שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב חושן משפט ו

סימן ו

להרב כו' האבד"ק בלאזוב יע"ה:

שאלה איש אחד נעשה ב"ח ונעשה בו משפט כתוב עפ"י ערכאות והושיבו אותו בבית האסורים כמנהג והנה הלך אחד מסוחרים איש מבני ישראל ולקח וועקסיל מיד ב"ח נכרי בזול הרבה מאד ותבע את היושב בבית האסורים אלף כסף כפי הנכתב בוועקסיל ונתן היושב במאסר הרשאה לאשתעי דינא בהדי הקונה הנ"ל כי למה יארוב לדמו חנם ואם אולי ימצא איזה דבר תח"י אשר הנכרי לא השיגו ולמה יחבלנו הוא ממנו:

תשובה מקודם נחקורה אם עשה איסור זה הקונה הנה לפי המבואר ברמ"א ז"ל סי' שפ"ח [סי"ג] וז"ל מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר וכו' מ"מ ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם כו' הרי שאסור לגלות מצפון הבורח ובודאי אין לקנות הוועקסיל שלו וליתן לעכו"ם מעות על חנם ולגבות מיהודי מעסקיו הנטמנים מעין העכו"ם הך אמת שבהגהות של באר הגולה [שם] כתב לתמוה על רמ"א ז"ל וכתב אדרבה מצוה לגלות את הבורח מפני קידוש השם יעו"ש וכן כיוצא בזה כתב בשיטה מקובצת ב"ק [סוף דקי"ג] בשם הרשב"א ז"ל אך לדעתי דדבריהם הוא רק באם ח"ו יהי' ח"ה ולכן מותר לגלות כמ"ש בבה"ג אבל בכמו נ"ד שאם לא יגלה ליכא כלל ח"ה דדבר הנהוג הוא בעתים הללו מחמת צוק העתים הרבה נתרוששו ונעשו ב"ח ואדרבה אם יגולה שיש לו ממון יהי' ח"ה גדול יותר כמ"ש כנה"ג לכן בודאי אסור לגלות להעכו"ם כי בורח הוא והיכן הטמין מעותיו למוסרו ביד עכו"ם וכדומה [וממילא] אסור לקנות מעכו"ם כדי שיגבה העכו"ם ממעות הנטמן ולפ"ד מהרש"ל ז"ל בהפקעת הלואה בדרך דליכא ח"ה אסור להעיד בערכאות ומשמתין את המעיד כמ"ש הש"ך ז"ל בשמו בסי' כ"ח וז"ל מהרש"ל בב"ק פ"י סי' כ"ג ומש"ה יראה לי דדוקא בסתם הלואה והוא מודה שחייב לעכו"ם וכו' הוא דלא משמתינן לי' אבל הלואה דליכא בי' ח"ה כלל אף שיהודי מודה שהוא חייב אלא שרוצה להרויח הרשות בידו ואם בא זה להעיד עליו משמתינן לי' עכ"ל וכ"כ הכנה"ג הרי דכולם בשיטה אחת דעכ"פ אסור לגלות לעכו"ם במקום דליכא ח"ה ולא יתקדש ע"י עדותו השם כמבואר לעין כל הגם דהתומים הניח בצ"ע לא ידעתי למה וא"כ בנ"ד דמה שנעשה נעשה ולא יתוסף ח"ה אם לא יקנה הוועקסל ולא יתרבה ק"ה ולכן בודאי אסור לקנות הוועקסיל:

והנה לפי מה דס"ל לכמה מאחרונים דאפי' מדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני ועיין בבה"ז תמורה [ד"ו ע"א] ובנ"ב מה"ת [חאה"ע סי' קכ"ט] וא"כ לא מהני קנייתו והוי רק פורע חובו דפטור הלוה כידוע. ואין להקשות ע"ז מהא דקיי"ל [בסי' רל"ז] בעני המהפך בחררה דבדיעבד אין מוציאין וקשה לימא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני דזה ליתא ל"מ לפי' ר"ת ז"ל [בקדושין דנ"ט מובא במחבר שם] דס"ל דלא אסור רק במכירה לא בהפקר ואפילו במכירה יש אופנים שמותר כגון אם הוא דבר שאינו מצוי לקנות כמבואר בשו"ת מ"ב [סי' כ"ז] וא"כ אין איסור במכירה ורק שעשה לחברו עולה אבל במכירה אין שם איסור עלה ולא שייך כ"מ דא"ר ל"ת דבגוף המכירה אין איסור רק שאומרים לו למה תעשה כזה דבר שתוכל למצוא בהיתר אבל בגוף המכירה אין שם איסור ולזה שפיר דברי ר"ת ז"ל [הנ"ל] שהוכיח דין זה דבהפקר ובדבר שאינו מצוי מותר לקנות אחרי שהיפך חברו ולא קשה (קו') על ר"ת ז"ל מה שהקשה הפ"י ז"ל [שם] בקדושין דמה הוכיח ר"ת ז"ל שבהפקר לא שייך דין עני המהפך דלמא גם בהפקר שייך זה ול"ק מב"מ ממה שבמציאה ונפל עליו זכה המחזיק בה דלמא לעולם רשע מקרי המחזיק רק שזכה בה דכן הדין בכל עני המהפך ובא אחר וזכה דאין מוציאין ממנו ורק דמקרי רשע וכיוצא בזה דחה הרמב"ן והריטב"א דברי ר"ת ז"ל ובאמת לפמ"ש א"ש דהנה קשה באמת למה אין מוציאין מהנוטל מעני המהפך נימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ אך דלפמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל [בסי' ר"ח] דדבר שיוכל להיות בהיתר ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת והנה אם נימא כסברת ר"ת ז"ל דבהפקר וכיוצא בדבר שאינו מצוי מותר לזכות אחרי המהפך בחררה א"כ כיון דמשכחת בהיתר ל"ש א"ר ל"ת אבל אם לא נימא כחידוש של ר"ת ז"ל ורק דאפילו בכל אופן אסור לזכות בתר המהפך בחררה א"כ לא משכחת בהיתר והוי להיות מוציא מהמחזיק דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולכך חידש ר"ת ז"ל דמשכחת בהיתר ולא מקרי זה דבר שא"ר ל"ת מש"ה א"מ ובאמת גם לרש"י ז"ל וסייעתו איכא אופנים דמהפך בחררה דמותר ולא מקרי א"ר ל"ת דהנה האחרונים נתקשו בדברי הש"ך ז"ל שכתב בח"מ סי' ר"ח וז"ל עיין בסמ"ע עד משא"כ נשבע כו' שא"א בקיום המכר כו' ובהכי ניחא נמי ולא תקשי מהא דאי' במרובה גבי טבח ומכר בשבת דהוי מכירה וכו' דשאני בכל הני כיון דאפשר בהיתר עכ"ל והקשו עליו דהא במקדים תרומה לבכורים ג"כ משכחת בהיתר באם יפריש לאחר מכן וכן בשוחט פסח על חמץ ואעפי"כ הקשו התוס' דנימא כ"מ דא"ר ל"ת ל"מ הא השחיטה משכחת בהיתר ובאמת לפע"ד דברי הש"ך ז"ל נכונים דהוא מחזיק בדברי הסמ"ע ז"ל שכ' להוכיח מהא דריבית דאמרי' בש"ס דהמקח קיים אלמא דלא קנסינן היתרא אטו איסורא ואם מחזיר הריבית שוב ליכא איסורא שלגבי החפץ היתר הוא מש"ה המכר קיים אבל בשבועה דתמיד הוא באיסור לא מהני המכירה וזה כתב הש"ך שפיר דבזה לק"מ מי"ט שהמקח קיים דשם האיסור הוא מה שנעשה מלאכה בי"ט אבל לאחר יו"ט גוף המכירה הוא היתר ולא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי שנשבע שלא ימכור חפץ זה כל יום ויום חל איסור השבועה ואיסורו קיים לכן לא מהני מה שעבר כיון דא"ר ל"ת אבל בשבת וי"ט אחר עשיית המלאכה ליתא לאיסורא לא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי מקדים תרומה לבכורים כ"ז שלא הפריש בכורים בודאי קיים האיסור שרצה להקדים תרומה והוי כהפרשת תרומה בדבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דא"ר ל"ת ול"מ מה שעבר והפריש שאפילו לאחר הפרשת בכורים לא יועיל הפרשה ראשונה דהוי כתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו ואיסור קיים תמיד ושפיר קאמר הגמ' דהוי מילתא דלא תעביד וכן גבי פסח אם נשחט שלא כדין הוי כעוקר ולא נשחט תמיד איסורו קיים משא"כ לגבי מכירת שבת ויו"ט דלאחר העברת האיסור אין שום איסור ועיכוב בדבר שהמקח יהי' קיים ומש"ה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת דלא קניס היתרא אטו איסורא:

היוצא לנו מזה בנ"ד שכבר נפקע החוב בהיתר אם אחד קונהו באיסור ודאי אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ והוי רק פורע חובו (שאסור) [שא"צ] הלוה לשלם אך מחמת שזה דבר' חדוש אצלי אינני מחליט שלא יצטרך להשיב לו מה שנתן לעכו"ם אבל זה פשוט אצלי יותר מביעא בכותחא דאינו זוכה הקונה יותר ממה שנתן לעכו"ם משום דעביד איסורא שלקח מהעכו"ם ובטל מכירתו ובהדיא כתב בתשו' שארית יוסף ז"ל וז"ל השאלה יהודי שקנה מעכו"ם שטר וכו' תשובה עד הרי בהדיא שאם ישראל חייב בדין והכירו אחר דהוי כמבריח ופטור מכ"ש בזמני' אלו שרגילים היהודים חייבים להעכו"ם אשר למרחקים תוך ז' ליהודים מערבין אלו לאלו וכמעט שדרך הסוחרים שאין הישראל רשאי לקום ולתבוע את חבירו וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינה שלא לקנות שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מעכו"ם עכ"ל והנה לפ"ד בכל שט"ח לא מהני רק מדעת ישראל ולא ראיתי חולק עליו ובודאי הלכה כמותו דהי' גיסו של רמ"א ז"ל וב"ח ז"ל כתב עליו כבר הורה זקן ויושב בישיבה ואין לסור מדבריו בדבר שלא נתבאר חולקים אך עכשיו בזמננו זה שכל המסחר היא ע"י טראטליך בין ישראל ובין עכו"ם אם נבטל הקנין טראטי מעכו"ם יושבת המסחר לגמרי ולכן בודאי מנהג ודד"מ שסוחרים עם טראטין אך בטראטי שנפסל ע"י בריחת בע"ד ואין כאן לא ח"ה ולא ק"ה ולא תקנה למו"מ הדר הדין לאתרי' כדברי השא"י ז"ל הנ"ל ובפרט שכן הי' תקנה ולדידי משורת הדין כן ולכן בודאי מחויב הקונה הטראטי לקבל עכ"פ לא יותר ממה שנתן ויחזיר הטראטי ללוה וז"ב:

שנית כבר מבואר דבר זה בתשו' בית אפרים ח"מ (כ"ח) [נ"ח] דבקונה עפ"י ליציטאציע מה שנלקח על הקאמיר בשביל מכס ונמכר עפ"י ליציטאציע ופסק דצריך להחזירו בחנם מטעם דזה הוי כעני המהפך בחררה דמסתמא מהדר לקנות יעו"ש מכ"ש הכא דדבר ידוע דמשתדלים הלוים לקנות הוועקסלין מן המלוים וא"כ בודאי זכה הלוה דמהדר אחריו ודבר זה ברור וזה גרע מהמוכר על הקאמיר כידוע בחוש והי' שלום כדברי ידידו הבא עה"ח ג' כ"א כסלו תרכ"ה לפ"ק צאנז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף