שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png יא

סימן יא

שאלה אשה שנשאת לאיש קודם עשרים שנה ושהה האיש עמה ששה שנים לא נודע משום דבר ופתאום זה לא כביר מאס האיש ובגד באשתו וטוען שיש לה סימני איילונית כולם ולכן רוצה לגרשה בלא כתובה ותוספ' כי אבדה הכל ופטור ושאלתי אותו בהיותו אצלי למה לא אמרת דבר עד היום והשיב שלא הי' יודע שזו איילונית אבל כעת שסיפר לאביו אמר לו אביו שזו איילונית כן אמר לי והנה האשה צועקת שאינה איילונית ואינה מתקשה בשעת תשמיש גם שארי סימני איילונית אין לה ואין רצונה שתבדק כי בזיון הוא לה ורצונה לקבל גט וכתובה:

תשובה מקודם נבאר דיני איילונית אמרי' בש"ס יבמות [פ' ע"א] בן עשרים שנה ולא הביא ב' שערות יביא ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס ופרש"י ז"ל והוא הסריס כלומר ונולדו בו סימני סריס כן מפורש בנדה ובע"ב שם ואלו הן סימניו כל שאין לו זקן כו' עד איזה איילונית כו' אתמר סימני סריס ר"ה אמר עד שיהי' כולם ר"י אומר אפי' בא' מהם ופסקו כמעט כל הראשונים כר"י בין בסריס בין באיילונית דסגי בחד מסימנים (ותמה) [ותמהו] על הרמב"ם מנ"ל לחלק בין סריס לאיילונית דהרמב"ם ז"ל פוסק [בפ"ב מאישות ה"ד] דגבי איילונית לא סגי בסי' אחד דמ"ש סריס מאיילונית כיון דלא מצינו בש"ס חילוק ובש"ע [סי' קע"ב ס"ד] מביא שני הדיעות וגם מבואר בש"ס וכל הפוסקים דאם הביאו שתי שערות הסימני סריס אינם כלום דכן מבואר בש"ס לא הביא ב' שערות והביא ס"ס משמע הא אם הביא השערות ס"ס אפי' כולם אינו כלום וכן בכל הראשונים ובתשו' הריב"ש ז"ל בארוכה ואם לא נבדקה אם הביאו שערות תוך עשרים ואח"כ הביאו סימני סריס או איילונית ה"ז ספק כמבואר בריב"ש תע"ד וז"ל אבל כיון שנולדו בו ס"ס המועילים לדינם בודאי סריס אם לא הביא ב' שערות עתה שלא נבדק נדון אותו בספק סריס אלו הם הדינים דאיילונית וסריס הנצרכים לנ"ד שנית באם קידש איילונית שלא הכיר בה דלרוב הראשונים אינה מקודשת כלל אפי' מדרבנן דכן אמר בש"ס זימנין טובא לר"א לא הכיר בה משום מקח טעות צרותיהן מתייבמות דאינה צרת איילונית כלל דקידושי איילונית לא חיילי אפי' מדרבנן [עי' יבמות י"ב א'] אך הרמב"ם ז"ל כתב [פ"ד מאישות ה"י] אפי' בלא הכיר בה מקודשת והקשו עליו כל הראשונים גם הק' הב"ש ז"ל [סי' קנ"ה סקי"ט] וכן כמה אחרונים דא"כ אם נימא דגם בלא הכיר בה מקודשת א"כ למה אמרו דבהביאה ס"א קודם עשרים ולא הביא ב' שערות ממאנת וקשה למה תמאן אם תביא סימני איילונית אחר כ' תהא גדולה למפרע כרב שאמר דהוי גדולה למפרע וכן פסקו הפוסקים כרב וא"כ למה תהני המיאון שמא תביא ס"א לאחר עשרים ותהי' גדולה למפרע ובשלמא לכל הפוסקים לק"מ דאם תביא ס"א ותהי' איילונית גדולה למפרע בטלה הקידושין דהוי מקח טעות אבל להרמב"ם ז"ל קשה דלמה תמאן דלמא תביא ס"א ותהי' גדולה למפרע והרי היא מקודשת דאיילונית אפי' בלא הכיר [בה] מקודשת להרמב"ם ז"ל ועיין בישועת יעקב אה"ע סי' קנ"ה ס"ק ד' שכ' שם וז"ל ונלענ"ד ליישב בדרך קצרה דבש"ס כתובות (דף ע"ב) בפלוגתא דרב ושמואל בקידושי תנאי ובעל אח"כ ס"ל לרב דאמרי' חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ושמואל סובר דא"צ ממנו גט וכמ"כ פליגי בקידושי קטנה ובעל אח"כ בגדלות אי אמרי' חזקה דא"א עבב"ז ובעל לשם קידושי תורה או לא וקעביד הש"ס צריכותא דבתנאי כיון דמקפיד שלא יהי' עלי' נדרים וכדומה ה"א דלא בעל לשם קידושין אבל בקטנה אמרי' דבודאי בעיל לשם קידושין דמאי איכפת לי' ואי אשמעי' בזה ה"א להיפוך דבקידושי קטנה עכ"פ יש כאן קידושין דרבנן ואין כאן ב"ז לכך לא אמרי' דבעל לשם קידושין אבל בתנאי דאי לא יבעול לשם קידושין יש כאן ב"ז גמור אמרי' חזקה דא"א עבב"ז וזו שינוי הסוגיות בש"ס דיבמות וש"ס דכתובות ע"ש ומעתה נלענ"ד דאף אם נימא דאיילונית צריכה גט היינו משום דא"א עבב"ז הסכים דעתו אף שתהי' איילונית (וכיון דקידושין לבעילה עומד הסכים בדעתו דאף אם תהי' איילונית תהי' מקודשת) כדי שלא תהי' בב"ז ומעתה נלענ"ד דאם נתקדשה כשהיא קטנה דאז הי' הרוב מסייע לומר שאינה איילונית אף הוא סומך בדעתו לכנוס לבית הספק הזה ובלא"ה אין כאן רק קידושין דרבנן והרשות בידה למאן וכל הקידושין מצד תק"ח היא שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"כ אין בב"ז וגם כתובה א"צ ליתן לה אבל כשתגדיל והוא רואה שלא הביאה שתי שערות ויש ספק אצלו אולי איילונית היא מה"ת יבוא עלי' לשם קידושין מחדש הרי בלא"ה אין כאן ב"ז דקידושין דרבנן הם ומה"ת יבוא עלי' לשם קידושי תורה כיון דאיילונית מכלל מום לא יצא ובודאי אינו בועל לשם קידושין מחדש רק על סמך קידושין הראשונים ומה"ת יבעול לשם קידושי תורה אשה איילונית ודי במה שכבר קידשה כשהי' קטנה קידושין דרבנן וז"ב מאוד ויבואר לקמן מה שנ"ל עוד בזה והנה הרב ב"ש כתב דכאן איירי בלא בעל ותפס בפשיטות דבלא בעל הוי קידושין דרבנן ואני בתשו' הארכתי בזה עכ"ל הישועת יעקב שם ודבר זה אינו מובן כלל הלא גם במקדש קטנה ונמצא איילונית בודאי לכל הפוסקים דס"ל דהוי מקח טעות בודאי גם איילונית [שנתקדשה כשהיא קטנה] תצא בלא מיאון ובלא גט וא"כ הדק"ל דאם היא איילונית הוי מקח טעות וא"כ הוי ב"ז וא"א עבב"ז ומה יועילו שקידושי' הוא מדרבנן מ"מ באיילונית אינו אפי' קידושי דרבנן וא"צ גט והוא אינו נאסר בקרובותי' וכן היא וא"כ בודאי מקדשה מחדש שלא יהי' ב"ז וכיון שקדשה אז בעת שנעשית [בת י"ב שנים ונודע אח"כ שהיא ממילא] גדולה למפרע ומוחל המום שוב הוי קידושי תורה דא"ל דמקדשה מדרבנן דאין קידושין לחצאין ובשעה שנעשה גדולה וקידשה שנית שלא תהי' ב"ז מקדשה אפי' אם תהי' איילונית כיון דמחל המום של איילונית כבר בעת קטנותה ובודאי א"ל שאם תמצא איילונית תהי' מקודשת מדרבנן שמחל המום ואפי' שבעלה אח"כ בעת גדילתה לא קדשה מדאו' אם תהא איילונית ונמצא קידושין לחצאין מדרבנן אפי' תהא איילונית משום שמחל ולענין קידושי דאו' לא מחיל זה דבר שאינו נראה כלל דא"כ מצינו גדולה ממאנת ועיין פרש"י ביבמות (פ' ד"ה יביא ראי'). והנה אני בעניותי אמרתי לתרץ בפשוט ומה שנלע"ד בדברי הרמב"ם הוא כך די"ל דס"ל כשיטת מהר"א ז"ל בתוס' ריש יבמות [ד"ה או שנמצאו] דבאמת מהני הקפדה והוי מקח טעות ורק במת אמרינן שמא לא הי' מקפיד יעו"ש וי"ל דגם הר"מ ז"ל ס"ל כן ומש"ה באמת יוכל הבעל לומר מקח טעות הוא בלא הכיר בה ורק אם אינו מקפיד היא מקודשת וא"כ לא קשה עליו מהא דממאנת אפי' הביאה ס"א קודם עשרים ול"ח שתביא ס"א אחר עשרים ותהי' גדולה למפרע דהנה מבואר בח"מ [ס"ס רכ"ז ס"ד] אם הי' מקח טעות גם המאנה יכול לחזור בו לחד דיעה משום דכיון שהלוקח יכול לחזור א"כ אינו מקח כלל ויוכל גם המאנה לחזור אבל היכי שראה המתאנה ולא הקפיד גם המאנה אינו יכול לחזור יעו"ש. והנה הדיעה הראשונה החולקת וס"ל דמאנה לא יוכל לחזור הוא לענ"ד משום דלא יהי' חוטא נשכר אבל בעלמא כ"ע ס"ל לסברא טובה כיון שהוא מקח טעות לאחד גם האחר יכול לחזור וא"כ הכא בהביאה סימני אילונית קודם עשרים לאח"כ כשיבואו לאחר עשרים בודאי יוכל הבעל לחזור ולומר מקח טעות ומה שלא מחיתי מאז לפי שלא ידעתי בבירור כי לא היתה בת עשרים וא"כ כיון שהבעל יכול לחזור ממילא גם היא תוכל לחזור מש"ה הוי המיאון שפיר דאם לא תביא ס"א א"כ עדיין קטנה [היא] ואם תביא ס"א ותהי' גדולה למפרע מ"מ א"צ גט דהוי מק"ט ומה תאמר שמא הבעל לא יקפיד אז והוי מקודשת למפרע ז"א דכיון דעכ"פ יוכל לחזור גם היא תוכל לחזור וא"כ שפיר מהני מיאון דידה דזה גופא הוי החזרה. והנה י"ל דמזה הטעם כתב הרמב"ם ז"ל דאיילונית צריכה להביא כל הסימני איילונית והקשו כולם עליו דמ"ש מסריס דקיי"ל כר"י דחד מסימני סריס סגי ולפמ"ש א"ש דהוי קשה לי' מהאי ברייתא [יבמות פ' ע"ב] דבת עשרים והביא ס"א אינה ממאנת אבל מקודם יכולה למאן וקשה לכאורה למה תוכל למאן דלמא תביא ס"א לאח"כ והוי גדולה למפרע וצ"ל דלא הכיר בה והוי מק"ט ויכולה גם היא לחזור כנ"ל אך קשה ע"ז אם נבעלה בגדלותה דבברייתא סתמא קתני ומשמע אפי' בנבעלה בתר י"ב שנים [אפי' לאחר שנולדה בה ס"א] וקשה דלמה תמאן דלמא תביא אחר עשרים ס"א ותהא גדולה למפרע ואי דיוכל הבעל לחזור ז"א דהא (קמ"ל) [קיי"ל] דא"א עבב"ז וכ"כ התוס' ז"ל [יבמות ב' ע"ב סד"ה או שנמצאו] דקשה בכל איילונית שלא הכיר בה נימא דא"א עבב"ז ותירצו דאיילונית לא אסיק אדעתי' דרובא לאו איילונית נינהו ומש"ה לאו שייך א"א עושה בב"ז וקשה לזה דהא התוס' גופא כתבו לקמן גבי שאינו עושה כיפה [דף פ' ע"ב ד"ה עד שיהא] דהיכי שנולד לו ס"ס בקטנותו שוב יצא מהרוב ולכ"ע חיישי' שהוא סריס כמ"כ לענין איילונית אפי' קודם עשרים אם נולדו בה סימני איילונית עכ"פ יצאה מהרוב ובודאי אסיק אדעתי' דבעל דלמא תהי' איילונית ואין אעבב"ז ולכן מקדשה בביאה אפי' אם תהי' איילונית וא"כ קשה למה תמאן ולזה מתרץ הרמב"ם ז"ל דאיירי בלא הכירה אך לזה קשה אם סי' אחד מהני אם בא עלי' בודאי אם הי' בה הסימן שמתקשה בשעת תשמיש א"כ ע"כ ידע מזה וא"כ בודאי לא עשה בב"ז ומחל וא"כ למה תמאן (ובמתני') [וברייתא] סתמא קתני ומשמע אם הביאה [כל אחד מהנך] ס"א תוך עשרים ימאן וקשה הלא זה הסימן דמקשה בשעת תשמיש דידע הבעל וא"כ אין עבב"ז ומזה יליף הרמב"ם דבאמת תמיד אינה איילונית רק בהביאה כל הסימנים וא"כ י"ל דשאר הסימנים לא הכיר והסי' דמקשה בשעת תשמיש לא הוי רק סי' אחד וקודם עשרים לזה לא אסיק הבעל אדעתי' שתהי' איילונית ול"ש אא"ע בב"ז כנ"ל ולדעת התוס' [והפוס' דבסי' א' סגי] צ"ל דהבריית' דמשהביאה סימני איילונית בתוך עשרים דממאנת איירי כולו (על) [בלא בעל] אח"כ:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף