שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/קה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר קה

סימן קה

שאלה שדיין א' מהג' דיינים שבחליצה לא ראה גוף החליצת המנעל מחמת דחיקת העם והחליצה הי' במהירות גדול לזה לא ראה רק שהמנעל ביד האשה וזרקתו לחוץ:

הנה יפה דקדק מעכ"ת לומר דעכ"פ הוי כידיעה בלא ראי' דסגי אך זה דוקא בד"מ ויעוין בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב שכ' וז"ל א"כ אם עידי קדושין א"צ דו"ח ש"מ דדמיא לגמרי לד"מ עכ"ל יעוי"ש אלמא דאם דמיא לד"נ לא מהני ידיעה בלא ראי' [משמע דמסופק בזה] ובאמת הב"ש בעצמו החליט בסי' (א') [י"א סקי"ג] דכד"מ דמיא גם הכה"ג בח"מ פסק דכד"מ דמיא יעוי"ש סי' וי"ו אך למען נבא על בירור דברי הב"ש בסי' מ"ב שתמהו עליו האחרונים ולמען נדע מה הוא ידיעה אעתיק לך בכאן מה שהעלתי בתשובה [לעיל] סי' [פ"ז] וזה לשוני שם אחר כותבי זאת מצאתי במרדכי פ' האומר וז"ל ועוד אם עד רואה וכו' [א"ה בהכת"י נמצאו פה כל הדברים שנדפסו לעיל בסימן פ"ז היינו מדף צ"ד ע"ד עד דף צ"ה ע"א עד ותלי' בפלוגתא אי דמי קידושין לד"מ או לא וז"ב ומחמת הכפל נשמטו מפה ויעיין שמה] הרי דמהני ידיעה כהאי בקדושין לרוב הפוס' וה"נ כיון שהדיין ראה שהסנדל הי' ברגל הבעל קשור כדין והאשה התירה הרצועות והקרסים ועסקה בחליצה כאשר צוה עליה המסדר כדין ואח"כ בפתע פתאום ראה הדיין שהמנעל בידה והשליכתו כדין מסתמא היא חלצתו והוי ידיעה יותר ממה שהוי ידיעה גבי סבלונות דתה"ד [סי' ר"ו] או גבי קידושין שבמרדכי שם [פ' האומר] וא"כ בודאי למ"ד דכד"מ דמיא שהוי חליצה מעליא אלא אפי' למ"ד דכד"נ דמי' ובעי ידיעה ממש מ"מ נ"ל דבדיינים לכ"ע סגי בידיעה לחוד והרבה יש לפלפל בזה במעשה דשמעון בן שטח [בסנהדרין ל"ד ב'] שראה לאותו הרוג עכ"פ לדעתי נראה שבדייני' שהם הולכים לדון אחר רוב וחזקה שג"כ דנים בידיעה לחוד והגם שהרמב"ם ז"ל [בס' המצות במל"ת מצוה ר"צ] כ' נקי וצדיק א"ת הוא עשה שלא לחתוך הדין עפ"י אומדנא. ידיעה ברורה הוי כראי' ממש לדון עפ"י עכ"פ לא לענין מיתה ויעוין בנ"ב וראי' לדברינו מהא דאיתא בש"ס יבמות ס"פ מצות חליצה דף ק"ו ע"ב וא"ר צריכים דייני למחזי רוקא כי נפיק מפימא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה וקשה מאי צריך קרא בודאי צריך לראות הרקיקה כיון שהוא ממצות חליצה ולר"א מעכבת ועכ"פ לדידן מצוה מיהא איכא ובודאי צריך הדיין לראות ולמ"ל פסוק מיותר ע"ז א"ו דה"א דסגי בידיעה לחוד ולא צריך ראי' ממש לזה גילה התורה גבי רקיקה דבעי' ראי' ממש שיצא מפי היבמה אך באמת אין זה ראי' די"ל דגבי עניני אישות דלא דמי' לד"מ לא סגי בידיעה רק בראי' ורק ברקיקה ה"א דא"צ כלל לפני הב"ד לזה גלי הקרא לעיני דצריך לפני הב"ד אבל גוף החליצה בודאי צריך ב"ד והב"ש ז"ל בסי' קס"ט ס"ק ל"ט כ' וז"ל ותו' כתבו שם בברייתא החולצת מן הסומא כשירה והקשו מהיכא ס"ד למעוטי סומא ותירצו מדכתיב לעיני הזקנים וה"א ה"ה לעיני היבם א"נ דכתיב וירקה בפניו הוי כמו לעיני קמ"ל וב"ח דייק מדברי תו' דס"ל אם הדיינים לא ראו הרוק פסול דהא כתיב לעיני הזקנים ול"ד כי בודאי לכ"ע דרשות דרבא דדיינים צריכים לראות הרוק אינו אלא אסמכת' דהא וירקה קאי על בפניו ולא קאי אלעיל אלעיני הזקנים וכוונת התוס' בתירוץ הראשון דה"א מדכתיב לעיני הזקנים חליצת המנעל ה"א ה"ה לעיני היבם ופסול מחמת דלא ראה חליצת המנעל קמ"ל ולתי' הב' ה"א מדכתיב בפניו הוי כאלו כתי' וירקה לעיניו ואי הוי כתב וירקה לעיניו פשיטא מעכב אבל בהדיינים דלא כתיב בהו שירקה לעיניהם פשיטא דאין עיכוב כו' יעוי"ש וכוונתו פשוט דהדרש דלעיני הוא על גוף החליצה ומה שדרש רבא על הרקיקה הוא אסמכתא דאפי' הרקיקה צריכה להיות לפני הדייני' אבל גוף החליצה ודאי צריך להיות לעיני הזקנים והגמ' לעיל תופס בהצריכותא לישנא דרבא הגם שהוא אסמכתא משום דעכ"פ בקרא לא מיותר דצריכה על הא דצריכים הדיינים לראות גוף החליצה וכזה שכיח בש"ס דהגמ' מנקיט רק האסמכתא ובזה סרה מעליו השגת הב"מ ז"ל ומ"ש הב"מ דלא ראה בשום פוסק שצריך לראות גוף החליצה לעיכובא במחכ"ת אשתמיט מיני' דברי מהרש"ל ז"ל ביש"ש יבמות פי"ב סי' ל"ח שכ' וז"ל אבל אנא ס"ל דצריכה לרוק פעם אחרת כל היכי שהם לפנינו מדקאמרי' לעיל ריש פרקין לעיני מאי עביד לי' מבעי לכדרב' כו' דמשמע דמילף גמור דמיתורא בא למעוטי רוק שלא בפני הדייני' וא"ל מאחר דעיני יתורא הוא מנין לנו לאוקי שרקיקה תהי' לפני ב"ד דלמא דאגוף חליצה קאי וי"ל דאגוף החליצה אפי' לא כתיב לעיני אלא ונגשה יבמתו להזקנים הוי שמעינן דבעי לפני ראי' השלשה דהא קפיד קרא עליהן וכ"ד שהוא גבי חליצה מעכב כדפי' לעיל בסי' ב' משום דכתיב ככה ואין הלכה כר"ע שמכשיר בינו לבינה אלא כ"ז שלא ראו החליצה פסולה כו' וסיים לבסוף וכ"ז שלא ראו הג' גוף חליצת המנעל החליצה פסולה עכ"ל. הנה ס"ל לסברא פשוטה שצריך הדיין לראות גוף החליצה לעיכובא אפי' בלא שום יתור דלעיני. אך באמת לפי מה דכ' הנ"י בסנהדרין פ' אד"מ וז"ל והכי משמע נמי פ' מ"ח (דף ק"א) גבי פלוגתא דר' יהודא ורבנן דמר סבר מצות חליצה בג' ומ"ס בה' דאקשי' ור"י הדיוטות מנ"ל נפקא לי' מלעיני מדאצטריך לעיני למעוטי סומין ש"מ דאפי' הדיוטות כשרים דאם"ן סנהדרין בעי למ"ל לעיני מדרב יוסף נפקא סנהדרין מנוקים הם מכל מום כדכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך והשתא אי ס"ד סומים כשרים הם לד"מ הא אצטריך שפיר לעיני למפסל סומים בחליצה ואכתי הדיוטות מנ"ל נהי דלא בעי סנהדרין דלמא מומחים בעי' אבל אי בד"מ פסולי סומין לא אצטריך לעיני אלא למכשר הדיוטות עכ"ל אלמא דלחליצה כיון דסגי בהדיוטות הוי כשר אפי' סומים וגלי הקרא שלא יהיו סומים כמו גבי שארי דינים אבל לא שיהי' דין חליצה בעי ראי' טפי משאר ד"מ כאשר כ' המהרש"א משום דככה עיכובא הן באמת דבדברי הנ"י הללו הרעישו העולם שהיא נגד הגמ' דריש פ' מ"ח דז"ל הגמ' שם ור"י הדיוטות מנ"ל נפקא לי' מלעיני דאמר מר לעיני פרט לסומי' ומדאצטריך לעיני למעוטי סומי' ש"מ דאפי' הדיוטות דאס"ד סנהדרין בעי' למ"ל למעוטי סומין מדתני ר"י נפקא דתני ר"י כשם שב"ד מנוקי' בצדק כך ב"ד מנוקי' ממום שנא' כולך יפה כו' ומום אין בך ואידך ההיא לעיני מאי עביד לי' ההוא לכדרבא הוא דאתא דא"ר צריכא דייני למחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה כו' עכל"ה אלמא דדריש דלא בעי סנהדרין משום דכתיב כולך יפה ולא משום דגם בלא"ה דבד"מ פסול ושאר הדברים שהקשה היש"ש ז"ל שם עליו דדלמא קרא ממעט סומא באחת מעיניו וכמ"ש התו' יעו"ש. והנ"ל דשפיר דברי הנ"י דבאמת תמיהת הנ"י שתמה אהש"ס לכאורה תמי' קיימת דמהיכן מוכח דסגי בהדיוטות דלמא לא בעי סנהדרין אבל עכ"פ סמוכי' בעי ומהרש"א דחק לתרץ זה ולזה מתרץ הנ"י שפיר דהנה חליצה כשרה בלילה לת"ק דמתני' [שם דף ק"ד] ומסתמא גם ר"י לא פליג עלי' בזה דהא לא פליגי רק אי בעי ג' או ה' אבל בחליצת לילה מסתמא לא פליג על הת"ק והנה אם כשר בלילה בודאי סומא באחת מעיניו כשר כמבואר ברי"ף והנ"י בסנהדרין וא"כ ה"פ בש"ס דכיון דמיעט תורה לעיני פרט לסומא ש"מ דלא בעי סנהדרין דסנהדרין בלא"ו צריכי להיות מנוקי' ואי דלא בעי סנהדרין שוב ע"כ בסומא מאחת מעיניו כשר כיון דכשר בלילה. וע"כ המיעוט אתי לשתי עיניו ובשתי עינים הלא פסול לד"מ נמי א"ו ש"מ דחליצה קיל דסגי בג' הדיוטות וה"א דכשר אפי' בסומא משתי עיניו ולהכי גילה התורה לעיני ושפיר שטחיות דברי הש"ס דש"מ הדיוטות דאם לרבות של יהי' סומא בא' מעיניו אמאי יהא כשר בלילה ואי משום שלא יהא בו מום דבעי' סנהדרין א"כ לא צריך קרא לזה דסנהדרין בלא"ו מנוקים ממום וע"כ דלא בעי סנהדרין ועלתה השערה לאו אסנהדרין וכיון דלא בעי סנהדרין א"כ ע"כ המיעוט רק לסומא בשתי עיניו דהא כשר בלילה בודאי דכשר באחת מעיניו כמ"ש הנ"י ובשתי עיניו הרי פסול לכל דינים ש"מ שחליצה גרוע בזה שסגי בג' הדיוטות וא"ש דברי הנ"י:

ועכ"פ למדנו מדברי הנ"י דכיון דהתורה גילתה שחליצה סגי בהדיוטות וגרוע משארי דינים בתורה בודאי דלא עדיף בזה שלא תסגי בידיעה לחוד זולת אי איכא קרא יתירה לזה ודלא כמהרש"ל שכ' דלא צריך קרא לזה. והנה באמת לפע"ד י"ל דהקרא דוקא ברקיקה גילה שצריך לעיני הדיינים משום שהוא דרך בי ככה יעשה לאיש והקפידה התורה שהדיינים יראו הרוק שיוצא מפיה לבזותו דאינו דומה ביוש הנעשה בראי' לידיעה אבל בחליצת המנעל באמת סגי בידיעה לחוד וכ"נ מדברי הב"י סי' קס"ט ש וז"ל ותרוק בארץ כנגד פניו כו' בס"פ מצות חליצה תנן וירקה בפניו רוק הנראה לדייני' ובגמ' שם א"ר צריכי דייני למיחזי רוקא היכא דנפיק מן פומה דיבמה דכתיב לעיני וירקה ומשמע דיליף רב הכי מדלא כתיב וירקה לעיני דאז הוי משמע שאחר שיצא הרוק מפיה יראוהו דמה"ט לא בעי דלחזי היבם כי נפיק רוק מפומא דכתיב וירקה בפניו אבל גבי דיינים דכתיב לעיני וירקה בעי' דלחזי כי נפיק רוק מפומה עכ"ל ש"מ דדוקא גבי רקיקה שכ' לעיני קודם וירקה דרשי' שהדיינים יראו הרקיקה אבל גבי נעל דכתיב וחלצה וגו' לעיני שפיר י"ל כיון דרואין המנעל אצל האשה הוי כחלצה לעיניהם ודו"ק כן נ"ל. [א"ה נ"ל דט"ס יש כאן וכצ"ל אבל גבי נעל דכתי' ונגשה יבמתו וגו' לעיני שפיר י"ל וכו'. וכוונתו דהיש"ש בעצמו הק' מנ"ל דלעיני קאי על הרקיקה דילמא קאי על גוף חליצת המנעל ותי' דעל גוף החליצה ל"צ ריבוי דמגופא דקו דכ' ונגשה יבמתו אל הזקנים נשמע דמעכב כנ"ל בדבריו ו שפיר הביא ראי' מב"י דכיון דמגופא דקרא ונגשה יבמתו לעיני הזקנים נשמע א"כ שפיר א"צ לראות תחילת חליצת המנעל דוכ' ונגשה קודם לעיני ושפיר סגי בידיעה בלא ראי' כמו ברקיקה לגבי היבם ואי דא"כ הד"ק המהרש"ל לדוכתא מנ"ל לרבא לאוקמי הקרא על הרקיקה דילמא הקרא דלעיני מרבה גוף החליצה דלא תסגי בידיעה בלא ראי' ע"ז הסביר לן מעיקרא דמסתבר לי' לרבא לדרוש הפ' על הרקיקה מטעם בזיון כנ"ל ודו"ק עכ"ה]. אולם באמת קשה לעשות מעשה נגד היש"ש וב"ש ז"ל לזה נ"ל דנכון לצרף את הנוספי' כמש"כ ג"כ מעכ"ת ורק דלכאורה כיון דהוזמנו בפירוש לא לדייני' וכן מבואר בסדר חליצה שיזהיר את הנוספי' שלא יפלפלו בדין חליצה והמה רק לעדים להעיד על החליצה שמותרת לשוק ופסולה לכהן כמבואר בתה"ד סי' רכ"ו וז"ל ואדרבא כ"ש הוא דהא דמוסיפין שנים לפרסומי מילתא היינו משום שיעידו שהיא חלוצה ופסולה לכהן ושרי' לשוק עכ"ל א"כ לפי מה דאנן קיי"ל בחוה"מ סי' ז' דעד שהוזמן אינו ראוי להיות דיין א"כ נפסלו מלהיות דיינים כיון שהוזמנו לעדים ויותר נ"ל דאפי' החולקים שם ופסקו דאפי' הוזמן מותר להיות דיין מ"מ היינו שראוי אח"כ להיות דיין אבל בשעת מעשה בודאי אינו ראוי להיות דיין וכן מבואר ברשב"ם ב"ב [דקי"ד ע"א] לפי שיטתו דבקבלו עדות בלילה יכול להיות דיין ולא עד שראה בלילה [יכול לדון ע"פ ראיית עצמו כיון שבלילה נעשה בפירוש עד] יעו"ש וא"כ לכאורה שוב אין מצטרף הנוספים אולם באמת נ"ל דתה"ד לא דייק דוקא להיות סהדי ממש רק הוזמנו רק שיוכל ע"י לבא לידי עדות אבל באמת גם שם דיינים עליהם וכן נ"ל מפשטא דגמ' הגם שתירצו הראשונים שבזמן הש"ס נתחברו יחדיו משא"כ השתא שמחלקין ביניהם מ"מ המעיין יראה שלענין זה לא נשתנה מבימי הש"ס וגם לא הוזמנו לעדים דוקא ויוכלו להיות דיינים וגם יוכל לצרף שאר העם כיון דסגי בהדיוטות וא"ל דלא סגי בלא כוונה דדיינים יוכלו להיות בלא כוונה ויעויין ביש"ש במעשה דר"ג שהודה לפני ר"י [בב"ק דע"ד ע"ב] התם י"ל דלא קיבל את ר"י עליו מחמת ששמח בהוציאו לחירות ולהכי פירש"י דבעי מקום ישיבת דיינים אבל בחליצה וכיוצא בו סגי בלא כוונה לצרף את הרואים ודאי בנמצא א' מהם קו"פ (חסר וחבל על דאבדין):

סליק בעזה"י חלק אבן העזר.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף