שו"ת דברי חיים/ליקוטים והשמטות/כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ליקוטים והשמטות כג

סימן כג

להרב כו' מו"ה שלמה נ"י מו"צ דק' זאבלטוב.

שאלה אחד שידך את בנו עם נגיד אחד ופסק לו נדן הרבה וגם להחזיקו על שולחנו ואחרי הנשואין איזה ימים נתמוטט הנגיד ולא יוכל לסלק כראוי ושארי החיובים שחייב עצמו ושאל מורה א' אם מותר לבעלה לתת לה גט בע"כ או לישא אחרת מחמת אומדנא שלא נשאה רק כדי שיחזיקו אותו בלימוד ועבודת ד' לא כן עתה הוא ערום ויחף אין כל:

תשובה הנה בתשו' פני משה רצה להקל בזה היינו בארוסה לדמות למ"ש בכתובות [דק"ט] הפוסק מעות לחתנו יעו"ש וגם כמה תשובות מאחרונים מפלפלים בזה ועיקר טעמם דהוי אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי קידשה ליתן לו מה שפסקו לו ולע"ד א"א לומר כן דא"כ תצא בלא כלום בלא גט ולמה אמר אדמון שיכולה לומר לו או כנוס או פטור והלא לא צריך לכלום אם עבר על התנאי לפי הגילוי דעת בטלו הקידושין וצריך קידושין מחדש אם הי' רוצה לכונסה ובס' הפלאה ז"ל ראיתי שיכול להוסיף על התנאי ולהרחיב הזמן יעו"ש וזה קשה מאד לכמה שיטות דכבר בטלו הקדושין מחמת שעבר על התנאי לא מהני מחילת הרחבת הזמן [ע' בטו"ז סי' ל"ח סל"ז וע' ס"ס קמ"ד בב"ש] והכא כבר פשט לו הרגל ונתבטלו הקדושין ותו איך יעלה על הדעת שיכול להוסיף על התנאי בלא דעת חבירו הלא אפילו אם אומר בלבי הי' בלי תנאי לא מהני כמבואר [באה"ע סי' ל"ח סכ"ד וע' בח"מ סקמ"ו ובב"ש סקנ"ז] בהרחבת הזמן או מחילת התנאי [לטובתו מהני הוא מטעם] שיוכל לומר הריני כאלו התקבלתי [ע' בט"ז הנ"ל] וא"כ בכאן אם נימא דהוי כאלו התקבלתי האיך יעגן אותה שלא ברצונה הרי היא כאלו נתקיים התנאי [א"ו דאינו מוחל כאילו התקבלתי] וא"כ הקדושין הוי להיות בטלים ועוד דהלשון כנוס או פטור משמע דצריך דוקא גט ולמה לה גט באמירה לחוד סגי כיון דעברה על תנאי והוא אינו מוחל ובאמת כתב בס' הפלאה דפטור היינו שלא ימחול התנאי וא"צ גט אבל באמת לא משמע כן מדברי כל הפוסקים ובפרט ברש"י פ' מציאת האשה [דף ס"ו] גבי הפוסק מעות לחתנו ומת וכתב שם רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שתלבין ראשה אבל להיבם יכול לומר לך איני רוצה ליתן וקשה דאם נימא דהקדושין בטלין מחמת אומדנא זו דזה הוי כתנאי מפורש א"כ באם אחיו מת קודם [קיום] התנאי נתבטלו הקדושין דלי ולא ליורשי כדאמרי' בגיטין [ע"ד א'] וכן הלכתא א"כ כבר נתבטלו הקדושין וא"צ כלל חליצה ויבום ולמה כתב רש"י דיאמר ליבם או חלוץ או יבם הא א"צ חליצה כלל דהא נפקעו הקדושין מחמת העברת התנאי ולכאורה עלה ע"ד דלזה כתב רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שת"ר דזה הוא כרבנן דלא כאדמון דהלכתא כוותי' ולמה פירש"י שלא כהלכה וכבר נתעוררו בזה האחרונים ולזה היינו יכולין לומר דאדמון מיירי במקום שהי' גילוי דעת מפורסם [דאדעתא דהכי קדשה] דנבטלו הקדושין ברצונו כדברי ההפלאה ולכן פסק שיכול לומר או כנוס או פטור והיינו דאפילו גט א"צ רק בדברים בעלמא שאינו נוח לו בהעברת התנאי בהרחבת הזמן כמבואר בס' הפלאה הנ"ל אבל בכאן דמבואר במשנה שיכול לומר לאחיך הייתי רוצה משמע דאיהו צריך לייבם דאי א"צ ליבם מאי לאחיך הייתי רוצה ולך איני רוצה הא אין לו שייכות כלל עם היבם הזה דכבר נבטלו הקדושין א"ו דמיירי הכא גם ביבם באופן שלא הי' גילוי דעת ולא נבטלו הקדושין ומש"ה לא שייך לומר שהי' [לגבי] אחיו יכול לומר כנוס או פטור דהא באמת לכמה שיטות אפילו בארוסה אסור לגרש בלא דבר ושנאה וא"כ לא הי' יכול לגרשה ומש"ה מודה גם אדמון שתשב עד שת"ר כ"ז הכא במציאת האשה דאיירי בגווני דהקדושין קיימין אבל אדמון דלפי פי' ההפלאה ז"ל הקדושין בטלין וא"צ גט כלל שפיר שייך לומר או כנוס או פטור היינו בלא גט וכנ"ל. אמנם באמת אין זה כלל במשמעות כל הפוסקים ומפרשים ומפרש"י [נראה] בהפוסק מעות לחתנו והפוסק דמציאת האשה בחדא גוונא מישך שייכי ולכן נ"ל דודאי צריכה גט גבי הפוסק מעות לחתנו והקדושין קיימים רק דיכול לומר איני רוצה לכונסה ואינו נקרא מורד ותשב עשת"ר לדברי חכמים ולדברי אדמון יכולה האשה לטעון מה אני יכול לעשות כנוס או פטור היינו בגט וא"כ כיון דצריכה גט והוי אשתו חל עליו איסור מלבגוד באשת נעורים בזווג ראשון וגם עובר בעשה כי מצא בה ערות דבר וכו' דמשמע דבלא ע"ד אין מגרש והכא מאי דבר מצא בה א"כ בודאי אסורה לגרש ולא קאמר אדמון כנוס או פטור אלא ברצון האשה וממילא דלתקנת רגמ"ה ז"ל אסור לגרשה בע"כ דצריכה גט וצריך לגרשה מדעתה לאחר התקנה זולת במקום ערוה לא גזר ולא גרע ממום גדול כמו נכפה שהרבה גאונים רצו לכופה לגט והרא"ש ז"ל כ' בתשו' (סי' מ"ה) [כלל מ"ב] דאין לכופה די"ל דלר"ג ז"ל עשו האשה כאיש דאין לכופה בשום פנים יעוי"ש בב"ש [סס"י קי"ז] ונוב"י [מה"ת סי' ק"ד] ובהפלאה והנה יש מקום לומר דלישא אחרת עלי' דאין איסור חמור כ"כ כמבואר בכל האחרונים מתירין לו בכגון זה אם לא תרצה לקבל גט אך בתשו' מהרי"ק סי' ס"ג וז"ל שראיתי במרדכי הגדול שנכתב לו משפייאר שנתקן על המורדת שיוכלו הבעלים ליקח אשה אחרת וכו' אכן לא רצה להחליט הדבר וק"ו ב"ב של ק"ו ובפרט שהדור פרוץ ואם יתיר במורדת יבא להתיר באינה מורדת אמנם על אודות האיש אשר התנה עם ארוסתו ואבי' ליתן לו נדוניא ועתה פשטו לו את הרגל הנראה בעיני שיעמידם לפני טובי עירו ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקשו מאתם שיכתבו הדברים לפני מו"צ והם יעיינו בדבר להתיר לו דמאחר שנעשה הדבר עפ"י ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש עכ"ל הנה שם מיירי שמכירם שהם עוותו עליו אעפי"כ חשש משום הפקירא ופרצת הדור שלא לגרש כ"ש בזמננו זה ובנ"ד דהאשה לא עוותה עליו דבר האיך נבא להתיר אפילו איסור קל וח"ו נתבטל כל תקנת רגמ"ה דכן בעוה"ר מחמת עניות רוב חתנים לאחר הנשואין מתרעמים על חותנם שנהג עמהם ברמאות וגלו מעל שולחנם ולא נתן להם נדן ולא ידעו האיך יפנו וכי יעלה על הדעת שיוכל לישא אחרת לא תהא זאת בישראל ולכן אין דעתי להתיר בשום אופן רק עפ"י מאה רבנים כדרך שמבואר בתשו' הב"ח ז"ל [סי' צ"ג] דל"ד בנשתטית רק בכל ענין גדול שבין הזוג מהני היתר מאה רבנים. והנה בהיותי טליא זכרתי שבא תשובת הגאון מאובן להתיר לבנו כזה שפסק לו חותנו ופשט לו את הרגל ולא הסכימו הגדולים לדבריו ונתפייסו הזוג ודרו ביחד והי' שלום כדברי ידידו דו"ש ה' כ"ו שבט תרכ"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף