ק' סימנים שאינ' מובהקים אינם מצטרפים ולא חילקו בכך לענין צירוף סימני גופו עם סימני כליו ש"מ ס"ל דאין מצטרפין א"כ מי ירום ראש להקל כנגד' בלא ראי' ברורה וכ"ש דפשטא דמתניתין נמי הכי משמע וכדברירנא ועתה מה נעשה לאחותינו אשה קשת רוח הזאת לבה אסורים ידי' במוסרות אסירי התקוה והיא מר לה הלא לזאת יחרד לבי ויחרד כל ירא וחרד לדבר ה' דלא למזוג רישי' אבי סדיא עד דמהפך בזכותה והנה יגעתי ומצאתי פתח להתירה מדברי הרב הגדול מוהר"ר יוסף קארו ז"ל שכתב בתשובה שאלה ז' דף קי"ג ע"ב אחר שהביא דברי המרדכי שכתב בסוף יבמות שהתירו אשה אחת ע"י שאמר הגוי מל"ת שהרג יהודי אחד בין ניקלא לאורויק שהיה מוליך עשרה ליטרין ששלח' מרת יהודית לאחיה לניקלא וכו' וכתב עליו החכם קארו ז"ל ולא ידעתי מי הכניסו ולהמרדכי בההוא עובדא לדחוק עצמו לאוקמא כלישנא דארוך גוץ הא אפילו לאידך לישנא איתתא שריא דהא פקדון הוי הנך עשרה ליטרין ולא עביד אינש שמוסר ונותן מה שנותנין לו ביד אחרים כדתנן בפרק כל הגט אין רצוני שיהא פקדונו ביד אחר וא"כ כיון שמרת יהודית אומרת שמסרה לבעלה של זו עשרה ליטרין להוליך לאחי' וחזקה שלא הוציאם מתחת ידו זה הוא וודאי והוי סימן מובהק גמור מדאורייתא ואין לך סימן גדול ממנו וליכא למיחש שמא השאילן או הפקידן לאחר הלכך איתתא שריא לכ"ע עכ"ל זכינו לדון בנ"ד שנמצא אצל ההרוג הזה שטר שותפות שנכתב על מ' משה מצד האחד ודוד ב"ש מצד השני וארבעה אנשים חביריו הם האמינהו ומסרו השטר שותפות ליד כמר אורי אחד מן השותפים לא הי' לו רשות להפקידו ביד אחר וחזקה שלא הוציאו מתחת ידו והוא הוא כמר אורי ההרוג שנמצא בידו ואין לספק באיש אחר וק"ו הוא מנידון של מהרי"ק ומה התם שנמסר לידו העשרה ליטרין כדי להוליך לאחי' ואפשר לומר שנמלך בדרך ולא הלך לשם וחשב לטוב' לשלוח העשרה ליטרין ביד אחר כדי להוציא מכח אל הפועל מחשבת מרת יהודית ואפ"ה פסק מהרי"ק חזקה שלא הוציאו מתחת ידו כ"ש בנ"ד דנימא חזקה שלא הוציאו כמר אורי השטר שותפות מתחת ידו להפקידו ביד אחר וזו סברא נכונה לפי ענ"ד. ברם חתני האלוף מהר"ר פייבוש יצ"ו שאלוני והקשה לי ועל דברי מהרי"ק ז"ל אטו כ"ע דינא גמירי דכה"ג מקשה תלמודא פ"ק דקידושין דף י"ג אטו נשי דינא גמירי ולכאורה שפיר קאמר ואני השבתי לו דדייקא לישנא דמהרי"ק ז"ל דלאו מתורת דינא קאמרי מהרי"ק דחזקה שלא הוציאו מתחת ידו ליד אחר דודאי כ"ע לאו דינא גמירי ומאי תיובתא דמהרי"ק דקמותיב על עובדא דמרדכי ושמא האי גברא לא הוי גמיר אלא ה"ק מהרי"ק כיון דאשכחן במשנה שסתם בני אדם קפדי על כך שאין רצונם שיהא פקדונם ביד אחר דמתניתין בסתם בני אדם מיירי דתנן המביא גט בא"י וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ואם א"ל טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר הרי שתלה הדבר בדעתו של המשלח ושיעורו חכמים דעת בני אדם שאין רצונם שיהא פקדונם ביד אחר א"כ ה"נ בוודאי לא הוציא העשרה ליטרין ליד אחר דאטו בשופטני עסקינן שלא יהא בו מדעת בני אדם והיינו שדקדק בלשונו וכתב דלא עביד אינש דמוסר וכו' כי מה לו ולצרה הזאת לתקוע את עצמו בדבר שא"צ לו ולעבור ע"ד משלחו זהו הנלע"ד לפרש דברי מהרי"ק ז"ל ואעפ"י שקולא גדולה הוא להקל מסברא דנפשי' באיסור א"א אלא מן חכים למשרי כה"ג אלא רב מהר"י קארו ז"ל דגברא רבא הוא ורב גוברין וכדאי הוא מוהר"י קארו ז"ל לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש אם זה האיש כמר אורי גמר דינא הוי דידע דאין רשאי להוציא פקדון מתחת ידו ליד אחר ומאן דרב חילי' יש לו על מה שיסמוך (הגה"ה ומתשובה זו נמי מוכח דלא חיישינן לנפילה דאל"כ קשה דילמא מ"מ אע"פ דחזקה דלא מסר לאחר מ"מ ניחוש לנפילה אע"כ דלא חיישינן וכ"כ הרא"ש בפ' ג"פ דאפילו לנפילה סתם לא חיישינן וכ"ש לנפילה דיחיד לא כמ"ש הרב הזה בפנים ועיין בתשובה שאח"ז ע"כ הגה"ה). אחת שאלתי מאת פני כ"ת אם נא מצאתי חן בעיני כת"ר וכשרים הדברים ועלו לרצון על מזבחך יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו אמת מארץ תצמח ויסמוך עליו ידיו למען דעת כל התלמידים להורות הלכה לדורות ובגדי ענוה ילבש ברוב חסדיו כי מי יאכל ומי יחוש ומי יכריע מבלעדיו ואמנם אם שגיתי אתי תלין משוגתי ואתה האדון על כל פשעי' תכסה האהבה באהבת' אשגה תמיד כי תורה היא וללמוד אנו צריכים אל תמנע נא כתר טוב מבעליו לצוות לאחד מהנערים מחוקקי בין רגליו מושכים בשבט סופר העומדים לפניו למשוך בעט סופר מהיר להודיעני את תשובתו הרמתה אם להימין אם להשמאל כי עמך מקור החכמה באורך נראה אור והיה כי יבאו דברי מעכ"ת עלי אענדם עטרה לראשי בתוך החברים היושבים בגנים מצפים ומקוים לאור תשובתו הרמתה דמעכ"ת והי' זה שכרו כפול מאת ד' וצדקה מאלקי ישעי נאום דורש ומבקש שלום תורתו כל הימים אברהם הק' בן א"מ בנימין אהרן זלה"ה. בתשובת האחרונים כולן לא חפשתי מפני שאין מצוין בידינו לע"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |