שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/סב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר סב

סימן סב

שאלה אשה שנהרג בעלה לפי הנראה היינו שבעלה הלך מביתו לילך על יריד בק' אחת ובדעתו הי' ללון בכפר פ' באם הדרך וכן עשה ובא לכפר הנ"ל ללון אצל יהודי אחד אשר שם בכפר ולעת ערב הלך לנכרי אשר דר שם בכפר המכירו והי' בקרעצמא שמה ושוב לא חזר ונאבד לא נודע מה [נעשה] אתו ולאחר כמה חדשים נמצא בכפר סמוך להנהר כמו פרסה מכאן איש א' יהודי מת וסמוך לו קצת מרחוק נכרי מת והיהודי הי' לבוש כל הבגדים שהכירו בו מחיים שהלך בהם מקצתן הכירו בט"ע ומקצת הבגדים ע"י סימני' קצת מובהקים ממש וקצתם רק חוורי וסומקי ובגופו אמרה האשה סימני' שהי' לו שומא קרוב לפי הטבעת וגם בין כתיפיו כמו שומא ולמעלה פלעק וכן נמצא בההרוג הנמצא כל הסימנין מה דינה של אשה זו:

תשובה הנה מעכ"ת הציע ששה היתרים א' מחמת צירוף הסימנים מצטרפים הנה רוב האחרונים החליטו דאין מצטרפים ובפרט בשומא דעשוי' להשתנות אינו סי' כלל וכמבואר בב"ש [ע' ב"ש סק"ע וצ"ע] ובמהרח"ש ז"ל בארוכה וסימנים גרועים בודאי לא מצטרפי ואם לצרף דעת הרד"ך ז"ל [מובא בב"ש סקע"א] דשומא דצמצום מקום הוי (ס"ס) [סימן מובהק] הא זה ודאי לא הוי בצמצום מקום כמו נקב בצד אות פ' ואפילו אם נימא [דהוא] ספק שוב אינו מצטרף כמ"ש הח"צ ז"ל בתשובה דהוי חסרון חכמה דלא מקרי ספק יעוין בתשובה קל"ד. היתר ב' שכתב מחמת בגדים כולם הנה באמת כולם לא הכירו רק בסי' חוורי וסומקי או בשארי דברי' דלא הוי כמו נקב באות פ' ולכן בקצת בגדים ודאי חיישינן לשאלה לרוב הפוסקים האחרוני' והארבע כנפות לא הי' כלל סי' מובהק ולא ט"ע רק שהי' מצייג לבן דזה הוי חוורי וסומקי דאינו סי' כלל והטלאי שתחת הצוואר שהי' בתמונה אחרת ג"כ הוי רק חוורי וסומקי דאינו סי' כלל. היתר ג' מחמת היתר נפילה דיחיד כמבואר בח"ץ סי' הנ"ל] אין זה היתר ברור דהרי מחלוקת בצדה הרב גדול שבקמאי דאחרונים הוא מהרא"י ז"ל והרח"ש ז"ל עמו בזה ומי יקל ראש נגדם גם יש לספק אם דברי הרא"ש [נ"ל דצ"ל הח"צ] בסי' מובהקים רק שאינם מובהקים ביותר אז מצטרפי לומר דלא שכיח שאיש עם סי' מובהק ישאיל לאיש אחר כמוהו בסי' זה אך סי' גרועים דנ"ד דלא הוי (ס"ס) [ס"מ] אינם בגדר שאלה דיחיד וחיישינן לשאלה כמו דלמ"ד דמצטרפי שני סימני' הגם שאינם מובהקים ביותר אבל סי' גרועים ודאי לא מצטרפי כמ"כ י"ל דבסימני' גרועים גם הח"ץ ז"ל מודה דחיישי' לשאלה. היתר הד' הוא של מהר"ל ז"ל [מובא בב"ש סקס"ט] כבר כתבתי דאני מסופק מאד על סימני גופו אי הוי כלל סי' ואפילו נימא סי' דאורייתא לא מהני הסי' דשומא דהא עשוי להשתנות ולא הוי סי' כלל וגם דהוי בלא צמצום מקום והפלעק לא הוי סי' כלל דשכיח בהרבה אנשים פלעק ולכן אין כדאי לסמוך על היתר זה כלל. היתר הה' הוא מחמת שידוע שפ' הלך באותו הדרך והנה היתר זה אינו כדאי לדבר דהא בודאי מקום דשכיחי שיירות בודאי הי' שם כמה אנשים והאיך נאמר זהו הנאבד הא היו שם רבים ההולכים לא ידענא מקומם וגם לא שייך כ"נ דבבני אדם דניידי לא שייך כ"נ דהא הרבה שכיחי שמה ובפרט דבבני אדם אמרי' [בנזיר י"ב א'] הדרא לניחותא וראי' ברורה מדברי הנ"י [יבמות קט"ו] שהוא הממציא סברא זאת דכ"נ בשם הרמב"ן ז"ל ואפילו [הכי] כתב בפירוש דבגט שנכתב במקום אחר רק שהי' במקום זה הנמצא לא אמרי' כ"נ ולכן בודאי אין לדבר מזה כלל ועיין בש"ש להקצה"ח ז"ל [ש"ז פי"ז י"ח י"ט]. היתר הששי מחמת (הגב"ע) [הטב"ע] ישתקע הדבר ולא יאמר כלל כי ט"ע בהרוג אשר ראו כולם כי משונה מראיתו נסמוך על ט"ע של אשה ואבי'. היתר הז' הוא אינו כלל אפילו לדעת השואל דחסר שן לא הוי סי' כלל אך לפי שראינו רבותינו הקדושים חשו מאד לתקנת עגונות אמרתי לברר הדבר אשר נסתפקתי בדעת הח"ץ שכתב לצרף ולומר דזה הוי נפילה דיחיד לומר שאיש בסי' כזה שאל לאיש יחידי כמוהו שיש לו סי' כזה ולכאורה י"ל דדוקא בסי' ממש ורק סי' דרבנן מש"ה הוי עכ"פ לא שכיח בסי' כזה ולכן הוי שאלה דיחיד אך בדבר שהיא סי' גרוע לא הוי זאת שאלה דיחיד דהא הרבה שכיחי בסי' כאלו והנה מקודם צריך לברר שזה שמשמע בח"ץ ז"ל שמדמי סי' להא לחיישינן ליב"ש או לא והנה בודאי נראה דלאו לדמות ממש חשיב להו דא"כ דנימא דסי' הוי כמו יב"ש א"כ לרבא דלא חייש לתרי יצחק אפילו בשכיחי שיירתא א"כ באבידה הוי למיהדר בסי' דהא לא חיישינן לתרי יצחק דהא לא הוחזק ומה שתירץ ע"ז בשב שמעתת' (שמעתא ז' פ' כ') אינו ברור לפע"ד דבאבידה הגם שידע שנאבד ממנו לא מהני סימן מדאורייתא למאן דס"ל דסימ' דרבנן דאם נימא דמהני סימן אפילו למ"ד סימ' ל"ד. מ"מ אם ידוע שנאבד מהני כמו בגט א"כ מאי פריך הגמ' למ"ד סי' דרבנן בב"מ פא"מ [דף כ"ז ממאי דמוכח מקרא דמהני סי'] הא י"ל סימנין דרבנן אך סי' מהני לענין בידוע שנאבד ממנו. אך באמת י"ל דלא עלה ע"ד הח"ץ ז"ל לדמות סי' ליב"ש דהרי מביא ראי' דלנפילה דיחיד לא חיישינן מהאי דאביי ושם ביבמות (קט"ו ע"ב) אי' בש"ס וז"ל א"ר מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקו במחוזא וכתוב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבא ב"א זוזי והא חבי ב"נ וננאי ב"ח במחוזא שכיחי טובא ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מאי אמרת דילמא מסר לי' אותיות נקנות במסירה עכל"ה וברש"י שם ד"ה שכיחי טובא ואפ"ה מגבינן כשמוציא שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמא אחר הי' וכיון דלענין ממונא אע"ג דהוחזקו ל"ח לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא ל"ח עכ"ל ובתוס' שם ד"ה למאי ניחוש לה אי לנפילה כו' והא דאמרינן בפ' ג"פ אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראי' פי' דחיישינן לנפילה ופקדון וי"ל דהתם איירי בנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיב"ש וימצאנו יב"ש אחר ודאי ל"ח וה"נ מפליג בפ' ג"פ בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים עכ"ל. א"כ הרי דשכיחי חבי בר ננאי טובא ואפ"ה מקרי זה נפילה דיחיד שאחד מהם אבד שטר וחבירו כמוהו מצאו א"כ מש"ה מדמה הח"ץ ז"ל כמו כן בסימני' נהי דלא סמכי' עלייהו עכ"פ לא שכיחי כ"כ ולכן הוי נפילה דיחיד שלא שכיח שאיש שיש בו זה הסי' יאבד וימצאנו ג"כ איש שיש בו סי' כוותי' זה מקרי נפילה דיחיד ורק שהי' ס"ד לומר כיון שאין סי' מהני כלל הוי כמו איש אחר וחיישינן לנפילה ולזה מביא ראי' מיב"ש הגם דחייש אביי לתרי יב"ש מ"מ הוי נפילה דיחיד כמו כן בסי' הגם שמה"ת לא סמכינן אסימני' עכ"פ הוי דבר דלא שכיח ושייך בי' נפילה דיחיד וא"כ בודאי גם בסימן שאינו מובהק כלל אמרינן דלא שכיח עכ"פ והוי נפילה דיחיד וא"כ ה"נ בנ"ד נהי דלא הוי סי' עכ"פ לא שכיח איש בסי' כאלה והוי שאלה דיחיד דל"ח והנה באמת מש"כ הח"ץ ז"ל דהוי נפילה דיחיד כיון דלא אתחזק כללו של דבר דכוונת הח"ץ ז"ל להוכיח דאפילו דחיישינן לתרי יצחק מ"מ לא הוי כמו דחיישינן לנפילה דרבים ורק מ"מ הוי נפילה דיחיד דלא חיישינן שנאבד מזה ומצאה זה ששמו כמותו וא"כ מש"ה בסימנים אפילו גרועים י"ל דלא חיישינן שאבדו זה ומצאו זה היינו דל"ח ששאלו לאחר דכוותי' והוי כמו נפילה דיחיד דל"ח לי'. ובזה יתיישב דברי הרשב"א גיטין (כ"ז ע"ב) ד"ה הא דאמרינן וז"ל ולפיכך נ"ל דדברי רבה בעצמן הוקשה להן דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש ל"ח ואפי' הוחזק א' במקום שאין הש"מ לא חיישינן לי' משום דלנפילה דחד ל"ח א"כ לדבריו אפי' הוחזקו שני יב"ש להדר ואפילו במקום שהש"מ דהא לא הוחזקו אחרים אלא זה והשני ולנפילה דאותו השני ל"ח לנפילה דהא ל"ח אלא אין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ אנו חוששין ליב"ש טובא ושמא רובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יב"ש טובא ולנפילה דרבים חיישינן וא"ת א"כ רבא מ"ט ור"ה ור"ח האיך קבלו ממנו י"ל דכל שאנו רואין דיש אחר דשמו כן הוא ושם עירו אנו חוששין שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירות נפל כנ"ל עכ"ל אלמא כל היכי דחיישינן כגון בשיירא אמרינן דרבים היה כמות זה שאבד הגט והוא לכאורה נגד דברי הח"ץ ז"ל שכתב כל היכי דלא אתחזיק לא חיישינן וא"כ כיון דלרבה ל"ח לתרי יצחק גם בשיירא לא הוי לן למיחש אולם לפמ"ש א"ש דגם הח"ץ ז"ל מודה דחיישינן לאחר רק דלא אחזיק לא הוי כמו אחזיק והוי נפילה דיחיד כנ"ל והנה באמת דברי הרשב"א ז"ל תמוהין שכ' וז"ל דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ אנו חוששין ליב"ש טובא עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל דכיון דבשיירא לחוד ל"ח ליב"ש אחר ולא אמרינן דהשיירא נושאין הרבה גיטין מיב"ש ומש"ה ל"ח לאחר וכי בשביל שידעי' שיש בכאן יב"ש אחר ניחוש [ [להשיירא שנושאים גיטין מיב"ש [כיון דליב"ש דכאן א"ח דהוי נפילה דיחיד] וזה אינו מובן כלל והנלע"ד דכוונת דברי הרשב"א ז"ל הוא כך דהנה כיון שידענו שיב"ש אבד גט והשיירא הוי ספיקא אם אבדו למה נחוש לזה שנאבד מן השיירא הא אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש מהרי"ו ז"ל בשיטתו [ע' ש"ש ש"ז פי"ט] אך הלא קיי"ל בכל מקום בתר רובא אזלינן וא"כ אם נמצא דבר בודאי י"ל דמרבים נפל ובמציאה לא מחזירין ולא אמרינן כיון דלזה נאבד החפץ ובאחרים לא ידעינן נחזיר לזה שידעינן שנאבד לו חפץ א"ו מטעם דאזלי' בתר רובא ואמרינן כמו דנאבד לך כמו כן נאבד לאחריני דאזלינן בתר רובא ונימא מסתמא שכיח בעולם יב"ש טובא ומהם נאבד אך לפמ"ש באחרונים בב"ב [דכ"ד] גבי רוב דהיכי דאיכא קורבא דמוכח והרוב אינו ידוע לא אזלינן בתר רוב וא"כ ה"נ כיון דזה ידוע שממנו נפל הגט והרוב א"י דדלמא אין בשיירא כלל שם יב"ש אזלינן בתר הקורבא דמוכח דזה שהי' בכאן וידעינן שנאבד ממנו גט וכן היכי דהוחזקו שני יב"ש ולא שכיחי שיירות ל"ח לנפילה דיחיד כמ"ש הרשב"א ז"ל אבל אם איכא לפנינו יב"ש וגם שיירות מצויות א"כ נהי דלנפילת יב"ש לחוד הוי נפילה דיחיד מ"מ אנן מצטרפי כיון דשכיחי שיירתא וגם כאן יש יב"ש הוחזק חיישינן דמרובא נפל מאחד מן השיירות ויב"ש שלפנינו דלא הוי חשש נפילה דיחיד רק דרבים המה נגד המבקש הגט וע"ז לא שייך לומר דקורבא דמוכח עדיף מרוב בספק ז"א דברוב הוי ג"כ קורבא יב"ש שלפנינו דגם הוא בתוך הרוב ולזה שפיר אזלינן בתר רובא דמאחד מן השיירא או היב"ש שהוחזק ממנו נפל הגט הנמצא לא מהמבקש הגט שהוא מועט נגד השיירא ויב"ש המוחזק וזה ברור. היוצא לנו דסברת הח"ץ ז"ל שפיר דנהי דחייש לשני יב"ש מ"מ מקרי שאלה דיחיד דל"ח אך מ"מ אין לנו לסמוך אדבריו נגד הת"ה וסייעתו דס"ל דלא סמכינן אסי' בגדים וסי' אמצעים אך אעפ"כ נ"ל דבנ"ד לכ"ע אתתא שרי דהרי כתבו הרא"ש [בתשו' כלל נ"א] והמהרי"ק ז"ל {שורש קפ"ד] להתיר גבי אשר בן סיני מרוסי' ושלמד לפני הרא"ש ז"ל דכולי האי א"צ לחוש שהי' שני אשר ושניהם הי' מרוסיא ושניהם למדו לפני ר' אשר ז"ל וכן פסקו כל הפוסקים וא"כ לכאורה קשה למה בסימנים גרועים לא מצרפים לכ"ע נימא נמי וכי שכיח איש שיהי' לו סי' כזה וסי' כזה אך החילוק הוא פשוט גבי סימנים גרועים כיון דלא [הוי] סימנים [גמורים] י"ל דמתרמי מילתא שיהי' גם לאיש אחר אלה הסימנים אולם במקרים בנושאים מחולפים שייך שפיר לומר דלא צריך לחוש למקרים שונים וא"כ לפ"ז בנ"ד שצריך לומר מקרים שונים בשני נושאים שיש איש כזה בסי' כאלו ולו השאיל זה הבגדים ובמקום הזה קרוב למקום מציאת ההרוג דצריך אתה לחוש לחששות משונות שיש איש כזה ושהי' זה האיש ג"כ [כאן] ושזה השאיל לו בגדיו בודאי לזה לא חיישינן ונדחה בירור הדבר שהנמצא הרוג הוא בעל העגונה הזאת ולכן שריא לאינסובי ויכולין ב"ד להתירה. והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף