שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אורח חיים ו

סימן ו

בנידון אשר כתבת באותם שעושים י"ש בהברייהויז בש"ק ע"י הערמה שלוקחין את הפריץ לשותף על חלק א' ממאה ומתנים עמו שאם לא ירצה לבא לחשבון יתנו לו עשרים ר"כ בעד חלקו וע"ז הסכימו איזה מהגדולים ואתה השגת עליהם דלא מהני שותפות רק בהתנה מתחילה ידידי בני לא הצדקת בהשגתך בזה דהנה מבואר בש"ע סי' רמ"ה דהיכי דאין המלאכה מוטלת על שניהם דמותר וז"ל רמ"א שם סעי' א' וי"א שכ"ז לא מיירי אלא בשותפות שכ"א עוסק ביומו אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימות החול ובשבת עוסק העכו"ם לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון דאין המלאכה מוטלת עליו לעשות מ"מ לא יטול ש"ש אלא בהבלעה עם שאר הימים ובמג"א ס"ק א' מבואר וז"ל וא"כ אם הם אין עושין כלום רק שהעכו"ם מסיק התנור ואופין בו ונותנים שכירות אע"ג דהישראל אסור לקבל השכירות משום ש"ש מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה וכמ"ש ב"י סס"ז בשם הריב"ש ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה כיון שיש לעכו"ם חלק בו דאל"כ אפי' התנו ליתסר וכמ"ש הר"נ וכמ"ש בהג"ה עכ"ל ובס"ק ו' כ' וז"ל וכן בההוא מעשה שכתבתי לעיל בשם התו' נמי שרי אם העכו"ם נוטל חצי הריוח בכל יום דהא אין הישראל מחויב לעסוק כלל רק האופה וא"כ לא הוי האופה שליחו וא"כ אפי' לא התנו מעיקרא שרי רק שיהי' בהבלעה כו' עכ"ל הרי היכי דאין השותפים מחויבים לעבוד בעצמן רק שוכרים פועל מותר כשיש לנכרי שותפות דאדעתא דנפשי' קעביד וגם אינו כמעמיד פועל בידים דהא אינו מוטל עליו כלל לעבוד ולכן הי' לכאורה ההיתר ברור אולם נ"ל דזה אינו כלום דבשלמא התם בתנור היכי שאינו מחויב לעשות בעצמו שמותר בשותפות עם נכרי משום שהעכו"ם השותף מעמיד הפועל והמלאכה נעשית בשביל חלק העכו"ם ומה שחלק הישראל נתרבה לא איכפת לן כיון דהעכו"ם עביד אדד"נ אבל הכא בהברייהויז שידוע לכל שהישראל שוכר הפועלים והוא ממנה ושוכר ומשלם הכל מדידי' והפועלים כמעט אין מכירין רק את הישראל וא"כ עושין המלאכה רק אדעתא דישראל ואיפכא חלק העכו"ם נעשית ממילא אבל פועלים העוסקים במלאכה רק אדעתא דישראל עבדי ובשלמא אם היה כולו לעכו"ם בודאי מותר לישראל לשכור פועלים שיעשו מלאכת הנכרי בשבת דהוי כאומר לו בשל לך משלך דבחול ודאי מותר לומר לו בשל לך בשבת משלך אבל הכא שהמלאכה של ישראל ועיקר ההיתר מה שהעכו"ם עביד אדדנ"פ בכה"ג ודאי עושה עיקר ע"ד הישראל שהוא שוכרו וגם באמת המלאכה הוא שלו ומה נ"מ במה שיש גם לנכרי חלק מ"מ השכיר עושה אדעת מי ששכרו ולפי ע"ד דלא מהני בזה אם יאמרו להפועלים תדעו שיש לנכרי חלק בזה דמ"מ אינהו עבדי אדעתא דישראל ול"ד למה שמבואר במג"א סי' שכ"ה ס"ק כ"ט וז"ל ואע"ג דנר הדלוק אם רוב ישראל אסור אעפ"י שלא אמר שעשה בשביל ישראל התם שאני לפי שגופו נהנה מן האיסור אבל בהמתו שרי עכ"ל דאלמא לא אזלינן בתר רוב היכי שאין גופו נהנה מ"מ לפע"ד בכאן מוכח הדבר שעשה ע"ד הישראל ומערים הוא בחלק העכו"ם ולכן עביד רק אדעתא דישראל וגם כי לא ימלט מכמה פועלי' שעוסקי' לפ"ת ע"ד הישראל לחוד ובהדי' מבואר היכי (דהעכו"ם) [דהישראל] מערים אסור יעו"ש במג"א ס"ק למ"ד וז"ל ז"ל הרא"ש אבל אם מערים ישראל בכך ורגיל לעשות דברי' בהערמה ע"י עכו"ם אסור כדאמרי' פ' הפועלי' עכ"ל משמע אם אין הישראל מערים אעפ"י שהעכו"ם מערים שרי כו' עכ"ל:

עוד שנית נ"ל דלא מהני הך הערמה בשותפות דנהי דנימא הערמה בדרבנן מהני ולפ"ד המק"ח בה"פ מהני בכה"ג גם נגד דאורייתא יעו"ש מ"מ הכא ודאי לא מהני דהנה לכאורה צריך להבין החילוק מ"ש דבקבולת מותר דאד"נ עביד ובשכיר יום אסור נימא נמי אדד"נ קעביד להרויח שכירתו וכן באמת מותר באגרת בשכרו לימים ואינו מגביל לו זמן דאדעתא דשכרו קעביד וא"כ לכאורה אין חילוק בין קבולת לשכירות רק דבזה מייחד לו שבת ובזה לא מייחד לו שבת דוקא ובאמת זה ליתא דהרי במכס דמותר אפי' במייחד לו שבת משום פסידא כמבואר במרדכי ואפ"ה אסור בשכיר יום רק בקבולת וזה אינו מובן כיון דמשום פסידא מותר ביחד לו שבת בקבולת גם בשכיר יום יהי' מותר דאדעתא דנפשי' עביד אך באמת החילוק מבואר דהנה אמירה לנכרי אסור גם מטעם שליחות לחומרא כאשר הארכתי בחי' או משום דמחזי כשלוחו כמבואר בת"ש בהפתיחה אם כן באם העכו"ם עושה בקבולת אינו עושה מצד שליחות רק שיש לו חלק בזה העסק כדרך אומן קונה בשבח כלי וא"כ עושה רק מלאכתו ומלאכת הישראל ממילא נעשה אבל בשכיר יום שפיר הוי שלוחו לעשות היום מלאכה וכי משום שישלם לו שכירות מותר לשלח בשכירות לעשות מלאכה בשלמא קבלנות אינו עושה לדעת הישראל כלל רק לחלקו אבל בשכיר יום עושה רק אדעת הישראל ורק הישראל ישלם לו שכירתו ומש"ה אסור בשכיר יום (ומה שמותר בשליחות אגרת הוא משום שעושה רק עבור עצמו הנכרי שיוכל לעשות בחול מלאכה אחרת כשיגמור המוטלת עליו וק"ל) וא"כ לפ"ז בודאי לא מהני הערמה בשותפות הנכרי ס"ס הנכרי שלוחו של הישראל דבודאי אינו עושה אדעתא דידי' כלל דלא עלתה בלבו לזו רק משום הישראל עושה כל המלאכה והישראל יתן לו עבור זה חלק מה להערמה אבל באמת העכו"ם אינו עושה רק לטובת ושליחות הישראל ומש"ה אסור הערמה כזו דבודאי אינו עושה בשביל חלקו כידוע לכל ומחזי כשלוחו ובפרט שכ' בפירוש שהברירה ביד הנכרי אם לא יחשוב יתנו לו עשרים ר"כ א"כ לא איכפת לי' כלל במלאכת שבת בין כך ובין כך יתנו לו שכרו ואי שעושה כדי שירויח הרבה זה הערמה ברורה ודמי לחוכא ובודאי כה"ג לא אמרי' אדעתא דידי' קא עביד והגם שהנ"ב ז"ל ומביאו השערי תשובה התיר בכה"ג המעיין שם יראה דשם הי' באמת פועל ועושהו ע"ד וגם באמת כמה כרכורים כרכר בזה ולא התיר מלאכה דאורייתא יעו"ש שהחמיר מאד ולכן אין להיתר זה מקום אולם נ"ל שיכול לעשות היתר ע"ד זה שישכירו לאיזה פריץ את הברייהויז וכל המאטרייאהלין ימכרו לו בעד סך מסויים ורק שיתנו עם השוכר שכדי להיותם בטוח ישגיחו המה ובעצתם יתנהג הכל וא"כ בכה"ג ודאי אין שום חשש כלל דהוי שכירות וממכר גמור וישכירו באיזה סך שראוי להשכיר ואז לא הוי הערמה כלל ולאח"כ לאחר כלות זמן השכירות יאמרו להשוכר שישלם להם מעותיהם או שיקחו הי"ש והמאטרייאלין הנשארים בעד חובם ואם יתנו לו אז איזה דבר בעד מה שאינו מחשב עמהם ונותן להם הי"ש והמאטרייאהלין הנשארים בעד חובם אין חשש כלל וזה היתר ברור בלא שום פקפוק ורק מראית העין שייך כמבואר דקיי"ל דגם בשכירות אם נקרא שמו עליו אסור להשכיר כמבואר באחרונים מ"מ במקום פסידא שרי ובפרט כה"ג שכבר נהיגין כן בהיתרים עפ"י גדולים בכמה מקומות אין שייך מ"ע ולכן במקום הפסד מותר בזה האופן שכתבתי לפע"ד אולם באמת אהובי בני כפי ששמעתי מפי נגידים יושבי סביבותינו פה אשר להם בתי מלאכת הי"ש הרבה ועולה לסך רב ואמרו בפירוש שאין צורך גדול לעסוק בשבת במלאכה ואיזה מהם שעשה פ"א בשבת עפ"י מאן דהו שהתיר לו בא לפני בחרטה וקנס א"ע ואמר בפירוש שבא מזה ח"ש ח"ו אשר אין לשער לכן אהובי בני ראה אשר לפניך וכתורה עשה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף