שו"ת הב"ח החדשות/לח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אשה מינקת שאין לה וסת ויש לה מכה באותו מקום דהיינו שנעקר מאותו מקום כמו חתיכת בשר ותולה לה חוץ לפרוזדור ואותו מוצאת דם וגם ליחה ואינו יודע אם היא עקירת מקור או בני מעי' תולה לה לחוץ או הפרוזדור עצמו תולה לה לחוץ:
תשובה הנה אם לא היה כאן עקירה רק הי' מכה בפנים הן היתה המכה בפרוזדור או במקור עצמו היא טהורה מכל צד מאחר שהיא יודעת בודאי מוציאה דם תלינן במכה אפילו המכה במקור אם יודעת שמכתה מוציאה דם. ודבר זה מבואר בש"ס פרק התינוקות וז"ל הברייתא (דף ס"ו) ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש כו' עד ואם יש לה מכה באותו מקום תולין במכתה כו' ונאמנת האשה לומר מכה יש לי במקור שממנו דם יוצא דברי ר' ר"ש אומר דם מכה הבא מן המקור טמא מאי בנייהו איכא בנייהו מקור מקומה טמא ורש"י לא פי' כאן מידי אבל פירושו דכ"ע ס"ל שאין דם מכה של המקור מטמא משום נדה לטמא אשה בראייתו אלא ס"ל לר"ש שדם עצמו טמא הואיל והוא בא דרך המקור כי מקור מקומו טמא ומטמא כל אדם שיגע בו טומאת ערב ופירוש זה פירש רש"י להדיא פרק כל היד (דף ט"ז) ע"ש וע"פ ש"ס זו נמשך רוב הפוסקים לטהר אשה ע"י מכה שיש לה אפילו המכה במקור עצמו דהיינו הרחם עצמו חדר הפנימי ודוקא אם יודעת בודאי שמכתה מוציא דם. וכן משמע לשון הברייתא נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנו דם יוצא משמע דוקא שיודעת בודאי שמכתה מוציא דם תולה אבל אם ספק לה אינו תולה במכה מאחר שהמכה היא במקור עצמו יש לחוש שמא דם נדה הוא וכן דקדקו בהג"מ פי"א מהלכות א"ב בשם ס"ה וכ"כ המרדכי אכן בנ"ד שהחתיכה בשר נעקר מאותו מקום ותולה לחוץ ויוצא דם יש צד לטמא ומחתיכה זו היא עקירת מקור עצמו דהיינו הרחם וכן משמע לפום ריהטא בב"י סי' קפ"ח בי"ד שכתב שם הטור וז"ל וכן אם ראתה בחתיכה אפילו היא מבוקעת טהורה כו' וכן עשה ר"ש מעשה באשה שנעקר מקור שלה כעין חתיכה בשר נופל בבית החיצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן חתיכות הי' בבית החיצון והתירו אותה לבעלה כיון דאין דרך נשים לראות כך עכ"ל. וכתב ע"ז הב"י וז"ל ומ"ש רבינו ור' ירוחם ז"ל בהאי עובדא דר"ש ולא היתה פוסקת לראות כו' נראה שהיתה רואה ממש ואפ"ה הי' מטהר אותה כו' אבל מלשון הרא"ש שכתבתי לא משמע כן אלא כמין חתיכות בשר היו יוצאים ואע"פ שהי' דם בתוך החתיכות כו' אבל אם היתה רואה דם להדיא בלא חתיכות בהא לא איירי ואפשר בכל כה"ג טמויי נמי מטמא לי' דאע"ג דתלינן במכה כמ"ש בסימן שקודם זה ה"מ במכה שבצדדים אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו איכא למימר דמטמא לי' כו' עכ"ל הרי משמע מדבריו דכשהמכה במקור עצמו א"ל דמטמא לי'. ומצאתי להגאון מהר"ם מלובלין בתשובה ק"ל על הב"י איך עלה על דעתו לטמא במכה של המקור עצמו כי הלא מבואר בסוגיית הש"ס שכתבתי לעיל ובסוגיית אחרינא שמשמע שתולין במכה אפילו במקור עצמו וסוף דבריו יצא בחילוק דק לפרש הא דקאמר ה"מ במכה שבצדדים כו' ר"ל אפילו היכא שהמכה היא במקור עצמו רק שהמכה היא בבשר צדדי המקור שבבשר צדדי המקור יש לה בועה שמוציא דם אז היא טהורה שאותו דם אינו דם נדה אלא דם מכה שבבשר אבל הכא ר"ל כשנעקר המקור שלה כההיא מעשה דר"ש וכמין חתיכת בשר הי' נופל לה לבית החיצון שהמכה היתה במקור עצמו ר"ל שבמקור עצמו שבפנימית הרחם הוא נשמט ונעשה מקור דם הנידת מכה וחתיכה איכא למימר דמטמא לה מפני שאותו דם הוא דם נדה בעלמא כו' ע"ש והנה בנ"ד שהמכה מוציאות דם להדיא אם היתה עקירה בו מן המקור עצמו יש לטמא לה ע"י סברות הגאון הנ"ל כי יש לחוש שמא מדם נדות עצמו נעשה מכה מקור עצמו אבל נראה בעיני זר ורחוק לחלק בין מקור עצמו לצדדי מקור כי לא נמצא חילוק זה ואף לפי דבריו מי מפיס ואפילו המכה בצדדי המקור ובפנימית המקור יש לחוש שמא מדם הנדות נעשה המכה. ונ"ל שלא עלה זה על דעת הב"י אבל לענ"ד שגם הב"י סבר שיש לתלות במכה אפילו היא במקור עצמו אך הוא נמשך לסברת הגהת מיימוני והמרדכי ז"ל שכתבתי לעיל שאם המכה במקור עצמו אין לטהר אא"כ האשה יודעת בוודאי שמכתה מוציאה דם משא"כ אם המכה בצדדים אפילו אם אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם רק יודעת שמכתה היא בצדדים טהורה ע"פ סברת הגאונים הגהת מיימוני והמרדכי ז"ל. ובזה נ"ל ליישב מה שקשה לי לשון הברייתא שכתבתי לעיל שמתחלה אמר ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ולבסוף אמר דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם כי נראה כפולין כי בוודאי אם תולין במכה שהיא נאמנת לומר מכה יש לי כו' ג"כ שינוי לשון מתחלה אמר תולין ולבסוף אמר וגם מתחלה אמר באותו מקום ולבסוף אמר מכה יש לי במקור. אך ורק ע"פ האמת יש לחלק כי מתחלה מדבר במכה מן הצדדין דומיא דרואה דם מחמת תשמיש שהיא טמאה אפילו הדם נמצא בצדדים כי חזקתו באה מן המקור ששם רוב דמים ואינה נטהרה אלא ע"י בדיקת שפופרת וע"כ מיירי שאינה יודעת אם מכתה מוציא דם וע"כ אמר לשון תולין כי תולין משמע מספק כי בצדדים תולין במכה אע"ג שאינה יודעת אם מכתה מוציא דם וע"כ אמר מכה יש לה באותו מקום ולא אמר אם מכה יש לה במקור כי מקור הרחם. ולבסוף מדבר במכה שהיא במקור עצמו ששם אין תולין במכה מספק אא"כ יודעה שמוציאות דם ע"כ אמר נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם שמשמע דוקא אם יודעת ודאי שמכתה מוציא דם. והנה הב"י כתב שמלשון הרא"ש במעשה שטיהר ר"ש משמע שטיהר מכח שהדם היה בחתיכה אבל אם היתה רואה להדיא טמויי נמי מטמא לה היינו שהיתה רואה הדם להדיא ולא היתה מרגשת שמכתה מוציאה דם בודאי טמויי נמי מטמא לה מספק שמא אינו דם מכה אלא דם נדה והנה ע"ז הי' קשה להב"י איך הי' מטמא לה מספק מאחר שאינה יודעת שמכה מוציא דם והלא תלינן במכה כמו שנתבאר בסימן שקודם זה (פירוש שמבואר בסי' שקודם זה שמספק יש לתלות במכה אע"ג שאין המכה מוציא דם כמשמעות לשון תולין משמעות מספק וע"כ הקשה ממה שתולין במכה ולא הקשה ממה שמבואר לעיל שהאשה נאמנת לומר מכה יש לי כו' כי בענין נאמנות האשה אינו אא"כ ידוע שמכתה מוציאה דם) ותירץ דכי אמרינן תולין במכה מספק במכה שבצדדים אבל הכא שמכה היתה במקור עצמו איכא למימר דמטמא לה כו' (פירוש מאחר שמעשה של ר"ש הי' בענין שלא הי' ידוע שמכתה הוציא דם איכא למימר אם היתה רואה דם להדיא בלא חתיכה נמי טמאה מספק שמא דם נידה בעצמו הוא כנלענ"ד דעת הב"י ברור):
ועפי"ז נ"ל ליישב שאלת הרא"ש ז"ל ששאל מהרשב"א ז"ל וז"ל בתשובותיו כלל ב' עוד יבאר רבינו ההיא דפרק המפלת מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כעין קליפות אדומים ובא ושאלו לאבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו אשה זו יש לה מכה במעי' וממנה מפלת כעין קליפות אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה וק"ל כיון שבאו מחמת מכה אמאי טמאה הא אמרינן בפרק כל היד הרואה דם מחמת מכה אפילו בימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסת כו' בדם דאתי ממקור פליגי אלמא דאע"ג דהדם בא מן המקור טהורה אם הוא בא מחמת מכה. ול"נ דלק"מ שמה שהוצרכו בדיקה ואם נימוחו טמאה היינו היכי שהמכה היתה במקור ולא היה ידוע אם מוציאה דם בוודאי ומספק יש לטמאה כי שמא אינו דם מכה רק דם נדה כנ"ל שאין תולין בדם מכה אם המכה הוא במקור אם לא שהמכה מוציא דם בודאי כנ"ל ליישב הברייתא מקושיית הרא"ש ז"ל ע"פ סברת הב"י כנ"ל. אבל קשה לפום ריהטא על ברייתא זו במה שאמר בענין בדיקת השפופרת אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדים הוא בא כו' משמע שהדם הנמצא בצדדים הוא טהור והלא משנה שלימה שנינו בפרק כל היד משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעלי' כו' נמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור משמע שאפילו דם הצדדים טמא כי חזקתו מן המקור שרוב דמים מצוים שם וברוב מצוי כ"ע לא פליגי דאזלינין בתר רוב כדאיתא בפרק לא יחפור ודוחק לחלק בין הפרוזדור בעצמו שהוא צואר הרחם ובין הצדדים שהוא בית החיצון כי לא נמצא שום חילוק בזה בתלמוד רק בין הצדדים ומקור עצמו שהוא הרחם ומשמע דגם פרוזדור נקרא צדדים וזה דוחק לחלק שמה ששנינו באם נמצא בפרוזדור ספיקו טמא היינו בלא בדיקת שפופרת כי לא ה"ל לתנא לסתום אלא לפרש שיש צד היתר ע"י בדיקות שפופרת אכן ע"פ האמת שמה ששנינו והקילו חז"ל לטהר ע"י בדיקת צדדים היינו דווקא כשיש עוד שם שום צד היתר לטהר אותה כגון שרואה דם מחמת תשמיש ויש הוכחה שמחמת תשמיש יוצא דם מצדדים אבל אם רואה דם שלא מחמת תשמיש אין להקל ע"י בדיקה ולפי סברא זו נוכל לפרש דברי ברייתא בדברי רבי כפשוטו שמה שאמר ואם יש לה מכה תולה במכתה קאי על הרואה דם מחמת תשמיש שאינה ניתרת אלא ע"י בדיקה אבל אם יש לה מכה תולין במכתה ואין צריך בדיקה ואפילו המכה במקור טהורה ואפילו אם אין ידוע אם מוציאה דם מאחר שיש צד להיתר שרואה מחמת תשמיש ומ"ש אח"ז נאמנת אשה כו' היינו שרואה דם שלא מחמת תשמיש אם אינה טהורה אא"כ ידוע שמכתה מוציא דם. ויצא לנו פסק דין וזה שאם רואה דם מחמת תשמיש ויש לה מכה אפילו במקור עצמו ואינה יודעת שמוציאה דם טהורה. וכן נוכל ליישב דעת הרא"ש ז"ל ששאל לרשב"א כי מה שהצריכו בדיקה ואם נימוחו טמאה ולא היו תולין במכה שאין תולין במכה שבמקור אא"כ במקום שיש עוד צד היתר כגון רואה מחמת תשמיש או ידוע שמכתה מוציא דם: כלל העולה מדברינו לכל הפירושים באם שאשה יודעת שמכתה מוציא דם אפילו המכה במקור עצמו אפילו נעקר המקור עצמו ואפילו אינה רואה מחמת תשמיש טהורה לכן בנ"ד אפילו הי' בוודאי שנעקר מקור שלה אפ"ה האשה טהורה מאחר שהאשה יודעת שמכתה מוציא דם כי במקום שנמצא דם מרגשת כאב שמשם יוצא הדם וליחה וק"ו בן בנו של ק"ו שיש ספק אם הוא עקירת המקור או דבר אחר שהאשה טהורה מס"ס כמ"ש רמ"א בי"ד סימן קפ"ז הנלע"ד כתבתי: הק' יהודא ליב בן לא"א מ"ו הגאון מוהר"ר יואל יצ"ו:
תשובה ע"ז עיין בגאונים בתראי סי' כ"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |