שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט ל

סימן ל

שאלה אם ליתן שכר שדכנות מקרקעות וספרים כדרך שנותנין ממזומן מחמת שהתנה עם האפטרופסים למכור הכל קודם הנשואין כדי שיהי' מזומן להזוג ע"כ:

תשובה הנה בתשו' חינוך בית יהודא סי' קי"ג כתב וז"ל וראיתי שרוצה לידע דעתי הקלושה מה היא אם ישנה ליתן חצי חלק זכר מקרקעות אשר הניח אחריו המוריש ונשא ונתן בהם דרך פרקמטי' או לא האמת אתו מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיהי' קרקעות כאלו בכלל השיור ששייר לבניו הזכרים כו' ושם בהג"ה כ' וז"ל ועוד בגוף הדין צ"ע ממ"ש בח"מ רפ"א ס"ז התנה שלא יהי' לבת חלק בספרים והלוה על ספרים כו' אבל אם הוחלטו הספרים בידו אין לבת חלק בהם וכ"ד הסמ"ע והש"ך ועוד בתשו' רמ"א סי' ע"ז דף קנ"א גם בש"ך משמע דאפי' יש כבר לאב ספרים והלוה על ספרים אלו אין לבת חלק בהם דאל"כ ה"ל לומר אבל אם הוחלטו הספרים בידו וצריך להם ללמוד אז אין לבת חלק אבל אם א"צ להם רק לוה עליהם דרך מו"מ יש לבת חלק כו' וטוב לעשות פשרה במילתא דספיקא דדינא כנ"ל עכ"ל ועיין בתשו' שב יעקב בחלק ח"מ סי' י"ד וז"ל בסוף התשובה וכי איש המוכר ספרים וכל אשר לו הוא במ"מ בספרים וכי לא תטול הבת שטח"ז כלל ותצא נקי מנכסי אבי' אע"כ צריך לחלק ומה שיש להשיב ע"ז מהגהת רמ"א סי' רפ"א שהבאתי לעיל יש ליישב כו' יעיי"ש ובשו"ת שבות יעקב ח"ש סי' קכ"א מבואר החילוק במאי דעומד למכור הוי כמו מזומן יעיי"ש ונלע"ד דלק"מ מהרמ"א ז"ל דבאם כל מו"מ שלו בספרים וכיוצא ודאי דהוי כמו מעות מזומן דאטו מי שמסחר שלו בספרים אינו בכלל תיקון המדינה שנוהגין לתת שטח"ז ומסתמא כוונתו בשטר ח"ז מה שכ' חוץ מספרים היינו מה שלומד בהם ולא מאותם העומדים להרויח דלא יוגרע הוא מזולתו בזה אבל במלוה על ספרים נהי דלא קנאן ללמוד בהם ורק שהוחלטו בעד מה שהלוה לחבירו מ"מ נ"ל כיון שכבר הם בידו יחזיקם ולא ימכרם ומספיקא אין מפקיעין ירושה דאורייתא מן הבנים והחילוק מצד עצמו נכון דבדבר שמתחלתו נלקח למו"מ הוי כמו מעות מזומן אבל דבר שאינו עומד למו"מ רק שבא לידו מאיזה צד שיהי' יוכל להיות שיחזיקם לעצמו אינו בגדר מזומן והנה לפ"ז נפשוט שאלתינו אם בתחלת כתיבת התנאי' הי' התנאי דוקא סך אלף אדומי' רק שסיימו בכתבי התנאים שהמעות יהי' מקרקעות וספרים וכו' ודאי אם א' מהצדדים הבטיח במזומן אבל העולם יודעים שאין לו רק קרקעות וכדומה וימכרם לצורך הנדן מ"מ שש"ד משלם ממזומן דמה לנו ממה שבא המעות מ"מ עיקר הפיסוק הי' מעות מזומן וכמו כן בנ"ד אם הבטיחה היתומה והאפטרופס מעות מזומן אלף אדומים הגם שכתבו בהתנאים שזאת יוציאו מהספרים וכו' מ"מ הוי מזומן ממש ומחויבים לשלם שש"ד ממזומן ואם לא נתחייב מעולם בכתבי התנאים צד הכלה רק מה שיש לה בעין הן ספרים וכו' ורק שהאפטרופס הבטיח וחייב עצמו למוכרם קודם הנשואין נראה כיון שלא פרט סכום שיתן לו מזומן ורק שימכרם א"כ בודאי שאינו מחויב לשלם שש"ד רק כפי אשר ימכרו ולא כפי מה שנכתב בהתנאים עולים לערך אלף אדומים אך נראה דיותר מסתבר דכיון דלא חייב עצמו צד הכלה במזומן סך ידוע רק למכור הספרים וכו' דמזה לא יתנו שש"ד רק החצי מכפי שנישומו בעת כתיבת התנאים היינו החצי מאלף אדומים חדא דלפי החילוק שכתבנו לתרץ דברי החב"י עם דברי הרמ"א ז"ל דלא מקרי עומד למכור רק דבר שמתחילה לקחו בעלי' לסחורה אבל מה שנחלט המשכון הגם כי מסתמא לא יחזיקנו המלוה לעצמו מ"מ אינו עומד לסחורה שיוכל להיות שיחזיקנה לצורכו כיון שכבר המה תחת ידו וא"כ כמו כן בנ"ד כיון שהפסיקה אינו דוקא במזומנים ויוכל להיות שהחתן יחזיק לעצמו איזה ספרים והתכשיטים א"כ לא מקרי עומד למכור ולא הוי כמזומן ודינו כמו בספרים שהוחלטו במשכון הגם שסתם משכון הוי כאלו התנה עם הלוה באם לא ישלם ימכר מ"מ פסק הרמ"א ז"ל דדינו כספרים ממש ולא כמזומן כיון שאינו עומד לסחורה וכחילוק הנ"ל כמו' כן בנ"ד נמי כיון שאינו עומד לסחורה לא הוי כמזומן ומה שחייב עצמו האפטרופוס למכור אין חיובו מכריע להשוותו למזומן כיון שאינו עומד בעצמותו הדבר לסחורה וכנ"ל. וביותר נראה להסביר חילוקי זה דהנה מבואר בחב"י שם דהולכין בתר טעם התקנה ובשער אפרים מבאר בארוכה דהולכין אחר כוונת מתקני התקנה והנה הטעם לפע"ד מה שנותנין רק חצי מקרקעות וספרים ומרגליות לדעתי אין הטעם משום שהוא דבר שאינו עומד להשתכר דאטו בכיפי תלי להו כמה פעמים בבית יש לו הכנסה יותר ממעות ובפרט דידוע דבזמן קדמונים מתקני התקנה הי' מעות הנדן מונח ביד שליש כמה שנים והזוג הי' ניזונים בבית אביהם והריוח הי' מועט וההכנסה ממקרקעות עולה יותר מריוח המעות לכן לדעתי אין הטעם משום זה רק הטעם הוא דמבואר [בב"מ דף נ"ו] דאין אונאה לקרקעות ור"י ס"ל במשנה דגם לספרים ומרגליות אין אונאה הגם דלא קיי"ל כר"י מ"מ אבותינו סמכו להא דר"י דהוא דבר שאין שומתו ידוע ודרך לשומם יותר מכדי דמיהן עכ"פ עד החצי דהא ביטול מקח יש להן דאין אדם טועה בכפל ולהכי סמכו אבותינו הקדמוני, ז"ל בתקנותיהם דוקא ספרים וקרקעות ומרגליות טובות אבל מכסף וזהב ותכשיטים השוהו למזומן וזה ברור בעיני. וז"ל החקי דרך [בחוקי משפט לא מצאתי זה רק בעט"צ העתיק מתקנת דד' ארצות בסוף הספר נמצא לשון זה] סי' נ' מבואר בפינקס ארצות שכר שדכנות מכל מאה זהו' מזומנים או תכשיטים וכסף וזהב יתנו מהסך מאיזה צד יותר גדול שני זהו' טו"ג מכל מאה ומספרים ומרגליות חובות כתבים קרקעות יתנו החצי כו' וא"כ לפ"ז באם שאין צד הכלה התחייב עצמו ליתן רק שום אלף אדומים בקרקעות וספרים וכו' ודאי דאין ליתן שש"ד רק החצי ואם התחייבו צד הכלה להכניס הדברים בעינם וימכרם קודם הנשואין יעלו הסך מה שיעלו בכה"ג יגבה השש"ד כפי אשר ימכר החפיצים ומה שהקרקעות נמכרו כבר לאחות הכלה הנה א"כ הוי כמו חוב וס"ש א"צ ליתן מהם רק החצי ועכ"פ לא יותר מכאשר ימכר הקרקע בליציטאציע כן נ"ל אך מ"מ טוב לפשר בזה כמבואר בחב"י כי לא מפני שאינו מדמים נעשה מעשה כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף