שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר כב

סימן כב

שאלה אשה עני' אלמנה היתה מעוברת והסתירה הדבר ונישאת לאיש וילדה ולד קיימא מבעלה הראשון ונסתפקו אם סגי בהפרשה מבעלה השני כ"ד חודש או צריכה דוקא גט:

תשובה הנה בדבר זה כבר נאמרו ונשנו הרבה בין הראשונים ואחרונים והכל גלוי על ספריהם ולכן לא אנקוט רק בקצרה מה שמההכרח לנ"ד דהנה מבואר בש"ס יבמות וכתובות דאסור לישא מינקת והנה האיסור מבואר ביבמות [מ"ב א'] לא ישא מעוברת חבירו ומניקת חברו ומפרש הירושלמי בסוטה [פ"ד ה"ג] משום בשדי יתומים אל תבא והנה הפירוש הפשוט שאסור לבעל להשיג גבול הולד אשר השדים המה לצורכו כי אם ישאנה תעכר החלב ולכן גזרו חז"ל שלא להשיג גבול הילד והנה אם האשה כבר אינה מינקת ואפילו אם כבר גמלתו ונעכר חלבה שאז אין להיתום פסידא בדבר הי' לכאורה מותר להבעל לישאנה שאינו משיג גבול להילד אך חז"ל גזרו כדי שלא תגמול האשה הילד בכדי להנשא תקנו שלא תנשא עד אחר כ"ד חודש כדי שלא להזיק להולד אך לאחר שכבר אסרו חז"ל לאשה שלא תנשא האיסור ממילא מוטל אהבעל נמי דאלולי שמצאה מי שישאנה לא היתה גומלתו ועל כיוצא בזה אמרו לא עכברא גנב אלא חורא ולא כמי שדימה דהאיסור רק על האשה לחוד דזה לא מצינו דכל אשה הנאסרת האיסור נמי על הבעל יעויין סוף נדרים בתוס' וגם הנ"ב ז"ל [מה"ק סי' י"ד] ס"ל כן ורק לענין גרושה קאמר לי' לסברתו. והנה מבואר [בתו' שם ד"ה סתם] דהר"ש ז"ל ס"ל דבגרושה לא גזרו חז"ל משום דאינה משועבדת ולפי מה שהסברנו הדבר פשוט דס"ל להר"ש ז"ל דדוקא באלמנה שמשועבדת להניק ואפילו שתוכל לומר איני ניזונית מ"מ למה לי' לאיש הזה [לישא] לאשה כזאת אשר לע"ע משועבדת להיתום ועי"ז שהוא ישאנה תפטור עצמה משעבוד של היתום וזה גזרו חז"ל ואסמכוה אקרא דבשדי יתומים א"ת דבודאי אינו מד"ת דשלמה ע"ה אינו מזהיר על גזל שהוא מה"ת ורק דאזהיר למען תלך בדרך טובים וכעין דינא דב"מ והיינו דל"ל לאיש הזה לבוא בגבול ושדי יתומים דנהי דיכולה האשה לפטור מהשעבוד. מ"מ למ"ל לזה לבוא ע"י פסידא להיתומים ומתוך שלא ישאנה תניקהו. ובזה סרה תלונת התוס' [שם] בשם ר"ת ז"ל על הר"ש ז"ל דהא כל אשה יכולה ליפטר ע"י אמירתה איני ניזונית ואיני עושה דזה לק"מ דנהי דאין בו גזל מ"מ אינו דרך הטוב להפסיד עי"ז להיתום ובזה גופא משיג גבול היתום דע"י נישואין אשה זו תפטר עצמה משעבוד היתום. אך כ"ז באלמנה דמשועבדת עכ"פ ומקרי שדי יתומים ורק שתוכל לפטור מהשעבוד ע"ז נאמר דתקנו חז"ל שלא יהא אדם מישראל גורם לזה השגת הגבול אבל גרושה דמעולם לא נשתעבדה ורשאי' להניק בן אחר ולא בנה א"כ לא מקרי כלל שדי יתומים והוי כמו אשה אחרת דמותרת להנשא לרוב שיטות הפוסקים [ע' סי' פ"ב] ולא מקרי כלל בשדי יתומים א"ת. ולזה י"ל דבאלמנה אפילו עשירה שאינה משועבדת להניק מ"מ אם מניקה הוי שדי היתום דהא דאינה משועבדת דוקא להניק מ"מ אם מניקה אינו מגיע לה שכר וגם אין רשאי' להניק בן אחר וא"כ נהי דאינה משועבדת מ"מ אם מניקה מקרי שדי היתום ואסור להשיג גבולו ול"ד לגרושה שהיא כאשה אחרת דעלמא דלא שייך עלה שם שדי יתומים בכהאי לא גזרו אבל בעשירה [אלמנה] אפילו לא התחילה להניק וכנ"ל עכ"פ מקרי שדי היתום דמ"מ קצת שעבוד רמי' עלה וכנ"ל ומקרי שדי היתום אם תניקהו ולכן י"ל שגזרו חז"ל שלא ישיגו גבולו אפילו בלא התחילה להניק וכנ"ל והנה הר"ש ז"ל התיר אפילו מעוברת גרושה דס"ל עיקר טעם דמעוברת למניקה קיימא ול"ק מה שהקשה עליו ר"ת דהא לטעמא דדחסה הוי אסורה אפילו בגרושה וא"כ גם למסקנא לא הדר מסברא זו יעו"ש בתוס' ובאמת לפמש"כ לק"מ דכבר כתב הפ"י בכוונת ר"ת בקי' זו דה"פ דזה ודאי מצינו לומר דכיון דהדר מן הטעם דדחסה ממילא נשתנה הדין דבגרושה מותר ומצינו כיוצא בזה טובא בש"ס ורק הקו' הוא דהא מטעם דחסה הוי אסרינא בגרושה מעוברת ממילא הברייתא דלא ישא מעוברת ומינקת בחד גוונא מיירי גם מניקה גרושה אסורה וטעמא מאי הא אינה משועבדת א"ו הוי ס"ל לדבר פשוט דאפי' אינה משועבדת אסורה בגרושה מינקת ומסברא זו לא מצינו דהדר בי' המתרץ כן הוא תורף דברי הפ"י ז"ל. ונכון הוא ולפמש"כ קו' זו ל"ק על הר"ש ז"ל דבאמת גרושה אינה קרוי' כלל מינקת חבירו ולכן בין להס"ד ובין להמסקנא מניקה גרושה מותרת ורק במעוברת אם מטעם דחסה היתה אסורה אבל לבתר דהדר מטעם דחסה ממילא גם גרושה מעוברת מותרת להר"ש ז"ל. ויותר י"ל דאפי' לסברת הרמב"ם ז"ל דס"ל [בפ' י"א מה' גירושין הל' כ"ה] דטעם דחסה לא נדחה מ"מ גרושה מעוברת מותרת והוא דהנה הכל תמהו על הרמב"ם ז"ל מהיכן למד דטעם דדחסה לא נדחה כיון דחידש הטעם דלמניקה קיימא וגם הש"ס קאמר בהדי' דאחרינא נמי חייס עלי' הרי דנדחה טעם דדחסה ומנ"ל להרמב"ם ז"ל שלא נדחה לגמרי והנה הפשוט הוא כך דהנה ראינו בהרמב"ם ז"ל [שם הל' כ"ד] שסובר דבהבחנה א"צ רק פרישה וראי' לדבריו יש מסוטה כאשר יבואר לקמן ורק מניקת צריכה דוקא גט [כמבואר שם הל' כ"ח] משום סכנת הולד א"כ קשה למה לעיל [דף ל"ז ע"א] פשטינן דכופין אפילו בכהן דבא לגרש וקשה למה לה הכפי' נמתין שמא לא תהי' ולד של קיימא דהא עתה קודם לידתה אינו סכנה וא"כ נמתין עד בוא עת לידתה דאז יגרש משום סכנה ולע"ע די בהפרשה דדלמא תפיל ותהא מותרת לבעלה הכהן ומזה הוכיח הרמב"ם ז"ל דע"כ לא מדחה הגמ' טעם דדחסה די"ל דאחרינא נמי חייס היינו למאי דלא ס"ד לאסיר מטעם למניקה קיימא אבל למאי דמסיק למניקה קיימא א"כ יש חשש דדחסה כדי להשאר עם אשתו שלא תהא מינקת וא"כ אכתי איכא סכנה לולד ומש"ה צריך דוקא גט ולא סגי בפרישה וא"כ לפ"ז בגרושה לשיטת הר"ש ז"ל דמותרת מטעם מניקה גם מטעם מעוברת תהא מותרת דלא דחסה דחייס על אחריני נמי כיון שלא נ"מ באם תלד של קיימא ג"כ תהא מותרת לשיטתו וא"כ מכל דברים הללו הדבר בפשיטות דבאשה עני' אלמנה נהי שאינה נוטלת שכר ויכולה להסיר מן השעבוד מ"מ השעבוד עלי' רמיא רק שצריך לשלם לה [כמבואר בסי' צ"ה ס"ב] וא"כ עכ"פ מקרי שדי היתום ושפיר שייך הגזרה דבשדי יתומים א"ת דאלולי זה הנושאה מסתמא הי' מניקתו כדרך כל העניים ונהי שיכולה ליפטר מהשעבוד כיון שאין ניתנין לה מזונות מ"מ מקרי שדי יתומים ועיין בתשובה להגאון או"ת בספרו בני אהובה שנוטה דעתו דעני' מותר להקל מטעם שאינה משועבדת והב"ד ימסמסו וישגיחי על היתום אך אעפי"כ פסק דאסורה גם בעני' מטעם ל"פ יעו"ש. ונלע"ד כאשר כתבתי דבודאי באלמנה עני' הגם שאין מי (שתשלם) [שישלם] שכר ארוסה להנשא משום הגזירה דאסמכוה חז"ל בשדי יתומים א"ת וכנ"ל וא"כ שוב ליכא להקל בזה רק מטעם דהוי הבעל שוגג. והנה הנראה מפשט וסתם מתניתין דסוטה [בר"פ ארוסה] דלר"מ מעוברת ומניקת לא שותות אלמא סתמא בין בשוגג בין במזיד צריכה גט לעולם לר"מ דאל"כ האיך סתם התנא לומר בכללא דממזרת ונתינה כולל גם מעוברת ומניקה בסתמא משמע דאין חילוק ובכולם בין בשוגג בין במזיד אינה שותת ובשלמא במשנתינו ביבמות בהחולץ [דף ל"ה ע"ב] דקתני אין הולד ש"ק יקיים ור"א אמר יוציא ואמר רבא [שם ל"ו ב'] ר"מ ור"א אמרו ד"א יש ה"א לומר דאיירי במזיד הגם דלא כן הוא כאשר יבואר לפנינו אי"ה אך במשנה דסוטה א"א לומר כלל דאיירי דוקא במזיד דהא דינא תני איזה נשים שאינם שותות ואמר ע"ז ר"מ דגם מעוברת ומניקה א"ש משמע בודאי דאפילו הנשואין הי' בשוגג דהא אין עסקינן עתה בנשואיהם רק בעצמות הנשים וסתמא פסק עליהם ר"מ שאותם נשים א"ש ומי מחלק כלל איך הי' הנשואין וי"ל דאפי' בנישאת בשוגג נמי א"ש. אך באמת בלא"ה א"א לומר לר"מ דבשוגג לא תתגרש דהא ר"מ ס"ל דבדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד כמבואר בגיטין [דנ"ג ונ"ד] בודאי לדבריו אפילו בשוגג תתגרש ואתפלא על מרן ז"ל בנ"ב [בח"א סי' י"ח] שכתב לתרץ דהמשנה יבמות איירי במזיד והאיך משכחת מזיד הא הי' תוך ג"ח כמבואר בתוס' [שם ד"ה ונמצאת] בהוכחה ברורה דע"כ מיירי בתוך ג"ח וא"כ לא היתה מזידה בהנקה ולא היתה מזידה רק בהבחנה והא משום הבחנה גם לר"מ אינה אסורה לעולם כמבואר במשנה סוטה דוקא מעוברת ומינקת א"ש אבל מטעם הבחנה אינה אסורה לעולם וכ"כ שם בהדי' תוס' ז"ל [דכ"ד ד"ה ושאר] וכיון דאינה אסורה רק מטעם מינקת ומעוברת ובזה ל"ש מזידה דהיא סברה שא"מ. והשנית קשה על הנ"ב מה שמפלפל לר"מ להתיר בשוגג בלא גט ואיך אשתמיט מיניה דמר [סוגי' דגיטין דף נ"ג ונ"ד] אשר לר"מ בדרבנן קנסו שוגג א"מ והנה לדידי' איפכא קשה דמאי פליג רבא על אביי [שם ביבמות ל"ו ב'] הא בהדי' מסקינן פשטות הסוגי' בגיטין דלר"מ בדרבנן קנסו שוגג א"מ ובדאורייתא לא קנסו הרי מבואר כדברי אביי שם בלא חולק. אשר ע"כ נלע"ד דבזה פליגי (דהכא) [דהנה] באד"ר קנם ר"מ שוגג א"מ ובדאו' לק"נ והנה באם נתחברו שני איסורים יחד דאורייתא ואד"ר בזה פליגי אביי ורבא רבא ס"ל כיון (דרבנן) [דבדרבנן] קנסו שוגג א"מ אפילו נתחבר לזה איסור (דרבנן) [דאורייתא] ל"פ וקנסוהו ואביי ס"ל כיון דעכ"פ איכא אד"א (ל"ג) [ל"ק]. ובזה יתיישב מה דהקשה הנ"ב מה ס"ד דרבא דאמר ר"מ ור"א אמרו דבר אחד הלא מצינו כמה פעמים פשוט בש"ס דיש חילוק בין דאוריית' ובין דרבנן אך לפמ"ש א"ש דהא בכאן נצמדו שני איסורים אחד דאוריית' משום (א"ח) [אשת אחיו] והשני משום מעוברת חבירו בזה ס"ל לרבא כיון דמשום מעוברת אסורת בשוגג וצריכה גט גס דנצמד עם זה האיסור איסור דאו' לא פליגי רבנן ומש"ה כיון דר"מ ס"ל כר"א גם ר"א ס"ל מסתמא כר"מ כמו שפשוט זה בכמה דוכתי אך אביי מדחה לומר דזה אינו פשוט די"ל דלר"מ לא גזר כיון דעכ"פ אית בזה המעשה גם איסור דאורייתא וז"ב לפע"ד:

היוצא לנו דלר"מ ודאי אפי' בשוגג צריכה גט ואסורה לעולם דהא קנס ר"מ שוגג א"מ אולם לדידן דפסקי' לא קנסו שוגג א"מ בדרבנן תלינן הדבר בזה אם מה דצריכה דוקא להתגרש ולא סגי בהפרשה הוא מדינא בודאי אין חילוק בין שוגג למזיד משום סכנת הולד דאין הטעם כלל משום קנם אך אם נימא דהגירושין הוא רק מקנסא י"ל לדידן דלא קנסו שא"מ והנה מהרמב"ם [הנ"ל] משמע להדי' דלא מקנסא צריכה להתגרש רק מטעם סכנת הולד ולכן מחלק בין הבחנה דסגי בהפרשה וגם מחלק בין קידש לנשא גבי מינקת וכן הרמב"ן והרשב"א ס"ל דמדינא צריכה גירושין ולא מקנסא ומדברי הראב"ד נראה שהוא משום קנס והרשב"א והרמב"ן ז"ל דחו דבריו יעוין בחי' וכן נראה מדברי התו' דגם בשוגג צריכה גט דז"ל התו' (סוטה כ"ד א') בד"ה ושאר כל הנשים תימה הא משנה יתירה מאי קמ"ל הא שמעי' לי' מרישא והאומרת א"ש אינה נוטלת כתובתה ואומר רבי דוקא מעוברת א"ש משום דאיכא סכנת נפשות כדאמר בהחולץ אבל ניסת בתוך ג' חדשים מה דהוה הוה ותו לא קנסינן לי' להוציא וקרינן בה אשתו הראוי' לו ובכהן אפי' לרבנן א"ש דאסקי' בפ' החולץ אפי' לרבנן יוציא בגט עכ"ל והפי' לפע"ד כך דשאר הנשים אתי' לרבוי' נשאה בימי הבחנה דשותה כיון דא"צ גט וק"ל דהא תינח לר"מ אבל לרבנן דגם מעוברת ומינקת שותת פשיטא (דהבחינה) [דבימי הבחנה] שותה ולזה הקדימו דגם לרבנן בכהן א"ש ובימי הבחנה גם בכהן שותה שא"צ גט והנה לפי המובן מדבריהם שגם רבנן אסרו בכהן [בהפרשה לחוד ורק צריך לגרש] ורק בישראל התירו [להחזירה] כמאמרם ז"ל שיכול להפרישה ולהחזירה משמע בכהן שאינו יכול (להפרישה) [להחזירה אח"כ] א"ש וא"כ א"א דבשוגג גם לרבנן אפי' בכהן [די בהפרשה בלבד וממילא דהיא] שותת (ו) האיך אמר במשנה הטעם שיכול להפרישה והיינו דוקא בישראל דהפרישה היינו גט הלא גם בכהן מותר בשוגג דלר"מ אסורה דקנס שא"מ ולרבנן מותר בשוגג ואין לומר דהפשט הוא דבכהן בשוגג מש"ה שותת מפני שיכול להפרישה בלא גט דל"ג רבנן שא"מ זה דבר קשה לחלוק בלשון ולומר דלגבי מזיד הפי' שיכול (להחזירה) [להפרישה] בגט ולכן בכהן (אסורה) [דאסור להחזירה וממילא אינה שותת] ובשוגג הפי' יכול להפרישה בלא גט ואפי' לכהן מותרת בלא גט [ושותת ממילא] זה דבר רחוק לומר כך וכיון דלר"מ בכל גווני אסורה [להחזיר] בין שוגג ומזיד ובין לכהן ובין לישראל [ואינה שותת] ורבנן ס"ל דשותת בישראל ובכהן אסורה [להחזיר ולא שותת] ולא חילקו דבשוגג גם בכהן מותרת [בהפרשה לבד ושותת] ולכן נראה דגם לרבנן אסורה בשוגג דטעם הגירושין אינו משום קנס רק משום סכנת הולד וכנ"ל:

אולם באמת דעת הא"ז בפירוש להתיר בשוגג וצ"ל לדידי' דס"ל כתי' השני של תוס' בפ' החולץ [ל"ו ב' ד"ה ולא] דסגי בסוטה בהפרשה משום חומר האיסור ועפ"ז י"ל מה דמקשה בנ"ב [אולי צ"ל בס' עצי ארזים סקי"ד] על ת"ה שכ' כיון דלא קיי"ל כא"ז בקידש לא קיי"ל כוותי' גם בשוגג דתמה הנ"ב וכי בחדא מחתא מחתינהו כיון דנדחה דבריו בחדא ידחה מכל דבריו. ולפמ"ש א"ש כיון דהוא מתיר בשוגג בהפרשה וצ"ל דהפשט במשנה דסגי בהפרשה משום שבלא"ה אסור [מטעם סוטה כתי' ב' של התו' הנ"ל] ומטעם זה דייקי המתירים בקידש דדי בהפרשה [כמבואר בתו' הנ"ל] וא"כ כיון דלא קיי"ל כוותי' דהא"ז בקידש כן לא קיי"ל כוותי' בשוגג דפי' הפרשה היינו גט ממילא מוכח דגם לרבנן בשוגג אסור בכהן וכנ"ל אך עכ"פ י"ל דא"ז לא ס"ל כהתוס' ובדיעבד יש לסמוך על הא"ז וכדברי הרמ"א ז"ל יעו"ש [בדברי הרמ"א ז"ל בסי' י"ג ס"י וע"ש בב"ש סקי"ז ובסקל"ד]. אך באמת פשוט הדבר דגם להא"ז צריכה דוקא גט בכאן כיון דהיא נישאת במזיד באיסור והנה ל"מ לפ"ד הפר"ח ביו"ד [צ"ט] דלמי שנתבטל בשבילו אסור אפי' הי' שוגג רק אם המבטל אד"ר הי' מזיד בודאי הכא אסורה וצריכה גט דוקא דהרי נשאת בשביל הבעל נהי שהי' שוגג מ"מ אהני מעשיו ומש"ה אסור שם למי שנתבטל בשבילו כמו מזיד ה"נ צריכה גט כיון שהמבטל איסור הי' מזיד אך גם אפי' להחולקים על הפר"ח וס"ל דמותר למי שנתבטל בשבילו אם הי' שוגג אפי' אם המבטל הי' מזיד [ע"ש בט"ז סק"י ובפ"מ] מ"מ כאן שגם האשה נהנית מן האיסור פשיטא שצריכה גט וקנסי' לה כיון שהיא מזידה וז"ב:

ומ"ש דאיכא סכנה שהעני' האלמנה תחנק הולד או שימות ברעב מחמת גודל עניות כ"ז אינו מציל מלבטל ח"ו גזירה דחז"ל ויאבדו אלף וכיוצא ואות אחת מתקנת חז"ל לא יבוטל וגם תמיהא מילתא טובא וכי אין ביד ב"ד להחזיק אלמנה עם תינוק אחד וחרפה היא לקהלה שבישראל להניח לעבור על תיקון חז"ל בשביל איזה דבר מועט ולכן בודאי צריכה גט. אחר זה עיינתי בעצי ארזים [סקי"ט] ומצאתי ממש כדבריי בתירוץ על דברי הרמב"ם ז"ל. והנה ראיתי עוד שם שכ' דהפילה [אפי'] לר"מ א"צ לגרש ולא ידעתי איך יפרנס דברי רבא שאמר דר"מ ור"א אמרו ד"א לאסור בהפילה. והנה בגוף קו' המל"מ [פ"ב מה' סוטה] על דברי התוס' [שהביא שם] י"ל דקאי על כהן שנשא והפילה דלרבנן שותת וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף