שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה כה

סימן כה

שלום לההמאה"ג החריף מו"ה אלימלך שמעון אבד"ק חיראב יע"א.

מכתבו הגיעני ומחמת כבודו ראיתי להשיבו תיכף מ"ש דיש להתיר קליפה בסירכא מטעם הרמב"ם ז"ל שכ' בפי"א מה"ש הל' ו' וז"ל ואעפ"י שאלו הן הדברים הנראין מדברי חכמי הגמ' המנהג פשוט בישראל כך הוא כו' עד סוף ה' ט' וז"ל וחוט היוצא מאזן לאזן שלא על הסדר אוסרין אותה עכ"ל ולכן כ' מעכ"ת דהרמב"ם ז"ל מחלק בדבוקה אסור ובסירכא מותר מדינא דש"ס ע"י בדיקה ורק מטעם מנהג אסור הן אמת דזה א"א לומר כך דהא הרמב"ם ז"ל למד דין זה דבחוטין הסרוכין לאיזה מהמקומות כגון לדופן וכו' שמהני בדיקה מדינא דש"ס הוא מהא דבריאה הסמוכה לדופן בדיק לי' ר"נ בר"י בפושרין והנה בש"ס חולין מ"ו] איתא אמר רבא תרתי אוני דסריכי ל"ל בדיקה ובדף שאח"ז אר"נ ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין העלתה צמחין חוששין ר"נ בר"י בדיק לי' בפושרין עד אנן אהא מתנינן לה רבא אמר תרי אוני דסריכי לית להו בדיקותא ר"נ בר"י בדיק לה בפושרין מתקיף לה ר"א בשלמא הכא תלינן לה בדופן אבל התם (בדרבא) אי האי אינקב טריפה אי האי אינקב וכו' והנה הר"מ ס"ל במכה בדופן כר"נ [ברדר"י] דמהני בדיקה ומזה למד בכל הסרוכים לדופן או לשארי מקומות כגון לחזה וכו' מהני בדיקה כמו דמהני בדיקה מדינא דש"ס לסמוכה לדופן אבל בתרי אוני קאמר ר"א דל"מ בדיקה בסמוכי גם בסריכי בחוטין ל"מ בדיקה וא"ל דרמב"ם ז"ל לא פסק בזה כר"א ורק בתרי אוני נמי מהני בדיקה אאל"כ דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח הלכה ה' כ' וז"ל אזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותר ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה עכ"ל הרי דפסק כר"א דל"מ בדיקה תרי אוני דסמיכי א"כ גם בחוטין הסרוכין כגון תרי אוני ל"מ בדיקה דמאן פליג לן בין חוטי דסרוכי ובין סמוכי הא בגמ' לא כתב חילוק בזה ואדרבה הרבה גדולי הראשונים מחמרי (בסמוכי יותר מבסרוכי) [בסרוכי יותר מבסמוכי] מדינא דגמ' כמבואר בלח"מ ז"ל ועיין בר"ן ובעה"מ ומלחמות אבל להפליג בין חוטי לסמוכי להקל לא נזכר כלל דרבא אמר בלשונו תרי אוני דסריכי ומאן פליג לן בין חוטי לסמוכי וראי' לדברי מהרמב"ם שכ' (בפי"א הל' ו') פ"ז ה"ה] וז"ל מן הדין הי' עד"ז שאם נמצאת הריאה תלוי' בסירכות כמו חוטין אם הי' מן האונה של ריאה ולדופן או שהי' ללב או לטרפש הכבד שחותכין את הסירכא ומוציאין הריאה ונופחין אותה בפושרין אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותר וסירכא לא הי' במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון לבד ומעולם לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך עכ"ל הרי דלא מזכיר כלל חוטין הסמיכי בין תרי אוני שלא כסדרן ורק כשהביא מנהג מקומות ישראל הביא מה שדרכם לעשות בבדיקת הבהמה דבזה מכשירין כגון סירכא כסדרן ובחוטין הסמוכין לדופן ולשאר מקומות מטריפין וגם שלא כסדרן מטריפין אך לא מטעם אחד רק דשאר סמיכי וסריכי בחוטי לדופן וכיוצא מטריפין מטעם מנהג ובשלא כסדרן הוא מדין הש"ס וז"ב אך תמה אני על מעכ"ת דלמה לי' לדייק בדיוקא מדברי הרמב"ם ז"ל הלא כלל מפורש טעם מנהג להתיר במיעוך הוא מדברי הגאונים ומבואר בת"ש ובפוסקים דמיעוך קולא גדולה מנענוע וי"א להיפוך דנענוע קולא יותר כמבואר ביש"ש ובדמש"א ז"ל באריכות אך כתבו הפוסקים וגם בב"י מביא בשם מהר"ד וז"ל בסי' ל"ט וכ' הרי דוד בן יחייא שהנענוע תכליתו לפי שיש בסירכא דעות מהם סוברים שהסרכא חוט חזק שלא תתפרק אפי' שימעכו אותה כל היום בין האצבעות ולכן נהגו במקומות הרבה למעך ולמשמש הסירכא בין האצבעות דקים להו שלא תתפרק אם היא סירכא אמיתית וכבר הביא הרשב"א המנהג הזה והכה אותם על קדקדם אבל גדר הסרכא ל"ש עבה וחזקה ול"ש דקה שבדקות הכל יכנס בגדר סירכא כמ"ש הרמב"ם פי"א מה"ש שמנהג בישראל שאם נמצא חוט יוצא מהאומה של ריאה לאיזה מקום שיהי' ואפי' החוט כחוט השערה אוסרים אותה ולפי ששני מנהגים אלו מקבילים הראשון מכשיר החוטין שמיד יתפרכו בין האצבעות והשני מטריף באיזה חוט שיהי' הורה מר יעקב גאון כדמות פשרה ביניהם שאין ראוי למעך בין האצבעות שכל הסירכא תתמעך וג"כ אין ראי' לאסור מפני חוטין הדקין ולכן נוכל לאחוז הריאה ולנענע הריאה בכללה ג' או ד' פעמים יפה ויפה וכל סירכא הניתקה ע"י נענוע זה כשירה עכ"ל הרי דמש"ה מתירים משום שיש ס' אם היא סירכא אשר אסרוהו בש"ס מש"ה מקילינן אם הוא נענע והולך הסירכא אמרי' שאין זו סירכא האוסרת וכמ"כ לדידן במיעוך שסירכא כזו אינה סירכא וז"ל יבין שמועה ודע כי מעשה בא לפני בריאה שהי' יוצא ממנה חוט אם קצתו לבן כמו השומן וארוך הרבה והי' מדולדל ודבוק בדפנות ואחזתיו בידי בנחת ונפסק והתרתי הבהמה כי הדבר נראה שלא הי' זה מחמת נקב שהי' בריאה שאין זה דומה לריר היוצא מהנקב ולא הייתי חושש שיתפרק הריאה ותינקב הריאה מחמת נפיחתה ולפי שהי' ארוך הרבה ומדולדל ע"כ התרתי' עכ"ל הרי שמתירים בריר בעלמא והרמב"ם ז"ל כ' כנ"ל הרי דיכולין לבדוק דכלל כיון שאינו מבצבץ לפנינו תולין הסירכא שבא מקרום העליון אך להרמב"ם ז"ל גופא י"ל שהיא טריפה מטעם שהסירכא מחברת שני האונות ובטילות ממלאכתן והוי כחסר אונא וכמ"ש בפ"ת ז"ל (סי' ל"ט סק"ו] אולם באמת מדבר הגמ' גבי מאן דתני לה אהא דרבא תרי (אוני] דסרוכי אהדדי מר' נחמי' בדיק לה כו' אלמא דאין מטעם חסר ויש לישב בזה עפ"י דעת האומרים דר"א לשיטתו קאמר כן יעוין בב"י וביבין שמועה אך בדמש"א ז"ל כ' וז"ל וראי' לכ"ז מגמרותינו דר"נ בדיק לה בפשורי ואיכא דמתני לה אהא דא"ר הכא דב' אוני דסריכי להדדי שלא כסדרן ל"ל בדיקה ודחינן האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן ובסירכא אבל התם אי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ופרש"י כלומ' ומש"ה ל"מ גבי ב' אונות דסריכי להדדי שלא כסדרן בדיקה בפושרין דממ"נ חדא מינייהו אינקב והאי דלא מפקא זיקא קרום שעלה בה וסתמה עכ"ל והיינו דוקא כשלא נענע מקודם וגם לא מיעכה מקודם אבל אם נענע או מיעכה מקודם הרי ניתק הקרום בענין דשוב אינו סותם והוא בודקה אח"כ בפושרים ואינו מבצבץ ואפי' רבא מודה דכשירה נמצא דמכאן יצא מנהגינו עפ"י שיטה ההלכה וגם מוסכם מכל הפוסקים ז"ל עכ"ל. הרי בהדי' דטעם המתירין מיעוך הוא מטעם דאם רואין שאין מבצבץ כשירה ואעפי"כ הגאון ז"ל ראש המתירים לא התיר רק ע"י פירוק בנחת כמבואר בדבריו והביאו הב"י והיש"ש והוא מתרי טעמי חדא דאנן לא בקיאינן בדבר הצריך בדיקה מהש"ס וגם משום דלמא ע"י חוזק המיעוך נסתם הנקב וכמבואר בדמש"א ומש"ה אפי' המתירין במיעוך ובדיקה הוא רק מחמת שכיון שבנחת מיעך ולא נשתייר כלום ורואין שאינו מבצבץ בודאי לא הי' סירכא אבל להסיר הסירכא בחזקה ולסמוך על הבדיקה לחוד אין לנו אפי' מדינא דש"ס משום שמא נסתם הנקב ע"י חוזק המיעוך וגם באמת קיי"ל להחמיר בדבר שצריך בדיקה מדינא דש"ס וכן נוהגין בכל הטריפות ולכן בודאי מי שממעך בחוזק מאכיל טריפות מטעמים הנ"ל ופליאה נשגבה האיך יוכלו דורות האחרונים לחלוק על כל הגאונים ואחרונים שאסרו לפרק בחוזק ואפי' אם לא הי' רק מנהג ולפמ"ש מו"ח ז"ל בברוך טעם וגם שמעתי ממנו בפי' דכה"ג הוי כנדר בדבר שאבותיו קבלו ולכן אפי' אם יבוא אלי' אין שומעין לו להתיר בדבר שנהגו בקרב כל תפוצות ישראל לאסור כמבואר בדברי הגאונים שבבבל ומכל חכמי ספרד ואשכנז דאם ממעך בחוזק טריפה ולכן אין ענין זה כדאי אפי' לדבר ממנו. אך השו"ב האומנים אמרו לי שתחילת התחלה הוי רק מיעוך ובהנחת יד בנחת יתר ממקומה ורק השאר הוי התפשטות הליחה כמו שמבואר בל"ש ז"ל בתשו' שבסוף טריפו' הריאה] וזה מותר עפ"י הדין לקלוף כיון שגוף הסירכא עברה ע"י מיעוך השאר הולך ממילא בנגיעה זו כך הגידו לי המומחים מהם ושאלתי אותם הלא בשו"ב זמנינו אין שום סירכא שלא יסיר אותה ולפעמים שוהה שעה או שתים עדי העבירו וא"כ מאן מפיס בזה והשיבו לי דשו"ב גופא יודע שבאם הסירכא אינה זזה תיכף בהנחת יד עלי' יודע שודאי תבצבץ ורק שמסיר להפיס דעת הקצב ככה השיבו לי וכמעט שראיתי כן בכל הסירכות שאם זזה ברפיון ממקומה לא בצבצה ואם היתה מושרשת היטב ולא זזה ברפיון הנחת יד עלי' ורק ע"י חוזק הקליפה הלכה ובצבצה אולם באמת לא ידעתי תוכן הדבר אך הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם אך העיקר שהשו"ב יהי' ירא ה' ותחילת התחלת המיעוך יהי' בנחת וגם כל הקליפה יהי' בנחת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף