שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/טו
< הקודם · הבא > |
שו"ת דברי חיים א אורח חיים טו
פסחים דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה בדין הוא דאפי' תוך זמנו וז"ל פרש"י מותר באכילה וקשה דאי אפשר אם לא יהי' שלו בשעת אכילה דאם נתן לו הנכרי ה"ה שלו ואם גזל מנכרי הרי חייב באחריותו ולא גרע מחמץ שחייב באחריותו דהוי כשלו עכ"ל יעו"ש כו' ונלע"ד די"ל כך דהנה קשה לכאורה לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין היכי משכחת לי' חיוב אחריות בחמץ הא הוי חייב מלקות משום לא יראה וממילא אין לוקה ומשלם ואפילו בשוגג פטור לר"ל וכי יפלוג ר"ל אברייתא. אך י"ל דהברייתא דמחייב באחריות מיירי בקיבל אחריות מקודם הפסח ואז נתחייב משעת משיכה כחד לישנא (דר"פ) [דרבא] בכתובות [דף ל"ד ב'] דמשעת משיכה נתחייב באחריות וגם כי נאבדו בעת החיוב מלקות חייב בממון משעת המשיכה אולם קשה מהך ברייתא [דפ"ק דף ו' ע"א] דנכרי שנכנס ובציקו בידו א"ח לבער הפקידו אצלו זקוק לבער דבפסח מיירי ואפ"ה חייב לבער דחייב באחריותו ואמאי הא אם מתחייב באחריות יהי' ג"כ פטור משום קלב"מ וא"כ אינו חייב כלל באחריות ולמה זקוק לבער הא לא משכחת כלל שמחויב לשלם זולת אחריות אלם ובזה כמה ראשונים חולקים דס"ל דגם אחריות אלם פטור וגם דפשטא דלישנא דשם משמע דלא איירי מזה. אך די"ל דהנה ידוע שקיי"ל דלאו שאין בו מעשה פטור ממלקות ולא משכחת בחמץ שיתחייב במלקות רק אם קנה או קיבל באחריות ע"י מעשה וכמבואר בפוסקים דגם בקיבל אחריות צריך קנין ממש והנה לפי"ז נהי שחייב במלקות מחמת תחלת קבלת האחריות מ"מ לאחר כן שאז פטור ממלקות משום דהוי לאו שאב"מ מ"ה חייב בתשלומין שבשעת שנאבד לא הי' חייב מלקות ודמי להא דאמר בירושלמי [פ' אלו נערות הל' א'] גבי שורף את הגדיש בשבת דיהא חייב על מה שנשרף לאחר מעשיו דאז אינו חייב במיתה ותירץ הירושלמי דחייב באמת מיתה על כל שבולת רק דבתרי מיתות לא קטלינן אבל חיוב מיתה איכא על כל שבולת דאשו הוי כמו חיציו ומקרי מעשיו ממש וא"כ לפ"ז הכא כיון שנתחייב באחריות בשעת משיכה נהי דאז אם הי' נאבד הי' פטור משום קלב"מ דחייבי מלקות שוגגין אבל בודאי אם נשאר קיים דלא נפקע כח האחריות שקיבל שיתחייב תמיד באחריותו חיוב זה לא נפקע וא"כ אם נאבד לאח"כ ואז אין בו חיוב מלקות שאין בו מעשה ממילא חייב בתשלומין אך כ"ז בשומר אבל בגזל חמץ דקיי"ל הבא במחתרת פטור אם נאבד אפי' לאח"כ כמבואר ברז"ה ז"ל [בסנהדרין] ובח"מ דאינו חייב רק על תחלת המעשה ואם בתחלה קונהו בחיוב מיתה או מלקות פטור על אחריות שלאח"כ וא"כ כיון שאין חיוב האחריות רק על תחלת המשיכה ואם אז פטור ממילא שוב פטור גם על לאח"כ דבמלקות קונהו וא"כ לא משכחת בגזלן שיתחייב באחריות דהמלקות פטרוהו. אך עדיין י"ל דכיון דפטרינן לי' מחיוב אחריות והוא משום שכבר קנהו בדמים והיינו משום דקיי"ל דבא במחתרת פטור מלשלם אם נאבד דמה"ת קנהו בדמים ופטור מאחריות דאפי' אם הוא בעין קנהו ורק מדרבנן צריך להשיב כשהוא בעין אבל בנאבדה אוקמוהו אד"ת ופטור כאשר האריך בזה הרז"ה ז"ל ובמאירת עינים בח"מ [סי' שנ"א] וא"כ לפ"ז מה"ת קונהו וא"כ הוי כאוכל חמץ שלו אך זה אינו די"ל דלא ידע שהוא של אחר ולא נתכוין לגזלו וא"כ מש"ה לא קנהו דכן קיי"ל גבי בעל בנכסי אשתו וגבי מעילה ויעוין (בסח"א) [במחא"פ] דהיכי דלא ידע שהוא של אחרים לא קנה וא"כ י"ל דאיירי דסבור הוא שהוא שלו ואח"כ נתברר שהי' החמץ של העכו"ם דלא קנהו שלא מדעתו ואף באחריות פטור כיון שלא קיבל עליו אחריות ורק מטעם שעכ"פ גזל ונטל דבר של חבירו ומאז חייבינן לי' וכיון שאז פטור משום קלב"מ שוב נפקע ממנו האחריות כיון שלא קיבל מעולם אחריות עליו רק מה שלקחו ועל זה הי' קלב"מ ודו"ק. וא"ל הא קיי"ל דחצרו קונה שלא מדעתו ולקני לי' ידו או פיו מטעם חצר שקונה שלא מדעתו ז"א דכיון דיש איסור אחר בר מגניבה אין קונה שלא מדעתו והכא איכא איסור חמץ ודו"ק. [א"ה עיין לעיל בסי' י"א מזה].
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |