שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב חושן משפט כב

סימן כב

לידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי חו"נ המפורסם וכו' מו"ה יונה אשכנזי נ"י האבד"ק פשעווארסק יע"א:

הגיעני מכתבו והנה אמת דברי' שהמהריב"ל ומהרח"ש ז"ל מסכימים שכסף וקנין מהני בלא שטר אולם מה נעשה שהמהר"א ששון ז"ל מביאו וחולק עליו וכתב שאין להוציא קרקע מחזקת המוכר נגד דברי הריטב"א שכתב בחי' קדושין [דכ"ו ע"א] שכסף (ושטר) [וקנין] וחזקה כולם כאחד אין קונים בלא שטר במקום שנהגו לכתוב שטר גם מהרשד"ם ז"ל פסק כן והר' בצלאל בתשו' והש"ך ז"ל [בסי' ק"צ סק"ד] מביאם בלא החלטת פסק הלכה משמע דמספקא לי' דידוע דרך הקדוש של הש"ך ז"ל אם רוצה לחלק על איזה פוסק מביא בקצרה בזה"ל דלא כזה הפוסק בתשו' כידוע לבקי בדרכו וא"כ כיון שמביא פוסק בסתם דעתו לפסוק כוותי' וא"כ בכאן שהביא דברי מהריב"ל לעיין בו ואח"כ לעיין בתשו' מהר"א ששון ורב"צ ומהרשד"ם ז"ל המבין רואה דכוונתו דעכ"פ ספק הוא ובפרט לפי נ"ד שמהמעשה נראה שלא רצה לתת להמוכר המעות כי לא סמך דעתו עליו א"כ לכ"ע לא קנה בלא שטר דלפע"ד עיקר טעמא דהפוסקי' דס"ל דקנין וכסף מהני בלא שטר משום דבכסף סמך עליו אפילו בלא שטר שהרי נתן לו הכסף ש"מ שסמך על הקנין שעשה אתו לטפויי אבל הכא שלא רצה לתת הכסף לתחת ידו וזיכהו רק באופן שיקנה לו חלק הבית באונטבלאציע או באיזה חיזוק אחר ואם לא לא ימסור לו השליש המעות וא"כ הרי חזינן שלא סמך הלוקח דעתו עדיין אקני' זאת וגם כסף כזה שלא ניתן לחלוטין לא הוי קנין כלל ולכן לדעתי בכאן לכ"ע אינו קונה הקרקע ויכול המוכר לחזור ומ"ש כ"ת שהפוסקים האריכו דבעדות מהני קנין או כסף לחוד אני לא ראיתי לאותן הפוסקים אך יהי' מי שיהי' אין בשום גאון בדורנו להכריע ולהוציא קרקע נגד הריטב"א (והרשב"א מביאו ב"י ז"ל קצ"ה) ומהר"א ששון ומהרשד"ם ורב"צ ז"ל שבדבריהם שאפילו חזקה וכסף וקנין בעדים ל"מ כלל בלא שטר. ומ"ש מעכ"ת משום דד"מ אתפלא האיך יאמר דבר זה הלא ידוע לכל מי שיש לו קצת ידיעה בדיני' שאין דד"מ כעת ברור והאדוויקאהטין כ"א אומר פירוש אחר בהפערעגראווין וצריך אומן בקי בזה לא להוציא קרקע מיד המוחזק אשר זה דבר קשה בדתה"ק שאין מוציאין ממון ברוב רק בעדות ובדבר ברור מה שלא כן אפילו בד"נ הגם שד"נ חמור כמבואר בסנהדרין מ"מ לענין זה חמור להוציא ממוחזק בכמה דברים כידוע ולכן פשוט הדבר מאד שלא להוציא מיד החוזר. ולענין מה שאסרו על המוכר דבר זה עשה שלא כהוגן ולפע"ד ראוי לנדותו ולהוציא מכלל ישראל עד שיתיר נדרו דאל"כ יתפרצו פרצות ח"ו בנדרים ולענין הדין אם יוכל לאסור אינני רוצה לחוות דעתי בזה מטעם הכמוס אתי ורק ראוי לכופו להתיר נדרו כנלע"ד. אך דין השני שנסתפק מעכ"ת אם יוכל לעכב הת"כ עד אחר חלוקה הנה אם לא יתן ת"כ יהי' הכל של הלוקח ולא יצטרכו לחלוקה בודאי כה"ג צריך לתת תחלה ת"כ ולא אטרוחי ב"ד בכדי לעשות חלוקה שמא לא יצטרכו לחלוקה והוא דבר שעתיד להתגלות ובכה"ג לא אזלינן אפילו בתר חזקת מרא קמא כדאמרי' בפ' המקבל בב"מ (דף ק"י ע"א) וז"ל הגמ' ההוא שטרא דהוה כתיב בי' שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אמר שתים כו' עד התם מילתא דלא עבידא לגלויי היא הכא מלדעל"ג היא ואטרוחי ב"ד תרי זמני לא מטרחינן עכל"ה ולכן בודאי גם בנ"ד כיון דעתיד להתגלות ופן לא יתן ת"כ וא"כ למה יטריחו הב"ד חנם גם שמן הדין דנזקקין לתובע תחלה הוא הלוקח שתובע לו מקחו שלקח ממנו ומה שהוא משיב שמקודם יחלוק ואח"כ יתן ת"כ בכה"ג ודאי נזקקין לתובע תחלה וצריך ליתן ת"כ ואח"כ יחלוקו וזה פשוט. אלול תרכ"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף