שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר מו

סימן מו

להרב כו' מו"ה יעקב מענדיל נ"י פרידמאן דיין דק' נדבורנא:

שאלה איש א' מק' ושמו הר' חיים מינצער ושם אשתו ציפי' והי' לו בן זכר אחד קטן והאיש הנ"ל לאשר הי' השעה דחוקה לו טובא נסע לארץ הגר לבקש לו עזר מאחב"י וקודם הנסיעה לקח לו פאס בק' וכעת בא אגרת מהרב דק' גוואריטשא וזה דבר האגרת. מ"ח למב"י. להיות לזכרון יו"ח של האיש כ' חיים מינצער כי שבק חיים לכל חי יום מ"ח למב"י תרכ"ח ונקבר ונפטר אצלנו ישוב וערטשעל וגם נמצא באמתחתו מכתב התפשרות אשר התפשר על חוב ידוע מסך 45 רע"ו עם איש אחד שנקרא נטע יעקב ונכתב בכת"י המלוה ואחריו נכתב דוד אלי' ווידענפעלד נעשה בשנת תרכז"ל בק' נדבורנא והאיש בעצמו אמר כמה רגעים קודם יציאת נפשו כי הוא נקרא בשם חיים מינצער ושם אשתו חנה ויש לו ב' בנים קטנים זכרים ובת אחת וגם אמר שחנה בעיר אוסטשע נעבין סטאניסלב 3 מייל גם נמצא הפאס מהבצירקס אמט נדבורנא מן 10 אפריל 868 ועוד סימן שער הזקן הי' בלאנד רוטליך מיטל בארט. דיא קאפף האער שיטטר עטוואס גראהע באעה"ח לעדות ולראי' ב' נשא יעקב צבי אלטמאן רב בווירטעש. וכאשר נמסר לידי האגרת ראיתי כי הדבר קרוב לאמת כי הוא האיש חיים מינצער מנדבורנא הנ"ל ע"י הסימנים הנ"ל מהפאס ומכתב התפשרות וסימני הגוף כאשר נתברר הכל ע"י דו"ח בזה. אכן בזה אשר שינה שם אשתו באמרו ששמה חנה וגם שינה בשם הבנים שאמר שיש לו שלשה בנים שני זכרים ובת אחת וגם שינה שם עירו כי לא דר מעולם באיסטשע נעבין סטאניסלאב וכתבתי אגרת להרב דשם לחקור היטב מי שמע זאת מהנפטר ומי הם העדים בזה ולא כתב תשובה אמרתי להאשה הזאת שתסע בעצמה לשם לדבר על לב הרב בזה שישלח כל הגב"ע דבר ברור היטב פן אמצא איזה מקום וצד היתר לאשר היא בכתה במר נפשה. וזה דבר הגב"ע אשר מסר הרב דשם ביד האשה הנ"ל. במותב תלתא כחדא הוינא איך שבאו לפנינו העדים הללו ואמרו בתו"ע באליונ"ע ה"ה הר' שמואל בן שמחה גבאי דח"ק והר' דוב בן יעקב הלוי שו"ב דפה והר' משה בן שמשון שמש דפה דח"ק והר' יעקב בן יצחק ואשה אחת ושמה בילא בת דוב הכהן. והנה ה"ה האשה בילא היתה בראשונה אצל החולה ואמרה איך האב גיזעהין דאם ער איז זער קראנק האב איך איהם גיפרעגט פון וויא זייט איר והשיב מפאלען דאן האב איך איהם גיפרעגט האט איר ווייב אונד קינדער אמר יאה איין ווייב אונ דרייא קינדר דאן האט ער זיך צוריק גילייגט און האט גירעט אייניגע וערטר שלא כסדר האב איך גיזאגט צו זיין בעה"ב הר' משה בן שמשון עדות הנ"ל הערט איהר ר' משה ער רעט אויש דער וועג גם ר' משה אמר לנו דאס ער האט ריכטיג אויס דער וועג גירעט ואח"כ באו העדים הנ"ל אצל החולה וכולם אמרו כאחד כדברים האלה באנו אל החולה יום א' נשא לעת ערב וראינו ער איז זער קראנק ושאלנו אותו פין וויא זייט איהר והשיב איך האב נאך צייט ואמרנו לו פארכט אייך ניט וועגין דעם וועט איר ניט שטארבין איר קאנט נאך גיזינד ווערין ער האט ווידר גשוויגען ושוב שאלנו אותו מה שמו והשיב ער הייסט חיים ושוב שאלנוהו דעם בייא נאמין והשיב ער הייסט מינצער ושוב שאלנוהו מאין הוא והשיב פין איסטצע 3 מייל פון סטאניסלב ואח"כ שוב שאלנוהו מה שם אשתו ואמר חנה ושוב שאלנוהו כמה בנים יש לו ואמר שלשה שני זכרים ונקבה אחת דאן לאחר מיתה האבין מיר איהם דיא בתי שוקיים אוים גיטוהן דיא הויזען האבין מיר גיפונין דרינען איין בריף טאש דרינען איז גילעגין דאם כתב התפשרות פין ר' נטע יעקב אונ אפאס מנדבורנא אין ר"כ מעות מיט דעם וואס ער האט גיהאט אין איין קליינען זעקל י"א ר"כ ואחד וחמשים צ"ל 51 (fl) 11 והאשה גם היא ידעה סימנים מובהקים על הבריף טאש שהוא שחור בחוץ ואדום בפנים ובאמת כן הוא כנראה. וגם דוב בער בן יעקב הלוי שו"ב עד הנ"ל אמר שהוציא מהלעדערנען רייזל זאק שבעה חליפות שמלות וא' הי' עליו 8 פאר וועשא וגם האשה העגומה אמרה כן עכ"ד העדות נעשה פ"ק וועריטש א' דר"ח מנחם אב תרכ"ט לפ"ק יעקב צבי האלטמאן הרב דפה פנחס ליב דיין צבי יהודא דיין. גם זה כתב הרב בא לפני הר' שמאי וגם הר' משה שמש הנ"ל והגידו בתו"ע שזוכרין שהי' לר' חיים מינצער בלאטפוס וגם האשה אמרה כן שיש לבעלה בלאטפוס בעה"ח ג' מנחם אב תרכ"ט יעקב צבי האלטמאן רב דפה ואח"כ כתב עוד נתתי ליד האשה מוכ"ז איין שטריימיל אונ שערי ציון איין סידור אין תהלים איין שווארץ קאפטין של סאמעט אונ אפאר תפילין אשר נשאר פה אצלי מעם הר' חיים מינצער ז"ל וע"ז לא חתם רק הרב בעצמו והכל בכתב ידו כל הנ"ל הביאה האשה הנ"ל. ועוד זאת אמרה האשה בע"פ לפני כי אמרה שם בזה"ל כי הי' לבעלה שמנה כתנת והי' שלשה של צ"ג וחמשה של פשתן ע"כ:

תשובה מכתבו הגיעני ומה שלא השבתי עד הנה הוא מטעם דחלישות כחי גברה עלי וכמעט אין בכחי ליקח ספר מקצה השלחן לקצהו לעיין וגם מטעם זה יראתי לפסוק הלכה בפרט באיסור חמור ומונע אני אפילו בעירי לפסוק הלכה לכן השמטתי עצמי אך עתה כי כתב לי דבדידי תליא היתר עגונה אמרתי להודיע עכ"פ דעתי ואתם לא תסמכו עלי רק אם תבחנו היטב אם הם דברים של סמכא ומבוקשי מאד שתסלקו דעתי רק לפי דעתכם תעשו ולא באתי רק לעורר להמעיין. והנה במה שכת' פלפול אם סומכין בעגונה על אומדנא הוא למותר דכן מבואר בש"ס ופוסקים דסמכינן בעגונה אאומדנא וכ"מ בכל התשובות מראשונים ואחרונים דלא שכיח שהי' שני אשר בן סיני ושניהם למדו אצל רא"ש ז"ל [עיין תשו' הרא"ש כלל נ"א ומהרי"ק שורש פ"ד] וגבי שהעידה שפחה בא' שנשא ה' ליטרות צמר וכ"מ בש"ס [יבמות קכ"ב א'] גבי ששים ב"א שהלכו לביתר וכדומה עצמו לספר ובהדי' מבואר בהר"מ ז"ל הל' נחלות [פ"ז ה"ב] אעפ"י שאשתו מותרת אין יורדין לנחלה יע"ש וכל דיני מסל"ת הוא רק משום אומדנא ולכן הפלפול בזה הוא למותר וכבר העיר בזה הב"מ הגם שתירוצו אינו מובן קצת מ"מ כן הוא הלכה רווחת באומדנא הרבה מתירין עגונה ורק בנ"ד לכאורה כיון דהוא עצמו אומר שאחר הוא ולא בעל האשה שבעל האשה לא דר בעיר פ' וגם אין שם אשתו חנה וגם אין לו ג' בנים ושם הכינוי של לעז הוא שם משפחה ובקל יש מקום לחוש שאינו בעל האשה כלל וכי לא שכיח במשפחה אחת שני ב"א ששמם שוים אבל משונים בעסקיהן ובשמות נשותיהם ובניהם וא"כ אין כאן שום עד על שמו ולכן לפע"ד בודאי דצריך לחקור בעיר שאמר הנפטר שהוא משם אולי נמצא שם איש כזה ששמו חיים ואשתו ובניו כמו שאמר זה הנפטר ודבר שעתיד להתברר בנקל צריך לברר ואם יודע לנו שאין שם ולא הי' שם מי ששמו חיים עם הכינוי כזה א"כ הרי נתברר ששקר העיד ע"ע במה שאמר אך עכ"פ בזה שאמר ששמו חיים עם הכינוי נאמן ופ"ד כמו באומר הרגנוהו [יבמות כ"ה] כן נמי הכא במה שאמר ששמו חיים אמת ובמה ששיקר לא נאמינהו ואי משום שלא הי' בדעתו אז מ"מ לא ידעתי אם משוגע אינו נאמן על שמו דלזה א"צ דעת כלל אך אם נימא דלא סמכינן אדבריו כלל אם הסימן של בלאט פיס הוא בדרך שא"מ ברוב ב"א הוי עכ"פ סי' אמצעי וסי' כליו דלא מושלי כמו הפאס וכתב הפשר הוי סימן כמו שפסק הח"צ ז"ל [סי' קל"ד] הגם דהש"ש להקצות ז"ל [ש"ז פ"כ] הקשה עליו כבר ישבתי הכל בטוב וא"כ הוי סי' א' בגוף וסי' א' בכליו דלא חיישינן דהוי שאלה דיחיד ובהרבה כלים הסכים גם הב"מ להח"ץ ז"ל דמתירין וגם הב"ש ז"ל [סי' י"ז סקס"ט] נראה דנוטה להקל לסברת מהר"ל ז"ל להתיר בסי' א' [בגוף] וא' בכליו [בכלים דלא מושלי עכ"פ] וכן הב"מ והרבה אחרונים וגם לפע"ד י"ל כיון דאחזיק האי גברא ללכת לאונגארין ואחר לא ידעינן הוי כמו שכיחי שיירא ולא החזיק דמקילין בעגונה הגם דבודאי אין מתירין בנמצא בסימן והחזיק ליסע לאותו מקום מטעם זה דהא כיון דסימן ל"ד ושכיחי שיירתא הוי כהחזיק שני יב"ש דהא שכיחי שיירתא ובתוך שיירא יש כמה ב"א בסי' כזה וכמ"ש בחי' רשב"א בגיטין [כ"ז] אבל אם יש לו סימן בכלי דודאי לא מקרי הוחזק גבי שיירא איש כזה באותו הסימן שישאל מזה כליו בודאי מקרי לא הוחזק ובעל האשה הוחזק עם כליו לילך לשם בודאי דמקרי לא הוחזק והוי שכיחי שיירות ולא הוחזק (דלא הוי שינוי) דלא חיישינן ליב"ש אחר ולגניבה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכן כתב הב"מ ז"ל ולכן לדעתי יש להתיר אם יסכימו עמי תלתא גברי רברבי כי אינני סומך עלי כלל [כעת] בדיני או"ה ויאמין לי כ"ת כי לא אוכל כמעט לעיין בספר מחמת אפיסת כחי והי' שלום ג' חיי תר"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף