שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/מ
|
< הקודם · הבא > |
שו"ת דברי חיים
ב אורח חיים מ
להרב המאה"ג החריף החסיד המפו' מו"ה שמואל צבי נ"י אבד"ק וואלשצווע יע"א:
שאלתו בעסק הי"ש שנמכר כדת בכסף ואג"ק ורק מחמת שהי' חביתים גדולים עומדים בחצר והחצר לא נמכר לעכו"ם הקונה וחש מעכ"ת לחומרת מק"ח ת"מ תמ"ח] שאסרו לאחה"פ משום שהוי אחריות אלם עליו שהרי הנכרי לא ישלם לו חובו הנזקף עליו ע"כ:
והנה אני לא הבנתי דברי המק"ח ז"ל דכי בשביל שהעכו"ם יעליל עליו שלא לשלם לו חובו בשביל זה יהיה נקרא אחריות הישראל והרי בהדי' אמרי' בפסחים [ד"ה ע"ב] למ"ד דבר הגורם לממון כמ"ד לא ימצא ל"ל ומתרץ השתא איתא בעיני' ולא נקרא גל"מ ולפי' צריך הכתוב לומר לא ימצא לרבות דזה מקרי מצוי כיון שיהיה חייב הישראל לשלם:
והנה זה פשוט דבנ"ד שמכר להנכרי החמץ וזקף החוב עליו במלוה א"כ אין חוב זה שום שייכות להחמץ וגם הנכרי לא יתקוף עליו לשלם לו אם יאבד מה שנתייקר הי"ש בנתיים כי לא קיבל הישראל עליו שום אחריות ורק לא ישלם לו מחמת שאין לו זה לא מקרי אחריות ישראל עליו דהא אינו כלל אפי' באחריות אלם רק שהעכו"ם לא ישלם לו החוב ודאי זה לא נשמענה מן הכתוב ודי במה שנחמיר בקיבל אחריות על החמץ דהוי מצוי אצלו וכדידי' דמי החמץ אבל הכא אין לישראל שום דבר על החמץ רק שהעכו"ם לא ישלם לו אם יאבד זה ודאי לא מיקרי אחריותו עליו אטו יעלה על הדעת אם עכו"ם הכניס חמץ לביתו של ישראל ולא הפקידו כלל אצל הישראל ורק הכותי אלם ולא ישלם לו חובו שממק"א יהי' עובר זה לא נשמע כלל ואדרבה בפירוש נראה מפשטות הסוגי' דוקא הפקידו אצלו חייב לבער לשיטת יש פוסקים באחריות אלם עליו כמו ב"ח שפרש"י שהטילו עליהם להיות החמץ ת"י בפקדון אבל בהכניס לבית ישראל בלא פקדון נהי דהאלם יכפוהו לשלם פטור דזה לא מיקרי מצוי וז"ב ולכן לפענ"ד מותר אפילו בשתי':
גם י"ל דכמו דאמרי' בב"ב (פ"ה ע"ב] וגיטין [ע"ח ע"א] גבי מוכר קלתות דאינו מקפיד על מקומו ה"נ ודאי אינו מקפיד על מקומו והוי כמו יחד לו בית ולכן נ"ל להקל:
אך שמעתי בשם מורי הגאון ממ"ה ז"ל בעהמ"ח ים התלמוד שהורה לאיסור בכה"ג בשתי' אולם לא ידעתי תוכן המעשה שהי' לכן אם רצון מעכ"ת לאסרו בשתי' יעשה כרצונו משום קנסא קצת עיין מק"ח לענין רוצה בקיומו סי' ת"ל כתב כדברי בזה והי' שלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |