שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר טז

סימן טז

עוד בענין הנ"ל

להרב הגאון הגדול החכם השלם המפו' וכו' מו"ה בעריש מייזלם אבד"ק ווארשא יע"א:

קבלתי מכתבו ונהניתי מפלפולו בדברי אם כופין בחו"ל אך באמת רוב הפוסקים חולקים ע"ז וכן קיי"ל דגם בחו"ל כופין כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל [סי' מ"א] אולם אין ענין זה לנ"ד לענין חדר"ג מ"ה ז"ל דנהי דאין כופין מצוה איכא לכ"ע ובמקום מצוה לא תיקן הגאון ולא מצאתי לשום אדם (היינו קדמאי שבבתראי כי האחרונים כ"א לפ"ד) לחלק בזה דבאם אין כופין שייך החדר"ג מ"ה ורק לפי מה שפרשתי דברי הנ"י ז"ל באריכות בתשו' הראשונה כתבתי לפרש דהרשב"א ז"ל ס"ל דבמקום שאין כופין חל החדרגמ"ה אך מ"מ הרשב"א ז"ל גופא ס"ל דאפי' בחו"ל לא חל החדרגמ"ה כמבואר בפירוש בהנמוק"י דאותן שנוהגין כר"ג מזה (אבל) אם לא ילדה לו עשרה שנים לא שייך הח' ולא הביא כלל לומר דזה דוקא בא"י ומסתמא לא נהגו בא"י את חדר"ג בזמן הרשב"א וכל מעיין בצדק יראה דהרשב"א ז"ל ס"ל דאפי' בחו"ל אין חרם חל אם לא ילדה עשרה שנים וגם המרדכי [פ' החולץ סי' ל"א] כתב בהדי' דבמקום מצוה לא תיקן רגמ"ה והרא"ם ז"ל פסק להדי' אפי' בח"ל מותר לישא אחרת אם לא קיים המצוה והרבה שעמו וכן מהרמ"פ נראה שס"ל דבמקום מצוה לא גזר והרבה מהראשונים הגם שמהר"י מינץ פליג וס"ל דגם במקום מצוה תיקן מ"מ הוי ספיקא דדינא והחרם אינו רק משום קטטה ומקילין בי'. והנה חזיתי להד"ג שמפלפל לומר דחרם כ"ז שלא הוציא מפיו הוי דרבנן בכל ענין אפי' שלא מחמת קטטה וכ' דהכנה"ג בס' בעי חיי מיירי ביצא החרם מפיו ורק הספר אינו ת"י והנה הספר אתי ורמזתי בתשובה הקדום דהוא מיירי בגווני דנ"ד ממש הנוהגים בחדרגמ"ה כמו אנו ומביא שם בס' בעי חיי דעת גדולי ספרד רובם כמעט כולם סוברים דהחרם דרגמ"ה הוא דאו' ולהנוהגים (כרמ"ה) [כרגמ"ה] הוי דאו' ואפי' בס"ס החמירו להפלגת חומר החרם יעי"ש וג"כ מבואר במרדכי [בהגהמ"ר דכתובות המובא לעיל סי' י"ד] דהחרם מחמת שהוא רק משום קטטה מקילין הרי מבואר דאם הי' מחמת איזה איסור הי' ספיקא דאו' לחומרא וכ"כ הרמ"א ז"ל בד"מ סי' א'] והב"ש [שם] והנ"ב [קמא אה"ע ס"ס ע"ז ובכ"מ] וכל הראשונים והאחרונים דחרם מדאו' אפי' בלא הוציא מפיו ואפי' שלא בפניו וזה מבואר בהדי' במשפט הח' להרמב"ן דזה חומר החרם משבועה וס"ל דהוי דאו' ולפעמים חייבים עלי' מיתה [כגון] חרם של כל ישראל אבל כל ב"ד של מקומו אם עשו חרם הוא דאורייתא יעי"ש ולכן בודאי אם לא הוי מחמת קטטה הוי מחמירין והספרדים שאינם בקיאין בתקנת החרם וס"ל שהי' משום חשש איסור מש"ה החמירו בו אבל באמת חכמי אשכנז הבקיאים בדברי רגמ"ה וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה [נ"ל דצ"ל כאשר כתב הרשב"א בתשו' ור"ל כמו שמצויין לעיל בסי' י"ד בהג"ה ודו"ק עכ"ה] דשומעין בזה לחכמי אשכנז שהמה בקיאים יותר בדברי רגמ"ה ואליהם שומעין ולכן לפי רבותינו חכמי אשכנז המרדכי והראשונים שמביא שם בכתובות וביבמות וגם מהר"י מינץ והרמ"א וכל חכמי אשכנז האחרונים ס"ל דרק משום קטטה גזור רגמ"ה ולכן מקילין בספיקו וכיון דספק אי תקון במקום מצוה בודאי ס' לקולא וכן עשה מעשה הנ"ב ז"ל וגדולי הזמן לא מיחו בידו כמבואר בעצי ארזים והנה בשום פוסק לא ראיתי להחליט לאיסור רק הרבה כתבו שיראים להקל ולא שמעו להקל ולזה באמת גם אני יראתי להתיר בזה הגם שמותר בלא פקפוק ובאיסור קל כזה כמבואר במרדכי כתובות שומעין להקל. אך ליתר שאת נתתי עצה ליתן גט ע"ת אם יאמרו חכמי המדינה שמותר ליתן גט בע"כ יהא גט ואם לאו לא יהא גט וטרם שידע דעת רוב החכמים ישא אשה אחרת ויהי' ס"ס כמבואר בתשובתי שם וכבוד הד"ג לא הטיב עיונו בדברי וסבר שכוונתי דספק [הוא] אם הדין שמותר ליתן בע"כ במקום מצוה זו וע"ז השיג כ"ת דזה לא מיקרי ס' ומטעם חזקה ובאמת הספק בכאן רק אם יפסקו רוב החכמים שמותר ליתן גט כזה וזה הוי כתנאי אם ירצה אבא ולא תלוי בס"ד גם ס' במקום חזקה ל"ש באם תלוי הגט בחבירו או ברבו ובפרט בדבר קל כזה דליתא אפי' דרבנן בודאי מותר בס"ס כזה גם מה שהק' הא עבדי איסורא הסופר והעדים [עיין תשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ב] ואתפלא וכי המה יודעים אם יותן הגט בע"כ אם לא ובאם א"י לרוב השיטות יש שלד"ע [עיין בש"ך חו"מ סי' שמ"ח סק"ו] ואפי' החולקים [ע"ז] בכה"ג לבטל השליחות בדיעבד ולאסור לישא אשה אחרת לא ניתן להאמר כלל וגם בנ"ד אפי' הבעל אינו רוצה לגרש בע"כ [באיסור] ואינו עושה איסור מה שכותב גט עפ"י דעת חכמי אה"ק אם יאמרו שמותר ליתן גט יהי' גט וא"ל לא יהא גט ומה שיאטי' דשלד"ע לכאן הא עושה מעשיו עפ"י מורה הוראות גם מ"ש מחוקי המלך יאמין לי כ"ת בדידי הוי עובדא שבאו לפני ולפני הבד"צ דכאן איש ואשתו לדין בין הריב שביניהם ובתוך כך תחב לה הגט בע"כ ונמלאתי חימה ושלחתי לערכאות לעשות דין בהאיש הבליעל והשיבו שכיון שהנשואין הי' בלי רשיון אין עונש על גרושי בע"כ וגם ח"ה לא שייך שהאיש הזה הוא בטלן יושב בהמ"ד לא ידעו האומות מזה וגם וכי בשביל שחוק לאומים יבטלוהו ממצוה גדולה גם מ"ש שיש ביוש להאשה שני פעמים אתמה הלא לא יכפוהו רק פ"א ע"י שליח ואח"כ ישא אשה רחוק ממקום האשה והנה לפ"ד גם הד"ג מסכים להיתר באופן זה שכתבתי לפרש דברי ומעכ"ת מתחילה הבין דברי באופן אחר ולזה כ' טעמים לאיסור אבל עתה לפי מה שאני מפרש דברי גם מעכ"ת יסכים עמי ולכן יודיעני דעתו ע"י המוקדם ואם לא יסכים אזי נציע לפני יתר גדולי דורינו ונלך בתר רוב והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף