שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה י

סימן י

לידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם מו"ה ישעי' צבי נ"י העלער האבד"ק גורייא במדינת פולין:

שאלה שו"ב התחיל לשחוט עוף וחתך העור ונגע בסי' והפסיק והחזיר העוף לאשה ואמר שתרנגולים שלו נקרהו ואינו יכול לשוחטו ואח"כ נתברר והודה שהתחיל לשחוט וחתך העור וגם נראה בסימנין שנגע בהם והטריף המורה שוב עבר השו"ב על התקנה שמאז עפ"י בד"צ וכל חשובי עיר שכל ריאה יובא להמורה והשו"ב אסור להורות ולהכשיר לבדו ואסרו באיסור אם לא יובא הריאה לפני מו"צ והשו"ב עבר ע"ז כן תורף השאלה:

תשובה הנה בדין העוף לא יפה עשה מה שהכחיש אך עכ"ז יש לחפות עליו שידע שיעשה שאלה ויטרפנה המורה כמו צווארו מלוכלך בדם אך מה שעבר על התקנה בודאי שוב הוי חשוד לאותו דבר דא"נ הן אמת שראיתי בנ"ב מ"ק חיו"ד סי' א' שכ' דגבי בודק ל"ש חשוד לא"ד דלגבי אחרים נאמן ובשלמא בשחיטה אינו טורח בדבר לשחוט אבל בדיקה הוי כמו שאומר הריאה זו כשירה ואני נפלאתי הלא גם בבדיקה י"ל שלא טרח לבדוק וא"ל דהוי כמו נאבדה הריאה דזה אמר באופן הראשון ובפרט דלכתחילה אסור למסור לחשוד כזה לבדוק דאמרי' מסתמא לא יטריח לבדוק יפה ובודאי בנ"ד כיון דחשוד להאכיל מה שאסרו עליהם בני העיר בתקנה דהוי איסור כמבואר בנב"י ז"ל שם וא"כ כיון דחשוד ע"ז חשוד נמי שלא יטריח לבדוק כראוי ובפרט כמה דברים שאינם רק חומרות ואנחנו קבלנו לאיסור כמו ב' כיסים או חסר כיס בודאי א"נ ע"ז שלא יטריח עצמו לבדוק אחר זה כיון דדבר הנאסר מכח קבלה קל בעיניו וחשוד עליו בודאי לא יטריח להוציא הריאה ולעיין ולפשפש כדרך שאנו נוהגין ונהי דבדיעבד כשר מכמה טעמים אבל חלילה למסור הבדיקה לחשוד כזה ובודאי מעבירים איתו וראוי להעבירו על חציפותו שהתרעם נגד הרב לעבור על תקנה וקבלה שקבלהו בני העיר עליהם אך הכל לפי ראות עיני הב"ד אבל עכ"פ על איזה שבועות מעבירין אותו וכמ"ש בפירוש בנ"ב תשו' הנ"ל:

ועל ששאל אם מותר לאכול בעירם המובא מעיר אחרת מחמת שבקהלתם בודקין אחר סירכא בחצר הכבד ובקהילות אחרות אין בודקין לא ידעתי שום חומרא בזה דא"כ לא יאכל אדם בשר. בשום מקום זולת מקומו דידוע שבקצת קהילות מחמירין באיזה חומרות כגון להיות להם מקולין ישראלים בלחוד ונאמן ובקצת קהילות אין להם חומרא זו ובקצת מקומות צריכים שני שו"ב או עע"ג להיות בשעת שחיטה ובדיקה ולהראות הסכין ע"י שני אנשים בכל שחיטה וקצת אין נוהגין חומרא זו וישראל קדושים בכ"מ ונזהרין לפי הצורך באותו מקום וכי בשביל זה נאסור להמחמירין לאכול מעיר אחרת הס שלא לדבר מזה ועיין בט"ז [סס"י קט"ו] גבי חמאה שכ' בשם או"ה שממקום שאוכלין חמאה של עכו"ם מותר להביא ולאכול במקום הנהוג איסור ששם לא שייך הגזירה כמ"כ בנ"ד י"ל שבקהלתם שכיח הדבר לכן בודקין משא"כ בעיר אחרת וכיוצא בזה מצינו לומר בכל החומרות כנ"ל:

ועל מה ששאל בנידון השו"ב כי הוא לא שחט עבור בני עירו רק לבני הישובים סמוכים לעיר אך שקר בימינו כי הלא הרב התרה בו ונודע לכל שזה הבשר יאכלוהו בני העיר ולכן ראוי להעבירו עכ"פ על איזה זמן ובקבלת דברי חבר' כידוע ולהגעיל הכלים ולפי מה שמבואר בנ"ב הבשר אסור לבני העיר שקבלו עליהם בתקנה שהוא כמו נדר וההתרה שכתב שם בודאי ל"ש בנ"ד כי בשביל דבר מועט יבטלו התקנה שהוא למגדר מלתא ובאמת גוף דבריו שם צע"ג לבטל גדר משום סייג בשביל הפסד ממון אך בנ"ד ודאי אסור להתיר התקנה משום דבר קל להגעיל איזה כלים ולאסור כ"ח הפסד מועט מאוד אינו כדאי לבטל תיקון למגדר מלתא אך י"ל דעל הטעם לא תקנו כמו הנודר מבשר ועייו באו"ח לענין טעם בשר במנהג מר"ח אב והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף