שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר לד

סימן לד

להרב החריף ובקי השנון המפורסם חו"נ מו"ה יעקב משה בהגאון מהרמ"ז אייטינגר מאומין ברוסיא יע"א:

שאלה גרושה עשירה אם מותרת להנשא תוך כ"ד חודש:

תשובה ידוע דעת הר"ש ז"ל שהתיר בגרושה כיון שאינה מחויבת ומשועבדת לא נקראת מינקת חבירו ובהג"א כתב דלהר"ש ז"ל אפי' במכירה מותרת להנשא ובתשו' הגאון מהר"ש שבתשו' אמונת שמואל תמה האיך אפשר שבמכירה תהא מותרת להנשא יעו"ש. ובאמת פשט לשון הג"א בכתובות דף ס' ע"ב שכתב וז"ל ואעפ"י שבמכירה כופה ב"ד להניקו מ"מ אין שיעבוד עלי' כ"ז שלא כפה אותה בב"ד ומותרת להנשא ול"ד לאלמנה מינקת שחייבת להניק את בנה עכ"ל. משמע בהדי' דגם במכירה מותרת להנשא ובאמת כמה שנויים בהראשונים בדברי הר"ש ז"ל שמהר"נ והנ"י נראה שלא התיר הר"ש רק מטעם שיש לולד (בעל) [אב] תתבע האשה ממנו למסמס וכ"כ בהדי' הרא"ש ז"ל באעפ"י. ובס' בני אהובה מתמי' דהאיך התירו האמונת שמואל וחבירו נגד הרא"ש ז"ל בדעת הר"ש [עיין בתשו' הקודמת] והרואה יראה דברוב הראשונים בתוס' ומרדכי וסמ"ג לא נזכר טעם זה וגם המהר"י מינץ ז"ל כתב דהרא"ש ז"ל יחיד בטעם זה יעו"ש וגם במכירה יש דעות חלוקות בדברי הרא"ש ז"ל כמבואר בתשו' א"ש הנ"ל והנ"ל דהר"ש ז"ל ס"ל כמו דלא אמרו חז"ל ולא עשו גזירה לישא מינקת בן חבירתה אפי' במניקה כמבואר [בש"ג פ' החולץ אות ד' וע'] בש"ע סי' (יו"ד) [י"ג בבאה"ט סקי"ג] דלא עשו תקנה לזה כמ"כ אם אינה משתעבדת רק שמניקה ברצונה הטוב (בשכר) כמו אשה אחרת תחשב ואין עלי' שום תקנה מחז"ל ורק אם מת האב שאז מיקרי שדי האשה שדה יתומים (שאביו) [שלאבי'] הי' משועבד שמחויבת להניק נהי שיכולה ליפטר מהשיעבוד ע"י שתנשא ואז אינה מחויבת מן הדין להניק אמרו חז"ל דזה הוא משיג גבול יתומים ונכנס לשדיהם הגם שאינו גזלן אבל נקרא עול לגרום הפסד ליתום שהי' יכול להיות ניזון משדי אמו לולא זה הבעל שנשאה וטעם זה הוא בירושלמי מביאו התוס' סוטה [דכ"ו ע"א] ובתקנה זה מחולק מהר"ש עם ר"ת ז"ל דהר"ש ס"ל דלא גזרו רק במי שמחויב מטעם שיעבוד ונקרא שדי יתומים נהי שיכולה לפטור עצמה מהחיוב עשו חז"ל תקנה שלא לבוא בשדי יתומים אבל גרושה אפי' אם מכירה מ"מ כיון שאינה משועבדת להניק ולא נקרא שדה יתומים אין עלי' שום תקנה ולא עשו חז"ל תקנה והרי היא כאשה אחרת שמחויבת להניק בשכר [כמוזכר בסי' פ"ב] אבל לא לאסור עלה הנשואין ומסברא זו הולידו האמ"ש וסייעתו דכ"מ שאינה משועבדת היינו עשירה אינה בכלל מינקת חבירו ומותרת להנשא ובזה יצאו כל האחרונים כ"א בסברות שונות וכפטיש יפוצץ סברות ישרות בתוה"ק עד שהגאון בנ"ב [מה"ק סי' י"ד] מתקשה א"כ לב"ש לא שייך כלל תקנת מינקת יעו"ש בדבריו והנה על כל הדברים האלו והסברות קשה טובא דהן אמת דגרושה וכדומה עשירה או מזנה אינם בכלל מינקת אבל אשה המשועבדת בכלל מינקת משא"כ עשירה ואינה בגדר התקנה שתקנו חז"ל מ"מ קשה לי על תקחז"ל גופא מה ראו להעדיף כח הגרושה ועשירה שלא גזרו עלי' כלל ולמה עשו תקנה נגד אלמנה עניי' אומללה ואי מפני שמשועבדת בתחילה לבעלה בעת נשואין כמבואר בתשו' מהר"י מינץ ז"ל מ"מ הרי לא שיעבדה עצמה לחלוטין רק בעת שתרצה תוכל לומר אינני רוצה בתקנה זו ואיני ניזונית ואיני יונק בנך ולמה כבדו חז"ל עלי' עול שאפי' אומרת א"נ ל"מ ואפי' (לא) גמלתו ל"מ דנראה מפשט כל הראשונים דא"י לומר איני ניזונית אפי' להר"ש ז"ל דכן תמהו התוס' על הר"ש ז"ל הא כל אשה יכולה לומר [כו'] אלמא דפשיטא להו דהר"ש גופא מודה דאף אם תאמר לא מהני וגם לא מצינו כן בשום פוסק להתיר באומרת א"נ ואיפכא נתבאר בסי' י"ג [סי"ג] בקבלה כתובתה מ"מ מחויבת להניק וסתם משמר אפי' בעודה בפני הבעל אמרה א"נ וגמלתו לאחר מיתה ל"מ וקשה למה עשו חז"ל לעני' הזאת עול שלא תוכל לחזור עכ"פ בעודה מעוברת למה לא תוכל לומר תנו לי כתובתי או א"נ ולמה ישתנה דינה מעשירה ואם כי עני' מסתמא תניק לאהבת בנה ועניותה אבל עשירה תשכור מינקת וכי זה הוא דבר מוחלט ופסוק לפעמים אדרבא עני' מרוב מרודה תשליך את הולד תחת אחד השיחים ועשירה אם לא תהי' שכיח מינקת תניק ולפעמים לטובת עצמה להוריק המותרת ולא מצינו כן בדברי חכמים שעשו תקנה כזו בלא טעם מובן. והנראה לי דהנה חז"ל עשו רק חיזוק שבעודה מניקה לא תנשא דא"כ תעכר החלב וליכא מאן דימסמס לי' ולכן הוצרכו לעשות תקנה שעכ"פ בעודה מינקת לא תנשא דזולת תקנתם הי' אלמנות מניקות ביניהם דמרחמי להו ונישאת לבעל והי' הדבר יכול לבוא לידי סכנת הולד ותיקנו חז"ל שמינקת לא תנשא וכיון שגזרו מינקת לא תנשא כל כ"ד חודש היא [בכלל] מינקת דלאח"כ אפי' אם מינקת אין לנו בזה אפי' היא חולה יעוין בסי' (פ') [פ"א ביו"ד] בב"י ובאחרונים ז"ל וא"כ שוב משום תקנה זו נאסרו כל מניקות תוך כ"ד חודש להנשא אפי' אם תרצה לגמול הולד מ"מ כבר היא בכלל מינקת ולא פלוג ועל אשה דעלמא המנקת בן חברתה לא גזרו דעל האב או על האם למסמס הולד ומה לנו לחז"ל בזה ובאמת אפי' בעודה מינקת מותרת להנשא ומשום זה ס"ל להר"ש ז"ל דגם גרושה כאשה אחרת דמי' דלא נכנסה בתקנת חז"ל דלא גזרו רק על מינקת חבירו אבל גרושה לא תקרא רק משרתת חברו משא"כ אשתו היא משועבדת להניק ונקראת מינקת חבירו ושפיר גזרו עלה שלא תניק ותנשא ואסרו עלה הנשואין בעודה מינקת וממילא כ"ז שראוי' להניק מקרי מינקת חבירו כמבואר בתשו' הרא"ש ובריב"ש ז"ל וא"כ מש"ה אסורה ובאמת חז"ל עשו כן ג"כ כדי שלא להשיג שדה יתומים כנ"ל:

היוצא לנו מזה דעיקר הטעם דגרושה מותרת דה"ה כאשה דעלמא דלא חשו חז"ל לעשות תקנה וה"ה עשירה להא"ש וסייעתו ז"ל ג"כ אינה בגדר מינקת וה"ה כאשה דעלמא שמותרת להנשא אפי' בעודה מינקת והנה כ"ז לב"ה דקיי"ל דאשה משועבדת דנמצא עילה לחלק בין מינקת חברו היינו שמשועבדת כנ"ל אבל לב"ש שום אשה אינה משועבדת וא"כ כל אשה תניק ותנשא לבעל ויכול הדבר לבוא לידי סכנת הולד וכיון שהוצרכו חז"ל לעשות תקנה שלא ינשאו המיניקות סתמא תקנו ובין עשירות וגרושות לדידהו אסירי כנ"ל משא"כ לדידן סגי בתקנה זו לאסור מניקת מה שנקרא מינקת היינו שמשועבדת ועפי"ז א"ש דבכתובות שמזכיר התקנה והתקנה הי' על האשה שכל כ"ד לא תנשא הגם שגם הבעל אסור דכל שהיא מוזהרת גם הוא מוזהר רק שבעיקר התקנה בכתובות דאיירי מדין שיעבוד האשה להניק אמר דעיקר התקנה היתה שלא תנשא בעודה מינקת לתינוק וממילא אסורה כל כ"ד חודש לב"ה וכנ"ל אבל ביבמות מדבר על הבעל אם חייב להוציא ואם מותר להחזירה תפס התנא לישנא לא ישא וכ' ואם כנס יוציא וכו' דעל האשה ל"ש לומר תצא דהחיוב על הבעל להוציא ובכתובה כמבואר בתשו' מהרי"ו ז"ל ולכן תפס לשון לא ישא ולא יחזיר ול"ק קו' הנ"ב ז"ל אך כ"ז לסברת הר"ש אך התוס' וסייעתם ז"ל דס"ל משום לא פלוג אסרו גרושה וגם עשירה משום ל"פ וא"כ לדינא דסמכי' להקל כסברת הר"ש ז"ל דגרושה אינה בכלל התקנה ה"ה כמניקת בן חבירתה דמותרת לינשא אפי' בעודה מניקה אך הא"ש ז"ל כ' בפירוש בסי' ב' וז"ל ומיהו בהא בודאי החמירו אלמנה מגרושה לדעת הרשב"א האיך שמת בעלה והיא התחילה להניק ואינה מכירה אסורה בכל האופנים שבעולם אפי' היכי דהכניסה שתי שפחות ומטעם דהיא קרוי' מינקת חבירו בשעת מיתתו ושוב יוכל לכופה להניק ולכן בי ר"ג אסרינן להו בס"ד דגמ' אפי' באינה מכירה וכמ"ש הריב"ש לפי שכבר התחילה להניק וגלי דעתה דרוצה להניק כמ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א משא"כ בגרושה לדעתו לא מיקרי מינקת כיון דאינו יכול לכופה באינה מכירה עכ"ל הרי דאלמנה אסורה להנשא בהתחילה להניק דנקראת מינקת חבירו ובאמת זה ק' למאוד דמה לי גרושה בהתחיל דיכולה לשמוט דד מפיו כמ"כ עשירה תוכל להשמיט דד מפיו וצ"ל החילוק דאלמנה נהי שהיא עשירה עכ"פ חל עלי' התקנה שלא תנשא בעודה מינקת משום סכנת הולד דהבעל לא יניח לה למסמס כמבואר בש"ס כיון שחל עלי' התקנה ה"ה בכלל גזירת חז"ל ואסורה עד כ"ד חודש כדין עני' אבל גרושה דביד אבי הילד למסמס וכמבואר ברא"ש ובנ"י ובר"נ ז"ל לדעת הר"ש ז"ל אפי' בעודה מינקת מותרת להנשא ואינה בכלל גזירות חז"ל כנלענ"ד בדרך פלפול אבל לדינא קשה הדבר להתיר במינקת להנשא ואפי' לגמול הולד:

ובענין רואה דם מחמת תשמיש דעתי שתשאל לרופאים ומילדת מומחה בעת הקישוי של הנפיחה והמכה קיים והם ידעו מסתמא אם הוא במקור ואם מוציא דם וככה הי' לי [שאלה] זה לא כביר והי' הדבר קשה בעיני לפלפל בחנם ואחרי דרישת המילדת הודיעה לכל מקום המכה המוציא דם ולכן ימחול מעכ"ת לצוות עלי' שתשאל למילדת או רופא מומחה ואם יודיעני את כל הענין אשיב לו כאשר יחנני ה' והי' שלום יום ה' כ"ז כסלו תרכ"ג לפ"ק צאנז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף