שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר ס

סימן ס

להרב הגאון וכו' האבד"ק זלאטשוב יע"א:

שאלה באיש בעל מלחמה שבא מהגענעראל קאמאנדע שאיש אחד שמו כך וכך והרבה מסימני' ובעיר פ' שנעשה בע"מ ביום פ' והוא מת במלחמה שוב הגיד ע"א או שנים ששמעו מפי עכו"ם מסל"ת שהכירו בשמו שמכנים בל"א להבע"מ ושהוא מעיר חאדרוב והי' בשכינות אתו בביתו ובא על האיש הזה כלי משחית מאשר ירו המורים ותיכף נפל לארץ ונבקע בטנו ויצאו בני מעיו ולא נשמע ממנו רק פ"א אמר אוי ולאח"כ בא עגלה והטעינו הוא בעצמו על העגלה עם עוד הרוגים והשליכם לבור והשליכו עליהם עפר כן ראה בעצמו כי הי' הבור סמוך למקום המלחמה כן אמר העכו"ם במסל"ת ע"כ השאלה:

תשובה הנה לפע"ד אין לסמוך על המכתב מהרעגעמענד אעפ"י שהמה ערכאות דל"מ להרמב"ם ז"ל מובא דעתו בח"מ ס"ח דבעי לידע דלא מקבלי שוחדא ובנ"ד לא ידענו מהו ואין לומר דלא חיישינן לשוחדא דמי יתן לו שוחד דלאשה לא חיישינן שמא שכרתו רק בקטטה לשיטת הרמב"ם ז"ל [רפי"ג מגירושין] מ"מ מי יודע אפשר הוא חי ורצה להעלים עצמו מאנשי הצבא וכדי שלא יחפשו אחריו נתן שוחד לכתוב שמת כאשר שמענו הרבה מעשיות כאלו ובתחלת העדות מחמרינן בעגונה כידוע למעיין בתה"ד [בפסקיו סי' קס"א] ובהרבה אחרונים וגם אפילו להרא"ש ז"ל [פ"ק דגיטין מובא ברמ"א שם] שכתב דלא חיישינן לאוריעי נפשי' להעיד שקר מ"מ בערכאות הצבא שידוע לכל שהגענעראהל וסופריו לא הי' במלחמה לידע מי שמת ורק מה ששומעין מהבאים ממלחמה שמת פ' בודאי כה"ג לא שייך לא מרעי נפשי' דבהדי' כתב הרא"ש ז"ל [שם] דהמעשה המקח יגמור ע"י והוא צריך לידע גוף הקנין מש"ה לא משקר הערכי ולומר שידע הקנין ולא הי' כלל קנין אבל בערכי ספרי אנשי מלחמה דהמומתים אין עליו רק לכתוב במה שמגידים לו הבאי מלחמה והמה אומרים ע"י שאלה ששואלים להם מי מת במלחמה וכותב הערכי עפ"י העכו"ם המעיד ובודאי הוא נתכוין להעיד לפני הערכי והוי מכוין להעיד שלא נקרא מסל"ת וכך הגידו לי יהודים שהיו במלחמה שכן דרך אנשי הצבא ולכן בודאי אין כתב הערכי ראי' כלל שידענו שידיעתו אינו רק מפי העכו"ם מעידים שאינם נאמנים גם בל"ז הא צריך לומר קברתיו ובכאן לא כתב רק שמת ונפטר אבל לא שנקבר שהאנשים הקוברים אינם מכירים לכל אנשי הצבא ורק שואלים בתוך אותו הקאמפאני שהי' בתוכם והם אינם יודעי' כלל מהקבורה רק שלפעמים מתרמי שאחד רואה הקבורה כמ"ש המסל"ת אבל רובם אומרים רק מה שראו שנפל במלחמה וא"כ לא הוי קברתיו דלא מהני במלחמה. לבד הר' נתן וסייעתו [מובא ברמ"א סעיף נו"ן] אבל לדינא כמעט חלקו עליהם כל הפוסקים כידוע ולכן בודאי אין לסמוך על כתב הזה כלל ויותר מזה קבלתי ממו"ח הגאון ז"ל שאין לסמוך אפילו בבית החפשית של בעלי מלחמה הנקרא שפיטאהל ג"כ אין לסמוך על דבריהם כי חקר מהרופאים והגידו לו שגם שם אינם מדקדקים ושייך בדדמי ולכן לא עיינתי כעת בשו"ת המתירים בשפיטאהליר כמבואר בשו"ת בגדי כהונה [סי' יו"ד] ובית אפרים [סי' ל"א] כי לבי להחמיר בזה כקבלתי ממו"ח ז"ל אבל במלחמה לכ"ע אין סומכין על הערכאות:

אך יש להתיר בפשיטות ע"י המסל"ת שאמר שראהו מת במלחמה וקברתיו כי גם הוא בעצמו חלץ בגדיו ולא הי' נודד ומצפצף והעיד בשמו ושם עירו ושהי' בשכונתו אשר מסתמא זאת ידוע בעירכם שהיו שכנים בחייהם ובכה"ג רוב הפוסקים להקל כידוע לכל מבין ואין לחוש דילמא שמע העכו"ם שמחפשין אחריו והוי כמו ע"י שאלה כי באמת בדבר שהי' כמה שנים וכמעט שנשכח הדבר וגם בפעם הראשון לא הי' מחפשין אחריו וכמעט הגדתו אז לפני יהודים הי' מסל"ת כמבואר בהגב"ע ולכן בודאי אין להחמיר כלל והוי מסל"ת שנאמן ואי דבעי קברתיו הא אמר שפשט בגדיו וראהו משליכין לבור ונתנו עפר עליו ודאי הוי קברתיו כמבואר ברמ"א ובב"ש כמה פעמים ולכן בודאי נאמן הנכרי במסל"ת ומה שחשש מעכ"ת דמסתמא בא העגלה לקוברם לאחר יום או יומים ואז לא הכירו העכו"ם רק בט"ע וחיישינן לבדדמי מחמת שראו החץ ובני מעיים שיצאו והוי כראו הטביעה ולא מהימן שוב בט"ע לא ידעתי האיך נחמיר במסל"ת דברים וחששות הלא מבואר בהדי' בב"ש [סי' י"ז סקל"ט] שלחששות חדשות אין חוששין במסל"ת ומאן לימא לן שהריגת היהודי הי' מקודם איזה ימים דלמא הי' בסוף המלחמה ותיכף בא העגלה לקבור ההרוגים וכן נראה מלשון המסל"ת שאמר וז"ל ובקשרי המלחמה עמד שלישי ממני ובמכה הנ"ל נבקע כרסו תיכף ומיד ונפלו כל מעיו לארץ ולא צווח רק פ"א אוי ובא לשם עגלה גדולה שקורין בריקע ואנחנו הנשארים בחיים השלכנו המתים על העגלה ונסעה העגלה משם למקום קרוב כי שמה הי' כבר בור חפור גדול מאד והשליכו לשם כל המתים במלחמה ואני ראיתי שתיכף השליכו עליהם עפר ואני בעצמי הסרתי ממנו הבגדים עכ"ל משמע מזה דהעגלה בא תיכף לקברם בעודם החיים שם דידוע שבשעה שנשקט הרעש הולכים בע"מ הנצבים בקרב איש לאהלו לנוח ובאים אנשים אחרים למקום המערכה בע"מ ונערים לוקטים כסף או שארי הענינים ורוב הקוברים אותן האחרים וכיון שהמסל"ת אמר והנשארים בחיים קברו ההרוגים משמע שתיכף שקטה המלחמה באותו המעמד בא העגלה והנשארים שעדיין שמה קברום והטעינום על העגלה לקוברם מכל זה נראה שבאותו מעמד הי' דאל"כ לא הוי להו לומר הנשארים בחיים כי לאחר יום או יומים הרבה אנשים שמה ואדרבה הנשארים הולכים למרגוע א"ו שהי' תיכף בשקוט המלחמה גם אפילו אם נימא כדברי כ"ת שהי' איזה ימים מ"מ למה לא נאמן העכו"ם הלא אמר שראהו מת ואי דאמר בדדמי מחמת ראותו החץ שפגע בו הלא ברמ"א ז"ל [סעיף נ'] מבואר שאם ראה לאח"כ והכירו סגי והח"מ ל"פ עליו בזה ורק אמר דצ"ל קברתיו אבל חשש הכרה לומר שמא אמר בדדמי אין לנו הגם שבתה"ד קהה בזה וכ"נ קצת מתשו' מהרמ"מ ז"ל אין לנו לדינא רק דברי הרמ"א והח"מ וב"ש שאין חוששין לזה ול"ד לטביעה כלל ואין לומר ולחוש לשיטת הר"נ ור"ש [המובא בב"ש סקע"ו] שאין עכו"ם מבחין בט"ע הלא מבואר בתשו' מהרא"ם ז"ל בק"ע [סי' צ"ד] שכתב שגם ה"ר נתן והר' שמחה מודים בכעין נ"ד שהי' מכירו ואהובו ותו דלדברי הר"נ והר"ש סגי במה שאמר בראשונה שמת ויצאו בני מעיו שבנכרי [מסל"ת] אצ"ל וקברתיו וכמבואר כ"ז בב"ש [ס"ק קנ"ה] וגם בתשו' מהר"ש ז"ל בארוכה וא"כ בודאי אין לנו להחמיר על העלובה הזאת ותנשא לכל גבר דתצביין שהיא מותר' לכל הפוסקים והנה מחמת שאיני בבריאות השלימות ורבו טרדותי לא יכולתי לעיין ולדקדק היטב בפלפולו הנעים רק בעיוני בעלמא וראיותיו חדודים ונכונים ולכן מסתמא נכלל בדברי קצת דברי מעכ"ת אך בין כך ובין כך האשה מותרת. והיה שלום כדברי ידידו מחו' ד"ש ה' חיי תרכ"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף