שו"ת בית הלוי/א/יד

שו"ת בית הלוי א יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן יד

יברר שיטת התוס' בסוגיא דמקלקל בחבורה דחייב לר' שמעון ושייך לסימן שלמעלה בדינא דקטן אוכל נבלות.

א

במס' שבת דף ק"ו תני ר' אבהו כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר א"ל ר' יוחנן פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו ומסיק הגמר' שם דהוי פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בהך דמקלקל בחובל ומבעיר ופרש"י דר' אבהו כר"ש דלדידי' חייב גם במקלקל ור' יוחנן דמצריך לכלבו ולאפרו כר' יהודה והתוס' הקשו עליו דא"כ אמאי משתיק לי' ר' יוחנן לר"א כיון דתני כר"ש וע"כ כתבו דר"א ור' יוחנן פליגי אליבא דר"ש דר"א ס"ל דר"ש מחייב גם מקלקל גמור ור' יוחנן סבר דגם ר"ש דמחייב אינו אלא בצריך לכלבו ור' יהודה פוטר גם בכה"ג וכתבו התוס' הסברא לזה בשם ר"ת דמש"ה פוטר ר' יהודה גם בצריך לכלבו משום דאין התיקון בא מיד בעת עשיית המלאכה דלאחר החבורה בא הדם אבל בשחיטת בהמה שפיר מחייב לכ"ע דבעת עשיית המלאכה בא התיקון דמוציאה מידי אמה"ח ולכאורה קשה לי על פר"ת דהא בגמר' שם אמרינן דר"ש יליף להא דחובל חייב מדאצטריך קרא להתיר מילה בשבת מכלל דמקלקל בחבורה חייב ור' יהודה התם מתקן הוא דמה לי לתקן כלי מה לי לתקן מילה ובודאי קשה דהניחא לר"א שפיר יליף לה ר"ש די"ל דס"ל לר"ש דקיום של המצוה לא מקרי תיקון כלל ויליף מינה גם למקלקל גמור דחייב אבל לר' יוחנן ולפי פירושו של ר"ת דגם ר"ש מודה דצריך שיהיה תיקון ורק חולק על ר' יהודה וס"ל דבהני תרתי לא בעינן שיהי' התיקון מיד בעת עשיית המלאכה א"כ היאך יליף לה ממילה דממ"נ אי ס"ל דקיום המצוה חשיב תיקון א"כ הא הוי במילה התיקון בשעת החבורה ואי ס"ל דקיום המצוה לא חשיב תיקון א"כ הא נוכל למידק מני' דמקלקל גמור חייב אבל הא דס"ל לר"ש דצריך שיהי' תיקון רק דלא צריך שיהי' התיקון מיד קשה היאך יליף לה ממילה והנראה לומר לר"ת דס"ל לר"ש ג"כ דקיום מצוה חשיב תיקון ורק הרי האב הוא דמקיים המצות עשה שמחויב למול את בנו ולא התינוק עצמו דהוא בעצמו אינו חייב במילה כלל ומש"ה לגבי התינוק שנעשית בו המלאכה ליכא תיקון כלל ומה דהוי תיקון לגבי האב לא חשיב תיקון דבכל מלאכת שבת צריך שיהי' התיקון בדבר הנעשה בו המלאכה עצמו ורק כשיגדיל ואז יהי' התינוק בעצמו מחויב למול את עצמו יהי' אז לגבי התינוק תיקון ושפיר יליף מהא דאיצטריך פסוק להתיר מילה בשבת דבחובל א"צ שיהי' התיקון מיד אמנם אכתי קשה לי דהרי גם בעת המילה ממש מכשירו להקטן שלא יהי' ערל ויהי' מותר להאכילו תיכף תרומה וקדשים ולסוכו שמן של תרומה וא"כ הא הוי מתקן גברא בעת מעשה של החבורה ותיקון זה הא הוי בגופו של התינוק הנימול ובשלמא לפרש"י י"ל דס"ל לר"ש דזה ג"כ לא תשיב תיקון וכמו שכתבו המאור שם ובחידושי הרשב"א דהתיקון הא לא הוי בגוף הערלה רק באיש הנימול וסברתם הוא דבכל דוכתא צריך לר"ש שיהי' התיקון במה דהוי המלאכה וכמו בקוצר דהמלאכה הוי במה שנקצר ולא במה שנשאר צריך שיהי' התיקון בהחתיכה הנקצרת וכמו כן בחובל דהמלאכה הוי בחתיכת בשר שחתך ממנו וצריך שיהי' בה התיקון ולא בגוף התינוק אבל לר"ת הרי לר' יוחנן חשיב מילה שפיר תיקון אפי' לר"ש דהא גם איהו מצריך שיהי' תיקון ומוכרח דמה שנתקן גוף התינוק גם לר"ש הוי תיקון א"כ הא קשה דהרי תיקון זה הוי מיד בשעת מעשה דהא מכשירו שיהי' יכול להאכילו תרומה וקדשים וצ"ל דס"ל לר"ש דהא בעודו קטן הרי ליכא שום איסור עליו בעצמו באכילת דברים האסורים דאע"ג דקיי"ל דלכ"ע אסור לספות לקטן איסורא דאורייתא בידים מ"מ הרי איסור זה לא הוי רק על הגדול שמוזהר עליו שלא להאכילו אבל על הקטן הא ליכא שום איסורא בזה ושוב ליכא שום תיקון בגוף התינוק הנימול רק באביו ורק כשיגדיל יהי' התיקון וא"כ הא לא הוי בשעת מעשה:

ב

וא"כ קשה לי דהא התוס' בחולין דף ג' בד"ה קסבר כתבו דהא דקיי"ל דשחיטת עו"ג הוי נבלה נפקא לן מקרא דוזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שמצווה על הזביחה שחיטתו כשרה לאפוקי עו"ג והקשה הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק כ"ז דא"כ שחיטת חרש שוטה וקטן אמאי כשרה באיכא אחרים עומדים ע"ג וראו שלא קלקלו ותי' הש"ך דהם הווי בר זביחה דלא דמי לעו"ג דאינו מצווה כלל על הזביחה אבל קטן הוי מצווה שהרי אסור לו לאכול בלא שחיטה ובאמת דלכאורה קשה עליו מהא דבגיטין דף מ"ה ובמנחות דף ו' פסלינן ס"ת שכתבו קטן משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה הרי דקטן מקרי אינו בקשירה וה"ה דאין לנו לחשבו בר זביחה וכבר עמד בזה הנודע ביהודה מה"ת ח"א סי' א' והחילוק הפשוט שבהם וכן כתב הנוב"י שם דאילו מצות קשירה דליכא מצוה זו כלל על הקטן עד שיגדיל אבל איסור נבלה גם לגבי הקטן הוי האיסור דלכל נאסרה ורק שאין הקטן נענש עלי' אם אוכל נבלה דאינו בר עונשין אבל איסורא איכא גם עליו ולא מבעי למ"ד דס"ל דקטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו הא ודאי מוכרח כן דשם של האיסור איכא גם על הקטן אלא אפי' למ"ד אין ב"ד מצווין עליו להפרישו הוי הטעם דהב"ד לא הוזהרו להזהיר את הקטנים שלא יעשו איסור אבל מ"מ שם של האיסור איכא גם על הקטן והא ראי' דהא כ"ע מודים דאיסורא דאורייתא אסור לספות לקטן בידים ואי הוי לגבי הקטן היתר גמור אמאי יהי' אסור להאכילו אלא ודאי דעיקר שם איסורא איכא גם על הקטן ומש"ה מקרי שפיר בר זביחה וכ"כ בתבואות שור סי' א' דמש"ה מיקרי קטן בר זביחה דהא אסור להאכיל לו נבילות וכיון דאיכא שם איסורא גם על הקטן קשה לר"ש אמאי חשיב לדידי' מילה דאין התיקון בא בשעת מעשה כיון דלר' יוחנן ס"ל ע"כ דמה דמתקן גוף הקטן אף דלא הוי בערלה עצמה חשוב שפיר תיקון א"כ הא תיכף מכשירו שיהי' יכולין להאכילו תרומה וקדשים ומש"כ דאין התיקון בגוף הקטן רק לאביו הא אינו דהא גם על הקטן איכא האיסור ולכאורה הי' אפשר לומר דר"ש אזל בזה לשיטתו דהא ביבמות דף קי"ד מביא הגמרא שלשה פסוקים דאסור לספות לקטן איסורא בידים גבי שרצים וגבי דם וגבי טומאת כהנים וקאמר בגמר' וצריכא דאי כתב רחמנא שרצים משום דאיסורן במשהו ואי כתב רחמנא דם משום דבכרת ואי כתב טומאה ה"א שאני כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות והרי בשרצים ליכא חיובא רק מלקות ור"ש הא ס"ל במס' מכות דף י"ז דכל שהוא למכות ולא נאמרו כל השיעורין רק לקרבן וכרת ולדידי' הא גם על דם לוקה בכל שהוא וליכא שום חומר בשרצים מבדם כלל וא"כ הא אי הוי כתיבא רק שרצים שפיר הוי מצינן ללמוד דם מני' לר"ש ומדכתיבא גם דם הא הוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ומש"ה ס"ל לר"ש דבשארי איסורין מותר להאכיל לקטן בידים מדאורייתא ורק מדרבנן אפשר דמודה דלא ספינן לי' בידים אבל מה"ת מותר ומש"ה ס"ל דבכל האיסורין לבד מהני שלשה ליכא שם של איסור כלל על הקטן ומש"ה יליף שפיר ממילה דלא בעינן שיהי' התיקון מיד אמנם תי' זה אינו כלל לדעתו של ר"ת בעצמו שכתבו התוס' בשמו במס' ע"ג דף ס"ח דעד כאן לא ס"ל לר"ש כל שהוא למכות רק כשהוא בעיני' אבל ע"י תערובות גם ר"ש מודה דבכל האיסורים ליכא מלקות רק באיכא כזית מן האיסור וא"כ הא איכא חומר בשרצים מבדם דבשרצים לוקה בכל שהוא אפי' ע"י תערובת וגם דהא כתב הכ"ופ, דדם חשוב הותר מכללו דדם שבשלו אינו עובר עליו וא"כ הא גם זה הוי חומר בשרצים משא"כ כ בדם ושוב ליכא שני כתובים גם לר"ש אכן אי משום הא לא ארי' דעיין בב"י באו"ח סי' שמ"ג שכתב דיש מקום לומר דלהלכה יהי' מותר לספות לקטן איסורא מדאורייתא דהרי הצריכותא שעשה הגמרא ביבמות הוי דכל הני תלתא אין ללומדם חדא מחדא אבל אכתי חדא מתרתי במה הצד הא יכולין ללומדם ומש"ה הוי שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדים ובכל האיסורים יהי' מותר מדאורייתא לספות לו גם בידים ואע"ג דרוב הפוסקים חולקים על זה וס"ל דילפינן שפיר כל האיסורים מהני תלת ולא הוי ב' כתובים מ"מ הא נוכל לומר לר"ת דר"ש יסבור כמש"כ הב"י וס"ל דמותר לספות לו בידים ומש"ה הוי לדידי' במילה אין התיקון בא מיד וא"כ ניחא שפיר רק הא קשה דא"כ תיקשה לר"ש אמאי שחיטת חש"ו כשרה באיכא עומדים ע"ג ולומר דבאמת חולק ר"ש על זה וס"ל דבכל גווני הוי נבלה וכמו בשחטו עו"ג זה ודאי לא ניתן להאמר דר"ש יחלוק על הלכה פסוקה הנזכרת בגמר' בכמה דוכתי בלי שום חולק ולא אישתמיט הגמר' בשום דוכתא לאשמעינן כהאי חידושא דלר"ש הוי שחיטת חש"ו נבלה ואין להוכיח להיפוך דגם לר"ש הוי קטן בר זביחה ושחיטתו כשרה באיכא עומדין ע"ג מהא דבחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וקאמר רב דאסורה באכילה ליומא ונסבין חברייא למימר ר' יהודה היא ומפרשינן שם דר' יהודה דהכנה היא דס"ל מוקצה גבי אם לא היתה נבלה מע"ש דאסורה להאכילה לכלבים בשבת וכתבו שם התוס' בד"ה מחתכין בשם ר"ת עצמו דאע"ג דגם לר"ש אינו מותר משום מוקצה רק ביושב ומצפה הכא נמי יושב ומצפה שמא ישחטנו חשו"ק הרי דגם לר"ש שחיטת חש"ו כשרה כשגדול עומד ע"ג וראה שלא קלקל דאי נאמר דלר' יוחנן ס"ל לר"ש בשחיטת חש"ו הוי נבלה כמו ששחטו עו"ג מנ"ל לחברייא לומר דרב נסיב לה אליבא דר' יהודה דלמא הוי גם כר"ש דלדידי' דשחיטת חשו"ק הוי נבלה הא ג"כ אסורה באכילה ליומא משום מוקצה דהא ליכא יושב ומצפה דהא אם ישחטו חשו"ק תהיה אסורה והניחא לפי מה דרצה הגמר' לומר בב"ק דף ע"א דר"ש ס"ל מעשה שבת אסור וכר' יוחנן הסנדלר א"כ ניחא דהא לא מצי לאוקמא המשנה כר"ש דא"כ אמאי תני דשוחט בשבת כשר ומותרת אחר שבת דאע"ג דרב מוקים להמשנה בשוגג וכדאיתא בחולין שם דף ט"ז מ"מ הא איירי המשנה גם במזיד לדעת רוב הפוסקים א"כ הא לא מצי אתי' הך משנה כר"ש אבל לפי מה דמסיק הגמר' בב"ק שם הא אין הכרח כלל לומר דר"ש ס"ל כר"י הסנדלר וגם לדעת הרמב"ם בפי' המשנה בחולין שם איירי ע"כ המשנה רק בשוחט בשוגג דבשוחט במזיד שחיטתו אסורה דהוי מומר לחלל שבת וא"כ הא הוי מצי לאוקמא מימרא דרב כר"ש דהא אינו יושב ומצפה אלא מוכרח דגם לר"ש חשו"ק ששחטו כשרה באיכא עומדים ע"ג אמנם זה אין ראי' כלל דהא י"ל דלא ניחא להו למימר דהא דאוסרה רב באכילה ליומא הוי משום דמוקים להמשנה כר"ש והאיסור הוי משום דשחיטת חשו"ק הוי נבלה דהא בריש חולין תנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה והיאך נאמר דהני ב' סתמי פליגי אהדדי ומש"ה מוקמי' לי' כר' יהודה דאוסר משום מוקצה אפי' היכא דאיכא יושב ומצפה ותדע דהא גם בלא דברי ר"ת הללו ההכרח לומר כן דהא בחולין דף י"ב אמרינן בגמר' על הא דתנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה ר' נתן היא הרי דלרבנן פסולה גם אי איכא עומדים ע"ג וא"כ הא הוי מצי לאוקמא מימרא דרב כרבנן דר' נתן דבעי כוונה לשחיטה וחשו"ק ששחטו פסולה ומש"ה קאמר רב דאם שחט גדול בשבת אסורה באכילה ליומא משום מוקצה דהא ליכא יושב ומצפה ואיכא משום מוקצה לכ"ע דאע"ג דכתבו התוס' בחולין דף י"ב דגם לרבנן דר' נתן לא אסור שחיטת חשו"ק רק בגדול עומד ע"ג דאז הוא דלא חשיבא כוונה אבל אם גדול מלמדו לעשות יש להם כוונה שפיר וגם לרבנן שחיטתן כשרה מ"מ הא ודאי דאי אפשר לומר דמש"ה לא יהי' מוקצה לר"ש משום דיושב ומצפה שמא ישחטנו חשו"ק ע"י שגדול יהי' מלמדם לעשות דהרי ודאי אינו מצפה לזה כיון דאסור לספות להם איסורא בידים הא בודאי לא ילמדם ובודאי דלרבנן דר"נ ליכא יושב ומצפה ואיכא איסור מוקצה לכ"ע ואמאי לא קאמרי דרב אמרה לשמעתי' כרבנן אלא ע"כ מוכרח לומר כמו שכתבנו דזה אי אפשר כלל לומר כן כיון דבריש חולין תנן להדי' דחשו"ק ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה וכר' נתן והיאך נאמר דהך משנה חולקת על זה הרי דגם בלא דברי ר"ת מוכרח לומר כן ושוב הא י"ל דלר"ש אליבא דר' יוחנן הוי שחיטתן נבלה אמנם הא כבר כתבנו דגם בלא שום ראי' ג"כ אין לומר כלל דלר"ש יהי' שחיטתן נבלה כשחיטת עו"ג:

ג

גם יש להקשות דבתמורה דף ד' ס"ל לרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני והקשו המפרשים דא"כ שוחט בשבת אמאי שחיטתו כשרה נימא דלא מהני ובנתיבות המשפט סי' ר"ח כתב לתרץ דעד כאן לא קאמר רבא דלא מהני רק היכא דיתוקן הדבר שהקפידה התורה במה שאסרתו ובמה דנאמר דלא מהני יקויים זה ויתוקן אבל בשוחט בשבת הא לא יתוקן כלל במה דנאמר דלא מהני דאע"ג דנאמר דלא הוי שחיטה והוי עכ"פ נחירה ג"כ איכא הך חילול שבת דתיקן להוציאה מידי אבר מן החי לבני נח וסברא זו נזכרת ג"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ט וע"ש והנה הגם דהוא תי' נכון בסברא מ"מ עדיין לא ניחא אליבא דר' יהודה לפי פירושו של ר"ת דר' יהודה פוטר אפי' בחובל וצריך לכלבו משום דצריך שיהי' התיקון מיד בעת עשיית המלאכה והא דשוחט חייב משום דשם הוי התיקון מיד שיצאה מידי אמה"ח וא"כ הרי בחולין דף ל"ב אמרינן דמפרכסת אסורה לבני נח משום דלדידהו במיתה תלי רחמנא ולא בשחיטה ומסקינן שם דמ"מ שרי גם לבן נח משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסר וכל זה הא לא הוי רק בשחיטה אבל בנחירה דלא הוי שחיטה כלל הא ודאי דכל זמן שהיא מפרכסת דאסורה לבן נח משום אמה"ח וא"כ אם נאמר דלא מהני הא שפיר יתוקן האיסור ולא יהי' חילול שבת דכיון דלא הוי רק נחירה א"כ כל זמן שתפרכס ליכא שום תיקון ורק אח"כ כשתגמר מלפרכס יהי' התיקון ולא בעת השחיטה ולר' יהודה אליבא דר' יוחנן הא פטור בכה"ג וכיון דיתוקן האיסור צריך להיות לא מהני לרבא וא"כ תיקשה לרבא דלר' יהודה שוחט בשבת אמאי שחיטתו כשרה והרי בחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת שחיטתו כשרה ומוקים לה רב כר' יהודה מדנקט שבת דומי' דיוה"כ דאסור באכילה ליומא ובודאי דוחק גדול לומר דרבא יחלוק על רב דמוקים להמשנה כר' יהודה ורבא יסבור דאתי' רק כר"ש דמחייב במקלקל בחבורה וא"צ שיהי' התיקון מיד ולר' יהודה יהי' באמת שוחט בשבת אסורה דלא מהני ודאי דהוי דוחק גדול לומר כן ואין להביא קצת סמוכין לזה דרבא ס"ל דלר' יהודה שחיטת שבת אסורה דלא מהני מהא דבמס' סנהדרין דף פ"א כתבו התוס' בד"ה מאן שמעת דהא דפסיקא לי' להגמר' בכמה דוכתא דר' יהודה ור"ש פליגי במקלקל בחבורה ולא נמצא כן בשום ברייתא להדי' וכתבו דקבלה הי' בידם פלוגתא זו ועוד כתבו דהא דלר"ש חייב גם מקלקל שמעינן מהא דתנן במס' פסחים דף ע"ג ושאר כל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם אינם ראוין חייב ואם ראוין ר"א אומר חייב ר' יהושע אמר פטור ואמרינן שם בגמר' מאן תנא דשני לי' בין ראוין לשאינם ראוין ר"ש היא כו' הרי דהך ברייתא אתי' כר"ש ומחייב אע"ג דהוי מתעסק ובמס' כריתות אמרינן הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב וא"כ מדחזינן בפסחים דלר"ש חייב מתעסק בחובל מוכרח דס"ל דגם מקלקל חייב בחובל וראיתי מקשין על זה דרבא הא חולק שם בכריתות על הך סברא דמתעסק תלוי במקלקל וס"ל דאינו תלוי זה בזה ולדידי' הא עדיין תיקשה דמנ"ל דר"ש ס"ל דמקלקל בחבורה חייב אבל לפי פירושו של ר"ת הא ניחא היטב דלרבא לשיטתו שפיר מוכח כן כיון דס"ל דאי עביד לא מהני וא"כ הא מוכרח מסיפא דהך ברייתא דקתני דבראוין ס"ל לר' יהושע פטור ומוכרח דהוי שחיטה כשירה והקרבן כשר דאם הי' הקרבן פסול אמאי פוטרו ר' יהושע דהא הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ור"ש הא ס"ל להדי' בשבת דף קל"ז והובא ג"כ בתוס' פסחים דף ע"ג ד"ה לר"י דעד כאן לא פטר ר' יהושע רק היכא דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה אבל בלא עשה מצוה חייב וכיון דהך משנה מוקמינן כר"ש דאיהו הוא דמחלק בין ראוין לשאינם ראוין הא מוכרח דס"ל לר"ש דשוחט בשבת שחיטתו כשרה והקרבן כשר ואמאי נימא דלא מהני ויתוקן האיסור דהא לא הוי התיקון מיד בעת המלאכה ומוכיח מיני' רבא שפיר דר"ש לא בעי שיהי' התיקון מיד וגם כשיהי' התיקון בא אח"כ וכגון בחובל וצריך לכלבו ג"כ חייב לר"ש וא"כ הא לא יתוקן האיסור במה דנאמר דלא מהני ומש"ה מהני והוי הקרבן כשר והוי עשה מצוה ומש"ה פוטרו ר' יהושע זה אינו דודאי דלר"ת ע"כ מוכרח לומר כתי' הראשון של התוס' דסנהדרין דקבלה הית' בידם פלוגתא זו של ר"י ור"ש דהרי התוס' כתבו שם בסנהדרין דהא דר' יהודה פוטר במקלקל בחבורה נפקא לן מהא דתנן נוטל אדם מחט של יד ליטול בו את הקוץ וניחוש דלמא חביל בה ובשלמא לר"ש ניחא דגם אם חביל בה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור עליה אבל לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ניחוש דלמא חבל ומכאן ידעה הגמר' דס"ל לר"י דמקלקל בחבורה פטור ולר"ת הא אי אפשר לומר כן דהא מזה ליכא להוכיח רק דלר"י פטור במקלקל גמור דהרי שם אם יחבול שלא בכוונה הא הוי מקלקל גמור ובכה"ג הא גם לר"ש פטור דגם ר"ש לא מחייב אלא בצריך לכלבו דהוי מתקן אח"כ ומנ"ל להגמר' דר"י פוטר גם בכה"ג ומוכרח דהתוס' בסנהדרין לא כתבו דמהני משניות נוכל לדקדק הך פלוגתא דר"י ור"ש רק אליבא דשיטת רש"י או אליבא דר' אבהו דר"י ור"ש פליגי במקלקל גמור אבל לר' יוחנן דס"ל דפליגי בחובל וצריך לכלבו לפר"ת בע"כ מוכרח דקבלה הי' בידם פלוגתא זו ונהדר לדידן דלפר"ת דר' יהודה פוטר אפי' במתקן אח"כ א"כ הא תיקשה לרבא דשוחט בשבת אמאי שחיטתו כשרה נימא דאי עבד לא מהני ובודאי דוחק גדול לומר דלר' יהודה באמת שחיטת שבת הוי נבלה ועוד דגם אם נרצה לקבל זה הדוחק ונאמר דרבא מוקים הך משנה דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה רק כר"ש וחולק על רב דמוקים לה שם בחולין כר' יהודה מ"מ אכתי תיקשה לרבא מכמה משניות דתני' בהו דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה בחולין דף י"ד ובב"ק דף ע' לענין ד' וה' דהרי ודאי דאין לומר דרבא יסבור דלא כהני משניות ותיקשה אמאי כשרה נימא דלא מהני ונהי' מוכרח לומר דמש"ה לרבא ג"כ שחיטתו כשרה משום דלא יתוקן האיסור במה דלא מהני וא"כ בע"כ מוכרח לומר דרבא ס"ל דגם בחובל וצריך לכלבו חייב דלא בעינן שיהי' התקון מיד ומש"ה מהני דגם גבי נחירה איכא חילול שבת והרי תיקשה לרבא דמנ"ל לחייב גם בשלא בא התיקון מיד כיון דבכל מלאכת שבת הא לכ"ע צריך שיהי' התיקון מיד לפר"ת ומנ"ל להוציא חובל מכללא ולחייב בה גם כשהתיקון בא אח"כ ובע"כ ממילה הוא דילפינן לה ומוכרח לומר לרבא דבמילה לא הוי התיקון מיד דס"ל דליכא שום איסורא על הקטן כשהוא ערל באכילת תרומה וקדשים דיסבור דמדאורייתא שרי לספות לו בידים וא"כ הא תיקשה על רבא מכל הני משניות דתני בהו דשחיטת חשו"ק כשר כשגדול עומד ע"ג מדחשבינן לי' בר זביחה הא מוכח דלא ספינן לי' בידים והרי מהני ב' משניות ביחד מוכרח דאי עביד מהני דאי נאמר דלא מהני הא בע"כ מוכרח דלא כא' מהני ב' משניות וכמו שנתבאר דמהא דשחיטת חשו"ק כשר מוכרח דהוי בר זביחה ולא ספינן לי' בידים וא"כ ליכא ללמוד מהא דמילה דחובל א"צ שיהי' התיקון בא מיד ושוב הדרינן לכללא דגם חובל הוי כמו כל המלאכות דצריך שיהי' התיקון בא מיד וא"כ הא יתוקן האיסור במה דנאמר דלא מהני ואפ"ה תנן דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה ומוכרח ע"כ דאי עביד מהני ולדעת ר"ת נצטרך לדחוק ע"כ דרבא ס"ל כר' אבוה דלדידי' יליף ר"ש ממילה דגם מקלקל גמור חייב דסובר דמה דהוי תיקון בגוף הקטן לא חשיבא תיקון כלל כיון שאין התיקון בגוף של הערלה דבה הוי המלאכה וכמו שכתבנו למעלה בשם המאור והרשב"א ומש"ה אע"ג דס"ל דלא ספינן בידים מדאורייתא והוי בר זביחה ומש"ה שחיטתו כשרה מ"מ לא חשיב זה תיקון כלל כיון שאין התיקון בהערלה ויליף ממילה לחייב גם במקלקל גמור וא"כ הרי לא יתוקן האיסור במה דנאמר דלא מהני ומש"ה שוחט בשבת שחיטתו כשירה ואתי' הך משנה דשוחט בשבת רק כר"ש ובודאי דוחק גדול לומר דרבא יחלוק על רב דבחולין וגם יחלוק על ר' יוחנן דלר"י דס"ל דגם לר"ש צריך תיקון ומוכרח דמה דהתינוק ניתקן הוי תיקון ור"י הא אמר הלכה כסתם משנה ומדתנן שחיטת חשו"ק כשירה בעומדים ע"ג מוכרח דמדאורייתא אסור לספות לי' בידים מדהוי בר זביחה ולפי"ז הא גבי מילה הא הוי התיקון מיד ושוב הוי חובל ככל המלאכות דמצריך שיהי' בהם התיקון מיד דהרי אין לנו לימוד להוציא חובל מכלל כל המלאכות ואפ"ה הא תני בסיפא שם דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה ומוכרח ע"כ דס"ל לר' יוחנן כאביי ובודאי קשה לומר דרבא יחלוק בהא על ר' יוחנן ועוד דבב"ק דף ל"ה משמע קצת דרבא ס"ל כר"י ולא כר' אבהו דמשני שם המשנה כר"י יעו"ש אמנם עיקר קושי' זו יש לתרצה בקל דבעיקר הסברא יש לומר דלא כהנתיבות ונאמר דמטעם אחר לא שייך גבי שבת הך סברא דאי עביד לא מהני וכמו שכתב הש"ך בחו"מ סי' ר"ח כיון דהמעשה זו עצמה יכולה להיות בהיתר רק היום גורם להאיסור לא אמרינן דלא מהני אבל קושי' הראשונה שכתבנו דלר"ש אליבא דר"י אמאי שחיטת חשו"ק כשירה דלדידי' הא אינן בני זביחה קשה וע"כ נראה דר"ת חולק על דברי התוס' דחולין דף ג' שכתבו דהא דשחיטת עו"ג הוי נבלה נפקא לן מקרא דוזבחת ואכלת דצריך שישחוט דוקא מי שמוזהר לאכול בלא שחיטה רק ס"ל כמש"כ הרמב"ם בפרק ד' מהל' שחיטה דשחיטת עו"ג נבלה נפקא לן מהא דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר הכתוב שמא יאכל מזבחו אתה למד ששחיטתו אסורה ולדידי' הא לא צריך בר זביחה כלל וכשישראל שוחט אפילו אינו מצווה על השחיטה מ"מ כשרה ושפיר י"ל דלר"ש מותר לספות לקטן איסורא בידים מדאורייתא ומש"ה לא הוי התיקון מיד ומ"מ שחיטת חשו"ק כשרה אי איכא גדול עומד ע"ג אמנם הראשונים הקשו על הרמב"ם בזה ויבואר בסי' שאח"ז אי"ה:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף