שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/עט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה עט

סימן עט

להרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם בש"ק מו"ה יחיאל נ"י אבד"ק פרוסטיק יע"א:

שאלה באשה אחת שעד הנה הי' לה וסת קבוע וזה לא כביר שנתהוה לה מקרה שבפעם ו' או ז' לתשמישה אחר טבילתה רמ"ת ומרגשת בשעתה ששופעת דם ממקורה ולאחר מכאן שינתה שבפעם ה' אחר טבילתה רמ"ת אך תיכף אחר טבילתה איזה ימים היא כשארי נשים אינה רואת כלל מ"ת ורק בפעם ה' או ו' אחר טבילתה איתרע לה כן ובשעת וסת הקבוע לה רואית כדרכה מעולם גם יש לה שבר ומרגשת קצת כאב ע"כ השאלה:

תשובה הנה לא מצינו בש"ס ופוסקים לחוש לרואה מ"ת רק בשלשה פעמים רצופים אך באם לא ראתה רצופין אין לחוש לראייתה וכ"מ בהדי' ברש"ך ח"א סי' ס"א ובמהרי"ו דלא חיישי' לראיית מקוטעין ואם לחוש להטבילה שגרמה לראי' זה כמו בראתה ליל שני לטבילתה שמבואר בהג"מ ובאחרונים שחוששת שטבילה גרמה מ"מ לחוש כולי האי חמשה ימים גרמה המים לראיית מ"ת זה דבר זר והח"ד [סי' קפ"ז סקט"ו] כתב ג"כ שהוא דבר זר בכעין זה וגם אפי' אם נימא כן די בהרחיקה מתשמיש פעם ה' לטבילתה או פעם הוא"ו היינו פעם שרגילה לראות אחר הטבילה ולא יותר כמבואר גבי ליל שני כהנ"ל בהג"מ והנה השו"ת אמונת שמואל והט"ז [שם סקט"ו] והנה"כ [שם] החמירו לומר דאפי' הי' תשמיש היתר בנתיים אם אין במה לתלות אסורה לשמש ולא ידעתי למה הלא מצינו מה"ת אין לחוש אפי' לוסת ואפי' מ"ד וסת דאו' אבל בלא קביעות וסת אין לחוש אפי' באשה שאין לה כלל וסת לראי' מ"מ קיי"ל דמותרת ולמה לא נחוש שמא תראה בשעת תשמיש אלמא לא החמירו כלל רק בוסת אבל לא לאוסרה לעולם רק בראתה ג"פ נקבע לה וסת ומ"ש בישועת יעקב משם בשמים ראש דלאו מטעם וסת אסורה לאו מר ברי' דרבינא חתים עלה שהוא מהרא"ש ז"ל דידוע דמתשובה זו אין מביאין ראי' והמעיין בכל הראשונים יראה דמטעם וסת אסורה וכ"נ מתשו' ר"י שבשעד"י שמביאו ברמ"א [שם ס"י] והעתיקו הנה"כ וכ"נ ממהרי"א ובתשו' הרשב"א ז"ל, והנה אם אין וסת קבוע ושמשה בהיתר ביני לביני בודאי ל"ח לאוסרה ולא ידעתי טעם לאוסרה דהרי רוב נשים שאינם רואות מ"ת ונהי שזו יצאה מהרוב מ"מ לא ידענא למה נחמיר לומר שהוא מחמת תשמיש נגד רוב נשים דלמא חזי' בלא"ה לא מ"ת והרי ראינו שכ"פ שימשה ולא ראתה א"כ דלמא ראי' זו במקרה והרי היא כאשה שאין לה וסת אבל למה נחמיר עלי' לאסור לבעלה ובפרט שלפענ"ד שייכא חזקת היתר לבעלה והרי עד עתה היתה בחזקת היתר ומס' אתה בא להוציאה דקיי"ל דאסור להחזיקה תחת רשותו וביחוד בודאי לכ"ע אסורה ואיך תוציאה מס' רואת מ"ת למקוטעים נגד רוב נשים ונגד חזקת היתר והנה הנ"ב האריך הרבה בחזקת היתר בכמה תשובו' ותמיהני למה לא יהני חזקת היתר לבעלה שלא לאוסרה ביחוד עכ"פ ועפי"ז יובנו מאוד דברי הב"י ז"ל שכ' (דרק] דלהקל אמרינן לא כל האצבעות שוות ומש"ה מותר בבדיקת השפופרת אפי' לראשון לתוס' ז"ל והנ"ב [מה"ק סי' מ"ג] כ' שזה דוחק וגם הקשה למה מהני בדיקת פ"א לעקור וסת ועיין בח"ד וס"ט קפ"ז ולפמ"ש א"ש דהנה לכאורה למה נאסרה לעולם הא יש לה חזקת היתר ורוב נשים אין רואות מ"ת ונהי דאתרע שמה חזקה כיון דליכא ביאת היתר בנתיים ולכן אפי' הוא מן הצדדים מ"מ יצאה מן רוב נשים וכמ"ש הת"ש לענין רוב בהמות כשירות דאיתרע הרוב מ"מ בצירוף חזקת היתר דלא לאוסרה לבעלה הוי חדא במקום תרתי וכמבואר בריש נדה דודאי מוקמי' בחזקת היתר אך כיון דשם איתחזקה בביאת איסור מ"ת בלא ביאת היתר ביניהם רק די"ל שמא מצדדים בא זה לא מהני כיון דהאשה צריכה לספור ז' נקיים דלענין לטהר הדם האשה בלא נקיים אין כאן חזקת היתר לאשה אפי' לבעלה דכן דרך כל הנשים שאסורין בראייתן לבעליהם וא"כ כיון דצריכים לטמא ולהצריך ז' נקיים שוב ממילא נתחזקה גם לוסת לבעלה ולא תלינן בצדדים ולכן נתחזקה בוסת רואה מ"ת דהא לא הי' ביאת היתר בנתיים והוי וסת אולם בפעם אחד נעקר ממנה דהנה מבואר בט"ז (פ"ג) [פ"ד סקי"ז בשם המהרש"ל] דאם החזקה לא מחמת עצמה לא מיקרי חזקה בג' זימני והנה ברואה מ"ת דאדרבה לאוסרה לבעלה ה"ל לומר שהוא מצדדים מחמת חזקת היתר ומחמת רוב כנ"ל ורק מחמת שהוצרכו לטמא ולהצריך ז' נקיים אסרנו גם לבעלה עכ"פ לא מיקרי נתחזקה בגופה הריעותא דאדרבה בחזקה דגופה הי' לן לטהרה ולכן נעקר בפ"א דהרי לא נתחזקה גופה ובשלמא בוסת דעלמא נתחזקה גופא למקרה הזה אבל לאוסרה לבעלה נגד חזקה זה יש חזקת היתר ורוב נשים שאינם רמ"ת ולכן נעקר בפ"א כן נ"ל ומש"ה שפיר כ' הב"י באם נתרפאה די בפ"א דמאי נימא דלמא אין כל אצבעות שוות וא"כ תיאסר לעולם לכל ישראל ובאמת לא איתרע חזקת היתר שלה לכל ישראל דאדרבא י"ל דהוא מן הצדדים או מחמת מקרה דרוב נשים אינם רואות מ"ת ולא נאסרה רק מכח חומרא בודאי אם י"ל דנתרפאת תלינן לקולא וז"ב בעיני. עכ"פ בנ"ד שיש ביאות היתר ביניהם בודאי לא מצינו שום איסור בהראשונים ואדרבא איפכא כ' הרש"ך ומהרי"ו ז"ל להתיר וכבר הסכימו כן הס"ט ותפארת ישראל. אך לכאורה יש להחמיר כיון דהרגישה שנפתח מקורה הרי היא ממלאה ונופצת דנראה מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' דלא מהני בדיקה אך בע"כ זה ליתא דהרי חזינן ששמשה כ"פ בהיתר ש"מ שאינה ממלאה ונופצת וגם כי לא ראיתי חילוק זה בשום מקום לומר דאם הרגישה בודאי בא מהמקור ואסורה להנשא א"ו דז"א דאמרי' דלמא הרגש שמש וגם כי סברא זו דממלאה ונופצת אינה ברורה דהרמב"ן ז"ל גופא כ' ואינו מחוור והר"ן ז"ל כ' בהדי' איפכא דגם שממלא ונופצת מהני בדיקה ונעלם זה מהחוו"ד ז"ל (סי' קפ"ז סק"ג] כי לא נדפס בימיו חי' הר"ן ולכן נלענ"ד אשה זו מותרת ולכל היותר שנחמיר לה שלא תבעל בפעם הה' או הוא"ו לטבילה ובפרט דיש לה לתלות בשבירה ובכאב ובכזה התיר בתשו' א"ש ובפרט שיש לה וסת ודי בזה לכל הפוסקים להתיר אך מה אני ובפרט לתשות כחי ואני עוסק ברפואות ולכן אם מעכ"ת יסכים עמי וגם הרב הגאון מזמיגראד יתירה מעכ"ת אך עדיין י"ל כיון שזה יודעת בודאי שבא מן המקור ולא מן הצדדים וזאת יכולת לידע כמבואר ברמ"א ז"ל [סי' קפ"ז ס"ה] וא"כ אינו רק ס' אחד אם התשמיש גורם או במקרה ראתה ומס' הו"ל להחמיר אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכ"מ בנ"ב ז"ל בחילוקים שעשה על הרמ"א ז"ל אך כיון שנתחזקה בביאת היתר דלא נתחזקה לרואה מ"ת יש לסמוך אפי' אם אינה יודעת שהשבירה והכאב מוציאים דם וכמבואר ברמ"א גבי יולדת [בס"י] וכן התיר כה"ג באמונת שמואל ולכן נ"ל להתיר אם יסכימו עמי הגדולים הנ"ל וז"ל ס' תשו' א"ש הנ"ל סי' א' אף אנו נצרף ונאמר דיש לסמוך על קצת נשים פקחות שהגידו שלפעמים מחמת ארס דם וסת כשהוא זב מקלקל הצדדים ונעשה מהזוהמא ארס ומכח זה נצרר הדם זהו סיבה שרוא' אח"כ מחמת תשמיש הראשון שלאחר הטבילה דכיון דנתרכך ונתלחלח המכה והשחין שבצדדים ואח"כ יוצא מראית דם מהצדדים וזו היא סיבה חזקה וטובה יותר מכל הרופאים אלו שרוצים לתלות עסקיהם בחולי א"כ נאמר מאחר דהיתה ביאת היתר ביניהם נתלה כמו בלידות ונתלה במכה שבצדדים וכ"ש כשנצרף סברת המרדכי לזה שהתיר אפי' בג"פ רצופים באשה שיש לה וסת ודעת ר"ח שהובא בהג"ה ש"ד הנ"ל ולהתיר אפי' בלא בדיקה ואם באנו לחוש לסברת הט"ז יש לה לדחות זמן התשמיש ראשון בליל שני שאחר טבילתה הואיל ויצא מפיו אף (כי] דבריו אינם נכונים לפמ"ש לעיל אכן אם לב האשה והבעל נוקפים בזה מאיסור כרת תבדוק עצמה ע"י שפופרת קודם תשמיש בליל טבילתה ואם תמצא בראשו תהי' אסורה לו ולכל העולם ואם לא תמצא מותרת לו ולעולם ואפילו לא תמצא גם על הצדדים כמבואר בפוסקים כו' עכ"ל התשו' אמונת שמואל הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף