שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט כו

סימן כו

שאלה בשני אחין שהי' ביניהם דו"ד וסמכו על הבוררים בק"ג א"ס ובחיוב לקיים דברי הבוררים ונעשה פשר שכל מה שיקנו או ישכרו או יעשו איזה עסק במקום הידוע הוא לשניהם אפי' שיעשה אחד מהם לבדו רק אם יהי' לו בירור בעדים שחבירו לא רצה להיות שותף בזה העסק. ועל שארי עסקים במקומות אחרים יהי' ג"כ שותפות בכל מה שיבא לידם רק בזה יהי' להם נאמנות שחבירו לא רצה להשתתף עמו וגם מחויב זה שיעשה העסק על שמו לבד אצל השרים שיכתוב גם לחבירו כפי הנימוסים וימסור לו כ"ז כתב חתום המועיל לפי מנהג המדינה והנה א' מהאחים עשה עסקים על שמו לבד במקום הידוע ולא נתן עדיין כתב לחבירו שהוא שותף בו ולאחר זמן תבע זה האח בעל העסק את אחיו איזה תביעה ולא רצה להשיב לו עדי ישליש שטר על חלקו בעסקים כאשר נעשה ביניהם בפשר והשלישו השטרות שלאחר שיתבע את אחיו וישיבנו ויופסק הדין כן יקיים השליש ועתה רוצה זה התובע לחזור ואינו תובע שוב את אחיו ורוצה שהשליש יחזור לו שטרו כי לא הושלש רק כדי שאחיו ירד עמו לדין ועכשיו אינו חפץ בטובה זו שיעמוד עמו לדין ואינו תובע אותו כלל לזה יוחזר לו שטרו ואחיו טוען כיון שכבר נפסק בהפשר שמחויב ליתן לו כתבים ועתה שהכתבים מזומנים מחויב השליש למסור לו שיקויים כפי הדת והפשר שנעשה מאז ביניהם את"ד:

תשובה הנה אען ואומר בראשונה אם יש להשותפות הזה ממש מאחר שהוי בדשלב"ל והנה באמת מבואר בש"ע סי' קע"ו דלרוב הפוסקים אינם יכולים לחזור על למפרע ואינו נאמן לומר שחזר רק בעדים כמבואר בב"י בטור ובראשונים בב"ב ורק הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דס"ל דיכולים לחזור מחמת דהוי דשלב"ל. והנה הנ"מ [שם סי' קע"ו ס"ק א'] רוצה לומר דגם להרמב"ם ז"ל במה שקנה כבר נעשה שלוחו ונתלבט שם בדברי הדרישה ובאמת במחכ"ת דאישתמיט מני' דברי הרמב"ן מובא בשיטה מקובצת ב"ב דף ח' ע"ב ד"ה ולשנותן [שהביא דברי דברי הרשב"א] שכ' וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמלתא משום דאיכא פסידא בלקוחות דמייקרי תרעא עוד כתב דמשמע דהיכא דליכא אדם חשוב וא"נ במלתא דליכא פסידא דהוי תנאייהו תנאה דוקא כדאתנו כל טבחי מתא א"נ כל בני אותה אומנות שבעיר דהוו להו באומנותן דבני העיר לגמרי הוא הא תרי ותלת דמתני במאי קנו ושותפים שאמרו כל מקח שיבא לידינו יהי' הריוח בינינו במאי קנו שאלו במתנין באומנותן לאמצע י"ל נעשו שכורין זל"ז כדאמרי' בפועל ששכרו ללקט מציאות והוא שנתקבלו שכר זה מזה או התחילו במלאכה ויכולין לחזור בהם אלא מקח שלקח במעותיו במאי קנאו הלה וא"ת נעשה כמגביה מציאה לחבירו במה קנה שלא יחזור בו ויקח לעצמו ומה ששנינו בתוספתא רשאים הצמרים והצבעים לומר כל מקח שיבא בעיר נהי' כולנו שותפים בו וכן הנחתומים כ"ז בתנאי כל האומנים הוא כו' ואני אומר דדין פועל ודין השותפים אחד הוא בכל דבר שיש בו מעשה כגון שנשתתפו בין מה שיקנו או מה שירויחו או במציאותיהן דהיינו ודאי מגבי' מציאה לחבירו ונעשו שלוחים זל"ז או שכורין דבשכר שזה מקבל עליו לקנות ולהגביה בשבילו והילוכן ודיבורן היינו שכרן [וכו' הרשב"א ז"ל] עכ"ל (וגם הט"ז נעלם ממנו שכ' בסי' קע"ו בח"מ סעיף א' וז"ל אין השיתוף נגמר כו' דס"ד דהוי כשלוחים זה לזה דנגמר באמירה כמ"ש סי' קפ"ה עכ"ל) אלמא דלהרמב"ן שותפים לא נעשו שלוחים דרק דעת החולקים הוא דשותף הוא כשליח אבל הרמב"ן ס"ל דשותף אין דינו כשליח וסברתו נ"ל דהנה בשליח אמר צא והבא לי או הגבה המציאה עבורי אבל כאן לא נשתתפו שיוכרח ליקח בשותפות ורק שנשתתפו בכל מה שיהי' ריוח מה שילקחו יהי' שותפים והאחד קנה במעותיו במה קנהו חבירו הא לא נעשה שלוחו לקנות וגם לא על גוף הדבר נעשו שותפים רק על הריוח שיעלה מהמקח וזה ודאי יוכל לחזור ליקחנו לעצמו כיון שלא נשתלח (ממון) [ממנו על זה] ורק בעצמו זכה בשבילו בודאי יוכל לחזור והמעיין שם בהרמב"ן ז"ל יראה להדי' דס"ל דשותף אינו שליח דאומנים הוו כשכורין זל"ז אם נתקבלו שכר זה מזה או התחילו במלאכה אבל זה שנעשה שותף להרויח במה שיקחו לא נעשה שלוחו במה שקנאה במעותיו ולא נעשה שכיר שלו כי לא הי' כלל שותפות ביניהם רק שאם יהי' ריוח יתן לו בזה ודאי יוכל לחזור וזה ברור דעת הרמב"ן ז"ל וא"כ מאן נימא לן טעם הרמב"ן ז"ל דלא ס"ל כן בשותפים וגם באומנים דעת הרמב"ם ז"ל עדיפא מדהרמב"ן וס"ל דלאו כשכורין הם אבל באמת רוב הפוסקי' חלקו ע"ז וכמ"ש הש"ך ז"ל [שם בסי' קע"ו] דכל הפוסקים חלקו על הרמב"ן ז"ל בזה וגם על א שכתב בשבועה ובאופן היו"מ וגם שהי' דרך חיוב ובפרט שנראה שהי' בשביל פשר שהי' סכסוכים אז בין האחים ונעשה פשר בזה שיהי' הכל בשותפות ופשר הוי כמכירה כמבואר שזה נותן לו דבר זה בעד טענתו ונמצא כיון שנתחייב לתת לו בעד תביעתו דשלב"ל מחויב לקיים עכ"פ חיובו וליתן לו הריוח ובהדי' מבואר בט"ז סי' קע"ו דחיוב מהני גם לדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ כיון שהע"ש והסמ"ע והט"ז ז"ל הסכימו שבחיוב ובקבלת שבועה כנ"ד לא מהני לכ"ע חזרה בודאי לא יוכל לחזור מלשעבר אך גם בלהבא אינו יכול לחזור דלרוב הפוסקים בקנין אלהבא ג"כ לא יכול לחזור בדשלב"ל ואף גם זאת לפי שהעלינו דבנ"ד גם הרמב"ם והרמב"ן מודו דמהני אפי' בדשלב"ל משום השבועה והחיוב וא"כ בודאי דלא יוכל לחזור לפי מאי דקיי"ל דשותפין אינם יכולים לחזור בתוך הזמן ול"ד לפועל דכ"א נשתעבד לחבירו והוא הלכה פסוקה לדינא ובש"ע לא נמצא ע"ז חולק בודאי לא יוכלו לחזור אפי' להבא ולפע"ד בזה אפי' הרשב"א ז"ל שס"ל דהשותפים יכולי' לחזור בלהבא בכה"ג לא שייך חזרה ודמי למשך כלי אומנות והרבה יש לפלפל בזה אך בלא"ה דעת הרשב"א יחידאה ולא קיי"ל כוותי' בשותפים וכן נהוג עלמא וכל בתי דינין בישראל שלא לחזור אפי' בלהבא וא"כ בודאי שמחויב בעל העסק לקיים פשר הראשון ולא יוכל לחזור בו ויש לאחיו חלק בכל מה שקנה ולא מהני חזרתו על משך זמן שעשו השותפות שמבואר בהפשר. ואמנם לענין חזרת השטר מהשליש הדין עם המשליש שטרו לפי מאי דמבואר בסי' רמ"ג ס"ז וז"ל המחבר אמר להם זכו לו בשדה זו ע"מ שתכתבו לו את השטר או ע"מ שתתנו לו ק"ק זוז אעפ"י שהחזיקו בשדה יכול לחזור בו שלא יכתבו לו שטר או שלא יתנו לו ק"ק זוז ותתבטל גם המתנה ואפי' כתבו לו השטר כ"ז שלא מסרוהו בידו אם מיחה בהם מלמסרו לו בטלה המתנה עכ"ל ונמצא כמו כן בנ"ד שהשליש ע"ת שיתבע לאחיו ויקוב הדין ביניהם הרשות בידו לחזור ולא לתבוע כלל וליקח שטרותיו בחזרה הן מטעם שמבואר [שם] בסמ"ע וגם טעם הט"ז דכולהו מודו בתנאי שתלוי בדעתו שאין מי שיכול להכריחו שיקיים התנאי ולית מאן דפליג בזה וא"כ מחויב השליש להחזיר השטר למי שהשלישו אך באמת כיון שעפ"י הדין מחויב האח בעל העסק ליתן שטר כמו שנתחייב בפשר הראשון הגם שדעת י"א [בסי' ל"ט סעי' ד'] דאפי' בקנין יוכל למחות מלתת שטר וכן בהלואה ואפי' קנין ל"מ מ"מ הא מבואר שם בסי' ל"ט בח"מ דעכ"פ צריך לחזור לו דמי הלוואתו או מקחו ואם אינו רוצה להחזיר כותבים העדים בע"כ ויעו"ש בתומי' שכ"כ בפי' וכבר ידוע דפשר הוי דין מקח וא"כ אם אינו רוצה לקיים וליתן שטר חזר הדין למקומו ולפ"ד שזה הוא (א') [אי אפשר] לחזור עתה לאחר ששה שנים וא"כ בודאי כותבין השטר ע"כ וא"כ נהי דהשליש מחויב להחזירו למי שנתנו לו וכנ"ל מ"מ הב"ד יכריחו שיקיים כפי פשר הראשון ואין לנו דבר [כפי'] יותר מזה שיומסר השטרות ליד ב"ד והמה יראו עפ"י הדין מה לעשות לאחר שיציעו טענותיהם ואם כי באמת אין מכריחין להשליש כמבואר בש"ך ז"ל מ"מ עתה בעוה"ר אשר נתקלקל העולם בודאי כן ראוי ונכון שהשטרות ישלשו ביד ב"ד או ביד השליש אם שניהם מרוצים עד אחר שיקוב הדין ביניהם וזה אמת ברור לכל מי שרוצה האמת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף