שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/מד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א יורה דעה מד

סימן מד

הנה ראיתי מכתבו דמר בנידון המקוה שהיא מיוסד בטסים של מתכות שלא יאבד המים כי לולי הטסים הי' נתמעט המים ולא נשאר בו כשיעור ומעל"כ כתב להכשיר משום דל"ד לנוזלים דכאן אין שם נוזלי' עליהן שמתמעטים לאט לאט שזה לא מיקרי זחילה ומטעם שמציל את המקוה שלא יתמעט [מכשיעור] בזה לא איכפת לן במה שהוא בדבר המקבל טומאה. ושוב כתב עוד היתר דמחובר לקרקע אין תורת כלים על הטסים והנה באמת כדבריו ממש מבואר בנ"ב מ"ת [סי' קל"ז] וחתם סופר [בסי' ר"ד] קלסי' בסברא זו אולם לפע"ד צ"ע מה שחידש הנ"ב לומר דבשלמא בזוחלין דעתה שם פסול על המקוה והדבר שמק"ט מונע מפיסולו הוי כמו שמהוה מקוה ע"י דבר שמק"ט ופסול מגזה"כ דהוויי' ע"י טהרה בעינן אבל במקוה דנ"ד שלע"ע כשירה בכל ענין רק הדבר שמק"ט מחזיקו להמים שלא יגרע זה לא איכפת לן ע"כ סברת הנ"ב ומעכ"ת כתב ג"כ כזה ולדידי צ"ע טובא דבהדי' איתא בתוספתא מביאה הר"ש [בפ"ב משנה ד'] דגיסטרא המשוקעת במקוה פסולה משום שנגדר ע"ג הכלים ומפרש הר"ש ז"ל דאיירי בבור סיד שאין מחזיק המים אם לא ע"י הגיסטרא והוי כאלו המים היא בגיסטרא וא"כ לענין דבר המק"ט נמי כיון שאם לא ע"י הגיסטרא הי' המים מתמעטים א"כ עיקר המקוה ע"י דבר המק"ט יאנן בעינן הווי' ע"י טהרה. והנה באמת לפ"ד התוי"ט סוף פ"ה דמקואות שכ' שם וז"ל ואשיב לעיקר הקושיא ואומר דל"ק קרא כלל דיהי' טהור כתיב ודרשינן הווייתן תהא עי"ט ולא מקרי הוי' אלא מה שמהוין ועושין ולא מה שמונעין שהמניעה היא הפך ההוי' ואעפ"י שע"י זאת המניעה נעשה דבר מ"מ קא חזינן דהתורה לא הקפידה אלא על הוי' המתהוים ולא על מניעה עכ"ל אלמא דבדבר המק"ט אינו אסור רק אם מושך המים למקוה ע"י אבל מה שעושה מעשה מניעה שלא יחסר הגם כי זה הוי כמעשה בזה לא אסרה אבל לענין שאובין כיון שעכ"פ המים אינם גדורים בבור רק ע"י הגיסטרא הוי כשאובים בגיסטרא הגם דלפ"ד הר"ש דטעמא דשאיבה פסול משום שמהוה ע"י דשמק"ט א"כ לא יהא טפל חמור מן העיקר דשאובים דהוא רק דרבנן משום גזירה יפסול בגיסטרא דהגיסטרא אינו מק"ט בעודו במים כמבואר בהראב"ד והר"ש בפה"מ ורק משום שאוב פסול ובדהמק"ט יהי' כשר כיון שלא נתהוה ממש בדבר המק"ט אולם זה אינו כ"כ קושי' דמצינו כזה במקוואות כגון משוכה ברובא [ר"ל דשאובין שנמשכו רובא פסול ובדבר המקב"ט כשר כשנמשך אח"כ בדשאמקב"ט כמבואר בש"ע סמ"ח] ודו"ק אך בלא"ה אני חוכך להחמיר בנ"ד לסמוך על סברת הנ"ב ז"ל הנ"ל דהנה ע"כ לא קא מכשיר שם הנ"ב רק בנסתם ע"י נסרים והנסרים גופא כשרים ואין בהם ק"ט כמבואר שם בתשו' דקיי"ל כמהרמ"פ ויתר הגדולים שהכשירו בנסרים ורק הפסול משום היתידות שנקבעו בהנסרים וע"ז חידש הנ"ב סברתו הנ"ל אבל בנ"ד אם הטסים מק"ט והמקוה כולה מרוצף בטסים לפע"ד פסול מה"ת דהנה מבואר שאין טובלים בכלי' הוא מה"ת והגם שלא מצינו בקרא כלי ורק הטעם הוא דאינו דומי' דמעין ובור דמפסיק הכלי בין הקרקע להמים והנה לפ"ז בשלמא באם השליבות מונח במקוה אזי העומד ע"ג כטובל במקוה דהרי אפי' כלי בתוך כלי מותר לטבול וכן אם כל המקוה נבנה בבנין כשר הגם שהבנין מפסיק בין המים להקרקע מ"מ בבנין לכ"ע מחובר לקרקע כקרקע לענין מקוה וכמו שהארכתי אבל בכלי מתכות כטסים אם המה כלי לא נבטלו מתורת כלי בזה שנקבעו בבנין עדי נשתנו ע"י מעשה כמבואר בשבת ומביאו שם הנ"ב וא"כ אם טובל ועומד ע"ג הטסים א"כ ל"ד למעין ובור דהא כלי מפסיק בין המים לקרקע ומה"ת לאו טבילה היא ולכן לפע"ד באם הטסים לא נעשו מתחילה להעשות בקרקע בודאי אסור לטבול במקוה זו שכולה מכוסה בטסי' כאלו ולפע"ד ז"ב. ואין עתה רק היתר הב' שכתב הנ"ב [מה"ת קל"ו] כשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה יעשה בו הוי כנעשה לקרקע והוא (מח"ל) [ממל"מ] יעי"ש ולפע"ד אין ראי' מוכרחת משם ובפרט החתם סופר מחמיר בכה"ג [היינו כשנעשה לשמש עם הקרקע גרע לדידי' ולא בטל שם כלי מיני' לענין טבילה בכלי עס"י קצ"ח אי"ג ור"ה ור"ו] ואחריו החזיק תלמידו הגאון מהר"מ ז"ל בספרו וגם אינני בקי בענין עשיית טסים כאלו למה נעשו מתחלתן אם אולי נעשו לצורך דבר תלוש דוקא ולכן אם מתחלה נעשו בפירוש לקרקע כשר המקוה ואם לא נעשה בפירוש מתחילתו לכך לדעתי נכון הדבר להחזירם ולתקנם בשינוי מעשה ע"מ לקבוע בקרקע דאז אין שם כלי עליו ובטל לגבי קרקע דהוי כקרקע כמבואר בפה"מ להרמב"ם ז"ל בכלים פ"ך הגם שהחתם סופר ז"ל מחמיר בזה כבר הארכתי לבאר שלא כדבריו ובאמת אם לא כל המקוה נתכסה בטסים יש מקום לומר דהוי כמו הכלי הוא בהמקוה והוא מקוה מבלעדי מה שתחת הטסים ואז הוי כטובל בתוך כלי במקוה וצ"ע בזה לכן נלע"ד כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף