שו"ת בית הלוי/א/טז

שו"ת בית הלוי א טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן טז

יחקור במלאכת הבערה שלא לצורך אוכל נפש אי אסורה ביו"ט מדאורייתא או לאו:

א

במסכתא פסחים דף ה' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבערה לחלק יצאת וכתב רש"י מדקרי לי' אב מלאכה, והתוס' כתבו בשם הריב"א דלמ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפי' שלא לצורך כלל מותר וכן כתבו התוספות בביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס יעו"ש ולכאורה נראה דזה תלוי ג"כ במחלקותן של הראשונים ז"ל בדינא דשביתת עבד אי נוהג ביו"ט דהרמב"ן בספר תורת האדם הביא בשם בעל הלכות גדולות דגם ביו"ט מצווה על שביתת עבדו וכתב על זה הרמב"ן דלא ידע מנין לו זה דכיון דהוי גזה"כ בשבת מנ"ל לאסור ביו"ט שאין למדין קל מחמור להחמיר עליו והרשב"א בעבודת הקודש כתב בפשיטות כבה"ג דשביתת עבד נוהג ביו"ט. ועיי' בב"י סי' תצ"ה שהביא ג"כ מחלוקת הפוסקים במחמר ושביתת בהמה אי נוהג ביו"ט וטעמם של המחמירין הנראה פשוט דס"ל דאע"ג דלא נזכר בפסוק דאסורין גם ביו"ט מ"מ כיון שאסרתן התורה בשבת ידעינן מזה דהוי מלאכה ושוב נכללין ממילא בעשה דשבתון או בלא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט והמתירין ס"ל דאינם נכללין בשם מלאכה ורק בשבת דכתיבא להדי' אסורה אבל לא ביו"ט וא"כ נראה לכאורה דלהאוסרין במחמר ושביתת עבד ביו"ט ה"ה דס"ל דהבערה אסורה ביו"ט גם אליבא דמ"ד דס"ל דהבערה ללאו יצאת ולפי"ז מדברי בה"ג שהביא הרמב"ן ראי' דלא כריב"א כן הי' נראה לכאורה אמנם אחרי העיון זה אינו ונוכל לחלק ביניהם דאינם תלוים זה בזה כלל דגם המתירין שביתת עבדו ומחמר מ"מ יוכלו לסבור כדעת רש"י דהבערה אסורה ביו"ט ושאני הני דלא הוי כלל מלאכה ואי לא כתבינהו להדי' לא היינו אוסרין אותם אפי' בשבת ומש"ה ס"ל דאע"ג דמצינו דאסורין בשבת מ"מ אין לאוסרן ביו"ט אבל הבערה הא גם אי לא הוי כתיב לא תבערו היינו אוסרין בשבת וכדאיתא בשבת דף ע"ח הבערה בכלל היתה כו' והא דכתבה התורה לא תבערו לא באה לאסור הבערה רק אדרבה באה להקל עליו ולהוציאו מידי חיוב מיתה ולאוקמא רק בלאו ושפיר י"ל דביו"ט הוי בכלל הל"ת דלא תעשה כל מלאכה וגם להיפוך נוכל לומר דגם מדברי בה"ג דאוסר שביתת עבדו ומחמר אין סתירה להריב"א דהא יש לומר דאע"ג דכל מה שאסרה התורה נכלל בשם מלאכה מ"מ הבערה שאני דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ומדכתיב ביום השבת אימעוט יו"ט דבשלמא למ"ד הבערה לחלק יצאת צריך לכתוב ביום השבת למעט יו"ט דאין בו חילוק מלאכות וכמו דאיתא במכות דף כ"א חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ופרש"י שם הטעם דהא כתיב ביום השבת וא"כ למ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת וכתיב ביום השבת ס"ל להריב"א דממעטינן מיניה יו"ט דאין בו איסורא כלל:

ועי' בתוס' ביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס ומלשונם משמע דטעמם הוא דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינו בכלל מלאכה וממילא אין לנו לאוסרה ביו"ט וא"כ חולקים על בעל ה"ג אבל מ"מ הא י"ל ג"כ כמש"כ דגם בה"ג ס"ל כריב"א וכמו שכתבנו:

ב

ולכאורה קשה לי על הריב"א מהא דתנן במגילה דף ז' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולהריב"א תיקשה אמאי לא תני גם הבערה דמותר ביו"ט ואפי' שלא לצורך אוכל נפש כלל ובשלמא להרמב"ן דס"ל דשביתת עבדו אינו נוהג ביו"ט וכן להפוסקים המקילין במחמר ושביתת בהמה ביו"ט לא קשה לי אמאי לא תני לה המשנה בדברים שבין יו"ט לשבת די"ל דגם הם מודים דמדרבנן עכ"פ אסור כל הני גם ביו"ט והמשנה לא חשבה רק מה דמותר לגמרי ביו"ט ואין בו אפי' איסורא דרבנן אבל בהך דהבערה הא מבואר בתוס' ביצה הנ"ל דלמ"ד ללאו יצאת מותרת לגמרי שלא לצורך כלל ומבואר שם להדי' דגם איסורא דרבנן ליכא יעו"ש שפירשו דמאן דמתיר להדליק נר של בטלה הוא משום דס"ל ללאו יצאת א"כ קשה אמאי לא חשבה לה בהדברים שבין יו"ט לשבת ואין לומר דהך משנה דמגילה ס"ל דהבערה לחלק יצאת ומש"ה אסורה גם ביו"ט דהרי תני שם במשנה אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת והנה במכות דף כ"א איתא חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ונסתפקו האחרונים ביום הכיפורים אי יש בו חילוק מלאכות כמו בשבת או לא והעלו דזה תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד הבערה לחלק יצאת והך קרא הא כתיבא גבי שבת וכמו דמפקינן מיני' יו"ט דאין בו חילוק מלאכות ה"ה דמפקינן מיני' יוה"כ דהא אין למדין קל מחמור להחמיר עליו אבל למאן דנפק לי' חילוק מלאכות בשבת מקרא דמאחת מהנה וכמבואר במס' שבת דף ע' והך קרא הא לא כתיבא גבי שבת כלל רק בפרשת קרבן חטאת והרי גם העושה מלאכה ביוה"כ חייב חטאת ודאי דמרבינן מיני' גם יוה"כ לחילוק מלאכות כן כתב הפני יהושע במס' שבת דף ע' והטורי אבן במס' מגילה שם וא"כ המשנה דמגילה דתני אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ולא תני דגם חילוק מלאכות יש ביניהם דיש בשבת ואינו ביוה"כ ומוכרח דס"ל להך משנה דיש חילוק מלאכות ביוה"כ וא"כ ע"כ ס"ל דחילוק מלאכות נפקא לן מקרא דמאחת מהנה וא"כ אייתור לי' הך לא תבערו ע"כ ללאו ואפ"ה תני שם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תני להבערה ומוכרח דלכ"ע איכא איסור הבערה ביו"ט משום דנכלל בשם מלאכה או דלכל הפחות מדרבנן אסורה בשלא לצורך כלל:

ג

ודברי הריב"א שהובא בפסחים היה מקום לישבם לפי מש"כ לעיל באות א' דיש מקום לומר דטעמו הוא משום דכתיב ביום השבת ומיניה הוא דממעטינן יו"ט למ"ד ללאו יצאת הי' אפשר לומר על פי מה שכתב המגיד משנה בפרק ראשון מה' יו"ט דלא אמרינן סברא דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק היכא דהמלאכה נעשית באוכל נפש עצמו והא דאמרינן גבי הבערה מתוך אע"ג דהמלאכה לא הוי באוכל נפש עצמו משום דכתיב בו ביום השבת וע"ש וא"כ הא י"ל דגם הריב"א מודה דאפילו למ"ד הבערה ללאו יצאת מ"מ יש לאסור הבערה ביו"ט היכא דלא שייך סברא דמתוך כגון שלא לצורך כלל שפיר אסור גם ביו"ט. והא דכתב הריב"א דאי הבערה ללאו יצאת ליכא לאיסורא כלל ביו"ט לא כתב כן רק לפרש הסוגיא דפסחים שם דקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך וש"מ הבערה לחלק יצאת ופי' הריב"א דמדקדק דס"ל לר"ע ע"כ לחלק דאל"כ כיון דס"ל דלא אמרינן מתוך א"כ אי הוי ס"ל לר"ע הבערה ללאו יצאת בע"כ לא הי' אסור הבערה ביו"ט כלל דהרי כתיב ביום השבת ובעל כרחך בא לאחד מהני תרתי או דבא לאשמעינן דבהבערה אמרינן מתוך או דבא למעט הבערה ביו"ט כלל ולר"ע דס"ל דלא אמרינן מתוך לא הי' אסורה ביו"ט כלל ומוכח דס"ל לחלק וא"כ איצטריך ביום השבת למעט יו"ט מחילוק מלאכות ומש"ה אסורה ביו"ט אבל למאן דס"ל מתוך שפיר מצי סבר הבערה ללאו יצאת ומ"מ תהי' אסורה ביו"ט וא"כ נאמר דהמשנה דמגילה ס"ל דאמרינן מתוך ומש"ה אסורה ביו"ט שלא לצורך כלל אע"ג דס"ל ללאו יצאת גם נוכל לישב דהריב"א מודה דמדרבנן אסורה ביו"ט אבל על התוס' דביצה קשה דהא כבר כתבנו דמבואר שם דלכתחילה מותר וליכא גם איסורא דרבנן וגם מבואר שם בדבריהם דטעמם דלמ"ד ללאו לא הוי בשם מלאכה ומש"ה מותרת ביו"ט ולא משום קרא דביום השבת וקשה כנ"ל:

ד

אמנם זה יש לישב דודאי דעיקר יסוד של הפ"י והטורי אבן יש לדחותו דהא י"ל דגם להך מ"ד דנפק לי' חילוק מלאכות מלא תבערו מ"מ יש חילוק מלאכות גם ביוה"כ דאע"ג דהך קרא כתיבא בשבת מ"מ י"ל דיוה"כ נלמד משבת לכל דבר דיוה"כ אקרי ג"כ שבת והרי סברא זו מוכרחת בלא"ה לומר לדעתו של הריב"א דהשאגת ארי' בסי' ע"א הקשה להריב"א דס"ל דלמ"ד ללאו יצאת לא נקרא בשם מלאכה ולא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה דכתיבא ביו"ט א"כ ה"ה דביוה"כ צריך להיות כן דלהך מ"ד ליכא בו איסור הבערה דהא גם ביוה"כ לא כתיבא רק לא תעשה כל מלאכה ואין הבערה בכלל והרבה להקשות עליו מכמה סוגיות בש"ס דמוכחין דביוה"כ אסור הבערה מדאורייתא לכ"ע וע"ש ועיי' בקונטרס אחרון שם שתי' זה בשם ההפלאה דביו"הכ גם הריב"א מודה דלכ"ע אסור' דנלמד שפיר משבת משום דאקרי שבת ועיין עוד בחולין דף ק"א דאיתא שם שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג ר' עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת וע"ש בתוס' במה שהקשו מדברי ר"ע אדר"ע וע"ש בחידושי הרשב"א והריטב"א שתירצו דשאני יוה"כ דאקרי ג"כ שבת והוי שם אחד ומש"ה ס"ל דאינו חייב אלא אחת ועיין עוד בב"ק דף ע"א דס"ל לר' יוחנן הסנדלר דמעשה שבת אסורין מדכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מה קודש מעשיה אסורין אף שבת מעשיה אסורין וכתב שם הרא"ש בסי' ו' וז"ל גנב וטבח ומכר ביוה"כ חייב בגמרא פריך והא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינו ראויה היא כר"י הסנדלר ע"כ וא"כ הא מבואר בדבריו דאפי' ר' יוחנן הסנדלר דסובר מעשה שבת אסורין מ"מ מודה במעשה יוה"כ דמותר והוי שחיטה ראויה והמהרש"ל שם ביש"ש סי' כ' השיג על זה וכ' וז"ל ועוד קשה הלא לחכמים דפטרי בטובח בשבת כדאיתא בתחילת הסוגיא דסברי כריה"ס דמעשה שבת אסור מדאורייתא תא מקרא דקודש א"כ גם יוה"כ מסתמא מעשיה אסורין דהא אקרי ג"כ שבתון ודומה לשבת לכל מילי יעו"ש שהביא עוד ראיה לדבריו ולפי שדבריו באו בקיצור וגם כי ת"ל גם אנכי באתי על ראייתו זו הנני להעתיקה ברחבה קצת דהרי בחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וקאמר שם רב דאסורה באכילה ליומא ומוקים לה שם בדף ט"ו כר' יהודה דס"ל דהמבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת ופריך ונוקמא כר"מ ובמזיד דג"כ ס"ל לר"מ דאסור עד מוצאי שבת ומשני לא ס"ד דקתני דומיא דיוה"כ מה יוה"כ אפי' בשוגג לא יאכל בו ביום אף שבת כן ומש"ה הוי ע"כ כר"י דאוסר גם בשוגג ופריך ונוקמא כר"י הסנדלר פי' ונוקמא המשנה רק בשוגג דס"ל לריה"ס דאסור עד מו"ש ולכאורה מאי פריך להרא"ש דביוה"כ מודה ר' יוחנן הסנדלר דגם במזיד מותר למוצאי יוה"כ וא"כ הדר לא ה"ל שבת דומיא דיוה"כ דבשבת אסור במזיד לעולם וביוה"כ שרי גם במזיד למוצאי יוה"כ ומש"ה מוקמי לה כר' יהודה דלדידיה הוי שבת ויוה"כ שוין לגמרי ומוכרח דלריה"ס גם ביוה"כ אסור במזיד לעולם דומיא דשבת וא"כ נאמר דגם הריב"א ס"ל כהיש"ש דיוה"כ שפיר נלמד משבת ומיושב קושיא של השאגת אריה דאע"ג דס"ל להריב"א דביו"ט הבערה מותרת מ"מ מודה דביוה"כ אסור לכ"ע וכן בהך דחילוק מלאכות שפיר מצי ס"ל דגם למ"ד הבערה לחלק יצאת מ"מ גם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות וא"כ שפיר נוכל לומר דהמשנה דמגילה ס"ל דלחלק יצאת ומש"ה לא תני הבערה בדברים שבין יו"ט לשבת:

ה

ועוד נראה לומר דאפי' לדעת הרא"ש דס"ל דמעשה יוה"כ מותרים אפי' לריה"ס וא"כ לא ס"ל סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת ולדידיה לכאורה מוכרח כסברתו של הפני יהושע הנ"ל דלמ"ד דנפק ליה חילוק מלאכות מלא תבערו אין חילוק מלאכות ליוה"כ והנראה דגם זה אינו מוכרח ויתורץ ג"כ מה שהקשינו עליו מסוגיא דחולין הנ"ל ונאמר דגם הוא מודה לעיקר סברתו של היש"ש דיוה"כ נלמד משבת לכל מילי רק טעמו הוא דהרי גם ריה"ס מודה דמעשה שבת בשוגג מותרים וכמו דאיתא בב"ק שם יכול אפי' בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג וא"כ כמו דממעטינן מהך קרא שוגג כמו כן יש לנו למעט מיניה גם יוה"כ דגם כן לא הוי במיתה רק בכרת ומיושב היטב קושי' היש"ש דהרי היאך נלמד יוה"כ משבת כיון דגם בשבת גופה היכא דליכא מיתה מעשיה מותרין ומש"ה גם ביוה"כ מעשיה מותרים והוא נכון וברור וכל זה הוא רק אליבא דמ"ד מעשה שבת לריה"ס אסור דאורייתא מקרא דקודש ושפיר כתבנו דיוה"כ א"א ללמדה משבת בזה אבל לרבינא דס"ל בב"ק שם דגם לריה"ס מעשה שבת הוי רק איסורא דרבנן ולדידיה שוב אין חילוק כלל בין שבת ליוה"כ וגם הרא"ש מודה דלדידיה אסור גם מעשה יוה"כ לריה"ס רק הרא"ש בב"ק דכתב לפרש דמש"ה טבח בשבת פטור דהוי שחיטה שאינו ראויה אזיל שם לפרש אליבא דמ"ד מעשה שבת דאורייתא דהא להדיא אמרינן שם בב"ק דלמ"ד מעשה שבת דרבנן הוי שפיר שחיטה ראויה ומש"ה שפיר כתב דביוה"כ הוי שחיטה ראויה דהא ודאי דמדאורייתא מעשה יוה"כ מותרין אבל הסוגיא דחולין אזיל אליבא דמ"ד מעשה שבת דרבנן דהא קיי"ל כן ולדידיה שפיר אסור גם ביוה"כ ומש"ה פריך שפיר דנוקמא רק בשוגג וכריה"ס. וא"כ לעולם י"ל דגם הרא"ש מודה לעיקר הסברא דבכל דוכתא ילפינן יוה"כ משבת לכל מילי:

ו

אמנם לכאורה קשה לי עדיין להריב"א מהא דבמס' מכות דף כ"א תנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה והובא משנה זו ג"כ בפסחים דף מ"ז וכתב שם רש"י בפסחים והא דלא תני גם שבת משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ולכאורה קשה דאכתי לתני יוה"כ שאין בו מיתת ב"ד רק כרת ויתחייב תשעה מלקות דהרי במכות שם קאמר ר' ינאי נמנו וגמרו המחפה בכלאים לוקה משום זורע ומוקים שם להך משנה דקתני יש חורש תלם א' וחשיב חיובא משום כלאים דאיירי כשמחפה כלאי זרעים בחרישתו ואיכא משום זורע דאל"כ חרישה בכלאים מי אסורה ופריך שם דא"כ לילקי משום יו"ט שתים משום חורש ומשום זורע ומשני חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט וא"כ הא אי הוי תני יוה"כ הי' חייב תשעה מלקות משום חורש ומשום זורע דהא ביוה"כ איכא חילוק מלאכות וראיתי בס' דרוש וחידוש במערכותיו שעמד על קושי' זו וכתב דלפי מה דפריך שם במכות דלתני גם בנשבע שלא יחרוש בחול ויו"ט ומשני האי תנא לא ס"ל כולל וא"כ הא לא חל יוה"כ על שביעית ומוכרח למתני יו"ט דשפיר משכחת לה בר"ה אמנם לפי מה דמבואר במק"א דודאי ס"ל להך משנה כולל בחמור על קל יעו"ש קשה דלתני יוה"כ ועיי' בדו"ח מה שתי' עוד לקושי' זו ואכ"מק לדבר בזה] דאע"ג דבמכות דף י"ג פליגי תנאי בחייבי כריתות אי ישנן בכלל מלקות או לא מ"מ הרי סתם משנה דריש אלו הן הלוקין חשבה גם לחייבי כריתות בכלל חיוב מלקות ובודאי דאין לנו לומר דסיפא דהך משנה דיש חורש תלם אחד ס"ל דחייבי כריתות אינם בכלל מלקות ופליג על הרישא וא"כ קשה דלתני יוה"כ ויהי' תשעה מלקות ומוכרח לכאורה מהך משנה דס"ל דגם ביוה"כ ליכא חילוק מלאכות ובע"כ לא נפק לי' חילוק מלאכות מקרא דמא' מהנה דמהך קרא הא ודאי דגם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות כמש"כ למעלה באות ב' דהך קרא הא לא כתיבא בשבת כלל רק בפרשת קרבן חטאת ומוכרח דהמשנה ס"ל דחילוק מלאכות ידעינן מקרא דכתיבא גבי שבת וס"ל דיוה"כ משבת לא ילפינן ודלא כהיש"ש וא"כ הדרא קושיות של השאגת ארי' לדוכתא דלהריב"א דס"ל דלמ"ד ללאו לא הוי בכלל מלאכה ומותרת ביו"ט ה"ה דצריך להיות לדידי' מותרת גם ביוה"כ דמש"כ למעלה בשם ההפלאה לתרץ דיוה"כ נלמד שפיר משבת הרי אינו דהא חזינן דלמ"ד דס"ל דהבערה לחלק יצאת לא ילפינן יוה"כ משבת לענין חילוק מלאכות וכמו כן למ"ד הבערה ללאו יצאת אין לנו ללמוד יוה"כ משבת לענין לאסור הבערה וא"כ קשה עליו מהני סוגיות שהוכיח הש"א דביוה"כ אסור לכ"ע הבערה ומוכרח ע"כ דגם למ"ד ללאו יצאת מ"מ הוי בכלל מלאכה ונכלל בכלל אזהרה דל"ת מלאכה דיוה"כ וה"ה דאסורין ביו"ט וגם קושייתינו הדרא לדוכתא דמדלא נקטה המשנה במגילה לחלק בין יוה"כ לשבת בחילוק מלאכות מוכח דס"ל דגם ביוה"כ איכא חילוק מלאכות ובע"כ נפקא ליה מאחת מהנ' דאי מלא תבערו לא הוי ילפינן ליוה"כ וא"כ בע"כ לא תבערו אתי ללאו ואפ"ה תני אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולא תני דגם הבערה יש ביניהם ומוכח דגם למ"ד ללאו הוי מלאכה ואסור ביו"ט:

ז

ובשלמא קושייתינו מהך דמגילה נוכל לישב בפשיטות דלעולם ס"ל חילוק מלאכות מאחת מהנה ומש"ה איכא גם ביוה"כ ומ"מ ס"ל דהבערה הוי אב מלאכה גמורה וחייבין עליה מיתה וחטאת בשבת ומש"ה אסורה גם ביו"ט והא דכתיבא קרא דלא תבערו איצטריך לכדס"ל לר' שמעון במס' שבת דף ק"ו דמקלקל בהבערה חייב ונפקא ליה מדאסרה התורה שרפת בת כהן בשבת וע"ש בתוס' בד"ה מה לי שכתבו דלר"ש לא אתי' לא תבערו לא ללאו ולא לחלק דהרי איצטריכא לגופה לחייבו במקלקל ונאמר דכמו כן ס"ל להמשנה דמגילה ולעולם חייב סקילה על הבערה ושפיר הוי מלאכה גמורה ומש"ה אסורה ביו"ט אבל למ"ד דס"ל דללאו יצאת שפיר י"ל דלא הוי שם מלאכה עלי' ושרי' ביו"ט אבל אכתי קשה על הריב"א מהא דחזינן ביוה"כ דהבערה אסורה לכ"ע וכמו שהוכיח הש"א והרי זה חזינן מהך דמכות דיוה"כ אינו נלמד משבת ומוכרח ע"כ דהבערה הוי בכלל מלאכה גם למ"ד ללאו וה"ה דאסורה ביו"ט:

אמנם על הריב"א נוכל לישב ונאמר דס"ל דלא כסברתו של היש"ש ויוה"כ לא נלמד משבת כלל דאין למדין קל מחמור להחמיר עליו רק ס"ל דכיון דביוה"כ כתיבא שבת שבתון א"כ גם הוא אקרי שבת בלשון הכתוב ומש"ה כל היכא דהפסוק לא קאי רק על שבת ואי אפשר לפרשו דקאי גם על יוה"כ אין לנו ללמוד יוה"כ משבת כלל אבל בהבערה ס"ל להריב"א דאסורה לכ"ע ביוה"כ דהרי הא דכתיב לא תבערו אש ביום השבת הרי י"ל דהפסוק קאי גם על יוה"כ כיון דגם הוא אקרי שבת ומש"ה גם למ"ד הבערה לחלק יצאת איכא חילוק מלאכות גם ביוה"כ וא"כ ניחא המשנה דמגילה בפשיטות דס"ל הבערה לחלק יצאת ומש"ה ס"ל דביו"ט איכא ג"כ איסור הבערה וס"ל ג"כ דיש חילוק מלאכות גם ביוה"כ אבל המשנה דמכות ס"ל דחילוק מלאכות בשבת ידעינן מקרא דמחללי' מות יומת וכמו דדריש לי' שמואל במס' שבת דף ע' התורה ריבתה חילולין הרבה ואם אינו ענין למזיד תניהו ענין לשוגג והך קרא הא ע"כ לא איירי רק בשבת ולא ביוה"כ דהא כתיבא בו מחלליה מות יומת ויוה"כ הא אין בו מיתת ב"ד כלל רק כרת גרידא ושוב אין למדין משבת ליוה"כ ולא דמי להבערה דלא ידעינן דאיירי בשבת רק מדכתיב ביום השבת ויוה"כ הא ג"כ אקרי שבת דאע"ג דלשמואל הא דריש לקרא דמחלליה מות יומת אם אינו ענין למזיד תניהו ענין לשוגג וא"כ לא הוי מיתה ממש מ"מ הרי פשטי' דקרא הא הוי מיתה ממש וא"כ ע"כ לא מצי קאי על יוה"כ ורק הריבוי דחילולים הרבה מוקים לה שמואל באם אינו ענין על שוגג אבל הך מות יומת בודאי מודה שמואל דעיקרו קאי על מזיד וראי' ברורה לזה דהתוס' בשבת דף ק"ו בד"ה מה לי הקשו דלר' שמעון דס"ל דמקלקל בהבערה חייב א"כ מנ"ל חילוק מלאכות בשבת דהך לא תבערו הא איצטריך לחייבו גם במקלקל ותירצו דנפקא ליה ממחלליה מות יומת באם אינו ענין וכשמואל וראיתי במפרשים שהקשו על זה מהא דבכתובות דף ל"ד ובב"ק דף ע"א אמרינן דלר"ש מעשה שבת אסור משום דכתיב כי קודש היא מה קודש מעשי' אסורין אף שבת מעשיה אסורין יכול אף בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג הרי דלר"ש מוקים הפסוק דמחלליה על מזיד ולא כשמואל דמוקים ליה על שוגג וא"כ הא לא מצי נפק לר"ש מיני' חילוק מלאכות דהוי רק בשוגג ולפי דברינו ניחא דודאי גם שמואל מודה דעיקר הפסוק דמחללי' מות יומת קאי על מזיד ומיתה ממש ורק דריבוי דחילולים הרבה מוקים לה באם אינו ענין על שוגג גם מיושב בזה הא דבסנהדרין דף ע"ד אמרינן דלר"ש הא דכתיב נער נערה למעוטי שבת דלא ניתן להצילו בנפשו סד"א נילף חילול חילול מע"ג קמ"ל דכתבו התוס' דעל שארי דברים דכתוב בו חילול לא צריך מיעוט דרק שבת הוי ס"ד ללמוד מע"ג דבתרווייהו כתיב חילול במקום מיתה וראיתי בספר מנחת אהרן שם שהקשה דהרי שם קיימינן אליבא דר"ש ואיהו הא מוקים להאי מחלליה על שוגג ולקרבן יעו"ש ולפי"ז ניחא שפיר ובדברינו אלה מיושב לנו מה שהקשו התוס' בשבת דף ע' בד"ה לא דשמואל דאמר כמאן לא כר' יוסי דנפקא לי' חילוק מלאכות מאחת מהנה ולא כר' נתן דנפק לי' מלא תבערו ובשבת דף ק"ו הקשו ג"כ כן וכתבו דשמואל יאמר דר"ש ס"ל כן ולדברינו הא גם מהך סתם משנה דמכות דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ מוכרח ע"כ דס"ל דחילוק מלאכות נפק ממחלליה וכמו שנתבאר:

אכן דעת הים של שלמה שכתב דלריה"ס מעשה יוה"כ אסור מדאורייתא דלכל מילי נלמד יוה"כ משבת לכאורה קשה עליו מהך משנה דיש חורש תלם א' מדלא חשבה יוה"כ מכלל דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ ואינו נלמד משבת:

ח

והנראה דבלא"ה אין לנו להקשות להריב"א מהא דלא תני בהמשנה דיש חורש תלם אחד יוה"כ כיון דבמכות דף כ"א הא בלא"ה הקשו כמה אמוראי קושית' טובא על הך משנה דהוי מצי לחשוב וכמו זורע בנחל איתן וחורש בעצי אשירה ועוד קושיו' יעו"ש דלא מתרץ הגמ' כלום על כל הני קושיו' וכתבו שם התוס' בד"ה מתקיף די"ל דלא איירי המשנה בכל הני גווני יעו"ש והא דפריך בגמרא לעיל על ר' ינאי דקאמר דמחפה בכלאים חייב משום זורע דלחשוב נמי זורע ביו"ט הוא משום דהרי בהך אופן דאיירי המשנה דבהדי דחריש קא מכסי זרעים הא בע"כ איכא גם זורע ביו"ט וא"כ צריך להיות לוקה תשעה אבל בהך דזורע בנחל איתן י"ל דהמשנה לא איירי בהך איסורא כלל והרי כמו כן י"ל על הא דלא תני המשנה יוה"כ דלא איירי ביוה"כ רק ביו"ט וא"כ ניחא שפיר דברי הריב"א והיש"ש ואין אנו צריכין למש"כ באות ובאמת צ"ע לכאורה על פרש"י בפסחים שהקשה אמאי לא תני שבת דמאי עדיפא לנו הך קושי' מכל הני קושיו' שהקשו האמוראים טובא במס' מכות והמשנה לא חשבה לכולם וכסברת התוס' והרי כמו כן ניחא הא דלא תני שבת והנראה לי בדעת רש"י דס"ל דאיסורא דשבת ה"ל למחשבי' ולא דמי לזורע בנחל איתן וחורש בעצי אשירה דבהני איסורי לא איירי כלל אבל כיון דאיירי המשנה באיסור מלאכה דיו"ט הקשה ג"כ דליחשב נמי איסור מלאכה דשבת דכולהו איסור מלאכה חדא גווני היא ומ"מ הרי אין מזה קושי' על הריב"א אם לא ס"ל סברא זו וס"ל דאע"ג דתרווייהו הוי איסור מלאכה מ"מ י"ל דלא איירי המשנה רק ביו"ט ולא ביוה"כ וחולק בהך סברא על רש"י והרי עדיפא מזה חזינן דגם בהני איסורין דתני במשנה מ"מ לא חשבה כל גווני שיכול להיות בהו גופא דהרי תני בה כהן ונזיר בבית הטומאה וע"ש בפרש"י ותוס' דחשבו חשבון של השמונה לאוין דנקטה המשנה וכן בפי' המשנה להרמב"ם וכולם חשבו לנזיר רק במלקות אחת ולכאורה הוי קשה לי דהא בנדרים דף ג' אמרינן מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות דנזיר שטימא עצמו עובר בבל יחל ובל תאחר וא"כ הא הוי עשרה מלקיות שוב מצאתי בטורי אבן בר"ה דף ד' שהקשה כן והוסיף להקשות עוד דהרי בנזיר איכא עוד מלקות משום לא יבא היכא דטומאה וביאה בהדדי קאתי וכדאיתא בנזיר דף מ"ג והנה קושייתו מהך דלא יבא יש לדחותה בפשיטות דהא בנזיר דף מ"ג מבואר להדיא בגמ' דלא משכחת לה להך דינא דטומאה וביאה בהדדי רק בנכנס לבית ואח"כ מת שם אדם או בנכנס בשידה תיבה ומגדל ופרע אח"כ המעזיבה והני תרי גווני לא משכחת לה בשדה כלל ובמתניתין דקתני חורש סתמא איירי בשדה ואם יהיה משכחת שיהיה טומאה וביאה בהדדי באיזה אופן רחוק ודאי דליכא להקשות דליחשב לה המשנה אבל מהך דבל יחל ובל תאחר קשה ונצטרך לומר כמו שתי' הטורי אבן בעצמו שם דאיירי כגון שכבר נטמא הנזיר באותו יום עצמו מקודם וא"כ במה שמטמא שנית באותו יום הא אינו מאחר כלל נזירות דטהרה שלו וגם על הך דבל יחל נצטרך לומר לכאורה דבימי טומאתו אע"ג דאסור לו לטמא שנית מ"מ אז ליכא הך דבל יחל ועכ"פ הרי זה חזינן דגם באיסור נזיר דאיירי בו המשנה מ"מ לא איירי רק בכהאי גוונא שכבר נטמא באותו יום עצמו ואע"ג דהמשנה הוי מצי למנקט בנזיר טהור ואז היה חייב עשרה מלקות ומ"מ לא תני לי' וכ"ש דליכא להקשות אמאי לא תני יוה"כ או שבת ולהקשות מזה על הריב"א וא"כ לכאורה צ"ע על רש"י שהקשה דליחשב שבת דמי עדיף מהני איסורין דבנזיר גופה ועכ"פ מדברי רש"י שהקשה דלחשיב שבת והרי כמו כן קשה דליחשב יוה"כ ואינו מתורץ בתירוצו של רש"י ומוכרח דס"ל דאין חילוק מלאכות ביוה"כ ומוכח דלא כהיש"ש:

ט

אמנם באמת נראה לומר בדרך אחר דאין כאן שום מחלוקת בזה בין הראשונים וי"ל דכ"ע ס"ל סברת היש"ש דיוה"כ נלמד משבת לכל מילי וכשם שיש חילוק מלאכות בשבת כן יש חילוק מלאכות ליוה"כ דהרי ודאי דמש"כ למעלה לישב דברי הריב"א דס"ל דהמשנה לא איירי בהני איסורין והבאתי ראיה מבל יחל ובל תאחר עדיין קשה לי על כל הני אמוראי דבמכות שם שהקשו דליחשב זורע בנחל איתן וחורש בעצי אשרה ולא סבירא להו סברא זו אמאי לא הקשו יותר בפשיטות דליחשב גם בל יחל ובל תאחר וכגון בנזיר טהור שטימא עצמו השתא וע"כ נראה ברור דהך משנה לא חשבה רק דיש חורש תלם אחד וחייב על מעשה אחת של חרישה זו משום שמונה לאוין משמונה שמות של איסורים נפרדים וזהו דנחית התנא לאשמעינן אבל להרבות במנין המלקות מאיסור אחד בזה לא נחית התנא לאשמעינן כלל ומשום הכי הקשו כל הני אמוראין מאיסורין אחרים וכזורע בנחל איתן אבל מאיסור בל יחל ובל תאחר בנזיר טהור לא הקשו כלל כיון דהכל הוי מחמת איסורא דנזיר וכבר תני לנזיר במשנה והא דהקשה דלחייב שתים משום יו"ט משום חורש ומשום זורע הוא כיון דבע"כ חייב משום יו"ט שתי' לא ה"ל למתני דחייב שמונה מלקות כיון דלוקה תשעה אבל בהך דנזיר כיון דמשכחת לה אופן דאינו חייב אלא אחת וכגון כשהיה טמא כבר באותו יום עצמו לא הקשו כלל דלתני בנזיר טהור ויתוספו המלקות כיון דלא נחית התנא לאשמעינן ריבוי מלקות רק ריבוי מלקות משמות של איסורים נפרדים,. וראיה ברורה לזה דבמכות שם פריך על הא דאמר דאין חילוק מלאכות ליו"ט מהא דתניא המבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו לוקה חמש משום אוכל גיד ומשום מבשל בשר בחלב ואוכל בשר בחלב ומשום הבערה ובישול ביו"ט ומשני אפיק הבערה ועייל שבישלו בעצי אשירה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי וללקי נמי משום ולא הביא תועבה אל ביתך ומש"ה הדר בו ומוקים לה שבישלו בעצי הקדש ושם בסמוך תיכף אחר זה כשהקשו האמוראים על הך משנה דיש חורש תלם אחד איתא מתקיף לה רב אשי ולחשב נמי החורש בעצי אשירה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם ולמה נקט רב אשי הך דלא ידבק לחודא ושבק הך דלא תביא וטפי ה"ל לאלומי קושייתו דבעצי אשירה יתוספו עוד שני מלקות משום לא ידבק ומשום לא תביא תועבה אבל לדברינו ניחא דכבר כתבנו במקום אחר דעתו של הרמב"ן דהך ל"ת דלא תביא תועבה אינו רק בעצי אשירה הנעבדת ולא באשירה שמטמינין תחתיו ע"ג וכיון דהמשנה דיש חורש תלם אחד לא נחית רק לאשכוחי ריבוי לאוין משמות נפרדים וא"כ כיון דבאיסור הנאה של ע"ג משכחת לה דלא יהיה רק מלקות אחד משום לא ידבק לחודא וכגון בהני שמטמינין תחתי' הע"ג לא קשה כלל דלחשב באופן שיהי' עוד מלקות משום איסור זה בעצמו ורק על הך ברייתא דהמבשל גיד בחלב דחשבה לבשר בחלב בתרתי משום מבשל בשר בחלב ואוכל בשר בחלב שפיר הקשה רב אחא דאי איירי בשבישלו בעצי אשרה א"כ ה"ל למינקט באשירה שעובדין אותה בעצמה ויתוסף מלקות משום לא תביא תועבה ועכ"פ ניחא שפיר הא דלא הקשו האמוראים מנזיר טהור שטימא עצמו וא"כ ניחא ג"כ דברי רש"י דס"ל לרש"י דאע"ג דחזינן דהמשנה לא חשבה זורע בנחל איתן משום דבאיסור זה לא איירי המשנה מ"מ עדיין שבת ה"ל למחשביה מדאיירי המשנה באיסור מלאכה דיו"ט ה"ה דה"ל למחשב איסור מלאכה דשבת ולזה תי' דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומ"מ לא קשה דלחשב יוה"כ דבשלמא על שבת הקשה רש"י שפיר דלתני שבת ויתוסף עוד מלקות משום איסור אחר וכגון ביו"ט שחל להיות בשבת אבל יוה"כ לא קשה כלל דהא אי הוי תני יוה"כ לא הוי מצי למתני יו"ט ולא נרויח כלל בזה רק מה דביוה"כ יש חילוק מלאכות והיה חייב שתים משום יוה"כ ולא הוי רק ריבוי מלקות מאיסור א' ולא ריבוי משמות נפרדים ולריבוי של מלקות באיסור אחד הא לא נחית התנא כלל וא"כ ניחא הכל בלי שום מחלוקת וגם רש"י מודה דיש חילוק מלאכות ביוה"כ לכ"ע דנלמד משבת ולא קשה על הריב"א כלל מהמשנה דמגילה די"ל דלעולם ס"ל הבערה לחלק יצאת וגם קושיא של ש"א מהא דמצינו דהבערה אסורה ביוה"כ לא קשה כלל להריב"א וכמו שנתבאר:

י

והנה ראיתי להשאגת ארי' בסי' ע"א שהקשה על הריב"א מהא דאיתא בשבת דף קי"ד עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ וקאמר בגמרא כשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ומש"ה ס"ל דלא צריך קרא להתיר להקטיר חלבי שבת ביו"ט ומוקים ליה דבא להתיר להקטירן ביוה"כ ולהריב"א הא י"ל דלעולם ס"ל לר' ישמעאל נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט משום איסור שחיטה ביו"ט ומ"מ לא צריך קרא להתיר להקטיר חלבי שבת ביו"ט משום דס"ל הבערה ללאו יצאת וא"כ הא ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ובהקטרה הא ליכא רק איסור הבערה וכמבואר ביבמות דף ל"ג גבי זר ששימש בשבת דקאמר ר' יוסי דחייב שתים משום זרות ומשום שבת ופריך ששימש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ומש"ה לא צריך ר' ישמעאל להתיר הקטרה ביו"ט ומוקים לה על יוה"כ ותירץ השאגת ארי' דהריב"א ס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאת גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה וא"כ מדקדק הגמרא שפיר דמדמוקים לה ר' ישמעאל דבא להתיר ביוה"כ מכלל דס"ל הבערה לחלק יצאת וא"כ הא הוי מצי לאוקמא על יו"ט ומוכרח דנדרים ונדבות קרבין ביו"ט ושוב הרבה הש"א להקשות לפי"ז על הריב"א מכמה סוגיות דמוכחי להדיא דביוה"כ אסור הבערה לכ"ע יעו"ש וכבר כתבנו דביוה"כ מודה הריב"א דלכ"ע אסור דנלמד משבת וא"כ הדר קמה קושיא הראשונה של הש"א וגם דלתי' של הש"א תיקשה עדיין להריב"א דא"כ הך תנא דס"ל הבערה ללאו יצאת א"כ מאי עביד בהך קרא דעולת שבת בשבתו אם נאמר דלהך מ"ד גם ביוה"כ ליכא לאיסור הבערה ועל כן תי' זה אינו מספיק ועי' ביבמות דף ו' דמביא הגמרא הא דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם לאסור שריפת בת כהן בשבת מאי לאו ר' נתן היא דאמר הבערה לחלק יצאת ודחי לא ר' יוסי היא דאמר הבערה ללאו יצאת והקשו התוס' דהיאך מצי לומר דר' ישמעאל ס"ל כר' יוסי והרי בשבת דף י"ב דקרא והיטה וכתב על פינקסו לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה ותירצו התוס' דבלא"ה דחי לה שפיר הרי דלפי האמת מוכרח דר' ישמעאל ס"ל לחלק יצאת ומיושבין דברי הריב"א וכן תי' השאגת אריה בעצמו שם והנה אין לפקפק על תי' זה ולומר דהרי ודאי שתירוצם של התוס' ביבמות דחוק קצת ובזכרוני שראיתי בספר אחד ושכחתי שמו שכתב לתרץ עיקר קושית התוס' דמהא דקרא והיטה אין ראיה כלל דס"ל לחלק יצאת דבהטי' איכא גם כיבוי והחוש מעיד על זה דכשמטה השמן ומגביהו אל הפתילה תיכף מחשיך ונתמעט האש מעל הפתילה והוי כיבוי ואח"כ דולק יותר טוב וא"כ הוי בתחילה מכבה ולבסוף מבעיר וא"כ הא אפשר דמשום כיבוי הוא דכתב שיביא חטאת ושפיר נסתפקה הגמרא דלמא בהבערה ס"ל ללאו יצאת דאין להקשות על זה דא"כ דבהטי' איכא גם כיבוי א"כ הא תיקשה להיפוך למה נסתפקה הגמרא בזה הא מוכרח דס"ל הבערה ללאו יצאת מדאמר דיביא חטאת ואי הי' ס"ל לחלק הרי היה חייב שני חטאות משום כיבוי ומשום הבערה ובע"כ ס"ל ללאו ומש"ה ליכא חטאת רק משום כיבוי לחודא ולא משום הבערה זה אינו קושיא דהרי כל כיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אם לא בצריך לפחמין כמבואר בשבת דף ל' ושפיר נסתפקה הגמרא בר' ישמעאל היאך ס"ל דיש לומר דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה רק ס"ל הבערה לחלק יצאת והחטאת הוי משום הבערה או דס"ל הבערה ללאו יצאת רק ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' וכר' יהודה והחטאת הוי משום כיבוי וגם דמסתמא כשהיטה שכח דהיום שבת ולא שכח דמלאכה זו אסורה בשבת וא"כ הא חייב רק חטאת א' אע"ג דהוי שני מלאכות וכדאיתא בר"פ כלל גדול וא"כ מיושב היטב סוגית הגמר' דיבמות דף ו' וא"כ הא נסתר תי' של הש"א על הריב"א גם זה ניחא דהרי עכ"פ א' מהני מוכרח או דס"ל לר' ישמעאל דעל הבערה חייב חטאת או דס"ל דחייב על כיבוי אע"ג דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכר' יהודה וא"כ מוכיח הגמרא שפיר דע"כ ס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט. דהנה הכלל שנתן השאגת אריה דבהקטרה ליכא רק הבערה אינו מוסכם דהרי בשבת דף קל"ד אמרינן דאין ממתקין את החרדל בגחלת ביו"ט והתניא ממתקין ומשני הא בגחלת של מתכות דליכא כיבוי הא בגחלת של עץ דאיכא כיבוי א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי פי' דאיכא ג"כ כיבוי ואפ"ה מותר ביו"ט ומשני התם לא אפשר הכא אפשר לעשות מעיו"ט וכן בביצה דף כ"ה דאמרינן שם דאסור לעשן פירות בבשמים משום דהוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר ומסיק שם רבא דשרי מידי דהוי אבישרא אגומרי ופרש"י דאיכא ג"כ כל הני ואפ"ה מותר הרי להדיא דבבישרא אגומרי איכא גם מכבה אמנם האלפס בביצה שם הביא להסוגיא דשבת וגורס א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי א"ל התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי הרי דסבירא לי' להאלפס דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי ואם כן לפרש"י דבבישרא אגומרי איכא כיבוי הא בהקטרה איכא גם מכבה בהדי ההבערה והא דפריך ביבמות דף ל"ב גבי זר ששימש בשבת והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ולא משני דהך חיובא משום שבת דקאמר ר"י הוי משום כיבוי צ"ל דהגמר' פריך לר' יוסי לשיטתו דס"ל בשבת דף ל"א גבי כחס על הנר כחס על השמן דפטור ומפרשינן שם הטעם דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וע"כ ליכא חיוב במכבה רק בצריך לפחמין שוב מצאתי למחבר אחד שהשיג כן על השאגת אריה במה שכתב דבהקטרה ליכא רק הבערה וכתב לפרש הסוגי' דיבמות כמש"כ וא"כ הא ניחא דעת הריב"א דהרי מהא דקרא והיטה מוכרח או דס"ל לחלק או דס"ל דחייב על כיבוי ובהקטרה הא איכא כיבוי והבערה וממ"נ הוי מצי לאוקמא הפסוק דבא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקים לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ואפי' לפי גירסתו של האלפס דגורס התם ליכא כיבוי וא"כ ס"ל דבישרא אגומרי ליכא כיבוי מ"מ לא קשה על הריב"א דהרי כתב הר"ן שם בביצה וכ"כ הרמב"ן במלחמות בטעמו של האלפס אע"ג דהחוש מעיד דבישרא אגומרי וכן במוגמר הוי תחילתו מכבה משום דס"ל דכל דסופו מבעיר לא מקרי כיבוי וא"כ לדידי' הא גם בהטי' ליכא משום מכבה ונסתר התירוץ שראיתי כיון דסופו מבעיר ומוכח מהא דקרא והיטה דס"ל דחייב חטאת על הבערה ומיושב דברי הריב"א לכל השיטות:

יא

אמנם לכאורה עיקר קושי' התוס' ביבמות דף ו' שהקשו מהך דקרא והיטה צ"ע לי דהרי כתבו התוס' ביבמות דף ק"ד דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וא"כ דלמא הך עובדא דקרא והיטה הוי בר' ישמעאל בן אלישע כה"ג דהי' גם אחר חורבן ולא סתם ר' ישמעאל המוזכר בש"ס בר פלוגתי' דר"ע. שוב מצאתי בספר כפתור ופרח בפרק יוד שכתב וז"ל גם ר' ישמעאל שזורי והוא ר"י כה"ג אחר הבית הי' ומה שאירע לו מהטיית הנר בשבת אחר חורבן הי' עכ"ד הרי דכתב להדי' כמש"כ וא"כ הרי א"ש דעל סתם ר"י בר פלוגתי' דר"ע שפיר נסתפקה הגמר' היאך ס"ל אי ללאו או לחלק ובודאי נראה לומר כן כיון דבלא"ה הוכיחו התוס' דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי וחזינן דהגמר' ביבמות נסתפקה על סתם ר' ישמעאל היאך ס"ל בהבערה בודאי נראה דהך עובדא דשבת הי' השני וא"כ הדר קשה על הריב"א דמנ"ל להגמר' דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דלמא ס"ל הבערה ללאו יצאת ואפי' לגירסת רש"י דבהקטרה איכא גם כיבוי מ"מ דלמא ס"ל ג"כ מלאכה שאצל"ג פטור עלי' ומש"ה ליכא בהקטרה שום איסורא דאורייתא ביו"ט ומש"ה מוקים לה על יוה"כ והניחא לפי שיטת רש"י במס' שבת דף ק"ו שכתב דפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון במקלקל בהבערה תלוי בפלוגתתם במלאכה שא"צ לגופה דר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב דלדידי' לא משכחת לה הבערה דלא הוי מקלקל דאפי' מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל העצים יע"ש וא"כ מאן דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב וע"ש בתוס' ד"ה מה לי שכתבו דלר"ש דס"ל מקלקל חייב לא ס"ל לא ללאו יצאת ולא לחלק דהא איצטריך לגופי' דחייב אע"ג דהוי מקלקל יעו"ש וא"כ הא ניחא דהרי זה אי אפשר לומר דר' ישמעאל ס"ל הני תרתי דס"ל משאצל"ג פטור וגם ס"ל הבערה ללאו יצאת דכיון דיסבור משאצל"ג פטור לא משכחת לה הבערה בלא מקלקל ואיצטריך לגופי' לחייב וא"כ ממ"נ איכא לדידי' איסור אחד בהקטרה ביו"ט ואפי' לפי מה שכתבנו במקום אחר דגם רש"י מודה דלאו כ"ע ס"ל כן ויש אמוראים דס"ל דמקלקל בהבערה אינו תלוי כלל בהך דמשאצל"ג מ"מ הא י"ל דהסוגי' בשבת ס"ל כר' אבהו דס"ל לפרש"י דזה תלוי בזה ומש"ה מדקדק הגמר' שפיר דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם הרי התוס' שם חלקו על פרש"י בזה וס"ל דאינו תלוי זה בזה כלל ולדידהו קשה על הריב"א ועל כן נראה לתרץ דבפרק ב' דמס' עדיות משנה ה' איתא שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בה לא איסור ולא היתר ופירשה ר' יהושע בן מתיא המפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור ועל הצד נחש אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב ועיי' שכהה בשבת דף ק"ז דאוקמינן הא דמתיר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה כר"ש דפוטר במשאצל"ג וא"כ ר' ישמעאל דנסתפק בו ולא אמר לא איסור ולא היתר בודאי נראה דהוי מספקא לי' הך דינא דמשאצל"ג אי פטור עלי' או חייב וא"כ לפי גירסת רש"י שהבאנו דבישרא אגומרי איכא גם מכבה הא ניחא שפיר דמדקדק הגמר' דמנ"ל לר' ישמעאל להתיר בודאי הקטרה ביוה"כ כיון דמספקא לי' במשאצל"ג ודלמא חייב עלי' וא"כ שפיר צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט ומדמוקי לי' על יוה"כ מכלל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אמנם לגירסתו של האלפס שהבאנו דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי כלל אין תי' זה מספיק ובמקום אחר כתבנו דיש מקום לומר דגם האלפס מודה דבישר' אגומרי איכא כיבוי למ"ד משאצל"ג חייב ולפי זה מיושב קושי' זו גם לדידי' גם נראה ליישב עיקר הקושי' של השאגת ארי' בפשיטות דהא במכילתא פרשה בא איתא בפרשה וא"ו. ת"ל לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו עד בוקר למה נאמר אלא כו' ד"א מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז [והוא דרשת חזקי' במס' שבת דף כ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט] ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שרפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר כו' הרי להדי' דר' ישמעאל ס"ל דשריפת נותר אסורה ביו"ט מדאורייתא מטעם מלאכה וא"כ שפיר הוי מצי לומר דבא להתיר הקטרה ביו"ט והוא תי' ברור:

יב

ולכאורה קשה לי על הריב"א מהא דביצה דף כ"ב דאיבעי להו מהו לעשן וקאמר ר"ה דאסור מפני שהוא מכבה א"ל רב נחמן ולימא מר מפני שהוא מבעיר א"ל תחילתו מכבה וסופו מבעיר ומאי הקשה לי' ר"נ דלמא ס"ל לר"ה דהבערה ללאו יצאת וכמו דס"ל לשמואל כן בשבת דף ע' וא"כ ליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפי' שלא לצורך כלל ומ"ה קאמר מפני שהוא מכבה דהרי ודאי דכיבוי אסור לכ"ע בי"ט שלא לצורך דגם הך מ"ד דס"ל בהבערה דהוי רק לאו מ"מ מודה בכיבוי דהוי מלאכה גמורה וחייבין עליו חטאת בשבת וכמו שהוכיחו בתוס' הנדפס על הגליון בשבת דף כ"ט מהא דאיתא בכריתות דף כ' החותה גחלים בשבת חייב חטאת רשב"א אומר משום ראב"צ חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות ואמרינן שם דת"ק ס"ל הבערה ללאו יצאת ומש"ה אינו מחייב רק חטאת אחד משום כיבוי (וצ"ע לי בזה דברי התוס' דביצה דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס שהביאו דברי הירושלמי דמתיר להדליק ביו"ט נר של בטלה וכתבו התוס' דטעמו דס"ל הבערה ללאו יצאת וסיימו וזה לשונם ומ"מ מוגמר ע"ג גחלת אסור דאיכא כיבוי ואפי' למאן דשרי הבערה שלא לצורך כלל היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל נפש אבל כיבוי דלעולם אינו לצורך אוכל נפש אסור לכ"ע עכ"ד התוס' וחזינן מוכח מדבריהם דס"ל דכיבוי והבערה תלוים זה בזה ומאן דס"ל דהבערה ללאו יצאת גם בכיבוי ליכא חייב חטאת ומש"ה דחקו ליתן טעם לחלק למה מתיר בהבערה ואוסר בכיבוי ולא ידעתי מה יאמרו בהך סוגיא דכריתות דמוכח דבכיבוי לכ"ע איכא חיוב חטאת וא"כ לכ"ע אסור ביו"ט שלא לצורך אוכל נפש ומשו"ה אמר ר"ה מפני שהוא מכבה ומה הקשה ר"נ דנימא מפני שמבעיר אמנם זה י"ל בפשיטות דהרי בביצה דף כ"א קאמר ר"ה מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת א' ומבשלין לו קדרה א' ומדליקין לו נר א' הרי דס"ל לר"ה דאיכא איסור הבערה ביו"ט מדאוסר לו בעצמו להדליק והקשה לי' ר"נ לשיטתו אמנם באלפס וברא"ש הגירסא שם בדף כ"א רבא אמר אופין לו פת א' ולפי זה הדרא הקושי' לדוכתא וי"ל ואין להאריך וק"ל:

אמנם עדיין קשה לי על הריב"א מהא דבשבת דף קי"ד דקדרש ר' ישמעאל עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ רע"א לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט וכתבו התוס' בד"ה חלבי אומר ר"י דכל היכא דתני תרי שבי בהדדי אתי' כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד וא"כ הא ר' יוסי חולק על אחרים בשבת דף פ"ו וא"כ לא מקלעי שבת ויוה"כ בהדדי וע"כ דרש לה כר"ע דלימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ור' יוסי הא ס"ל הבערה ללאו יצאת וליכא לאיסור הבערה כלל וא"כ למה צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט והניחא לעולא דס"ל בשבת דף ל"א דר' יוסי ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' א"כ הא איכא בהקטרה גם כיבוי וכמש"כ לעיל באות י' אבל לר' יוחנן שם דמוקים לר' יוסי כר"ש דפוטר במלאכה שאצל"ג ליכא חיוב בכיבוי רק בצריך לפחמין ולדידי' ליכא לר' יוסי בהקטרה רק הבערה וכמו דמבואר ביבמות דף ל"ג להדי' הבאתיו לעיל באות י' קשה למה צריך להתיר הקטרה ביו"ט וגם למה אסור חלבי חול ביו"ט והניחא לדעת הרמב"ם שהובא בתיו"ט פרק י"א דמס' מנחות משנה ז' דכל הדחיות הם רק כשמקדשין על פי החשבון אבל כשקידשו ע"פ הראי' לא הי' דוחין כלל ואפי' למאן דל"ל כאחרים הי' יכול להיות שבת ויה"כ סמוכין זה לזה א"כ ניחא דנאמר דר' יוסי דרש להך עולת שבת בשבתו כר' ישמעאל לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ אבל לשיטת התוס' בשבת הנ"ל דלמאן דל"ל כאחרים לא מקלעי לעולם שבת ויוה"כ ביחד וע"כ מוקים להפסוק שקרבין ביו"ט קשה להריב"א וי"ל דס"ל להריב"א כמש"כ רש"י במס' ביצה דהא דאין שורפין ביו"ט הוי גזה"כ דרחמנא אחשביה להבערתן והוי מלאכה ולהריב"א הא ע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ תקשה למ"ד הבערה ללאו יצאת אמאי אין שורפין קדשים ביו"ט ובע"כ הוי גזה"כ ומשום הכי איצטריך שפיר הך עולת שבת בשבתו לאסור חלבי חול ביו"ט ולהתיר חלבי שבת. ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף