שו"ת הב"ח החדשות/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה ששאלת ברופאי ישראל שמחללין שבת במה שהולכין לחולי עכו"ם בשבת וסכין אותם ומשמשין בגופן ועושין להם אפיקטוזין באצבעו או בסם וחלקת בין התחילו להתעסק בהם קודם שבת בין לא התחילו גם לצוות לגוי לעשות ככה או לצוות לעשות מרקחת נראה דאסור כי אמירה לגוי שבות ואצ"ל לצוות לבשל סעלסא וכיוצא בו בשבת דאסור ונסתפקת שמא מפני הסכנה ודרכי שלום מותר בשכבר קבלו לרפאותם. נלע"ד שיש לחלק בדבר דהיכא דלא מצי לאשתמוטי מלילך אצלו בשבת ואיכא משום איבה או קצת סכנה כגון ראש עירון או שאר פריצים ושרים פשיטא דמותר לילך אליו ואעפ"י דאית בי' איסור מדברי קבלה מדכתיב ממצוא חפצך חפציך אסורין מ"מ בהליכה גרידא או בדבור של חול דאית ביה איסור משום ודבר דבר אין לאסור בכה"ג וכי היכא שהתיר במרדכי על שם הא"ז לתת חפץ לגוי או לשלוח לו ע"י גוי היכא דאיכא משום דרכי שלום או בגוי אלם וכן פסק בש"ע א"ח סימן שכ"ה אבל לסוך אותו ולמשמשו דעושה מעשה בידים וכן אפיקטוזין באצבעו או בסם פשיטא דאסור דלא עדיף הרופא ממילדת ידועה שמתעסקת בכך ולא מצי לאשתמוטי ואיכא איבה וכדפי' הרשב"א ואפ"ה אסיק אביי יכולה למימר דידן דמינטרא שבתא כו' כדאיתא ריש פרק אין מעמידין וכן פסקו כל הפוסקים ופירש לשם הר"ן דמיירי אף בדברים שאין בהם חילול שבת אפ"ה מצא אמרה דבכל אולדי איכא חילול שבת ולדידן מחללין שבת כדי שישמור שבתות הרבה וא"כ אפילו אם תימצי לומר דבמה שסך הרופא אין בו חילול שבת כגון במקום שרגילין לסוך אף כשהם בריאי' וסיכה הוא דבר מועט וגם אינו מעורב בחמין אלא שמן לבדו שבזה יוצא שני התירוצים של הרמב"ם והתוספות אהא דבפרק ח' שרצים דמתיר לשם לסוך שמן ע"ג מכה ובפרק ר"א דמילה פסקינין הלכתא כשמואל דאסור ליתן שמן ע"ג מכה אפ"ה כיון דמצי לאשתמוטי למימר דבכל סיכה איכא חילול שבת מיהו לדידן מחללין בו אסור לסוך ואצ"ל אם אין אנו רגילין לסוך שמן כשהן בריאים דפשיטא דאית ביה חילול שבתא וכמ"ש מהר"י קארו בא"ח סימן שכ"ז כ"ש המשמוש באפיקטוזין ביד או בסם דפשיטא דאסור לבר ישראל לחלל עליו את השבת כיון דמצי לאשתמוטי לומר דידן דקא מינטרא שבתא כו' ומגזם עליו אין ספק דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומותר לחלל שבת כדי להציל נפשו מיהו כל דאפשר לשנויי משנינן כדאיתא בפרק מפנין גבי יולדת אכן צריך הרופא לעשות את שלו תחלה לומר דאין אנו רשאין לחלל את השבת כו' אבל אם הרופא יכול לאשתמוטי מן הגוי אלא שעושה כן להנאתו כדי למהר רפואותו גדול עונו מנשוא דלא זו שעובר על ממצוא חפצך ודבר דבר אלא עובר גם על כמה איסורים שאסרום משום שחיקת סממנים ולפעמים יבא ג"כ לידי איסור דאורייתא אבל אם אינו עושה בידים אלא מצוה לגוי לעשות ככה או לעשות מרקחת או סעלסא בזה יש לחלק בין היכא שהשמן והמרקחת והסעלסא היא של ישראל הרופא ובין היכא שהיא של גוי דהיכא דהוה של ישראל הרופא אסור משום אמירה לגוי שבות שהרי הגוי עושה מלאכה בשל ישראל אבל אם השמן והמרקחת והסעלס' הוא של גוי מותר לומר לגוי תעשה כך וכך דאין אמירה לגוי שבות אלא כשמצוה לעשות בשל ישראל וכן מוכח בפ' הפועלים מהך דקמיבעיא לי' מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה כו' משמע דבחסום פרתך ודוש בה תבואתך לא קמיבעי' לי' דפשיטא דשרי וכן פסק הגהת המרדכי פרק ה' ממסכת שבת וכן פסק הנימוקי יוסף פרק הפועלים דהא דתניא במכילתא דבמלאכת הגוי ליכא משום אמירה התם בשאינו עושה בשל ישראל כלום ואצ"ל דבנ"ד אסור טפי משום שהישראל נהנה ממנו שיתן לו שכר דהא בהגהת מרדכי הנז' כתוב לפי דעתו דכל אמירה לגוי אסור בכל האיסורים הא דמותר לומר לגוי שיאכל גיד הנשה וגם מעשים בכל יום שאנו מאכילים לעבדינו ניקור בשר ונבלות וטרפות היינו לפי שבאכילת הגוי הדבר מוכיח ונראה שהגוי להנא' עצמו מכווין וחשבינין לי' כאומר לגוי עשה מלאכתך אלמא אע"פ שהישראל נהנה במה שיאכלו עבדיו ושפחותיו אפ"ה שרי כל היכא דחשבינן לי' כאומר לגוי עשה מלאכתך ובנ"ד נמי היכא שהרופא ישראל מצוה לגוי או לעבדו לעשות לו מרקחת או לבשל לו הסעלסא או לסוכו בשמן והוא משל גוי אין ספק שהגוי עצמו או עבדו להנאת עצמו הוא מכוין וחשבינן לי' כאומר לגוי עשה מלאכתך ואע"פ שמדברי התוספות וכל שאר הפוסקים מבואר דבניקור בשר ונבילות וטרפות בלאו הך טעמא שרי להאכיל לגוי ואף לתחוב נבילה בפיו שרי כיון דאינו מוזהר עלי' ולא קאסר מהר"ם ז"ל בהג"מ פ"א מהל' מאכלות אסורות לקנות נבלה להאכילה לעבדו ולשפחתו אלא מטעם שעושה סחורה בנבלות וטריפות אבל כשנזדמנה נבלה לישראל מותר להאכילה לעבדו אף לתוחבו בפיו וכן מפורש בתוספות פ' הפועלים וכן מוכחת שיטת ההלכה פ"ק דע"ז בלבונה זכה ובשאר דברים דאין אסור למכור לגוי אלא בדבר שגוי מוזהר עלי' דאית בי' משום לפני עיור ודלא כהג"מ הנזכר דמשמע שאינו מתיר אלא מטעם דהוי כאומר לגוי עשה מלאכתך מ"מ פשוט מיהא הך מלתא דכל היכא דמוכח ונראה דהגוי כיון להנאתו חשבינן לי' כאומר לגוי עשה מלאכתך ושרי וא"כ בנ"ד יזהר הרופא הישראל שימכור המרקחת והסעלסא והשמן להגוי קודם השבת במכירה גמורה ואח"כ יצוה לגוי שיעשה בשלו כך וכך ע"י עצמו של גוי או ע"י עבדו ואף בשבת עצמו יכול לצוות לעשות כך וכך ואע"פ שנהנה הישראל מזה לית לן בה דאין איסור אמירה לגוי שבות אלא בשל ישראל כגון בשל לי עשה לי צרכי או אפי' הילך בשר שלי ובשל לך אבל באומר בשל לך משלך אין בזה איסור כל עיקר וכ"כ התוספות והרא"ש בפרק הפועלים ופסק כך בא"ח סימן ש"ז בש"ע שם סוף הסימן וע"ש והי' לי עוד להאריך בחידושים בדבר הזה אלא לצורך שאלתך יספיק זה המעט לפענ"ד כתבתי וחתמתי שמי הק' יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |