שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב חושן משפט נב

סימן נב

שלום לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה אלימלך שמעון נ"י אבד"ק חירוב יע"א.

שאלה ילמדנו במעשה שהי' בראובן ששכר חזקת שמעון ותבע אותו לדין ופסקו ב"ד להם שמחויב להחזיר לשמעון העסק ונתנו שטר חזקה לשמעון והוכרח ראובן להניח את העסק ביד הפריץ ושכר שמעון בעצמו העסק מהפריץ ושכר ראובן ממנו ושילם לו הראטי ואח"כ מת שמעון בתוך זמן השכירות הנ"ל והלך שוב ראובן ושכר העסק הנ"ל מהפריץ ושמעון הניח אלמנה ובת קטנה והאלמנה נישאת אח"כ לבעל ובאתה האש' ובעלה להב"ד ותבעו את ראובן שיחזיר העסק וטען ראובן איך ששמעון נתן לו רשות לשכור העסק ויצא הפסק שמחוי' האשה לישבע איך שלא נתן רשות לראובן לשכור העסק ועשו הב"ד פשרה ביניהם שהעסק יהי' ביד ראובן וראובן יתן דבר מה להאלמנה הנ"ל וכעת הלך בעל האש' הנ"ל ושכר חזקת ראובן מכפר אחר ואומר שיחזיר לו החזקה אשר נתפשרו עלי' אז יחזיר לו החזקה כי הפשרה בטעות הי' מחמת שלא כדין פסקו הב"ד להאשה הנ"ל השבועה כי מה לה שתשבע בשביל היתומה וכי אם אחד יודיע לב"ד שאחד גוזל לחבירו יהי' המודיעו מחויב לישבע ואם לא ירצה לישבע יהא הגזילה בידו הלא הב"ד בעצמם מחוייבים להוציא הגזילה מתחת ידו:

תשובה אתפלא מאוד איך עלה על לב יודע ספר לפסוק שבועה לאלמנה הא אפילו תודה האלמנה שבעלה מחל החזקה אינה נאמנת להזיק להיתומה כמבואר גבי שני שותפי' [ח"מ ע"ז ס"ה] שאחד מודה ונשאר החזקה כולה להיתומה ואין לאלמנה כ"ז שלא נשבעה שום טענה על החזקה וא"כ ממילא הפשר שעשתה האלמנה אינו כלום דלא עדיף מאם מכרה מטלטלין הידועים של בעלה קודם שנשבעה אם לא נשבעה לבסוף דלא מהני לכ"ע יעוין בח"מ ובב"ש סי' [צ"ו ס"ה] ובפרט היכי שלא אמרה כלל דמוכרת ומפשרת בשביל כתובה דלית שום חולק כלל דאין מכירתה ופשרה שלה כלום דבשלמא באשה שאמרה שמוכרת בשביל כתובתה יש מקום לומר דהוי כתפסה ויש מקום לספק (הגם דפסקינן דלא מהני בנכסים ידועים לבעל) אבל בנ"ד דאשה לא רמזה כלל כתובתה ומי יודע אם לא גבתה כלל ובעצמה תודה שאין מגיע לה כתובה ולכן בודאי הודאה שלה שמחל בעלה החזקה ל"מ להיתומה וא"כ בודאי הפשר חוזר מכמה טעמים דכיון דחזקה שייך רק להיתומה ואם היתומה לא התפשרה מעולם דנראה דהב"ד לא התפשרו כלל לטובת היתומה וגם לא הגיע לה שום טובה מזה כנראה בעליל ולכן בודאי הפשר בטל דאפטרופסת אינה יכולה לעוות ולהפסיד נכסי היתומים כידוע לדבר פשוט שאם לא הי' לטובת היתומה שהפשרה בטילה וגם עוד טעמא לבטל הפשר משום שנעשה בטעות מכח השבועה ואי משום שלא הזכיר בשעת הפשר שעושה משום השבועה ז"א דחי' דנראה הדבר דעיקר הפשר הי' מחמת השבועה אפילו לא הזכירו הפשרה בטילה ויעוין תשו' מהרמ"א מביאו כ"ה ח"מ סי' כ"ה וז"ל האלשיך ז"ל ומהראי' שהביא נראה ברור שאפי' לא אמרו למורשה דבר כ"א שהי' טוען דאסיק אדעתי' שכתובת חמותה היתה קודמת נראה דמהימן משום דהוי מילתא דעביד אינש למיטעי ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק אדעתי' דאלת"ה מאי איכפת לי' למעבד פשרה ולאפסודי ממון רב דמאן מעכב בידי' דלא ליגבי כל שטר כתובתה משלם דלא בשופטני עסקינן א"ו דאסיק אדעתי' שחמותה היתה קודמת ומ"ה עביד וראי' גמורה מההוא דפי' חזקה שהביא מהרי"ק ז"ל דהתם טעה מאליו במאי דלאו ה"ל למטעי כ"ש בהא דנ"ד דאפי' לא אמרו לו דבר ודאי דלאו אתפשר אלא דטעה בהכי והוא מלתא דעביד אינש למטעי דלא כ"ע דינא גמירי ואדרבה מסברא הי' מסתבר טפי דהיא קודמת לכלתה עכ"ל הרי דמחמת אומדנא שנראה שהתפשר בשביל זה דטעי במלתא דעבידי למיטעי הפשר בטל וא"כ בנ"ד דנראה בעליל דאם היו פוסקים דיחזיר החזקה להיתומה כמו שהוא הדין שלא היתה מתפשרת עצמה בודאי הפשר בטל. ולענין מ"ש בשם מהביל אחד דביתומים ואלמנה אין חזקה כלל ומותר להשיג גבולם ז"א כמבואר בכ"ה בדיני חזקה ובמהרשד"ם ז"ל סי' רל"ד חלק ח"מ דאפילו ביתומים קטנים ולא הי' אפשר להחזיק אעפי"כ בתוך שלשה חזקתם חזקה ואסור להשיג גבול וכן נהגין כל ישראל ולכן החזקה של היתומה בתוקפו וכל החולק ע"ז חולק על תורת אמת ומשיג שדי יתומים וידיננו מלכו של עולם ואני נפשי הצלתי:

ואודות העופות לא אדע תמונתם ומה המה ואין אוכלין בזמננו שום עופות בלא מסורת אך במקומנו יש שנקראו תרנגולים והמה מעט בדמות תרנגולים רק שמשונים בגבי רגליהם וגדולים המה ולא הרשתי לאכלם עד שבאו אנשים כשרים מא"י והעידו לי שבא"י אוכלים אותם וגם ידעו שבאו לא"י מאת איי הים שמשם באו ג"כ לכאן כאשר ספרו לי בכאן שהשרים הביאו להם מאות' איי שאמר בר מערבא ואם אותם שבמקומכם ג"כ בתואר הזה יאכלו וישבעו אמת שבביתי עדיין לא אכלו מהם והי' שלום כדברי ידידו דו"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף