שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קמו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קמו

סימן קמו

להרב הגאון הגדול פאר הזמן החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש:

מכתבו היקר הגיעני ואודות הגט שאשה נקראת בחלי' רבקה ושמה הראשון מעשא וכל העולם קורין לה מעשא בשם הראשון רק מיעוטא שקורין לה רבקה מעשא וכן חותמת באגרת שלומים רבקה מעשא והסופר כתב בגט רבקה דמחקרי מעשא ורצה אחד לפוסלו ומעכ"ת כתב להכשיר כמ"ש בס' ד"ח [שער שינוי השמות דין ט"ז]:

ובאמת אם במקום עיגון יסכים מעכ"ת עמי יוכל לסמוך על דעתו הרמה וכעת אין בידי להכריע כי מונע אני עצמי מהוראה ובפרט באיסור חמור כאשר ספרו לי שהגאון נוב"י בזקנותו לא רצה לומר הכרעתו להלכה אך יוכל לסמוך ע"ד הרמה:

והנה בדבריו דברים לא יכולתי הבינם ראשית פלפל למה צריך השמות בגט וגיבב מאחרונים ולמה לא הביא דברי הרשב"א בגיטין משום דאינו כותב לשמו וגם דברי הרמב"ן והר"ן הביאו באמת [בפ"ב דגיטין]. אך למה תלו בדברי אחרונים ומטעם מ"ע דיאמרו דלא הוא זה אינו רק פסול דרבנן וכמבואר בשו"ת פ"י [ח"ר סי' י'] הובא בד"ח [בשער התשו']:

והנה בנ"ד אין עולה עה"ד לומר שיש חשש דאורייתא שהרי כתב כל שמותיו בפירוש הוי לשמה וספירת דברים:

גם מ"ש עצה להחזיק למ"ד יום אחר הגט [א"ה וממילא יתברר דשמה כן ואין חשש לעז ומשום לשמה לא פסול] דבטעות לא מיפסל הגט ובמחכ"ת נעלם ממנו הש"ס ריש זבחים (ב' ע"ב) וז"ל א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם א' מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא אתנו ב"ד דלא לימא לשמה דלמא אתי למימר שלא לשמו ואי ס"ד סתמא פסול קיימי ב"ד ומתני מלתא דמפסל בי' עכל"ה ושם בתוס' ד"ה אתנו ב"ד בשמעתא קמייתא דגיטין דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפנ"כ לשמה למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה משום דאי מפשא לה לדיבורא אתי למיגזי' לא הוי מצי למימר דלמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כ"כ שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר שלשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק עכ"ל הרי דבזבחים דסתמן לשמן קיימו וטעה לשם אחר פסולים מכ"ש באשה אשר סתמא לאו לגירושין עומדת אם הבעל אומר כתב לאשתו ששמה כך בטעות בודאי הסופר כותב בשביל אשה ששמה כך ובפרט מי יודע אולי יש לו אשה כזה והסופר לא מכוין רק לאשה ששמה באמת כך וכן מבואר בגמ' [גיטין ס"ג] גבי נפוואת' דעשה שליחותו וקאמר אטו א"ל כתוב חספא ולדברי מעכ"ת הא ראוי להחזיקו נפוואת' והסופר עשה שליחותו דאינו חספא דהרי ראוי להיות גט כשתחזיק שמה ל' יום]. ואם נימא דהוי כלא עשה שליחותו דכוונת הבעל מסתמא על גט כשר מעתה וכסברת המל"מ ז"ל [בפ"ז מה"א ה"כ] גבי קידש השליח ספק א"א או דרבנן מ"מ לפ"ז גם בנ"ד מקרי לא עשה שליחותו ונכתב בלא צווי הבעל. ולומר דלא בעי בגט שליחות לדינא זה מרפס איגרא לפסק הלכה ויותר מזה מבואר בתשו' ט"ז אשר בתוך ספר שו"ת פ"י [סי' י"א] אפילו לגרש במקום שלא נודע פסול מפני שנכתב בפסול ובג"פ מסופק וע"ש [בסי' קכ"ט סקס"א] ודאי פסול ולכן ח"ו אסור לעשות עצה זו שלא יבא ליכשל במקום אחר והי' שלום. ד' עקב תרכ"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף