שו"ת הב"ח החדשות/יט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ששאלת הלכה למעשה בדרוסת זאב בגסה כבר ידעת הא דתנן ר"פ א"ט ובבהמה וכו' ובדרוסת הזאב ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה ובגמרא אמר ר"י אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ואיכא תרי אוקמתא בגמרא ובין לפירש"י ובין לפירוש התוס' והרא"ש והר"ן החולקים על פרש"י לכ"א מב' הפירושים הוי הלכתא לאוקמתא קמא לרב דפליגי ר"י ות"ק א"כ ס"ל לרב הלכתא כחכמים דזאב בגסה נמי דריס ולאוקמתא בתרא לרב לא בא ר"י אלא לפרש ולא פליג את"ק ורב נמי לר' בנימין בר יפת דזאב בדקה דריס ולא בגסה והאלפסי פסק כאוקומתא בתרא וכך פסק הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן ורבינו ירוחם ובעל העיטור והאגודה. אכן מפרש"י במשנה שכתב וז"ל ר"י אומר דרוסת זאב בדקה אבל בגסה לא אלים זיהורי' למיקלי' ודרוסת הארי בגסה וכ"ש בדקה ות"ק סבר אלים זיהורי' דזאב למיקלי נמי לגסה עכ"ל מדפירש במשנה כאוקימתא קמא אלמא דס"ל דהכי הוי הלכתא דכך הוא דרכו של רש"י ז"ל לפרש המשנה אליבא דהלכתא ומסקנא דשמעתין וכן פסק בספר התרומה סימן כ"ה להדיא והרשב"א והרא"ש והר"ן כולם כתבו על שם התוס' ורבותינו הצרפתים דפסקו לחומרא דזאב יש לו דרוסה אפילו בגסה וז"ל הסמ"ג בעשה ס"ג נחלקו האמוראים שר"א אומר שאין דרוסה לבהמה גסה ובחי' גסה אלא לארי בלבד לדברי חכמים ואומר שר"י שאומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה לפרש דברי חכמים בא ולא לחלוק וכן פסק ר' אלפס ורבינו משה. ובספר התרומה פסק דהואיל ויש אמורא שאומר שבא לחלוק ולחכמים זאב דורס אף בגסה יש להחמיר בדבר עכ"ל. נראה להדיא מדבריו מדהביא פסק ספר התרומה באחרונה דיש לנו לתפוס לחומרא וכן נראה דעת הגהות מיימוני שכתב אדברי הרמב"ם פ"ה וז"ל כר"א כו' וכן פסק הרי"ף ובספר התרומות פסק דהואיל דיש אמוראים דאמרו דר"י בא לחלוק א"כ לחכמים אסור דרוסת הזאב בגסה יש להחמיר בדבר וספר התרומות כתב דברי כולם ולא הכריע ע"כ נראה דבא להורות מאחר דלא הכריע א"כ מסתמא ס"ל ודאי דבאיסור דאורייתא יש לנו להחמיר מספק וה"נ פסק בסמ"ק שכתב להדיא וז"ל דין דרוסת הזאב אפילו הכה בהמה גסה טריפה כו' עכ"ל ומתוך מה שהעתקתי לשון ה"מ נראה מבואר שמ"ש בתה"ד וז"ל רב אלפס והרמב"ם פסקו דאין דרוסה בבהמה גסה אלא לארי בלבד וגם בהגהות מיימוני וגם הר"י פסק כן כו' ט"ס הוא דהלא כל הגאונים כתבו ע"ש התוס' ורבותינו הצרפתים שפסקו כאוקימתא קמא דזאב יש לו דרוסה בגסה אלא כך צריך להגיה וגם בהגהות מיימוני כתב וגם ר"י אלפס פסק כן וכו' והביא הרב לשון הגהות מיימון לאורי' דלדעתו כיון דהסמ"ג כתב דברי כולם ולא הכריע יש לנו להחמיר אבל ר"י בעל התוס' לא פסק לקולא כדפי' והלשון נגלה דט"ס יש בו והשתא נלענ"ד כיון דאנחנו מבני בניהם של רבותינו הצרפתים ומימיהם אנחנו שותים וכל מנהגינו בפרט בדיני מאכלות אסורות אחרי פסקיהם אנחנו מתנהגים הלכך יש לנו להחמיר באיסורא דאורייתא ותו דהסמ"ג שראו דברי כולם פסק בסתם דזאב יש לו דרוסה אפילו בגסה ולכך הרב משה איסרליש בהגהותיו פסק בסתם וז"ל יש מחמירין עד דכל שהוא מזאב ולמעלה יש לו דרוסה אפילו בגסה ויש לחוש לחומרא עכ"ל מדלא כתב דכל שהוא למעלה מזאב יש לו דרוסה אפילו בגסה אלא כתב דכל שהוא מזאב ולמעלה משמע דזאב עצמו נמי בכלל ותדע שהרי הרמב"ם כתב בפ"ה אין דרוסה לגסה אלא ארי בלבד ובבהמה דקה וחי' דקה מן הזאב ולמעלה אלמא דבלשון מן הזאב ולמעלה בפוסקים הוי נמי זאב גופי' ותו נראה דאם איתא דס"ל להרב דאין זאב עצמו בכלל זה ה"ל לפרש ולבאר חילוק זה ליש מחמירין מדלא פירש אלמא דזאב עצמו וכל שהוא מזאב ולמעלה יש לו דרוסה אפילו בגסה ויש מחמירין דהיינו התוס' ורבותינו הצרפתים וסה"ת וסמ"ק וסמ"ג ובעל הגהות מיימוני ואע"ג דבספרו דרכי משה נראה מבואר דבזאב עצמו פסק כרי"ף ולא כתב דיש להחמיר אלא בלמעלה מן זאב ולא בזאב עצמו מ"מ מלשון הש"ע משמע דאף בזאב עצמו יש לחוש לחומרא כדפי' וכיון דהגהת הש"ע הם אחרונים אזלינין בתרייהו ותו נראה בעיני אפילו את"ל דדעת הרב בהגהותיו נמי אינו אלא להחמיר בלמעלה מזאב ולא בזאב עצמו מ"מ אנו אין לנו להקל כלל באיסורא דאורייתא בפלוגתא דרבוותא ולעשות מעשה כנגד רבותינו הצרפתים וכדפי' והכי נקטינין דאסור לאוכלם. מיהו למוכרה לגוים כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יש לנו להקל למוכרה לגוים ול"ח שמא ימכרנה לישראל דכיון דאיכא ספיקא דדינא אזלינין לקולא היכא דאיכא תרי שמא בנ"ד חדא שמא לא ימכרנה לישראל ואת"ל ימכרנה לישראל שמא הלכתא כר' בנימין בר יפת ובאוקמתא בתרא דרב נמי לא פליגי עלה וכדפסק הרי"ף ורוב פוסקים וכך פסק מהרא"י בתה"ד בדוב שדרס בהמה גסה דאע"ג דלגבי אכילה יש לנו להחמיר מ"מ שרי למכרה לגוים ע"ש סי' קע"ח הנלענ"ד כתבתי ה"ק והצעיר יואל.
נכתב שם הג"ה על תיבת סי' קע"ח תמי' לי על אא"ז שלא שם לבו למ"ש המראה מקום על הג"ה זו שהיא תה"ד סי' קע"ח והוא פסק דאין דרוסת הזאב בגסה ומ"ש מדלא קאמר כל שהוא למעלה מזאב משמע דגם זאב בכלל ודאי הכי הוא אך קאי אשאר חיות טמאות שהם גדולים כמו זאב ולמעלה וכן משמע הגה זו דקאי אשאר חיות שכתבם הש"ע מקוד' וסמוך להם כת' הגה זו ועי' בט"ז סי' נ"ז סק"ג עכ"ה יוא"ל עוד נכתב שם הגה ואם גוי מסיח ל"ת שזאב נכנס לעדר של ישראל אם הוא נאמן לאיסו' או להית' י"ל דאינו נאמן לאיסו' כי ב"י כתב בשם שבולי לקט בגוי שאומר לישראל אל תאכל מקדרה זו שהשלכתי לתוכו חלב דאין מקבלין ממנו וה"ה דה"נ דלא מצינו דגוי נאמן במסל"ת אלא בעדות אשה כנ"ל עכ"ה וכתב שם הגה על הגה זה וז"ל ול"נ דאין מכאן כ"כ ראי' דבשלמא התם ראינו שאמר להכעיס דקאמר שהשלכתי בו חלב א"כ אמרינן כיון דהוא עושה להכעיס דלמא לא השליך כלל ואומר להכעיס משא"כ בנ"ד די"ל שפיר קאמר וצ"ע, יואל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |