שו"ת הב"ח החדשות/מא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום רב יקרב להרב הנעלה בכל מעלה לשם ולתהלה האלוף הראש לכל שבטי ישרא' כמ' חיים נרו. מה שנדרשתי ממעכ"ת בענין הנשים הילדות בעירך אם צריכים להסיר הנזמים שתולים באזניהם כי יש מי שאוסר דלא עלתה הטבילה:
תשובה דין זה מפורש בכל הפוסקים ע"פ התוספתא וז"ל הי"ד השירים והנזמ' והטבעות והקטלאו' שבה אם הם רפוים אינו חוצצים ואם הם מהודקים חוצצי' וכן הדין באגד שעל המכה וקשקשים שעל השבר וכך פסק בש"ע סי' קצ"ח ס' כ"ג גם הרב רמ"א לא כתב בהגהותיו שום דבר כנגד הוראה זו להורות צד חומר בדבר והבא להחמיר ולומר דנשי דידן לאו כולהו דינא גמירי ואי שרית להו רפוים יבואו לטבול גם בשאינם רפוים צריך להביא ראי' ברורה לדבריו אע"ג דאשכחן בדוכתא טובא דגזרי רבנן הא אטו הא בפ' כל שעה יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין ובסוף ע"ז גזירה קדירה שאינה בת יומא אטו בת יומא מ"מ איכא נמי דוכתא דלא גזרינן וכדאמר בפ"ק דפסחים שמן בשמן מיחלף עניבה בקשירה לא מיחלף כי אין לדמות גזירה דרבנן זו לזו כמ"ש התוס' בריש פ"ק דביצה ובדוכתא טובא כי המה ידעו הדברים דרגילי אינשי למטעי בהו וגזרו הא אטו הא וכל היכי דלא גזרו אין כח בידינו לגזור גזירות מה שלא גזרו הם ואע"פ דהי"ד גופי' כתב באותו הסימן וז"ל ולא תאחוז בה חברתה בידי' בשעת טבילה לפי שאין המים באים במקום אחיזת ידים ואם הדיחה ידי' במים תחלה שרי שמשקה טופח שעל ידי' חיבור למי המקוה ואם מרפה ידיה עד שבאים בה מים שרי והרמב"ם אסר ברפתה ידי' דגזרו אטו לא רפתה והרשב"א מתיר והכי מסתב' עכ"ל וא"כ באת לומר דלהרמב"ם דגזר רפתה אטו לא רפתה אף אנו נגזור נזמים רפוים אטו שאינו רפוים ואע"ג דבהא לית הלכתא כהרמב"ם אלא כהרשב"א והי"ד כדפסק בש"ע סעי' כ"ח ובת"ה הארוך בסופו הביא ראי' ברורה לדבריו מפ' החולץ דף מ"ו מנימין עבדי' דרב בעי לטבולי מסרי' ניהלי' לרבינא ולר"א ברי' דרבא א"ל חזו דמנייכו קבעינא לי' רמו לי' ארויסא אצווארי' ארפו לי' וצמצמו לי' ארפו לי' כי היכי דלא להוי חציצה וצמצמו לי' כי היכי דלא לקדים ולימא לשם בן חורין אני טובל אלמא לא גזרינן רפוי אטו מהודק ותניא נמי בתוספתא השירים והנזמים כו' אלמא לא גזרינן רפוים אטו מהודק' אפ"ה י"ל דוקא במה שאוסר הרמב"ם אפילו דיעבד ברפתה ידה כדכתב להדיא בפ"ב מהל' מקוואות האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפה ידיו עד שבא בהם מים גזירה שמא לא ירפה בהא לא ס"ל כהרמב"ם אבל לכתחלה יש לנו להחמיר כהרמב"ם דהוא רב מובהק ותו דבת"ה הארוך כ"כ על שם הרמב"ן וא"כ לפ"ז באת לומר דיש לנו להחמ' לכתחלה אף בנזמים רפוים ואין לנו להקל לכתח' מה שאוסרין הני תרתי אשלי רברבי דכל בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהן וכיון דלדידהו גזרינן רפתה אטו לא רפתה ה"ה דגזרינן בנזמים רפוים אטו שאינו רפוים הא ליתא דע"כ צ"ל דנזמים רפוים לא דמי לרפתה ידה שהרי הרמב"ם גופי' דפסק ברפתה ידה דגזרינן אטו לא רפתה ידה פסק להדיא בנזמים רפוים דאין חוצצין ואע"ג דהביא הרשב"א האי דנזמים ראי' לדבריו להשיב על הרמב"ן מ"מ אי אפשר לומר דהרמב"ם יכלכל דבריו שלא במשפט להביא ב' דינים סמוכים זה לזה בענין אחד דסתרי אהדדי דבאחד גזר ובאידך לא גזר אלא ודאי ע"כ טעמא רבה איכא בין הא להא דבנזמים וכל הנך דמיתני בהדייהו לי' לן למיגזר הא אטו הא וכן ההיא דמנימין עבדא לא גזרינן דאטו ברשיעי עסקינן דקעבדי איסורא לכתחלה שלא ליטול מן האומן קודם טבילה שאינו רפוי אבל באוחז באדם ובכלי ומטבילן שדרך הוא שדוחק ידיו על הכלים שלא יפלו מידו וכן באוחז באדם שאינו אוחז בו אלא לפי שחבירו מפחד פן ישתקע ויטבע בעומק המים א"כ דרכו לדחוק ידו עליו ולפיכך גזרו שם רפתה אטו לא רפתה דשמא אע"פ שרפתה ידי' מקמי טבילה כשהוא אוחז בהם מ"מ יש לחוש שכשמיד שמתחיל לטבול מתוך שהוא בהול ומפחד פן ישתמט מידו ויטבע הוא דוחק את ידו עליו שלא במתכוין. ובזה נתיישב בטוב טעם דלא קשה ההשגה שהשיג הרשב"א ז"ל על הרמב"ן מההיא דנזמים ומההיא דמנימין עבדא ובלא"ה מההיא דמנימין עבדא ליכא השג' דאיכא למימר דלא גזרו אלא במלתא דשכיחא כל יומא אבל בטבילת עבד ולהשים ארויסא בצוואריו כו' דלא שכיחא כל עיקר לא גזרו בה רפוי אטו שאינו רפוי. והשתא זכינו לדין דנזמים רפוים שרי לטבול בהו לכתחלה אליבא דכ"ע ולא גזרינן בהו אטו שאינו רפוים אכן כל זה אינו אלא אם נפרש נזמים דתני בתוספתא והביאו הפוסקים דמדבר אף בנזמי האוזן אבל יש לבעל דין לחלוק ולומר דלא התירו רז"ל אלא בנזמי אף אבל לא בנזמי אוזן והיינו טעמא דנזמי האף דלא טריחא להו להסירם לא גזרו בהו רפוי אטו שאינו רפוי אבל נזמי אוזן דטריח' להו מילתא להסירם גזרינן בהו. ויש להביא ראי' לזה מהא דתנן ר"פ במה אשה ולא בקטלא ולא בנזמי' ומפרש הש"ס נזמים נזמי האף פירש רש"י אבל נזמי האוזן מותרים לכתחלה דטריחא להו מילתא למישלף ולאחוי מפני שאזנים מכוסות בקשורים עכ"ל אלמא דנזמי האזן טריחא לה מילתא להסירם טפי מנזמי האף ואע"פ דמפ' רש"י שכ' מפני שאזנים מכוסות בקישורים משמע דדוקא לגבי איסור שבת דחיישינן דילמא מישלפ' ומחוי איכא לחלק בין נזמי האף לנזמי האוזן אבל לגבי איסור חציצה בשעת טבילה דאז פושט' כל כיסוי' אף נזמי אוזן לא טריחא לה להסירם כיון שאינה מכוסה בקישורה דכבר פשטה אותם מ"מ הא קמן דברי התוספת דמשמע להדיא דס"ל דאפילו היכי דליכא כיסוי קישורים כגון בבתולות נמי יש לחלק בין נזמי האף דלא טריחא להו לנזמי האוזן דטריחא שהרי התוספות כתבו וזה לשונם נזמי האף ונזמי האוזן שרי כדפי' בקונטרס ואף על גב דאמר לקמן הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם ואמרינן בגמרא של מיני צבעונין אסור דילמא מישלפא הואיל ותכשי' נינהו התם יותר קל ליטלם מנזמי האוזן עכ"ל והשתא אם התוס' תפסו טעמו של רש"י מפני שאזני' מכוסות בקישורים ואין מחלקין בין אשה לבתולה א"כ לא תירצו כלום במ"ש התם יותר קל לטלם מנזמי האוזן דכיון דהקושי מצד כיסוי הקישורים א"כ זה וזה שוין בטורח וקישוי. ואם נפרש דס"ל לתוספות דדוקא באשה שיש לה בעל שמכוסה בקישורים אבל בבנות שהם הבתו' דאינו מכוסה בקישורים קל להם להסירם א"כ ה"ל לתרץ בפשיטות דבבנות אף בנזמי אוזן אסורים דקל להם ליטלם ואין מקום לקושיית התוס' כל עיקר. אע"כ דהתוספת תפסו פירש"י אבל לא מטעמו מפני שאזנים מכוסות בקישור' אלא אפילו בתולה שאין אזניה מכוסות בקישורי' נמי מותר נזמי האוזן דטריחא להו להסירם טפי מנזמי האף ולהכי ק"ל להתוספת מחוטין שבאזניהם של מיני צבעונים אסורים והוצרכו לתרץ דחוטין יותר קל לטלם מנזמי האוזן והשתא לפי דעת התוס' איכא למימר דבטבילה לא הקילו להתיר בנזמים רפוים אלא בנזמי האף דקל הוא ליטלם בלא טורח כשאינו רפוים הלכך לא גזרו רפוי אטו שאינו רפוי אבל בנזמי האוזן דטריחא לה ליטלם אי שרית לה ברפוי אתי להתיר אף בשאינו רפוי כיון דטריחא לה ליטלם. ויש להביא קצת סמך לזה מהג"ה בהל' נדה דש"ד שכתב אלו דברים שחוצצין באדם חוטי צמר כו' כגון היכא דמהודקין אבל החוטין שבצוא' שתולין בהם הקמיע אם אינם מהודקין אין חוצצין והמצנפת שיש להם לכשישנים לובשין אותן אם נעשו חלוצים מעשה רשת אינה חוצצת ואם טבלו בהם עלתה לה טבילה אבל לכתחלה לא תטבול בהם גזירה אטו שאינם חלולים וכן בחוטין שאינם מהודקים אטו חוטים מהודקים עכ"ל. והנה עיניך רואות דאע"פ דתלמוד ערוך הוא בר"פ במה אשה דחוטי צואר אין בהם חציצה לפי שאין אשה חונקת עצמה ופשיטא דבחוטי צוואר אין שם גזירה אפ"ה פסק דלכתח' יש לגזור במצנפת ובחוטין שבצואר שתולין בהם הקמיע. ונלע"ד דה"ט דלפי שעושין נשים צנועות שאינם מגלים את שערם לעולם ואפילו בשעת טבילה משימין מצנפת בראשיהם א"כ טריחא הוא ליטלה מעל ראשה וכן באותם שנושאין קמיעות דאפילו רגע א' אין הולכין בלא קמיע טורח וקשה להם ליטלם מעל צוואריהם הלכך יש לגזור בהו לכתחלה חוטים רפוים אטו אינם רפוים אע"ג דלא שכיחא כלל שאין רפוים ומצנפ' חלולה אטו שאינה חלולה דלא דמי לשיריים וטבעת ונזמים וקטלאות דקתני בתוספתא דהני לא טריחא לה ליטלם לפיכך לא גזרו בהו רפוי' אטו שאינה רפוי'. ובהכי מתיישב הגהת ש"ד דלעיל דלא סתרי לאידך הגהות דאיתנייהו התם דמביא ההיא דהשירים והטבעת והנזמים דמהוד' חוצצים כו'. ותו מביא השיב מורי על הנשים הלובשת בגדים אחר חפיפה וטובלת בהם ומסיק וכינים ופרעושים אין נדבקין בגוף והמים נכנסין בהם ולא חייצי כמו טבעת שהם רפוי' דלא חייצי ע"כ. אע"כ דדוקא במצנפת והחוטים דתולים בהם קמיעים דטריחא להו ליטלם גזרינן בהו לכתחלה שאינם מהודקים אטו מהודקים אע"ג דלא שכיח חוטים מהודקים בצוואר ודכוות' יש להחמיר לכתחלה בנזמי האוזן רפוים אטו שאינם רפוים משום דטריחא להו מילתא קצת ליטלם ואין זה אלא חומרא בלכתחלה אבל חלילה לומר דברפוי לא עלתה לה טבילה והאומר זה ראוי לנזיפה דלא אמר הרמב"ם דהרי הם בטומ' אלא באוחז באדם ובכלים כו' מטעם שנתבאר לעיל אבל זולת כל זה אין גוזרין רפוי אטו שאינו רפוי מדינא אם לא בנזמי האוזן ומטעם חומרא ולפיכך אם טבלה בהם ברפוי א"צ לחזור ולטבול וכן בחוטין שבצוואר שתולין בהם הקמיע' מיהו לכתחלה יש להסירן אפי' ברפויין הנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי מני הק' והצעיר יואל בלא"א כמוה' שמואל זלה"ה: יום א' ב' שבט שפ"א לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |