שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה קכז

סימן קכז

שאלה בס"ת שכתבו קטן אם שרי להעביר בקולמס לשמה ועל כל הספר ואח"כ לערבו בין שני ספרים אחרים (יריעות) שנכתבו מחדש ויהי' הכל מותר וכן פסק מורה אחד:

תשובה לפענ"ד דלא שאל מעכ"ת רק לחדודי בפלפול דהרי התערובות ניכר כי אין כתב שני סופרים דומין להדדי ממש וזה ידוע בחוש ואפי' נימא שהקטן כשיגדיל יכתוב שני ספרים כדי לעשות עירוב נמי בודאי יוכר ע"י התערובות שהי' מנומר נגד שני ספרים האחרים שלא העבירו עליהם הקולמס ואין לומר שיעבירו גם על שני האחרים קולמס ועל השמות זה ודאי לא יאמר מי שיש בו ריח תורה ודבר זה לא נעלם מכ"ת ורק לחדודי שאל כי חפץ בפלפול תוה"ק אולם לכבוד השואל אומר אני מה שהתחיל בפסלות הקטנות בדברי הנב"י [במה"ת ס"א שרצה לחדש דקטן שהגיע לחינוך דמקרי בר כתיבה כמו דמקרי בר זביחה אף דאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ מטעם חינוך מקרי בר זביחה וכמ"כ בתפילין ורצה לחדש דזה תלוי אם אסור להאכילו בידים ע"ש היטב עכ"ה] באמת בגמ' סנהדרין (נ"ה ע"ב) מבואר דגבי קטן איכא איסורא דאמרי' שם בקטן דאיכא תקלה מה שעבר בקטנותו ורק התורה חסה עליו ופטרו מעונש וז"ל הגמ' שם ת"ש בן ט' שנים ויום א' כו' ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח ונסקלת ע"י כו' והא הכא קלון איכא תקלה ליכא וקתני נסקלת ע"י כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלי' על דידי' חס רחמנא על הבהמה לא חס רחמנא עכ"ל אלמא דקטן ע"י שיש עליו תקלה באמת מיקרי בר זביחה משא"כ לענין תפילין שאין שום חיוב עליו] ונמצא בזכרון שכן ראיתי בס' בית מאיר ז"ל כעת אין הפנאי לחפש תו כיון שאין גדול עע"ג פסול שלא לשמה וכ"כ הפ"מ בא"ח בהקדמה יעו"ש [ע' בסי' ל"ב בא"א רסקס"ט] ולפענ"ד אפי' עע"ג ל"מ בכותב ס"ת דאין מוכיחין מעשיו כלל ודמי לחליצה והרבה יש להעיר בזה ובתו' יבמות [ד' ב' ד"ה והא] שוב י"ל דפסול אם יעבור בקולמס משום מנומר דמ"ש כ"ת כיון שכולו כן שאינו מנומר החוש יכחיש זה דודאי נראה שהוא כתב ע"ג כתב והוי מנומר וכן משמע מדברי הגמ' גיטין ד' נ"ד ב'] גבי אזכרות שכתבו שלא לשמה דמשמע דלא שוה הספר מידי ואין לו תקנה [אפי' להעביר קולמס על כלו] גם מה שהאריך דהוי ספיקא דדינא משום די"א [באה"ע סי' קל"א ס"ה] שחוששין גבי גט שכתבו בהעברת קולמס ומכח זה כ' מעכ"ת דגם בספר הוי ספק אם הלכה כר"י [גיטין דף כ' ונ"ד] או לא ז"א כלל דבהדי' מבואר בהרשב"א ז"ל דהוא הי"א שחיישינן. שכתב וז"ל מובא בב"י באה"ע סי' קל"א וז"ל והרשב"א כ' וז"ל ולענין הלכה כתב ר"ח כיון דלא אמר בהדי' דלא כשר ולא פסול חיישינן לי' אבל הרמב"ם כתב דאינו גט לומר דאין חוששין לו ולא פסלה מן הכהונה ונראין דברי הר"ח דהא לדברי רב אחא הגט כשר לכ"ע ואע"ג דלקולא לא עבדינן כוותי' לחומרא מיהא לחוש חוששין לו ושמא הזקיקו לרב לומר כן מפני שבמקומו פ' הבונה גבי מתני' כתב ע"ג כתב פטור אמרי' עלה מתני' דלא כר"י הרי שהי' צריך לכתוב את השם כו' ולא אתמר התם הא פלוגתא דפליג עלי' ר"א דאלמא הא דר"ח עיקר ודרב אחא דחיי' בעלמא הוא עכ"ל הנה דגם הוא מודה דהלכה כרבנן בלא שום ספק רק בגט חוששין משום ר"א שאמר דגם רבנן מודים בגט יעו"ש אבל בס"ת לכ"ע פסול ואין ס' כלל ומה שמביא בספיקא דדינא לא אמרי' אוקמי' אחזקה דבר זה מבורר בהרבה מקומות בפלפול ארוך ועיין בת"כ ואו"ת ובש"ש ובעניי הארכתי הרבה בזה אך א"ל לכאן לכן לא ראיתי להאריך בענינים עמוקים. ומה שרצה לישב דברי הש"מ ב"ק אתמה הלא כ"ע ידעי דבממון אין הולכין אחר הרוב ויכול לומר קים לי ומספק לכ"ע אוקמי ממונא בחזקתו וידוע פלוגתא דסומכוס ורבנן ודברי התו' בהשואל ובשור שנגח וכל הפוסקים דבממונא חזקת ממון עדיף טפי ולא אזלינן בתר חזקת מרא קמא גם מה שרצה לומר דבדבר חשוב או בממון אם האיסור הוא בספק אמרי' סד"ר ולקולא ז"א כמבואר (בש"ך וט"ז יו"ד סי' ק"ד וק"ו) [בטו"ז יו"ד סי' ק' סק"א ובש"ך ק"א סק"ב וסי' ק"י בדיני ס"ס] יעו"ש. זה אשר ראיתי להשיבו בקצרה כ"א באנו לפלפל רבו דליות אלו הסוגיות ואיני מופנה ותשות כחי מנעוני ולזה לא באתי רק להשיב בקיצור מפני הכבוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף