שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה פד

סימן פד

רב שלום להרב המאה"ג כו' מו"ה יחיאל נ"י בק' פאדטארק במדינת וואלאחייא יע"א:

שאלה בדין חבית הנקבע בקרקע למקוה ונעשה נקב ואח"כ נסתם:

מכתבו הגיעני זה כביר ולא רציתי להשיב כי כך קבלתי מרבותי נ"נ כי בדבר הנוגע לדינא אין מקום לפלפל בדברים שאינם לצורך הדין רק בתורת פלפול ובפרט כי דבר זה לברר על מכונו לא יספיקו כמה יריעות אך עתה שבא מכתבו דמר ומבקש רק להודיע הדין בקצרה ותשובה על קושייתו שהקש' לא אמנע מלהודיע אשר מבואר בספרים מה שהקש' לשי' הר"ש פ"ד דמקוואות מ"ה] והרא"ש בה"מ סי' ח' המובאים בש"ע ר"א ס"ז מ'] דאינם מצריכים בנין הא מטמא משום מדרס כבר מבואר דבר זה בספר ח"ס חיו"ד סי' ר"ו וז"ל הנה עיניו הבדולחים לנוכח יביטו העתק תשובתי שכתבתי אמנם בחבית הקבוע בקרקע ונבנה שם אע"ג דהתם חבית עגול והכא תיבה וגיגית ולדעת פר"מ כיון שעשוי למושב הרוחצים במרחץ הו"ל כלי למדרס לענ"ד כיון שניקב כדינו טרם שנקבע בקרקע תו לא חזי למרחץ דהרי מים יוצאים ולא חזי תו למדרס ומה שסיתמים אותו אחר שנקבע בקרקע הו"ל קבעו ולבסוף חקקו ככל הדברים והתנאים שכתבתי בתשו' המעותקות עכ"ל, אך באמת משום טעמא דראוי לטומאת מדרס זה ל"ק בלא"ה דל"ש זה בכלי שניקב כמבואר בב"י סי' (קצ"ט) [ע' ברמב"ם ספכ"ד מכלים ובר"ש והרע"ב רפ"ד ממס' ידים ודו"ק] וגם גזירת מרחצאות ל"ש כיון דהוא מנקבה לטהרה אך ביותר קשה לי הא לשי' הרא"ש ז"ל עדיין הכלי טמא דאינו רק נקב קצת דאינו טהור מטומאתו ובפרט כלי שמיוחד לאוכלין ואעפי"כ הכשירו הר"ש והרא"ש ז"ל בניקב קצת דהם לא בעו נקב המטהרו ורק הרמב"ם ז"ל ס"ל כן [בפ"ו ממקוואות ה"ד] לפי' הכ"מ [שם] וקשה למה מהני הא עדיין הווייתו ע"י דבר המק"ט וגם אינו דומיא דמעין דכל איסור שאסור מה"ת לטבול בכלי הוא משום שאינו דומה למעין דהכלי מפסיק וה"נ נהי שיש נקב כמלא מחט מ"מ כלי הוא ומפסיק בין הקרקע למים וגם כיון ששם כלי עלה המים שבתוכם טמאים משום דכ' וכל משקה וגו' וא"כ איך יטהרו כמ"ש המרדכי ז"ל בשבועות בריש ה"מ] וכבר בעזהי"ת העליתי בזה באיזה מקום כמה דברים נכונים לפענ"ד אך מפני האריכות להעתיקן אקצר ואומר דבאמת כבר נתלבטו בזה גדולי האחרונים בספר משבית מלחמות שהוא קונטרס מקובץ מתשו' מגדולי אחרונים בעל מ"ע והג"ת והסד"ש ושם מבואר זה בארוכה וטעמא דשם דהוי כאלו הוא בארץ ממש כיון שסופו להשפך כיון שיש בו נקב והאריך הרבה ואני לא נתיישבתי בדבריו. ואמרתי לתרץ לענ"ד כיון דעכ"פ במקום הנקב הוי מקוה מה"ת לטבול בו מחט עכ"פ א"כ שוב הוי כגיסטרא שבמקוה שמבואר במשנה [פ"ו דמקוואות מ"ו] נהי שהגיסטרא מטמא כמבואר שם במשנה הנ"ל] מ"מ בטלה מימי' אגב מקוה כשירה מה"ת והארכתי שם הרבה בהשגת הראב"ד ז"ל [פ"ו דמקוואות ה"ד] ובפי' הרא"ש ז"ל במשנה דגיסטרא [ע' בד"ח לה"מ אות ל"ז ל"ח] אך שורש כ"ד דאין בקו' זו כדאי לדחות גדולי הראשונים הר"ש והרא"ש ז"ל והש"ע מביאו לדינא [בס"מ] ואוי לנו מעלבונה של תורה שבדור עני כזה ידחו דברי הראשונים והש"ע בשביל קושי' כללו של דבר דברי הר"ש והרא"ש תורה הוא. אך גם עלינו לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל ולקבוע [כמבואר בס"ז] אך סגי בקבועה כ"ד לא כמו שעלה על דעת מעכ"ת שצריך איזה בנין דזה לא הוא דבהדי' מבואר ברמב"ם ובב"י המביאו דסגי שלא יהי' נראה ככלי וכשיורי כלי יעוין בדבריו [בר"ם ר"א סד"ה צריך] א"כ בודאי סגי בבנין כל דהו וכן מבואר באחרונים רק שיהי' נקבע יפה ולכן אם ניקבה כמוציא רמון או כטפח כפי שמבואר בתניא סוף ה"נ בדיני תיקוני מקוה] ובשו"ת (מ"א) [אמרי אש סי' ע"ט] דאז יצאנו ידי נקב וגם נקבע דיצאנו דעת הרמב"ם ז"ל אז אפי' אם נסתם אח"כ כשר ומה שהק' בס' ח"ס [בסי' קצ"ח אי"ג ור"ה ור"ו] כיון דנעשה ע"ד לקבוע בקרקע ל"מ אם נסתם יעו"ש כבר הארכנו בזה במק"א אך בנ"ד שיש עוד נקב פתוח בודאי כשר והברזא אינו עושה כלי כיון שנפתח וכן פסקו להלכה הב"א [סי' נ"ג] והח"ס ז"ל קלסי' ועשה מעשה כדבריו יעו"ש סי' ר"ו] וכן נראה שהסכים בדיעבד עכ"פ (המ"א) [האמרי אש] ולכן בודאי כשר לכ"ע דלהנ"ב ז"ל [מה"ת סי' קמ"ב] מהני הנקב שנסתם ולהחתם סופר ז"ל (סי' קצ"ח וסי' ר"ו] מהני הברזא הנפתחת ולגבב כל החומרות לומר בזה קיי"ל כהנ"ב דהברזא הוי כלי והסתימה ל"מ כיון שעשה ע"ד קרקע זה ודאי נאמר על המחמיר כסיל בחושך הולך אך למען גודל חומרת קדושת ישראל התלוי בטהרה זו כמבואר (בתא"ה) [בבד"ה] בהקדמה אם יוכל לעשות ולנקוב גיגית שלא נעשה מתחילה לקרקע ויעשה שני נקבים כטפח והאחד יסתום והשני יהי' בברזא פתוח בעת הטבילה ואז יצא ידי כל ומה שכתבתי לסתום באבן הוא מפני שהגאון בנ"ב [סי' הנ"ל] הביא ראי' מאותה משנה שהביא מעכ"ת והביא הוא ראי' להיפך דלא מועיל שום סתימה בכלי זולת בזפת אבל זולת בזפת אפי' שנסתם באיזה דבר הרי הוא כפתוח אך הגאון בב"א [בסי' הנ"ל] השיג עליו מכמה מקומות וגם באמת בזבחים ושבת ע"ש בב"א הנ"ל] משמע שם בתו' דמהני סתימה בכלים אפי' שלא בזפת והעלה הב"א דעיקר תלוי' מה שנראה שיהא סתימה יפה ולכן עלה ע"ד דבאבן בנקב של עץ אם לא יהדקנו אינו כלל סתימה הגם שבב"א כתב דלא מהני אבן רק צרורות בעיני הי' נראה דאבן אינו סתימה יותר מצרורות וסיד אך עתה שראיתי שגם מעכ"ת אינו נוחה בעיניו לסתום באבן אמרתי בטלה דעתי כי באמת מי אנכי אפי' להחמיר נגד הארי האי הב"א זלל"ה ולכן יסתום הנקב בצרורות וסיד כמבואר בב"א ז"ל. אך מ"ש עוד דהנקב עשוי להכניס באמת בכה"ג מסתבר דחשיב כפתח וכמ"ש מעכ"ת ויעוין בח"ס [אולי כיוון לסי' ר"ו בד"ה ובנידון שלפנינו ע"ש] שכ' ג"כ סברא זו ואנכי לא ידעתי מזה וכן כתבתי לו אז כי אינני מבין בציור שבנייר היטב וכתבתי לו רק הדין ודמיתי שהנקב הוא כמו במדינתינו שהנקב הוא רק להשקה ולכן נכון שיעשה בדרך שהמים יכנסו למקוה זולת הנקב הזה ונקל לעשותו והי' שלום ב' צו ח"י אדר שני תרי"ט פה צאנז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף