שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר כה

סימן כה

[השאלה מובנת מתוך התשובה] הנה בארבע ההיתרים אשר הציע מעכ"ת בכולם אית בי' תיוהא ההיתר הא' מצד הודאת הרוצחים הגם שדעת המ"מ והצ"ץ [סי' מ"ב וסי' מ"ה] והמ"ב [סי' ס"ח] להתיר מ"מ כבר גם כמה גדולי האחרונים אוסרים וגם גדולי הדור שלפנינו לא רצו לסמוך להיתר בזה לחודא וכבר הארכתי בזה בתשובה אשר שלחתי לגיסו הרב נ"י מאז גם בלא"ה קשה לי' דעדות שהודה ע"י עינוי בית האסורין בוודאי אין לסמוך עליו והשני שהודה מעצמו הלא לא נזכר בהגדתו שמו ושם עירו ואי דקאמר שנתלווה עמו הלא בזה לדעת הרמב"ם ז"ל [פ' י"ג מה"ג הל' כ"ה הובא בא"ה סי' י"ז סעי' י"ז] צריך לומר קברתיו וגם לכ"ע קשה הא לא אמר דבר ברור על מיתתו רק שזרק עליו אבנים ושחטו אותו ואולי לא שחטו בו שנים או רובא כאשר בלשון ב"א וכמה פעמים הנשחטים חיים לאח"כ ובוודאי לא מהני בלא קברתיו ואי דנימא כיון דעתה נמצאו מתים כמו כן נהרגו מקודם ולא שבא שם אדם א' וכמבואר בנ"ב [מהד"ק סי' מ"ו וסי' מ"ז] גבי נצלב שלא ראו מיתתו בהדיא ואח"כ נמצא מת וכתב הנו"ב דכאן נמצא כ"ה המעיין שם יראה דצריך עכ"פ שהי' דבר שרובם למיתה ובלא"ה יש צ"ע בדבריו שם כאשר נבאר לפנינו לכן ביודאי אין לסמוך ע"ז. והיתר השני שהביא בשם נטע שעשועים מחמת שידוע לנו שהלך בדרך הזה וגם נמצא בבגדיו בכה"ג מקרי קרוב המצוי דהוא דבר שאינו שכיח שאחר ג"כ מרובא דעלמא שאל ממנו הבגדים ונטבע ובכה"ג עדיף קרוב המצוי מרוב וז"ל שם סי' ס"ד. ועפי"ז הנה מקום להקל בנ"ד כפי האמור בגב"ע שבכל הסביבות לא נאבד יהודי אחר זולתי ר' חיים טודרוס בעלה של העגונה הזאת והכירו על ההרוג כל מלבושיו והרבה חפצים שהי' ביד ר' חיים ט' בחייו באותו הדרך שהלך ולכן ודאי אפי' לדעת הר"מ מלובלין והב"ח בתשובה דס"ל דחיישינן לשאלה אפי' בכה"ג עכ"פ ודאי החוש והשכל מעיד שאעפ"י שהוא בסוג אפשר שהשאיל כל מלבושיו וכל החפצים שעמו לאחר מ"מ הדבר בזה אינו מצוי ורגיל הוא והו"ל קרוב ומצוי שעדיף מרוב כמו שהגאון ז"י מקיל שלא חיישינן שהשאיל מלבוש אחד לאחר מפני שבלתי מצוי הוא שהשאיל למי שנטבע וכמו שהבאתי דבריו לעיל ה"נ באם הדבר אינו מצוי מטעמא דכתיבנא הו"ל ג"כ קרוב ומצוי ואזלינן בתר קרוב כן אפשר לצדד היתר בנ"ד כדברי הז"י דאפי' סברא כל דהו מרע לרובא אזלינן בתר קרוב עכ"ל. ולפענ"ד לא ירדתי לכוונתם בזה דהנה בב"ב כ"ג ע"ב אמרי' אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובה דאור' וקורבה דאור' אפ"ה רובא עדיף מתיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישי מינה בדליכא ולקמן [כ"ד ע"א] אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבה א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה וא"ר ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רו"ק הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאוריי' וש"מ אי' לדר"ז אעפ"י שדלתות המדינה נעולות דהא אשה דכי דלתות מדינה נעולות דמיא ואפ"ה קא אזלינן בתר רובא והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההוא ובתוס' ד"ה רוב וקרוב הלך אחר הרוב. ועוד נראה לר"י דר"ח אתא לאשמעינן דאפי' בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חביות שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית לי' דר"ח והיכי מתוקמת דהא משמע דמותרת אפי' נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכר"ח אלא ודאי לגבי קורבא דביתו ש"נ הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרין רוב ישראל באותו עיר ורב אזיל בתר רובא היכי דהקורבא, לא מוכחא ודלא כר"ח אבל באותו עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה מתיישב כמו שאפרש עכ"ל. וכתבו הרשב"א ומביאו בש"ע יו"ד סי' א' ס"ד אם אבדו גדייו ותרנגוליו או שנגנבו ומצאן שחוטים כראוי במקום שרוב ישראל מצויין וגם הרוב גנבי העיר ישראלים מותרין (כיון שמצאן בשוק) בין שמצאן בשוק בין שמצאן באשפה שבבית אבל אם מצאן באשפה שבשוק אסורים וכ' הש"ך (סי') [בס"ק] י"ז שרוב ישראל מצויים אפי' רוב העיר והשוק עכו"ם עכ"ל. הנה לפי"ז נחזי אנן בסברת הנך גדולים הנ"ל דס"ל דקרוב ומצוי מאי כוונתם בזה אם כוונתם דהרוב אינו מצוי היינו שאינו מצוי איש בבגדים כאלו א"כ בכה"ג לא הוי צריכא למילף מסברא דקרוב ומצוי דזה פשוט בגמ' ופוסקי' דרוב שאינו מצוי לא אזלינן בתרה אלא ודאי דזה לא מקרי רוב שא"מ כיון דרוב אנשים מצויין (אין) [אנן] חוששין שמא א' מרובא לבש בגדים אלו ונטבע בהם ורק שקרוב שכיח יותר שאותו הנטבע הקרוב לפנינו הוא זה הנמצא ולא שאל הבגדים לאחר ובאמת הוי קורבא דמוכח ומבואר בתוס' הנ"ל דשכיח וכן בדם שנמצא בפרוזדור הוי ג"כ קורבא דשכיח כמבואר בתוס' [דכ"ד הנ"ל ד"ה ואע"ג] דשכיח יותר מעלי' מלומר דבא מחדר ואפ"ה אמרינן דרוב עדיף הרי לפניך דאפי' באם שנתלה ברוב הוא דבר דלא שכיח אפ"ה אזלינן בתר הרוב ודלא כהנך גדולים. ועוד נ"ל דע"כ מספקינן רוב וקרוב אי אזלינן בתר הרוב או בתר קרוב הוא בגוונא דהוא במקום שאין מעבר לרבים ואנן מספקי' ממאן בא זה ההרוג ומי הרגו או בדם דמספקי' מאין בא או ממקור או מעלי' ע"ז תלוי הפלוגתא אי רוב עדיף או קרוב עדיף אבל במקום מעבר לרבים אזלינן בתר רוב המצויים שם כמבואר ברשב"א בטור וש"ע יו"ד ובתב"ש [סי'] ס"ב ס"ק ב' [כ'] וז"ל וכבר הרגיש בזה הסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו ותירץ בטוב טעם וכוונתו דבשלמא התם גבי רוצח דבמקום ההרוג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ואתה בא לומר מסתמא הרוצח בא מעיר הזאת כי קרוב הוא ולא משום דשכיחא כאן טפי פריך הגמרא אדרבא נימא מסתמא מרובא דעלמא אתא ולא מדקורבא וזוטא ואלו הוי ידעינן דבהאי בקעה שכיחי אנשים מעיר הקרובה טפי מאנשי רובא דעלמא אי נמי איפכא הוי אזלינן בתר דשכיחא משא"כ ברוב השוק דאנן ידעינן מאן דאתחזק הכא טפי מאי איכפת לן ברוב העיר כיון דידעינן דמרוב העיר אין כאן כ"א המעט ותלינן דמרובא נפל ע"כ א"כ דבמקום שעוברין רבים לא שייך כלל לומר קרוב דעיר עדיף דהא גם הרבים המה קרובים וכגון בנ"ד שידענו שאיש הזה הי' באושפיזא הנקרא ווערטס הויז במקום קרוב ליער והלך משם לדרכו קרוב ליער וגם רבים מעלמא עוברים דרך זה גם המה קרובים ומה קרוב הוא יותר מרבים העוברים שם ולא שייך בזה כלל דין דרו"ק. ועפי"ז הונח לנו היטב דברי הגמ' הנ"ל דשם אמר (מסייע לי' לר"ח) [אף אנן נמי תנינא וכו'] ואמר רבא וכו' דקשה [קו' התוס' ד"ה דתני] מאי (דתנן) [הא דקאמר דתני ר' חייא וכו'] ומאי ראיה היא מר"ח דזה הוי רוב ומצוי וגם קשה למה באמת הדר בי' רבא וגם קשה דאמר רבא [רוב ומצוי] ליכא למ"ד הא ר"ק שם בנדה [דף י"ז ע"ב] פליגי בזה אך לפי הנ"ל א"ש דהנה בגמ' דנדה דף י"ז ע"ב אי' רמי ברי' דר"ש ור"י ברי' דר"י [וכו' עד] דיתבי וקאמרי החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ והעליי' בנוי' על שתיהם ולול פתוח בין עלי' לפרוזדור נמצא מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקי טהור אתא ואמר לי' לאבוה א"ל אבוה ספיקו טמא אמרת לן מר והא אנן שחזקתו מן המקור תנן א"ל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא אמר אביי מ"ש מן הלול ולחוץ דספיקו טמא דדלמא שחתה ומחדר אתא מן הלול ולפנים נמי אימא אזדקרה ומהעלי' אתא ולקמן תני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ר' קטינא אמר אין חייבין עליו על ביאת מקדש ואין שורפין עליו את התרומה וכו' ולקמן לימא פליגא דר"ח ל"ק כאן כשנמצא בקרקע הפרוזדור וכאן שנמצא בגג פרוזדור ע"כ והתוס' בד"ה מן הלול ולפנים וכו' ונראה לפרש דכל אמוראי דשמעתין איירי בגג פרוזדור וכן הענין דגג פרוזדור מן (העליי') [הלול] ולפנים גבוה ומשתפע ועולה ואינו יכול לבא שם מן העלי' אלא א"כ נזדקרה ומן החדר אין יכול לבא לגג פרוזדור אפי' מן הלול ולפנים אא"כ שחתה ביותר והוא שינוי גדול מדיקור של עליי' כי הלול שדמי החדר יוצאים לפרוזדור הוא לצד קרקע הפרוזדור אבל מן הלול ולחוץ משתפע ויורד ובא שם מן העליי' כדרכי ומן החדר בא שם בשינוי גדול יותר ממן הלול ולפנים והשתא פריך שפיר מ"ש מן הלול ולחוץ דספק אע"ג דמן החדר אינו בא שם אלא בשינוי גדול מאד ומן העליי' בא שם כדרכו אלא משום דשחתה רגילות הא דאי לא רגילות הוא הוי ודאי טהור ואפ"ה לא בעי למיזל בתר רובא שיהי' ודאי טמא מן הלול ולפנים נמי אימור אזדקרה דכיון דשחתה רגילות הוא אזדקרה נמי רגילות ואמאי ודאי טמא ואע"ג דרוב דמים מן המקור אין ללכת אחר הרוב כמו מן הלול ולחוץ דלא הוי טמא ודאי אע"ג דשחתה הוי רגילות אלא אמר אביי אי בתר חששא אזלת משום דשחתה רגילות הוא כדפרישית אידי ואידי ספיקא ואי בתר חזקה אזלת ולא בתר חששא דשחתה לאו רגילות הוא מן הלול ולחוץ ודאי טהור ומ"מ מן הלול ולפנים אע"ג דשחתה לאו רגילות הוא היי ודאי טמא דממ"נ ע"י שינוי בא או שחתה או אזדקרה ואית לן למימר דמן החדר אתא משום דחזקת דמים מן המקור באין עכ"ל. והנה לפי"ז י"ל דבתחלה ה"א דרבא דאיירי בקרקע הפרוזדור ולזה מלול ולפנים טמא בוודאי וליכא למ"ד דגם ר"ק מודה לי' ור"ק איירי מלול ולחוץ ולכן הוי רוב ומצוי ולזה שפיר דהביא ראיה מדתני ר"ח דשורפין איירי בלול ולפנים ובקרקע וא"כ הוי רוב ומצוי וא"צ לפי' רש"י דמקור מצוי לזוב רק כפשוטו דמהחדר בא הדם בלא שהי' ומהעלי' בא ע"י שינוי והוי רוב ומצוי דהקרוב אינו מצוי שם לבא מן הלול ולפנים ולאח"כ הדר רבא משום דס"ל כאביי שם דאיירי בגג פרוזדור וא"כ לשם שניהם אינם מצויים לא מן העלי' ולא מן החדר וע"כ דם הנמצא שם בא מאחד מהן שפיר הוי [רק] רוב וקרוב [גרידא] דאזלינן בתר רובא (וסייעתא) [וכסייעתא] הראשונה:

והנה הרמב"ם ז"ל פסק באיסורי ביאה [פ"ה הל' ה'] כר"ה דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא ומן הלול ולפנים וודאי (טהור) [טמא] וכדר"ה וא"כ לא פליגי (ר"ה) [ר"ח] ור"ק וא"כ איירי ר"ח בקרקע פרוזדור וא"כ הוי רוב ומצוי ולא הוי סייעתא לר"ח וא"כ מש"ה פסק דלא כר"ח ברוב וקרוב ומיושב מה שהקשו עליו הכ"מ והאחרונים ודו"ק [עיין בהל' רוצח פ"ט הל' וי"ו ובה' מאכלות אסורות פ' יו"ד הל' י"ג ושם בפ' י"ב הל' כ"ח וכ"ט ובמפורשים שם] היוצא לנו מכ"ז דבמקום שהעוברים רבים ליכא למימר כלל קרוב ומצוי ואתמה טובא הלא אם רובא נגד קרוב וחזקה קיי"ל רובא עדיף כאשר האריכו האחרונים הרבה בראיית והנ"ש גופא [שם] מכ"ש בחשש שאלה דהוא דבר דשכיח למאן דס"ל דחיישינן לשאלה בודאי גם אם הקרוב מצוי מחמת דנימא דלא שאל בגדיו והרוב הוא אם ניחוש לשאלה בודאי דאזלינן בתר רובא וניחוש לשאלה דלא עדיף הסברא דל"ח לשאלה יותר מחזקה עם קרוב ואפ"ה רובא עדיף ומכ"ש שאלה למאן דס"ל חיישינן לשאלה ומה שרצה הנ"ש ז"ל להעמיס זה בדברי הרמב"ן דב"ב [דף כ"ד] ד"ה שם אבל ענבי מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר"ח אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוי אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא וכאן הי' והכי נמי מוכח בקידושין פ"ק דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננים למכור על פתח גנותיהם כדאמרינן בסוף ב"ק הלכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומו ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל ע"כ ודחיק לי' להנ"ש ליישב דמצוי [דקאמר היינו משום חזקה דכ"נ כ"ה מחשיב לי' למצוי מש"ה לא די לי' בחזקה דכ"נ כ"ה בלחוד וממילא מוכח דבקרוב ומצוי אין הולכין אחר הרוב ע"ש עכ"ה] ובאמת כוונתו פשוט כאן נמצא שיגדל בכאן ורק כוונתו גם על מקום שמוכרין הענבים גם שלא גדל שם רק מפני שמצוי שם וכן דרכו הוי כמו שגדל שם ושייך בו לומר כאן נמצא אבל בודאי כאן נמצא הטעם כפשוטו דבמקום שגדל שם שם הוא [ומשום חזקת כ"נ כ"ה לא משום שהוא קרוב ומצוי ודו"ק] והנה הנ"ב [מהד"ק חא"ה סי' מ"ו ומ"ז] רוצה לומר בסברת כאן נמצא היינו שתולין שהי' בכאן מקדם ולפי סברתו הוי זה כעין כל הטומאות כשעת מציאות ובאמת זה ליתא כלל רק הסברא כפשוטו כאן נמצא וגדל כאן הי' וכן נראה בהדיא מגיטין [דף כ"ז] דחוששין לשני יוסף ב"ש במקום שהשיירות מצויות הגם שידעינן בודאי שהוא אבד גיטו שם ולאח"כ בא שיירא חיישינן ששלו נאבד ואחר בא במקומו מרוב העוברין וכמבואר בח' רשב"א בגיטין [דף הנ"ל] וז"ל וסבור הייתי לומר דלעולם לנפילה דיחידאה לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן אלא דרב"נ דאמר כל שלא שהה כדי שתעבור שיירא ותשרה זה הוא לאלתר ולא חיישינן לנפילה דשיירות ראשונות משום דאמרי' א"א דמשיירות הראשונות נפל כשעבר זה דרך שם הי' מוצאו ועוד דגיטו של זה להיכן הלך הלכך כיון שלא נמצא אלא זה לבדו ולא אחר לא עכשיו ולא בשעה שעבר שם זה ודאי אמרי' זה הוא שנפל ממנו ומיהו כשעברה שם שיירא אח"כ חוששין שמא גט זה שנמצא מן השיירא שחנתה שם או שאכלה שם נפל וגיטו של זה נדרס ונדחף ברגלי רבים שעברו שם ורשב"א סבר אפילו עבר אדם שם יחידי תולין שכבר הי' שם גט זה שנפל מן השיירות הראשונות ואעפ"י שלא מצאו ולא ראהו שם כשעבר אין הכל מרגישין בשטרות הנופלין לארץ או שהי' בצידי רה"ר ואעפ"י שחפשו כל אותו מקום ולא נמצא זולת זה אין אומר של זה היכן הלך אלא אומר שמא ברגלי העובר ואעפ"י שעבר יחידי נדרס ונדחף ויש אומרים לדריסת הרגל לבד לא חיישינן אא"כ שהה שם דאיכא תרתי נדחף שלא מדעת או שמא הרגיש ומצאו ונטלו בידו ואעפ"י ששאלוהו ול"נ בידו ל"פ רבנן משום חומר עריות עכ"ל ולפי סברת הנ"ב הרי [הי' לן] לומר כ"נ וכ"ה א"ו לא אמרינן זה רק במקום שהדבר קביע [כאן מקודם] ונמצא [בכאן] אמרינן כ"ה ולא שממקום אחר בא וכמו שאמרינן גבי גט שנכתב בכאן וגבי תרי יצחק ר"ג [יבמות קט"ו ב'] כאן נמצאו כאן הי' אבל בדבר שבא מעלמא הגם שידענו שבודאי (יהי') [הי'] כאן [כזה] מ"מ יש להסתפק שיב שמא גם ממקום אחר בא דבר כזה וראשון נאבד ועיין בריטב"א חולין [דף צ"ה ע"ב] בד"ה והא דרב לאו בפירוש אתמר כו' ומיהו אלו לא נמצא שם אלא אחד הי' מתירו דלא שבקינן למתלי בהאי דנפל מידן השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו בעורבים דעלמא שלא חשש רב אלא בבשר שנמ"ה או שנמצא בשוק ולא החזיק בידינו מעולם וזה ברור:

מ"מ זה דוקא לענין בשר שנמ"ה אבל בדבר איסור ממש לא אמרינן כאן נמצא רק בדבר שהוא במקומו כמו גט שנכתב כאן או יצחק ר"ג שדר בכאן:

הכלל היוצא מדברינו שאין לנו לסמוך על היתר זה כלל יעויין בתשו' ח"צ סי' קל"ד ד"ה וממילא מ"מ נקטינן מיני' דאפי' ביב"ש דחיישינן לשני יב"ש משום דאינו סימן מובהק היכא דברי לן שהי' במקום פ' יב"ש והוא אתרא דלא שכיחי שיירתא ולא הוחזק לן באחר דשריא אתתא לכ"ע ובנ"ד כך הם הדברים שהלך ביער והוא מקום דלא שכיחי שיירתא מחמת מורא ופחד של הצרפתים ששעת חירום הי' ובשעת חירום אמרינן בהדיא בפ' חזקת דלא שכיחי שיירתא והמחזיק שלא בפניו לא הוי לי' חזקה ולא עוד אלא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי והך אתרא שהוא על הספר לא עדיף מיהודה וגליל דהוי שעת חירום ואין שיירות מצויות וביותר ביער ההוא שמצאוהו קשור באילן עכ"ל הרי דלא זכ' רק דהוא [מקום אשר] לא הוחזקו שיירות אבל לא מטעם כ"נ ולא מטעם קרוב ומצוי. וגם ההיתר מטעם כיון דיצאה מחשש איסור תורה לפי דעת המבי"ט [סי' קל"ח] לא חיישינן לשאלה הנה הסברא ההוא אשר גם אם סי' דרבנן מהני בדרבנן אם האשה יוצאה מאיסור תורה ומש"ה ג"כ לא חיישינן לשאלה הנה הסברא ההוא מבואר באה"ע [מהגאון מ' עוזר בתשו' הנדפסת בשמו בש"ע הקטנים] ומביאו האחרונים הנ"ש [בסי' ס"ד וסי' ע"ט] האריך הרבה והנה באמת הש"ס ערוך לקראתו כמבואר בפ"י גיטין [דף כ"ז ע"ב] ובש"ש לקצה"ח [שמעתא ז' פ' כ"ג וז"ל הפ"י שם] ומיהו יותר נראה דאי סימנין דרבנן לא סמכינן עלייהו באיסור דאוריי' אפילו היכי דהחששא מדרבנן כו' וראי' לדברי נ"ל ממשנה ערוכה פ' האשה בתרא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ושקיל וטרי הש"ס בטעם דסי' דרבנן ונשמע להדיא דאף כפרצוף פנים בלא חוטם [אין] מעידין אפי' ע"י צירוף הסימנים ובמס' בכורות בפ' יש בכור איכא שם אוקימתא דמדאורייתא מהני פרצוף פנים בלא חוטם אלא מדרבנן החמירו וא"כ חזינן דאפי' בחששא דרבנן אמרינן דל"מ סימנין למ"ד סי' דר' והרבה הארכתי בסוגיא זו ביבמות ודעתי להוסיף בקו' הכללים וכו' עכ"ל אולם נ"ל ליישב סברא זו ובדרך זה דבשלמא גבי (יכיר) [הכרה נהי] דמה"ת הוי הכרה בפדחת לחוד (רק) [מ"מ] רבנן החמירו בעגונה עד שיכיר היטב [וא"כ] שוב לא מהני לומר כיון שכבר נפק מאיסור תורה מהני הסימנים דזה ליתא דכיון דרבנן החמירו על האשה הלזו שלא תצא מאיסור א"א דאור' גם שמכירין אותו בפדחתו עד שיהי' הכרה היטב לכן גם אם יש עוד אומדנא דהוא בעלה מחמת הסימנים מ"מ לא מהני זה ולא מצרפי יחד היכי שכל אחד בפ"ע ל"מ גם שניהם יחדיו לא מהני רק עד שיכירו אותו היטב בט"ע בהכרת פנים ממש אבל הכא במים שאל"ס דכיון שנטבע האשה מותרת מה"ת וליכא עלי' מעתה רק איסור דר' וא"כ אם שוב נמצא מת אחד ונעלה מן המים עם סימנין שפיר י"ל דכיון דהאשה הנ"ל כבר מותרת מה"ת רק דמדרבנן אסורה דדלמא עלה במקום רחוק נהי שיהי' כן מ"מ הא חזינן עתה שמת בפנינו ודלמא שוב נפל לים ונטבע כיון שמוטל בסימני' לפנינו אבל (ביכיר) [בהכרה] מעולם לא יצאתה מחזקת א"א ודו"ק. וא"כ לפי"ז בנ"ד שלפנינו דמעולם לא יצאת מחזקת א"א כ"ז שלא ראינו ההרוג ותיכף אז יש לספק שמא לא הוא בעל האשה דנהי דהספק הוא מדרבנן מ"מ כ"ז שלא יצאת מחזקת א"א הראשונה שוב גם אין הסימנים מועילין להצטרף עם סימנים דרבנן וא"כ לפי"ז בגוונא דנ"ד לא סמכינן אהאי סברא ולומר דכבר יצאת מאיסור תורה שוב לא חיישינן לשאלה ורק שי"ל כיון דיש בזה ספק אם חיישינן לשאלה א"כ שוב הוי ספיקא דרבנן נגד זה י"ל דהוי סד"ר במקום חזקה אך י"ל דאתרע החזקה לכן גם ההיתר הזה לא ברור כ"כ וגם בח"מ מבואר להחמיר וז"ל סי' י"ז ס"ק ס' הואיל וראוהו כו' אך מי שנטבע בבגדים ואחר כמה ימים הכירו מת אחד נפלט על שפת הים מלובש בבגדים אלו בזה יש להסתפק דאולי הנטבע יצא מן המים במקום רחוק ושם פשט בגדיו ומכרן או השאילן לאחר וזה הוא הנמצא כאן מת על שפת הים ע"כ:

אך מ"מ כיון דכל בגדיו נמצאו וגם העכו"ם העידו כך ונראים הדברי' מאד שזה הוא ויש לסמוך על המתירין בכל בגדי' באופן הזה שקרוב לומר שנהרג מהערלים המתלווים עמו. היוצא לנו מכל הנ"ל דעל ההיתר שאמרו העכו"ם אין לסמוך עליהם דזה שאמר ע"י יסורין רוב שיטות הפוס' ס"ל דלא סמכינן אדיבורא והשני שהודה מעצמו כמה גדולי האחרונים ס"ל דלא סמכינן עליו ויעויין ביש"ש יבמות ומהריב"ל ז"ל וגדולי הדור שלפנינו לא סמכו על כיוצא בזה לחוד ובפרט שלא אמר דבר ברור על מיתתו כנ"ל ועל ההיתר שהמציא הנ"ש מחמת קרוב או מצוי כבר כתבתי דאין לזה מקום כלל לפע"ד ואח"ז מצאתי בבית אפרים כ' ג"כ כדברי ועל ההיתר הג' שכבר יצא מאיסור דאו' א"כ שוב לא חיישינן לשאלה כבר מלתי אמורה דראיות הפ"י נכונה מהש"ס דגם אם יצאה מאיסור דאורייתא לא מהני רק סימנים מובהקין וא"כ ממילא חיישינן לשאלה וכן משמע בהדי' בתוס' יבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימני' אבל ע"י טב"ע אין להאמינם דאמרינן בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקו' דמים משנים הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפ' בתרא דמים מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לדא"ו איירי הכא בסימנים מובהקין דהוא דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות אי נמי מהני עפ"י טב"ע ר"י עכ"ל והנה הנ"ש ז"ל [בסי' ס"ג] ר"ל דכוונת התוס' הוא דכאן בטביעה הוי חששא דאוריי' משום דלמא לא שהה כדי שתצא נפשו יעויין שם באריכות ולפע"ד דגם אם נימא כדבריו מ"מ מוכח שפיר מהתוס' דלא סמכינן בסי' דר' נס אם יצאת האשה מאיסור דאורייתא. דהנה לכאורה קשה לי שם אדברי תוס' ז"ל דמאי קשיא להו הא לפי מה דמבואר בת"ש סי' כ"ט גבי מים במוח דכיון דכל עיקר חזקת כשרות הוא מחמת רובא דרוב בהמות כשרות מאותה שיש לה מים במוח יצאתה מהרוב הגם שאינה טריפה מ"מ הרוב אין להם מים במוח וכיון שיצאתה מהרוב שוב ממילא אין לה חזקת כשרות יעו"ש כן נמי הכא נהי ודאי דסימנים לאו דאו' מ"מ ודאי אינו בנמצא ברוב שיש להם סימנים וא"כ (אי) [מי] שיש בו הנך סימנין יצא מהרוב וא"כ כיון שאתרע לה רובא שוב אזלינן בתר קרוב [והכא ה"ל קרוב ע"ש בגמ'] ומש"ה גם אם סימנים דר' מותרת וא"כ ק' למה כתבו התוס' ז"ל דצריך סימנים מובהקין ביותר דוקא ולכן י"ל דס"ל להתוס' ז"ל נהי דאזלינן בתר קרוב אם ליכא רוב נגדו מ"מ עכ"פ מדרבנן אסירי ומש"ה הצריכו התו' סימנים מובהקין דוקא:

ועפי"ז מיושב מה שכתבו התוס' א"נ שיש להם ט"ע והקשו כולם מאי מהני ט"ע הא עד א' במלחמה אינו נאמן ולפמ"ש א"ש דהנה (במדה) [במידי] דרב' גם ע"א בערוה נאמן כמבואר בריש גיטין מטעם עגונה הימנוהו רבנן לע"א על קיום הגט וא"כ שפיר ע"א נאמן אבל עכ"פ זה מוכח מדברי התו' דבתחלת העדות היינו בהכרה לא מהני סימנים גם אפי' אם יצאתה מאיסור תורה דאל"כ הלא כבר יצאת מאיסור תורה ע"י קרוב כיון דאתרע לה רובא וכנ"ל א"ו דלא מהני בהכרה דזה הוא תחלת העדות סימנים גם אם כבר יצאת מאיסור תורה וא"כ הרי דלדברי התו' ל"מ סימנים (דאו') [דרבנן] גם אם יצאת מא"ת וא"כ ממילא חיישינן לשאלה גם בלא"ה מבואר בבית אפרים דזה [לא] מקרי יצאת מא"ת כיון ששיירות מצויות ועיין בתשובות מהרי"ו ולכן גם ע"ז אין לסמוך רק לפי ענ"ד דבכה"ג סמכינן אהנך פוסקי' דס"ל דלא חיישי' כולי האי שישאל כל בגדיו ולכן נ"ל לצרף גם דעתי עם המתירין אך באופן שיחקרו העדים אם הכירו הבגדים בט"ע ממש כי מה שאמרו שהכירו בתפירות לא נלפע"ד זה לט"ע רק הוא כעין דימוי האותיות יעויין (בראש) [בבית] אפרים [סי' ז'] בתשו' ארוכה ע"ז ועיקר לפע"ד שיכירו בט"ע מלבושיו ובכה"ג דעתי להיתרא וכן מצאתי בביא"פ שמביא בשם תשובת....

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף