שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר פ

סימן פ

להרב וכו':

שאלה פה בעירנו נמצאת אשה רכה בשנים ועגונה זה זמן כביר בחרשת שאינה שומעת ואינה מדברת מעודה. ועתה הנה זקוקה ליבם והיבם יש לו אשה מכבר וקודם מותו של בעל החרשת שאלו מאתו ליתן ג"פ לאשתו ולא הי' אפשר לבודקו כדת מחמת שלא הי' שפוי בדעתו ושקיל מלולי' אך מדוחק גדול השיב פעם אחת הן וכתבו הג"פ ומסרו ליד השכ"מ למוסרו ליד אשתו ולא הי' בידו כח המישוש והחזקה להחזיק הג"פ וליתן לאשתו רק תחבו הג"פ לידו ואחד הי' מנענע בידו עד שנפל הג"פ מידו ליד החרשת עד שלפי דעתינו אין בנתינת הגט ממש ואין אתנו יודע איך להתנהג עם החרשת כי מפורש בש"ס ופוסקים שמתיבמת ולא חולצת ומלבד שהיא הוראה התמוה לרבים אין היבם רוצה ליבמה בשום אופן אי לזאת לשקוד על תקנת עגונות אציגה נא הענין לפני גדולים חקרי לב ילמדנו רבינו אם יש איזה דרך ומבוא להתירה בחליצה בלא קריאה או להתירה בלא חליצה ויבום:

תשובה מכתבו הגיעני ולא ידעתי למה דלק אחרי מקום רחוק להצטרף להיתר הגדולים הנ"ל הלא יוכל למצוא במקומו אך הואיל על דברי תורה בא לא אמנע מלכתוב מה שדעתי נוטה בזה הנה מה שהחמיר מחו' הגאון החסיד מו"ה מענדיל נ"י מליבאוויטש מחמת חסרון הבדיקה אם הוא בדעתו לא ידעתי הלא הוא רק [נשואי'] דרבנן וספיקא לקולא בפרט לרוב שיטות הפוסקים אפילו בא"א דאורייתא א"צ בדיקה בנשתתק מתוך חליו והנה גם הרב הגאון מלבוב כתב להתיר מטעם סד"ר לקולא אך הלא הוא נגד חזקת איסור שקיימא בחזקת איסור א"א ובמקום חזקה אפילו בדרבנן לרוב הפוסקים לחומרא ובפרט באיסור ערוה דלא כנ"ב [קמא אהע"ז סי' נ"ד וצ"ג] שכ' דיבמה לשוק לא מקרי דבר שבערוה והרב הגאון מלבוב מצא לחתור ולומר עפ"י (משנה דטהרות) [עפ"ד הר"ש בפ"ב דמקוואות מ"ב ע' בתשו' שו"מ מהד"ג סי' רי"ג] כיון שא"א לחול חזקה השני' בלתי נתבטלה הראשונה וכבר בילדותי הארכתי בזה דמתוס' כתובות [דף ע"ה ד"ה ס' טמא] גבי (עד שלא) נזקק לטומאה לא משמע כן וקל למעיין להבין. אולם המעיין בראשונים בחולין [דף ט'] יראה דלרש"י בכה"ג מחזיקין [מאיסור] לאיסור ועיין בריטב"א יבמות כתב כן להדיא בסוגי' דספק קרוב לה אך בלא דברי רש"י ז"ל הרי אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא והרי זה נגד חזקה כמ"ש בש"ס בהדי' [יבמות ל' ע"ב] הגם שבתשו' מהרשד"ם ז"ל משוה זו לספיקא אם עומדת בחזקת היתר ליבם מ"מ בספק חזקה נמי ספ"ד לחומרא ובפרט דבש"ס הנ"ל מוכח דקיימא בחזקת היתר ליבם ועיין בנ"ב מה"ת [סי' קמ"ה] בזה אך כ"ז ליתא דאדרבה מחזקינן לזה האיש שהי' בדעתו ואוקמי' על חזקתו שלא יצא אז מדעתו ואי דהתוס' ז"ל כתבו [יבמות ס"ח א' ד"ה רישא] גבי קטן ספק בן ט' הבא על יבמה והמעשה בא לפנינו אחר שיגדיל לא אמרי' בכה"ג אוקמי אחזקה דעשוי להשתנות ונשתנה לפנינו וה"נ קודם מיתתו בודאי יצא מדעת מחמת ביעתותא כמ"ש [נדה ס"ט ב'] כל הנשים מתות נדה דמחמת ביעתותא וכו' [עיי"ש דע"א א'] וא"כ לא הוי זה חזקה לומר דאוקמי אחזקה קמייתא שלא הי' שוטה דהרי שוטה [לפנינו] וחזקה זו עשוי' להשתנות אך דברי התוס' אלו קשים הרבה והניחוהו האחרונים בצ"ע ועיין בש"ש להקצות ז"ל [ש"ג פ"ט] ולכן י"ל דודאי אוקמי אחזקה שלא נשתטה בשעת כתיבה ונתינה ואך לכאורה בכה"ג לא שייך סד"ר לקולא דממ"נ אם נלך לקולא גם ליבם מותרת להתיבם מחמת סד"ר לקולא ובכה"ג שתרתי סתרי אהדדי לא אמרי' סד"ר לקולא וכמבואר בפוסקים אולם לפמ"ש י"ל דליבם ה"ל חזקה שלא נשתטה ואסורה ליבם אבל לעלמא אדרבה החזקה מצטרף להתירה לשוק. ועפ"ז לא יקשה עלינו הלא בפ' (חרש) [ב"ש דף ק"י ב'] מבואר דקטנה הוי ספק קנין ואפ"ה אסורה החרשת וקשה הלא סד"ר לקולא אולם לפמ"ש א"ש דהתם איכא תרתי דסתרי אהדדי לגבי הקטנה ומש"ה יש להחמיר אבל בנ"ד דאיכא חזקה לעלמא היינו חזקה שלא נשתטה וליבם הך חזקה מגרעה בזה מש"ה ספיקא לקולא והנה מצאתי בפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"ב סי' ה' וז"ל אפי' נשתתק לא בעי בדיקה דהוי דרבנן וכי צריך בדיקה בגירושין דכנס כשהוא פקח עכ"ל. הרי להדיא שהתיר בחרשת בלא נבדק המגרש וראוי לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק ולכן מטעם זה אין חשש איסור כלל אך החשש השני שהחשש הג' החסיד הנ"ל דהנתינה אינה חשיבא שהי' ע"י סייעת אחר שנענע ביד השכ"מ עד שנפל הגט לידה ורצה לחדש דנעשה המנענע שליח לגירושין ולא זכיתו להבין דבריו הלא קיי"ל בחזר ונתן ליד הבעל חזר משליחותו ובפרט כאן שראינו שלא ניחא להבעל השליחות שהרי נתנו בעצמו רק שלא הי' יכול לבצע מעשהו מחמת חולשה ונעשה הנתינה ממילא ע"י המנענע ולזה ודאי לא עשה שליחות כלל ועיין סי' קמ"א סעיף. אך בגוף הדבר לא ידעתי הלא מבואר שם (בסי' קל"ח) דאם רק קרב ידו וקבל' האשה דעת הי"מ להקל אפי' בא"א גמורה ובחרשת כ"ע מודו כיון דקירב ידו רק שלא הי' יכול מחמת חולשה לכ"ע הוי נתינה ובפרט גוף הדבר לא ידעתי ולא שמעתי ולא מצאתי רמז שאחר לא יוכל לסייע לבעל בהושטת ידו ליתן הגט ולכן לפע"ד אשה זו מותרת ורק שצריך שנדע שהבעל כוון לנתינה דלמא נענע בידו כדרך החולים אבל אם ידענו בבירור כוונתו שהי' ליתן הגט לאשתו החרשת ורק שלא הי' יכול לגמור בלתי מה שנענע איזה איש בידו בודאי הגט כשר כנלע"ד. ה' תולדות תרכ"נ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף