שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב חושן משפט נ

סימן נ

שאלה איש א' יש לו בשכירות מהשר עשיית שכר הברייאהויז לשנה ואח"כ על שתי שנים לקח אחר קונטראקט על שמו שהפריץ הי' חייב לו ורק הראשון נשאר על מקומו ואח"כ על [שני] שנים שכרו האחר וצעק הראשון עליו למה שכר מקומו והשוה עמו ליתן לו כ"ה ר"כ ואחרי עבור השתי שנים שכרו השני ורוצה להחזיקו לעצמו ולדחות להראשון כי אמר שהשר חייב לו ואם לא ישב בו בעצמו לא ישלם לו השר חובו והראשון אמר שיש לו כבר חזקה בהברייהויז שלשה שנים שעשה בו מלאכתו ולפי תיקון העיר בדבר שהחזיק ישראל משר ג' שנים שוב אסור לשום בר ישראל להשיג גבולו ולכן אסור להשני להשיג גבולו כן תורף השאלה:

תשובה הנה דבר פשוט שזה הראשון לא החזיק בו ג' שנים כי הקונטראקט הי' נכתב ע"ש השני ומכחו ישב הראשון בו וודאי זה לא מקרי חזקה אפילו לפי תיקון המקום בחזקות הנ"ל:

אולם באמת אפילו אם החזיק איש אחד חזקה גמורה מכמה שנים ובא ב"ח של השר לגבות חובו הברור וא"א לגבותו מבלתי שידחה המחזיק מכבר בודאי שיוכל לדחותו ואין טענת חזקה כלל בזה כמבואר בסי' (ע"ז) [ע"ב] בב"י [מחל"ח] ובד"מ סי' פ"ו שבתשו' מהרי"א פסק במשכון שהשכין עכו"ם אצל ישראל והעכו"ם חייב לישראל אחר שיכול הב"ח השני לגבות חובו מהמשכון שביד ישראל ולא מצי אמר המחזיק בהמשכון שקנהו לענין ריבית שיעלה עד שיפדהו העכו"ם דכיון דיש ביד עכו"ם לפדותו כל זכות שיש להעכו"ם יש לישראל ב"ח ומשועבד המשכון להשני מדר"נ ולפ"ד הס' מ"ע [ע' בסי' קצ"ד סקט"ו] אפילו אם מת העכו"ם מחויב הראשון למסור המשכון להשני שמשעבד לו מדר"נ וע"ש בש"ך ז"ל [בסי' ע"ב ס"ק קס"ב] דגם הרשב"א וב"י ז"ל מודו למהרי"ל בזה ולדברי הש"ך אם השכינו לזמן זכה בו הישראל המלוה עד אותו הזמן והב"ח ואו"ת פליגי על הש"ך ז"ל בזה אבל לכ"ע מה שעדיין לא זכה בו הישראל המלוה לכ"ע משועבד לב"ח של העכו"ם היינו ישראל השני מדר"נ ואפילו אם מת העכו"ם לא זכה בו הראשון רק השני שמשועבד לו מדר"נ א"כ ק"ו בנ"ד שאינו רק תקנה והאוראנדי משועבד לישראל הב"ח ואלו הי' ידינו תקיפה היינו מוציאים האוראנדי מיד העכו"ם לישראל הב"ח וגם בדד"מ כן וא"כ אי' איפוא משום תקנה קלה של השגת גבול יפסוד זה ממונו ושעבודו שמשועבד לא זה ישראל מדר"נ זה ודאי לא ניתן להאמר ולכן בודאי [אם] א"א לגבות חובו בנקל באופן אחר מוציאים המחזיק בו כדי שיגבה זה חובו המשועבד לו מה"ת וזה ברור ורק אם זה המחזיק הברייהוז יעמיד לו בטוח ברור שיגבה בנקל חובו זולת הברייהוז ודאי אסור להשיג גבולו. אך כבר כתבתי דכה"ג אין לראשון המחזיק הברייהוז חזקה כלל לפי מנהג אותו מקום דהרי לא החזיקו ג' שנים כנלע"ד. ובאמת לפ"ד הרמב"ן במלחמות פסחים [בסוגי' דהרהינו] לא שייך בעכו"ם שעבוד מה"ת אך אין בידינו לדחות פסקי הש"ע והאחרונים שהחליטו דמשועבד מדר"נ ולכן השני מוציא חובו מהברייהוז כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף