שו"ת בית הלוי/א/מד
|
< הקודם · הבא > |
הנה בחולה ביוה"כ דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה ויש לעיין ביש לפניו חתיכה של איסור אחד ובחתיכה השני יש שני איסורים רק דאין איסור חל על איסור אם יש להקדים החתיכה של איסור אחד ודין זה תלוי בהא דקיי"ל דאין איסור חל על איסור אם הוי רק לענין חיובא גרידא אבל לענין איסורא חל גם איסור השני או לא חל כלל ולפי שעיקר דין זה לא מצאתי להאחרונים שיבארו אותו אמרתי להאריך בו קצת:
בשבועות דף כ"ז תנן שבועה שלא אוכל כיכר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' הא תו למה לי הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכח רווחא חיילא כו' כדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ופרש"י לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר כלל וחלה השניה למפרע ועיי' בש"ך יו"ד סי' רל"ח סעי' כ"א דדקדק מדברי רש"י דבהפרת בעל דמיגז גייז ואינו עוקרו מעיקרו כשהיפר לה הראשונה לא חלה השני' וכ"כ בשם תשובת מהר"ם מינץ ואין ספר זה מצוי אצלי ולדעתי יש חילוקי דברים בזה דלכאורה הי' נראה דגם בהפרת בעל כשהפר לה הראשון עדיין אסורה מחמת השני דהרי ביבמות דף ל"ב גבי ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ובא אחיו על אשתו דס"ל לר' יוסי דחייב ב' משום אשת אח ומשום אחות אשה ור' שמעון אומר דאינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' דהא ס"ל לר' יוסי אין איסור חל על איסור ומסיק אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאלו עשה ב' וא"ח אלא אחת למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מעלה אני עליו כו' הרי דס"ל לר' יוסי דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ היינו רק לענין חיוב מלקות אבל עכ"פ איכא על הדבר שני איסורין דלענין איסור ועונש בידי שמים חלה השני' וקוברין אותו בין רשעים גמורים וא"כ הרי גם קודם שהפר לה הראשונה חלה השני' לענין איסורא ורק לענין מלקות לא חל ומש"ה גם שהפר לה הראשונה הרי ודאי דאסורה עדיין משום השני' ואע"ג דר"ש חולק שם ביבמות על ר' יוסי וס"ל דא"ח אלא א' ואין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וא"כ הא נראה דס"ל לר"ש דכל היכא דאין איסור חל על איסור גם לענין איסור גרידא לא חל מ"מ הא קיי"ל ר"ש ור' יוסי הלכה כר"י גם עוד יותר נראה די"ל דבעיקר הסברא דיש על הדבר שני איסורים אפשר דגם ר' שמעון מודה לר' יוסי ולא פליגי רק בהא דלקוברו דר' יוסי סבר כיון דהוי ב' איסורים קוברין אותו בין רשעים גמורים ור"ש סבר כיון דלא חל לענין חיוב אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וז"ל התוס' שם בד"ה בין רשעים ור"ש ס"ל דאע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורים מ"מ כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים עכ"ד הרי משמע להדי' כמש"כ ודבריהם מבוארים יותר בתוס' הרא"ש על יבמות דז"ל ור"ש ס"ל אע"ג דיש בעבירה זו ב' איסורים כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו בין רשעים שעברו ב' עבירות בזה אחר זה פי' דס"ל לר"ש דמ"מ הא לא דמי לב' עבירות מחולקות שחייב על שניהם אבל מ"מ מודה דלענין איסור חל שפיר וא"כ גם בהפרה אע"ג דהיפר לה הא מ"מ אסורה לאכול משום הב' ובזה נתברר לנו טעמו של הרמב"ם שכתב בפרק חמישי מהלכות שבועות הלכה י"א דנשבע שלא יאכל נבילות וטרפות אין בו חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא ולכאורה קשה לי דהרי שם הלכה י"ו כתב דנשבע לעשות סוכה או לולב לוקה משום שבועת שוא ומ"ש בין הא להא דשלא אוכל נבלות וטרפות ולדברינו ניחא דבשלא אוכל נבלות אע"ג דלא חלה לענין חיוב מ"מ הא חלה השבועה לענין איסור ועונש בידי שמים ומש"ה ליכא שבועת שוא ומש"כ רש"י בשבועות דמש"ה קאמר רבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ומשמע דבלא"ה לא הוי חל השני' נראה דלא לענין איסור קאמר רק כוונתו כמש"כ הגאון ר' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א בגליון המשניות שם דכוונת רש"י דאמאי חל השני' לענין קרבן והרי אינו בלאו והן ומש"ה פרש"י דחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי שפיר ישנו בלאו והן והרי ז"ל הרא"ש בפירושו לנדרים דף י"ז במשנה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל א"ח אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיים המצוה דליתא בלאו והן עכ"ד אבל לענין איסור ומלקות הא לא בעי כלל ישנו בלאו והן ורק דלמלקות אינו חל משום דאין איסור חל על איסור אבל לענין איסור חל שפיר כן הי' נראה לכאורה:
אכן א"כ קשה הא דאמר בגמר' הא תו למה לי ופרש"י למה נקט פעם ג' שבועה שלא אוכלנה דאינו חייב אלא א' הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא וכדרבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' ופרש"י הא שבועה איכא ולא יצאה לבטלה ולדברינו תקשה כיון שכתבנו דגם אם נאמר דלא כרבא הוי רק דלא יתחייב קרבן על השני' אבל איסורא בודאי איכא משום שני' גם קודם שנשאל על הראשונה א"כ מנ"ל לדקדק מהך משנה כרבא דלמא הא גופה קמ"ל המשנה הא שבועה איכא ולא יצאו לבטלה ויש שלשה איסורים על הככר ואם נשאל על הא' אסורה משום ב' והשלישית ומנ"ל לדייק הך חידושא דחידש רבא דכשנשאל על הראשונה חלה השני' גם לענין מה שלא הי' אפשר לו לחול בעת שהי' הראשונה עלי' וכגון לענין קרבן רק על זה י"ל דזה הוי מילתא דפשיטא להגמר' וכמש"כ לעיל דגם ר"ש מודה לזה ולא הוי צריך למתני בבא יתירא בשביל זה ובע"כ קמ"ל כדרבא אכן זה ניחא רק לשיטת רש"י דגורס במשנה שם שלשה פעמים שלא אוכל ומדקדק בגמר' מבבא יתירא אבל הרי התוס' שם הקשו עליו בזה מהא דבנדרים דף י"ח דקתני שם רק ב' פעמים שלא אוכל שלא אוכל א"ח אלא א' ואמר רבא אם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ממאי מדלא קתני אינו אלא אחת וקתני א"ח אלא א' רווחא הוא דליכא וכי מיתשל על חברתה חיילא וע"כ פי' התוס' בשבועות ג"כ כמו הך דנדרים יעו"ש והרי לדברינו קשה הסוגי' דנדרים דהרי שם ליכא יתורא לזה רק מדייק מדלא קתני אינו אלא א' והיאך מדקדק דהא י"ל דמש"ה לא קתני אינו אלא א' משום דבאמת איכא ב' איסורים על הככר גם קודם שנשאל כלל ואי אפשר להמשנה למתני לשון דאינו אלא א' דהוי היפוך ההלכה ומש"ה תני דאינו חייב אלא אחת דרק חיוב ליכא אבל איסורא איכא ונ"מ דאם נשאל על הראשונה עדיין אסור משום השני' אבל חיוב קרבן אפשר דליכא על השני' גם כשנשאל על הראשונה ומוכרח דאי לאו דרבא לא היה חל השניה גם לענין איסור וכמהר"ם מינץ גם מצאתי בחידושי הריטב"א הנדפס מחדש על נדרי' סביב הרי"ף שכ' על הך משנה דשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דא"ח אלא א' דחייב על השני' משום שבועת שוא דאע"ג דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' מ"מ עתה הא לא נשאל עדיין על הראשונה ולוקה משום שבועת שוא ומוכח דס"ל דהשני' גם לענין איסור לא חלה כלל דאי חלה לענין איסור הא ליכא שבועת שוא וכמש"כ הרמב"ם דנשבע שלא אוכל נבלות דא"ח משום שבועת שוא שוב מצאתי בחידושי ריטב"א על שבועות דף כ"ז על הך דרבא שכ' דהתוס' דקדקו מפרש"י דדוקא כשנשאל על הראשונה קודם שאכל הככר חלה השני' אבל אם אכל הככר ונשאל אח"כ על הראשונה תו לא חיילא שני' למפרע על מה שאכל בהיתר השני' דבעת האכילה הא לא הוי עליו חיוב רק משום ראשונה ובשאלתו על הראשונה נפטר מחיוב לגמרי וסיים שם הלכך אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכל מקצתה ונשאל על הראשונה מותר לאכול מה שנשאר ממנה דהא בשני' דאמר שלא אוכלנה לא נאסר אלא בכולה ולא במקצתה והמקצת שאכל ממנה בהיתר שבועה שני' אינו מצטרף עם הנשאר שיאסר עתה משום שבועה הב' יעו"ש ולדברינו קשה היאך כ' דמותר לאכול הנשאר דהרי לענין איסור חלה הב' גם קודם השאלה של הראשונה וכשאכל המקצת הי' באיסור השני' ג"כ ולכל הפחות איכא איסורא לאכול הנשאר גם אחר השאלה אע"ג דחיובא ליכא:
אשר מכל זה נראה דהא דאמרי' ביבמות דהוי ב' איסורים הוי רק בשני מיני איסורים נפרדים וכמו אשת אח ואחות אשה אבל הכא דשניהם מאיסור אחד דנשבע ב' פעמים לא חלה השני' כלל גם לענין איסור וה"ז דומה ממש לאשה שראתה דם ופסקה ולא טבלה ושוב חזרה וראתה ופסקה כן כמה פעמים דאין עליה רק איסור א' מנדה ולא הרבה איסורים כיון דאין הגופים ולא השמות מוחלקין ליכא ב' איסורים כלל ומיושבין דברי הריטב"א ומדייק הגמר' שפיר בנדרים הא דרבא דאם נשאל על הא' עלתה הב' מדלא קתני אינו אלא א' ושפיר ניחא דברי הש"ג ומהר"ם מינץ דבהפרת בעל לא חלה השני' כלל כיון דמיגז גייז:
אמנם היכא דנשבעה מככר ואח"כ נדרה עליו והיפר לה בעל השבועה נראה דעדין אסורה לאכלו משום הנדר ולא מבעי כה"ג דודאי אסורה דהא ביו"ד בסי' רט"ו סעי' ו' מבואר די"א דנדר חל על דברים האסורים ואם נדרה שלא לאכול נבלות ואכלה לוקה משום בל יחל ולדידיהו הא בודאי אסור אלא אפי' בנדרה תחילה מככר ואח"כ אמרה שבועה שלא אוכלנה דשבועה אינו חל על האיסורים והפר הבעל הנדר מ"מ אסורה משום השבועה דכיון דהוי ב' מיני איסורים הא חל לענין איסור וכמש"כ למעלה מהא דיבמות ומדברי הרמב"ם ומש"ה אע"ג דבהפרה מיגז גייז מ"מ אסורה לאכול משום השבועה:
אמנם גם בזה יש לדבר דבנדרים ד' צ' תנן דאומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים פי' ואם תתגרש תהי' אסורה וכתבו התוס' וז"ל ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והרי אין איסור חל על איסור וי"ל דהוי איסור כולל מיגו דחל בתשמיש בעל דהוי היתר חל נמי על אחרים וצ"ע למאן דאמר לעיל דף פ"ב דכולה הך פירקא ר' יוסי היא דהא ר"י לא ס"ל כולל בא"א ונעשית חמותו דאמר נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו ובודאי קשיין לי טובא דבריהם דהא כיון דלענין איסור ס"ל לר' יוסי דחל וקוברין אותו בין רשעים גמורים מש"ה כשנתגרשה שפיר אסורה משום הנדר ומוכרח דס"ל דגם לענין איסור לא חל וקשה לי עליהם מהך דיבמות ועי' ג"כ בחולין דף צ' דרצה הגמר' לומר דאיסור גיד אינו חל על מוקדשין וכ' התוס' בד"ה קדשים דאפי' בשלמים ולאחר זריקה ליכא איסור בו ושרי באכילה ולא אמרי' כיון דנפקע איסור מוקדשין ליחול איסור גיד כיון דמחיים לא חל גם לאחר שחיטה לא חל דבעינן דומיא דיעקב דהוי מחיים והיאך כ' דמותר באכילה והרי לענין איסור חל שפיר מחיים גם בעודה חיה ואיסור זה פשיטא דנשאר עליה גם לאחר זריקה ומוכרח דס"ל להתוס' דגם לענין איסור לא חל:
ובדעת התוס' דחולין הנראה לכאורה לומר דס"ל דזהו הצעת הסוגי' ביבמות שם גבי ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ובא עלי' השני חייב משום אחות אשה ומשום אשת אח דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח והתניא א"ח אלא משום אחות אשה כאן שנשא מת ואח"כ נשא חי כאן שנשא חי וכו' ופריך וסבר ר' יוסי איסור חל על איסור כו' ותניא כיצד אר"י נידון בזיקה הראשונה כו' אשת איש ונעשית חמותו נידון משום א"א ומשני ר' אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף תינח היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת פי' דהוי מוסיף אלא נשא מת ואח"כ נשא חי מאי מוסיף איכא וכ"ת מיגו דמיתסר בשאר אחותא האי כולל הוא אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' למאי נ"מ לקוברו כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן כו' ומסיק שם ובפלוגתא דאיתמר זר ששימש בשבת ר"ח אמר חייב ב' ובר קפרא א' א"ח אלא א' ומסקנא דר"ח וב"ק פליגי באיסור בת א' ואליבא דר"ש וע"ש בתוס' ד"ה ואיסור כולל אתני' שהוכיחו דר"ח וב"ק פליגי על רבא ור' יוחנן וס"ל דר' יוסי באיסור כולל מחייב ב' והא דבא"א ונעשית חמותו ס"ל לר"י דא"ח אלא משום א"א כתבו התוס' בדף ל"ב ד"ה איסור כולל דס"ל דלא הוי כולל כיון דלא הוי משם א' יעו"ש וא"כ לר"ח וב"ק דס"ל דר' יוסי אית ליה כולל תו אין אנו צריכין להך חידושא דחידשו ר' יוחנן ורבא דמעלה אני כאילו עשה ב' ושוב מצינן לומר דכל היכא דלא חל לענין חיוב ה"ה דלא חל לענין איסור ומש"ה ס"ל להתוס' דלהלכה גם איסורא ליכא כל היכא דלא חל לענין חיובא ומש"ה כתבו דהגיד דמוקדשין מותר באכילה אבל דברי התוס' דנדרים צע"ג לי דמאי הקשו למ"ד דמוקי כוליה הך פירקא כר' יוסי ור' יוסי הא לא ס"ל כולל והרי א' מהני תרתי מוכרח לומר לר' יוסי או דס"ל כולל היכא דהוי משם אחד או דס"ל דגם היכא דלא חל לענין חיוב מ"מ חל לענין איסור וא"כ מאי הקשו אמאי תהא נטולה מן היהודים כיון דהוי כולל שפיר אסורה לר' יוסי ממ"נ ועכ"פ דעת התוס' דחולין דכל היכא דלא חל לענין חיוב ה"ה דלא חל לענין איסור וחולק על הרמב"ם דהל' שבועות שהבאנו וגם דעת התוס' דיבמות שהבאנו שדחקו ליתן טעם לר"ש וכ' דר"ש מודה בזה מוכרח דס"ל דזהו סברא פשוטה דחל לענין איסור וליכא מאן דפליג עליה וכהרמב"ם:
ואין להקשות על התוס' דחולין דלמה תפסו להלכה כר"ח וב"ק ולא כר' יוחנן ורבא חדא דרהיטת הסוגיא דיבמות מוכח קצת דלהמסקנא קיימי דברי ר"ח וב"ק דר' יוסי אית ליה כולל גם נראה להוכיח עוד מסוגי' אחרת דלהמסקנא ס"ל לר' יוסי כולל דהנה ביבמות שם דאמרי' אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ופרש"י לעולם ל"ל לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עליו משום אשת אח ומשום אחות אשה לא לחייבו ב' חטאות רק במזיד ולעשותו רשע גמור ומדכ' רש"י לעולם ל"ל לר"י כו' מוכח דמפרש דרבא חולק על תי' דר' אבהו דאמר דמודה ר"י באיסור מוסיף ואקשו עליו תינח כו' אלא היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי מאי מוסיף איכא כו' האי כולל הוא וע"ז בא רבא ותי' לעולם ל"ל כלל איסור חע"א אפי' במוסיף ורק לקוברו קאמר וניחא בכל גווני וכן הבינו הראשונים בכוונת רש"י וכן משמע לשון הגמר' דקאמר אלא אמר רבא משמע דחולק על ר' אבהו וצריך להבין הטעם דלמה פרש"י דחולק על ר' אבהו ועיי' עוד שם בסמוך דמוקמינן בתחילה דר"ח וב"ק פליגי לר' יוסי באיסור כולל דר"ח ס"ל דר"י מחייב ב' בכולל וב"ק אמר דא"ח אלא א' ופרש"י דלב"ק כי מחייב ר' יוסי משום אחות אשה ומשום אשת אח אינו אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת דהוי מוסיף והא דקתני ר"ש אמר א"ח אלא משום אשת אח ומוקמינן ע"כ בנשא מת ואח"כ נשא חי ר"ח תני לה וב"ק לא תני לה דהרי בכה"ג לר' יוסי ג"כ אינו מחייב ב' דהוי כולל ובודאי צ"ע דהרי זהו גופה קושי' הגמרא שהקשה על ר' אבהו תינח כו' ומשני דלקוברו בין רשעים קאמר ואמאי מיד דאמר ב"ק כמו דס"ל להגמר' לעיל דס"ל לר"י מוסיף ולא כולל דחק רש"י בזה דב"ק לא תני להך ברייתא כלל וע"ש בתוס' ד"ה לא מחייב דכ' באמת כן דלכ"ע הוי ההיא ברייתא לקוברו וכן כתב רש"י דברים אלו בדף זה פעמים ובודאי דבר הוא:
והדבר פשוט דס"ל לרש"י דמדקאמר בגמרא אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' מוכח דחולק על הא דאמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף וס"ל לרבא דגם במוסיף לא ס"ל לר' יוסי ודחקו לרבא לומר כן אע"ג דלא מצינו כלל היאך ס"ל לר' יוסי במוסיף מ"מ כיון דס"ל לרבא דר"י לא ס"ל כולל מהא דקאמר א"א ונעשית חמותו נידון בא"א וא"כ בע"כ מוכרח הא דאר"י חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי הוי רק לקוברו בין רשעים שוב אין מקום לומר דהיכא דנשא חי ואח"כ נשא מת יתחייב לר"י ב' קרבנות ולא יהיה הני ב' גווני באופן א' ומש"ה ס"ל לרבא דר"י גם מוסיף לא ס"ל והוי הכל בחד גוונא זהו דעת רש"י וע"כ לב"ק דאמרי' בגמרא דס"ל דר' יוסי לא ס"ל כולל ומוכח דבמוסיף מודה ב"ק דאית ליה מש"ה דחק ליה רש"י לומר דב"ק לא תני כלל הך ברייתא דנשא מת ואח"כ נשא חי ולא איירי ר"י רק בנשא חי ואח"כ נשא מת ולענין חיוב גמור כן פי' הרשב"א בכוונת רש"י יעו"ש וא"כ לפי סברת רש"י ר' אבהו דאמר מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ה"ה דס"ל כולל וכמו דס"ל לר"ח וב"ק להמסקנא דר"י ס"ל כולל וזהו מוכרח:
ובזה מיושב לנו הא דבכריתות דף י"ד תנן הבא על בת בתו חייב עלי' משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו וא"א ונדה ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עליו משום אשת אב ופריך והא ר"י לא ס"ל איסור חל על איסור בא"א ונעשית חמותו א"ר אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף וכ' רש"י דה"ה דס"ל כולל והתוס' ישנים בד"ה מודה הקשו עליו מהא דיבמות מוכח דלא ס"ל כולל ודעת רש"י ברור דאזיל לשיטתו דס"ל דאי ס"ל לר"י מוסיף ה"ה דס"ל כולל ומ"ד דר"י לא ס"ל כולל ה"ה דל"ל מוסיף והא דהוצרך רש"י לומר כן בכריתות הוא משום דאיהו גריס במשנה גם ואחות אשתו והתוס' שם כ' בד"ה ואחות דלא גרסי' ליה יעו"ש ובאחות אשתו הא לא הוי רק כולל וכמש"כ התוס' שם דע"י מה דנשא אחותה נאסרו קרובותיה וניחא ליה לרש"י דר' יוסי מודה בכל הני ובפרט דלפי האמת לרש"י ס"ל לר' אבהו ע"כ כן ומש"ה כ' רש"י כן וזה ברור:
וא"כ תקשה לכאורה לשיטת רש"י דיבמות לרבא ור' יוחנן דמשני מעלה אני עליו וס"ל דר' יוסי ל"ל מוסיף ג"כ מהך משנה דכריתות דס"ל לר"י דאיסור אשת אב חל על בת בתו דקאמר אם עבר זקן ונשאה חייב משום אשת אב ועוד קשה לרש"י דהרי בכריתות שם דמשני ר' אבהו דמש"ה חל איסור אשת אב על בתו משום דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף מסיים בגמ' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מודה ר"י באיסור מוסיף והרי ביבמות שם לבתר דמשני רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' מסיים ג"כ בגמרא וכן כי אתא רבין אר"י מעלה אני עליו כו' ולשיטת רש"י הני ב' מימרות דרבין משמיה דר' יוחנן סותרים זה את זה והיא קושיא עצומה לשיטת רש"י דיבמות ומוכח מזה לכאורה כשיטת התוס' דיבמות דגם הך מ"ד דס"ל דר"י לא ס"ל כולל מודה לר' אבהו דמודה ר"י באיסור מוסיף ולא איכפת לנו מה דהני ב' ברייתות לא קאי בחדא גווני:
והנראה מוכרח בדעת רש"י לומר דאע"ג דס"ל לרבא ור"י דלר' יוסי לא חל איסור אשת אח על אחות אשה אע"ג דהוי מוסיף מ"מ מודה דחל אשת אב על בת בתו דהוי מוסיף וחמור על קל דאשת אב הוי בסקילה ובת בתו בשרפה אבל אשת אח ואחות אשה דשניהם שוין דהוי חייבי כריתות ובכה"ג דשוין לא ס"ל מוסיף והרי להדיא מחלקינן בסברא זו בחולין דף ק"א דאמרינן שם האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכ"א א"ח אלא א' ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה דחייב ב' ומפרשינן שם הטעם דחכמים איסור כולל ל"ל איסור כולל באיסור חמור אית ליה [ועיין שם בתוס' ד"ה איסור כולל דעולה על גיד לא הוי מוסיף רק חמור על קל] וכמו כן ס"ל לרבא ור' יוחנן לר' יוסי באיסור מוסיף דבשוין לא חל ובחמור על קל חל:
ואדרבה בזה מיושב לנו היטב דביבמות שם קאמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ואח"כ אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ואינו חייב אלא אחת ומסיים בגמר' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מעלה אני עליו כו' ואמאי בתחילה כשאמר ר' אבהו דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף לא סיימה הגמרא וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן ורק על מימרא דרבא סיימה הגמרא כן והרי בכריתות דף כ"ב דמשני ר' אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף מסיק וכן כי אתא רבין אר"י מודה ר"י כו' ולדברינו ניחא דרק בהך דכריתות דאשת אב על בתו דהוי חמור על קל קאמר ר' יוחנן דמודה ר"י אבל בהך דיבמות דהוי שניהם שוין לא ס"ל לר' יוחנן כן ואדרבה חולק על ר' אבהו וס"ל דכה"ג לא חל לר' יוסי:
ואין זה דוחק לומר כן דבלא"ה מצינו מ"ד דס"ל כן דמוסיף אינו חל בשוין רק בחמור על קל דהתוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה והאמר כתבו דלכ"ע כולל לא חל קל על חמור והקשו ע"ז מהא דאמרי' יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ותי' דמצינו גם חומר בנבלה שאין בחלב דמטמא ולא הותרה מכללה אצל חיה מש"ה לא הוי קל על חמור רק שוין יעו"ש וא"כ הרי בקידושין דף ע"ז איתא דכהן גדול שבא על אחותו אלמנ' דאינו חייב משום אלמנה ומדייק הגמר' דע"כ אתי' כרבנן דס"ל איסור חל על איסור וה"מ בחמור על קל אבל קל על חמור לא והרי אלמנה על אחותו הוי מוסיף וכמש"כ התוס' שם ד"ה פרט שנתוסף בה איסור לגבי משוח מלחמה וכ"כ הריטב"א בחידושיו לקידושין שם דהוי מוסיף והרי אע"ג דאלמנה קיל מאחותו דאלמנה הוי רק לאו מ"מ הא מצינו חומר באלמנה משא"כ באחותו דאחותו אינו עובר עד שיבעול ובאלמנה קאמר אביי בקידושין דף ע"ח קידש לוקה בעל לוקה דלוקה על קדושיו לחודא ואפי' לרבא דס"ל שם קידש אינו לוקה עד שיבעול מ"מ הרי אם בעל לוקה גם על הקידושין דמעת שקידשה עשה העבירה ורק דא"ח ע"ז מלקות עד שיבעול אבל העבירה מתחלת מיד כשקידש וכשבעל איגלאי מילתא למפרע דבעת שקידשה התחילה העבירה וכמש"כ במק"א וגם אם נפקפק בזה אבל עכ"פ לאביי הא ודאי מצינו חומר באלמנה משא"כ באחותו והוי שוין וכמו נבלה על חלב ואפ"ה ס"ל להאי תנא דלא חל כיון דאינו חמור על קל וא"כ הא בודאי די"ל בפשיטות דרבא ור"י ס"ל דר' יוסי ס"ל כן במוסיף וס"ל לרש"י דאשת אח ואחות אשה שוין הם ועיי' ביבמות דף ל"ג בתוס' ד"ה באיסור שכ' דאשת אח הוי חמור מאחות אשה דאשת אח אין לה היתר לאחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו ולרש"י ההכרח לומר דס"ל דשוין הם והרי בע"כ מוכרח לומר כן לדעת של התוס' שם ע"ב ד"ה והאמר ר"י דכולל לכ"ע לא חל בקל על חמור והרי שם במשנה תנן שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו כו' הרי אלו חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת אח ואם היו אחיות משום אחות אשה ומוקמינן לה שם כר"מ דאית לי' כולל הרי דאחות אשה חל על אשת אח בכולל ומוכרח ע"כ לומר להתוס' דשוין הם ולא קל על חמור ושפיר י"ל דכן הוא דעת רש"י ובכה"ג לא ס"ל לר' יוסי מוסיף ומש"ה לא חל אשת אח על אחות אשה וניחא הכל:
אכן אכתי קשה דהא במשנה תנן הבא על בת בתו וכלתו כו' ר' יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עלי' משום אשת אביו הרי דס"ל דע"י זה דהוי מוסיף חל איסור אשת אב על כלתו אע"ג דכלתו הוי ג"כ בסקילה וא"כ הוו שניהם שוין וחל והדר קשה לרבא ור' יוחנן ואין לומר דלרבא ור"י באמת לא ס"ל לר' יוסי כל הני דרישא דגם בלא דברינו לדידהו ע"כ לא ס"ל לר"י הני דרישא רק אמר מילתא באנפי נפשה דהא לפי גירסא דידן דגרסי' במשנה גם ואחות אשתו ועיי' רש"י במשנה דגורס לה להדי' והרי אחות אשתו על בת בתו לא משכחת לה רק בכולל מיגו דמיתסר בשאר אחוותא והרי ר' יוחנן ורבא ס"ל להדי' ביבמות דר"י לא ס"ל כולל ודחקו ביבמות דלקוברו קאמר ובע"כ צ"ל לדידהו דר' יוסי אינו מודה לת"ק בכל הני דנקט רק אמר מילתא באנפי נפשה דאם עבר זקן ונשאה חייב גם משום אשת אב והא דכ' רש"י בכריתות מודה ר"י באיסור מוסיף וה"ה דאית לי' כולל וכתבנו בסמוך דכוונתו כי היכי דליתי שפיר אליבא דר' יוסי גם הך ואחות אשתו דנקט ת"ק בע"כ צ"ל דלא נקט רש"י כן רק לר' אבהו דקיימינן שם אליבא דידי' דאיהו הא בודאי דס"ל דה"ה דאית לי' כולל לפרש"י ביבמות אבל בהא דמסיים בגמר' וכן כי אתא רבין אר"י מודה ר"י באיסור מוסיף בע"כ צ"ל דרק מוסיף נקט ולא כולל ולדידהו לית לי' לר' יוסי כל הני דרישא והרי בלא"ה כ' התוס' ישנים בכריתות שם דר"י אינו מודה בכל הני דנקט יעו"ש טעמם וכמו כן נאמר דכלתו דחשיב ת"ק לא קאי כלל ר' יוסי עלה ואם היתה כלתו באמת לדידהו לא חל איסור אשת אב עלה ורק מילתא באנפי נפשה קאמר זה לא ניתן להאמר דאע"ג דזה מוכרח דבדינא חולק על ת"ק דמחייב גם משום אחות אשתו מ"מ הרי בודאי דקאי על הך מעשה והיכי תמצא דנקט הת"ק והת"ק הא איירי באופן דהוי כלתו והיאך חל שוב לר"י איסור אשת אב:
אמנם קושי' זו אינה ובפשיטות ניחא דהרי הא דאם עבר זקן ונשאה לא תני במשנה כלל אימתי עבר ומצי איירי דעבר קודם שנעשית כלתו וקמ"ל ר"י דחל איסור אשת אב על בת בתו ואח"כ כשנעשית כלתו באמת לא יתחייב לר"י משום כלתו ועכ"פ זהו מוכרח דלרבא ור"י לשיטת רש"י דיבמות הך דאם עבר זקן ונשאה איירי בשלא היתה עדין כלתו והנה בכריתות שם אמר ר"י כו' א"ה מאי אם עבר ונשאה א"ר יעקב שעבר משום כלת בנו שני' מד"ס הרי דס"ל דר"י איירי כשכבר היתה כלתו וזהו דלא כרבא ור"י ולדידהו ההכרח לומר דהך אם עבר שעבר על בת בת בנו דהוי ג"כ שני' מדברי סופרים אבל הסוגיא דכריתות דנקט שעבר על כלת בנו מוכרח דס"ל דרבי יוסי מודה במוסיף גם בשניהם שוין וכר' אבהו ביבמות ולשיטת רש"י מוכרח דס"ל דרבי יוסי אית לי' כולל ג"כ וכמו שנתבאר למעלה:
ונהדר לדידן דלהני אמוראי דס"ל דר"י אית לי' כולל לדידהו אין אנו צריכין לחדש הך סברא דמעלה אני עליו ונוכל לומר דכל היכא דלא חל לענין חיוב ה"ה דלא חל לענין איסור כן הי' נראה לכאורה בדעת התוס' דחולין אמנם זה אינו מספיק דהרי בסוגי' דיבמות שם אמרינן הך סברא דלקוברו גם מלבד הך קושי' דרבי יוסי אדרבי יוסי וכמבואר שם לקמן דף ל"ג דמביא ברייתא זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בע"מ ומשום טומאה דברי ר' יוסי רש"א אין כאן אלא זרות ומשום בע"מ בלבד ופריך בגמרא ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה אי בהולכה אבה טלטול בעלמא הוא ואי בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת אמר ר"א בר יעקב בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שפסולה בזר א"ה מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי שזר אצלו קאמר מתקיף לה רב אשי מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורא בעלמא קחשיב למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים הרי דרב אשי הקשה על תי' דראב"י דאין לנו לדחוק לאוקמא בשינוי' דחיקא וטפי ניחא לומר דלקוברו קאמר ובודאי דקי"ל כותי' דרב אשי והרי זה לא תלוי כלל בפלוגתא דר"ח וב"ק עם ר' יוחנן ורבא אליבא דרבי יוסי באיסור כולל ולכ"ע קשה קושי' אלו ומסיק דלקוברו קאמר וע"ש בתוס' ד"ה והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת שהקשו דמאי פריך דלמא חייב שתים היינו ב' מלקות ותי' דאף למאן דאית לי' כולל מ"מ קל על חמור לא חל לכ"ע א"כ הא שפיר מוכח מאוקימתא דרב אשי דמשני לקוברו דגם היכא דלא חל לענין חיוב מ"מ חל לענין איסור אבל לפרש"י דחולק שם על התוס' וז"ל שם אי בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת והאיך מחייב חטאת משום שבת דקס"ד חטאת הוא דמחייב הרי דס"ל לרש"י דלענין מלקות הוי ניחא לי' דחל שפיר בכולל וא"כ ליכא ראי' מתי' דרב אשי כלל דשאני שם דע"פ דין חל בכולל ולוקה עליו ג"כ ובפרט לפי מה שהובא בחידושי רשב"א וריטב"א ביבמות שם דיש גורסים בתירוץ של רב אשי מידי חטאות קתני לאוי קתני ואיסורי בעלמא יעו"ש אין שום ראי' כלל ושפיר י"ל דרב אשי ס"ל דרבי יוסי ס"ל כולל ומש"ה קוברין אותו אצל רשעים וא"כ נאמר דהתוס' דחולין ובסוף נדרים אזלי אליבא דשיטת רש"י דיבמות ומזה נתבאר לנו דלדעת התוס' דס"ל דכולל לא חל בקל על חמור לכ"ע וכן הסכים הריטב"א שם וכ"כ התוס' בשבועות דף כ"ג ד"ה מיגו בשם ר"ת מוכרח דקיי"ל להלכה דגם היכא דלא חל לענין חיוב מ"מ לענין איסור חל ואפי' לשיטת רש"י דיבמות מ"מ אין הכרח דס"ל כהתוס' דחולין ובפשיטות י"ל דבהך סברא ליכא מחלוקת כלל וכ"ע מודים דהוי ב' איסורים ורק ר"ח וב"ק לא ניחא להו לאוקמא פלוגתא דר' יוסי ור"ש רק לקוברו ומש"ה ס"ל דר' יוסי אית לי' כולל:
ולכאורה נראה להוכיח דקיי"ל דלענין איסור חל שפיר מהא דתנן בנדרים דף צ' דהאומרת נטולה אני מן היהודים דלמשנה אחרונה יפר חלקו ומשמשתו ולשתתגרש תהא נטולה מן היהודים והקשו שם התוס' היאך חל נדרה על אחרים בעודה אשת איש והא אין אחע"א ותי' דחל על אחרים בכולל מיגו דחל על הבעל ולבסוף נשארו בקושי' למ"ד דכולה פירקין ר' יוסי דהא ר' יוסי לא ס"ל כולל ולא תירצו כלום על זה וא"כ הא מוכרח לומר כדברינו דלענין איסור חל שפיר ומשום הכי תהא נטולה מן היהודים וראיה זו אין לדחות ולתלותה בפלוגתא דאמוראי ולומר דבאמת ר"ה דאמר בנדרים כולה פירקין ר"י היא ס"ל כרבא ור"י דביבמות דלקוברו חל ולמאן דלא מוקי לה כר"י הדר נאמר דגם לענין איסור לא חל ושאני שם דהוי כולל וחל גם לענין חיוב זה אינו לכאורה דהרי גם אם נאמר דהוי דלא כר"י תיקשה קושית התוס' דהא בלא כולל לכ"ע לא חל לענין חיוב וא"כ הא בנזיר דף כ"א מבעי' לן בעל בהפרת נדרי אשתו אי מיעקר עקר או מיגז גייז ואמאי לא פשט לה מהך משנה דתני דתהא נטולה מן היהודים דע"כ מיגז גייז דאי נאמר דמיעקר עקר והוי כמו שלא נדרה כלל על בעלה אמאי חל נדרה על אחרים הא ליכא שום כולל ובע"כ דמיגז גייז ומדלא פשט לה מכאן מוכח דגם אי מיעקר עקר ניחא הא דחל על אחרים אע"ג דליכא שום כולל דלכ"ע לא חל ובע"כ מוכח כסברתינו דלענין איסור חל שפיר רק זה יש לדחות די"ל דעד כאן לא נסתפקה הגמרא אי מיעקר עקר אלא בנדרי עינוי נפש אבל נדרים שבינו לבינה פשיטא ליה דמיגז גייז דהא מצינו חילוק בין נדרי עינוי נפש לדברים שבינו לבינה כדאיתא בנדרים דף ע"ט דעינוי נפש מיפר בין לעצמו ובין לאחרים אבל שבינו לבינה אינו מיפר רק לעצמו וכשניסת לאחר אסורה וע"כ פשיטא לי' דמיגז גייז ותשמיש המטה הא ס"ל להך משנה דהוי בינו לבינה כדאיתא בנדרים דף פ"ב ומש"ה לא פשט לה מכאן ועוד כתבנו במק"א תי' לזה דלא פשט לה מהך משנה:
ובדברינו אלה יש לנו ישוב נכון לדברי הטור יו"ד בסי' רל"ד שכ' וז"ל ואם אמרה קונם תשמישה על כל העולם יפר חלקו ותהא מותרת לו עד שתתגרש ואז אסורה לו ג"כ והקשה עליו הב"י דכה"ג דאסרה הנאת תשמישה על כל העולם הא לא חל כלל על בעלה דהא משועבדת ליה וע"כ בשו"ע העתיק לשון הרמב"ם שאסרה על עצמה תשמיש של כל העולם ובאמת ברש"י ביבמות דף קי"ב בד"ה נטולה מבואר להדיא כהטור וצ"ע על הב"י וגם על האחרונים שלא הביאוהו. ועי' בש"ך סי' רל"ד ס"ק פ"ג שכ' בשם הב"ח והפרישה דמיגו דחל על כל העולם חל נמי על הבעל ובכולל מפקיע מידי שיעבוד. וראיתי להגאון מוהר"ר עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א סי' קס"ח שהקשה על הב"ח דהא על אחרים אין לו לחול הנדר כקושית התוס' דהא אין איסור חל על איסור ורק חל משום כולל דבעל והיאך נאמר דעל הבעל חל בכולל על אחרים ונתפוס החבל בב' ראשין ולדברינו ניחא דס"ל כהרמב"ם והתוס' דיבמות הנ"ל דלענין איסור חל שפיר וא"כ חל על אחרים בלא כולל ושפיר חל על הבעל משום כולל:
אמנם מדברי רש"י והטור אין להוכיח זה דבלא"ה יש לנו לתרץ קושית הב"י בכמה אופנים חדא כמו שתי' הגאון הנ"ל שם דקונם כללי מפקיע מידי שיעבוד וכמו שכתב הרמ"א בחו"מ סוף סי' קי"ד יעו"ש אמנם לדעת הט"ז ביו"ד סי' רל"ד ס"ק ס"ג דאין הקדש מפקיע מידי שיעבוד רק היכא דיכול לסלקו בזוזי אבל בשיעבוד דתשמיש לא שייך לומר דקונם מפקיע מידי שיעבוד תי' זה אינו והנראה לי לישב דעת רש"י והטור דביבמות דף קי"ב פרש"י דמש"ה לפי משנה ראשונה האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאה ונוטלת כתובה דמדאסרה נפשא אכ"ע ש"מ תשמיש קשה לה ואנוסה היא וכ"כ הר"ן בסוף נדרים וא"כ הא י"ל דגם לפי משנה אחרונה שחששו שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה מ"מ הא לא הוי רק חשש שמא נתנה עיניה באחר ומ"מ מידי ספק לא יצאת דשמא תשמיש קשה לה וא"כ אינה משועבדת לו לתשמיש כלל ומש"ה צריך הפרה מספק ועי' בגליון המשניות להגאון מוהר"ר עקיבא אייגר זלה"ה בסוף נדרים שכתב כדברינו אלה רק לא זכר שבזה ניחא דברי הטור אמנם הוא בעצמו שדי נרגא בדברים הללו שם מהא דבנדרים דף פ"א איבעיא לן תשמיש המטה אי הוי עינוי נפש או בינו לבינה ופשט לה מהא דתנן יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואי הוי עינוי נפש הא מיפר גם לאחרים ודחי הא מני ר' יוסי לרבנן מבעיא לן וכ' התוי"ט בסוף נדרים דלפרש"י דתשמיש קשה לה א"כ היאך יהיה עינוי נפש ותי' דלא אמר רש"י אלא לפי משנה ראשונה אבל למשנה אחרונה לא אמרי' כלל דתשמיש קשה לה ולא נדרה אלא שתהא מקלקלת וא"כ הא מוכרח דלמשנה אחרונה לא מספקינן לה בקשה דאם נאמר דגם למשנה אחרונה הוי ספק א"כ היאך מדייק לעיל דלא הוי עינוי נפש מדאינו מיפר לאחרים דשם הטעם דחיישינן דלמא קשה לה ושוב לא הוי עינוי נפש ולעולם באסרה תשמיש על זמן מוגבל דליכא שום ספק בקשה הוי שפיר עינוי נפש ולדידי ניחא זה דעיקר דברי התוי"ט אינם מובנים לי דאע"ג דכ' רש"י דמדאסרה מסתמא קשה לה היינו שהוא מזיק לה לבריאותה ומש"ה נדרה אבל בודאי מרגשת הנאה מתשמיש ושפיר י"ל דלרבנן הוי עינוי נפש וכמבואר ביו"ד סי' רל"ד סעיף ס"א אפי' נדרה ממין שהוא רע לה הוי עינוי נפש וע"ש בט"ז דאע"ג דמזיק לבריאותה מ"מ כיון שנהנית הוי עינוי נפש ומש"ה מדייק שפיר דאם נאמר דתשמיש הוי עינוי נפש ה"ל להפר גם לאחרים ומ"מ שפיר י"ל דגם למשנה אחרונה הוי ספק שמא קשה לה ואינה משועבדת לו ומש"ה בעי הפרה וניחא דברי הטור ורש"י:
מסקנת הדברים דמדברי הרמב"ם בה' שבועות שכ' דבנשבע שלא לאכול נבילה לא הוי שבועת שוא מוכרח דאע"ג דלא חל לענין חיוב מ"מ חל לענין איסור וגם לדעת התוס' בשבועות דף כ"ג שכתבו דכולל לא חל בקל על חמור לכ"ע וכ"כ התוס' ביבמות לדידהו ודאי מוכרח דיש ב' איסורים על הדבר וכמו שתי' רב אשי ביבמות מידי חטאות קתני אלא איסורא כו' וכמש"כ למעלה אמנם מדברי התוס' סוף נדרים שהקשו אמאי תהא נטולה מן היהודים מוכרח דס"ל דגם לענין איסור לא חל למאן דלא ס"ל כולל וכן מוכח מדברי התוס' דחולין דף צ' וכבר נתבאר לעיל דהם ע"כ חולקים וס"ל דמאן דס"ל כולל חל גם בקל על חמור ומש"ה שפיר קאמר רב אשי דלקוברו קאמר כיון דחל:
ובדעת התוס' דחולין שכתבנו דגיד דמוקדשין סבירא לי' דמותר לכאורה היה אפשר לומר לדעתם בדרך אחרת דס"ל דעד כאן לא אמרינן ביבמות דלקוברו חל שפיר רק היכא דהוי כולל אלא דלא חל משום דהוי קל על חמור או למאן דלא ס"ל כולל דמ"מ לענין שיהיה על הדבר שני איסורים חל שפיר אבל היכא דלא הוי כולל כלל וכמו בגיד על מוקדשין ס"ל דגם לענין איסור לא חל כלל וטעמם דהא ביבמות דף ל"ג פליגי ר' חייא ובר קפרא באיסור בת אחת אליבא דר' שמעון אי חייב ב' דב"ק ס"ל דלר"ש גם בבת אחת אינו חייב רק אחת ופריך שם מהא דתניא זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בע"מ ומשום טומאה דברי ר' יוסי ר"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ומשום בע"מ בלבד ואילו מליקה שיירי' כו' תיובתא דב"ק הרי דמדקדק מדלא תני גם זר שאכל מליקה דלא משכחת לה בכולל רק בבת אחת מכלל דבבת אחת מודה ר"ש דחייב ב' ומש"ה לא נקט רק הני דמשכחת לה בלא בת אחת וא"כ גם אנחנו נדקדק כן להיפוך דמדלא נקט רק הני דמשכחת בהו כולל ולא נקט אופן דלא הוי בו כולל כלל ולאשמעינן רבותא בדר' יוסי דאפ"ה חייב ב' מכלל דהיכא דלא הוי כולל גם ר' יוסי מודה דאינו חייב רק אחת וא"כ הרי ביבמות שם מסיק רב אשי דהנך חיובי דקאמר ר' יוסי הוי רק לקוברו ומוכח דבלא כולל ליכא ב' איסורים כלל ולפי תי' זה הא לא מצינו מי שיחלוק על התוס' דחולין רק הרמב"ם שהבאנו בראשית דברינו אבל על התוס' דסוף נזיר מוכרח לומר כמו שכתבנו למעלה:
ולפי דברינו הנאמרים למעלה דלהרמב"ם איכא בכל גווני שני איסורים יצא לנו מזה במי שאסר על עצמו אכילת נבילה ונתערבה אותה חתיכה בשאר בשר דאע"ג דמצד איסור נבלה בטילה מ"מ אסורים התערובת מצד איסור הנדר דלא בטל דהוי דבר שיש לו מתירין כיון דגם איסור זה חל לענין איסורא להרמב"ם (ויעויין בשו"ת צמח צדק סימן ס"ט שכתב דביצה מתרנגולת טרפה שנולדה ביו"ט ונתערבה באחרות דאין לו ביטול דהשתא ביו"ט הא יש עליו שני איסורים איסור טרפה ואיסור נולד משא"כ אם ימתין עד אחר יו"ט לא יהי' עלי' איסור נולד וחשיבא דבר שיש לו מתירין ואע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ באיסור כולל קיי"ל דחל וכאן חל איסור נולד בכולל מיגו דחל איסור נולד על שארי בצים שנולדו ביו"ט מן הכשירות ודברים אלו מוקשים מאד וכמו שעמד עליהם בשו"ת הגאון ר' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א בסימן ס"ה דלא הוי כולל כלל דלידתה של ביצה זו לא גרמה האיסור לאחרות ולפי המבואר לעיל תלוי בפלוגתא של התוס' והרמב"ם דלהרמב"ם הא בלא כולל חל שפיר איסור השני] ולא מבעי אם אסר עליו הנבלה בנדר דהא כבר מבואר בראשית דברינו דדעת רש"י דנדר חל על האיסורין אלא אפילו אסר עלי' בשבועה דלכ"ע לא חל על נבלה מ"מ לענין איסור הא הוי דשיל"מ וע' בתשב"ץ סי' קל"ה בראובן שהי' חבר עיר ונוטל פרס מקופת הקהל ונדר הנאה משמעון וגם שמעון הדירו מנכסיו וכ' הוא ז"ל דאסור לו ליהנות מהקופה מחמת ממון שמעון שמעורב בו ולא אמרינן דיבטל ברוב דנדרים הוי יש לו מתירין ומהרי"ט ח"א סי' ה' כתב ע"ז דלא הוי דשיל"מ דהרי אין ביד ראובן לשאול על נדר שמעון אם לא ישאל שמעון בעצמו על נדרו וא"כ לא הוי אצל ראובן דשיל"מ וטעמו של התשב"ץ ראיתי זה כמה דס"ל כסברתו של הצמח צדק דכל היכא דעתה יש עליו ב' איסורים ואח"כ יהיה עליו רק איסור אחד ג"כ חשיב דשיל"מ וא"כ הא עתה יש עליו גם איסור נדרו ועל זה יכול לשאול ולא בטל אכן זה אינו מספיק עדיין דהרי אין נדר חל על נדר לחייבו ב' וכמו שכתב הר"ן בנדרים דף י"ח וא"כ קודם שישאל ראובן על נדר עצמו לא חל עליו נדר שמעון כלל מחמת נדרו הקדום וכשישאל על נדרו הא יחול עליו נדר שמעון וכדאמר רבא בשבועות דף כ"ז דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה וא"כ מה ירויח בשאלתו רק מחליף מאיסור לאיסור ולדברינו תלוי זה בפלוגתא של התוס' והרמב"ם דלהתוס' לא הוי דשיל"מ אבל להרמב"ם הוי שפיר דשיל"מ. אכן מטעם אחר יש לפקפק בזה דהא בנדרים דף נ"ט אמרינן דנדר הוי דשיל"מ ותרומה לא הוי דשיל"מ משום דבתרומה ליכא מצוה בשאלה אבל בנדר הוי מצוה בשאלה וא"כ הא י"ל דזה שייך באוסר עליו דבר המותר וכשישאול עליו תהיה היתר אבל בנדר מנבלה דגם כשישאל על נדרו תהיה אסורה עליו הא לא מצינו דבכה"ג יהיה מצוה לשאול עליו והא אדרבה בנדרים דף ח' אמרינן מנין שנשבעין לקיים המצוה שנאמר נשבעתי כו' וגם כשרים עושין כן ולא מבעי להסוברים דבנדר שלא לצחוק דלא מהני ליה התרה אלא אפילו להפוסקים המובא ביו"ד דמהני ליה התרה מ"מ הא פשיטא דמצוה ליכא וגם בדברי התשב"ץ צ"ע כן דכיון דגם אם ישאל על נדרו יהיה אסור משום נדר שמעון מנ"ל דבכה"ג יהיה עליו מצוה לשאול על נדרו ויש לדבר בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |