שו"ת בית הלוי/א/ו

שו"ת בית הלוי א ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ו

יחקור במצוה של כתיבת ס"ת אי גם נשים חייבות בהאי מצוה אי לא:

א

הרמב"ם כתב בפרק זיין מה' ס"ת מ"ע (ה"א) על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו כו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכותבה משלו ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ס"ת אפי' אות אחת ה"ה כאלו כתבו כולו ומלשונו זה משמע דנשים פטורות ממצוה זו וכן הוא להדי' בסוף ספר המצות להרמב"ם דמנה מצוה זו בכלל המצות שאינם נוהגים בנשים:

וכבר עמד ע"ז בשו"ת שאגת אריה סי' ל"ה דמנין לו לפטור והרי הוי מ"ע שאין הזמן גרמא וכתב שם עוד הש"א דאפילו לדעת הרא"ש דס"ל דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה מ"מ אין לפטור נשים מכתיבה משום דאינם מחויבים בלימוד דהרי כתבו הראשונים דנשים מברכות ברכות התורה הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן ואי משום דאיכא הרבה מצות שאינם נוהגין בהן א"כ נפטור כל העולם ממצוה זו דהרבה מצות שאינם נוהגין אלא בכהנים עכ"ד הש"א והנה כל דבריו נפלאו ממני דודאי דנוכל לומר דמש"ה פטירי ממצות כתיבה משום דאינם במצות לימוד וכן מצאתי בספר החינוך מצוה תרי"ג שכתב וז"ל ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים שכן חייבין בתלמוד תורה וכמו כן לכתוב אותה ולא בנקבות הרי להדי' כן דמשום דאינם בלימוד פטורין מכתיבה ומה שהקשה ע"ז הש"א דהא במצות הנוהגות בהן חייבות ללמוד ואי משום דאיכא שאינם נוהגים בהן א"כ הא איכא גם בזכרים מצות שאינו נוהג רק בכהנים ולא ידעתי שום דמיון לזה דבזכרים אפי' במצוה שאינו נוהג בו היינו שאינו מחויב לקיימה אבל הא מחוייב ללומדה דמצות לימוד הא איכא בזכרים על כל המצות וגם בספר תורת כהנים מחויב ללמוד דמצות לימוד בזכרים הוי על כל התורה כולה והרי מצות כתיבת ס"ת אינו תלוי רק בחיוב הלימוד ולא בחיוב הקיום ומש"ה הזכרים חייבים לכותבו אבל בנשים הרי מצוה שאינו נוהג בה אינו מחוייבת ללמדה כלל ועוד נראה בלא"ה דגם מה שהקשה מהא דחייבות בלימוד מצות הנוהגות בהן וראייתו מהא דכתבו דמברכות ברכות התורה לא קשה כלל וכמו שנבאר:

דזה לשון האגור הביאו הב"י באו"ח סי' מ"ז דנשים מברכות בה"ת אע"ג דנשים אינם חייבות ללמוד ולא עוד אלא שכל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תיפלות מ"מ הא חייבין בפרשת הקרבנות וכל שכן לדעת הסמ"ג דחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן עכ"ד ואם נפרשם כפשוטם בודאי קשה טובא על הסמ"ג דהיאך יעלה על הדעת דנשים חייבות בלימוד ומקרא מלא דיבר הכתוב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם ובמס' קידושין דף כ"ט אמרינן דאשה אינה מחוייבת ללמד את בנה תורה דכתיב ולמדתם וכתיב ולימדתם מי שמצווה ללמוד מצווה ללמד לבנו ונשים דאינם מצוות ללמוד אינם מצוות ללמד את הבן ולהסמ"ג הא גם אשה מחויבת ללמוד במצות הנוהגות בהן ועוד קשה דהרי בסוטה דף כ"א תנן אם יש לה זכות תולה לה ופריך זכות דמאי אלימא זכות דתורה הא לא מפקדה אלא זכות דמצוה מי מגני' כולי האי הרי דלא משכחה הגמר' זכות דתורה גבי נשים כלל וגם בחגיגה דף ג' איתא הקהל את העם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף כו' והביאו התוס' שם דברי הירושלמי דקאמר עלה דלא כבן עזאי דקאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה וכן הוא בתוס' סוטה דף כ"א ד"ה בן עזאי וע"ש ואכתי קשה דלמה אמר לשמוע ולא אמר גם בנשים דבאות ללמוד מצות דידהו אלא ודאי דגם במצות שנוהגות בהן אין בהם מצות תלמוד תורה כלל כמו דהוי באנשים דבאנשים הוי הלימוד מ"ע וכמו הנחת תפילין וכשלומד מקיים מ"ע וגם במצות שאין נוהגין בו מ"מ מחויב ללמוד משום מ"ע דתלמוד תורה אבל בנשים אין בלימודם שום מצוה כלל מצד עצמו רק הסמ"ג כתב דמ"מ מחויבים ללמוד מצות הנוהגות בהן כדי שתדע היאך לקיימם וזהו דמחלק בחגיגה אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע וכן כתבו להדי' התוס' בסוטה דף כ"א דהך לשמוע היינו כדי שידעו היאך לקיימם יעו"ש אבל הלימוד בעצמו לא הוי שום מצוה כלל אצלם ואם כבר בקיאה היא בדינים שלה ויודעת היאך לעשות שוב אינה צריכה ללמוד עוד אפי' להסמ"ג ובזה ניחא הא דאיתא בברכו' ד' מ"ט דקאמר רב דבלא הזכיר תורה בבהמ"ז יצא משום שאינו בנשים והקשה המג"א בסי' קפ"ז דהא במצות שמחויבות בהם צריכות ללמוד ולפי"ז ניחא דתורה שמזכירין בבהמ"ז קאי על עיקר מצות הלימוד ולא על קיום המצות וזה לא שייך בנשים והא דכתב האגור דלהסמ"ג מברכות ברכות התורה אע"ג דכתבנו דגם להסמ"ג אינם מקיימות שום מצוה בלימודם מ"מ ניחא שפיר דהנראה דכוונת האגור הוא בדרך אחר דס"ל להאגור דנשים יכולות לברך ברכות התורה ואע"ג דפטורה וכמו דמברכות על כל מ"ע שהזמן גרמא אע"ג דפטורות וה"ה לבה"ת ורק דהוי ס"ד דתורה שאני מכל מ"ע שהז"ג דבכל המצות אע"ג דפטירי מ"מ הא ליכא איסורא אם הם מקיימים אותם אבל בתורה הא איכא איסורא וכדאמרינן דכל המלמד בתו תורה כאלו למדה תיפלות וזהו שכתב האגור וז"ל ואע"ג דאינם חייבות ולא עוד אלא שכל המלמד בתו תורה פי' דהכל הוי חדא קושיא דא"כ הא אינו דומה כלל לשארי מ"ע שהז"ג מ"מ הרי הם חייבות לומר פרשת קרבנות וכ"ש להסמ"ג דחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן פי' דחייבות ללמוד כדי שתדע היאך לעשות א"כ הא פשיטא דע"ז לא קאי הך דכאלו למדה תיפלות דהרי אדרבה מחוייבות הן ללמוד ושפיר מברכות אע"ג דאינה מקיימת מצוה בלימוד וכמו דמברכות על כל מ"ע שהז"ג וכיון דנתברר דבלימודה ליכא מ"ע כלל הרי בודאי דנוכל לומר דמש"ה אין עליהם מ"ע של כתיבת ס"ת וכמו דחזינן דלא משכחא הגמר' בחגיגה טעם על מה דחייבות בהקהל רק משום דבאות לשמוע ולא משום לימוד וסברא דלשמוע הא לא שייך בכתיבת ס"ת:

אמנם עיקר הדבר לא נהירא כלל לומר דהרמב"ם יפטור לנשים משום הך סברא בלי שום ראי' מהגמר' ואע"ג דהחינוך כתב סברא זו מ"מ י"ל דלא כתב כן רק לטעם דאמאי פטורות והוי טעם נכון אבל ודאי קשה הדבר לאומרו דמשום הך טעם לחודא יצא להם עיקר הדין ובפרט דהשאגת ארי' שם פיקפק על עיקר דברי הרא"ש יעו"ש:

ב

והנראה דבמנחות דף ל"ו איתא אר"י בר"א אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאלו חטף מצוה מן השוק ופרש"י ומצוה עבד אבל אי כתב הוי מצוה יתירה הרי דס"ל לרש"י דעיקר מצות כתיבת ס"ת דאורייתא יוצא גם בקנה ס"ת רק דלא הוי מצוה מן המובחר אמנם הרמ"א ביו"ד סי' ע"ר כתב אבל אם לקחו כך ולא הגיה בו דבר הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בה וזהו דלא כדעתו של רש"י ודעת הרמב"ם נראה דהוי ג"כ כהרמ"א שכתב מ"ע כו' לכתוב בעצמו כו' ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו ולא כתב כלל דעיקר המצוה דאורייתא יוצא גם בקנה ס"ת ומוכרח דס"ל דבקני' אינו יוצא דס"ל דעיקר המצוה הוי שיהי' לו ס"ת שכתב בעצמו או שיכתבנו אחר עבורו דהוי שלוחו ודומה כאלו כתבה בעצמו וטעמו של הרמב"ם בזה הנראה דבסנהדרין דף כ"א אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכותבו משלו שנאמר ועתה כתבו לכם ואם נאמר דעיקר המצוה מדאורייתא לא הוי בכתבו בעצמו רק עיקר המצוה שיהי' לו ס"ת וגם בקונה ס"ת יוצא א"כ גם בירושה צריך להיות יוצא בה דמה לי בין ירושה לקני' ותו דהרי מהך קרא דממעט רבה ירושה מדכתיב כתבו לכם ובירושה לא כתבו הוא הרי כמו כן נוכל למעט מזה גם קני' דג"כ לא כתבו הוא ואטו כתבו לכם ולא ירושה כתיבא בקרא דהרי גם קנה לא הוי בכלל כתבו לכם ועוד קשה דאם נחלק בין ירושה לקני' ונאמר דבירושה אינו יוצא ובקני' יוצא דא"כ הא בסנהדרין שם פריך אביי לרבה דקאמר דאינו יוצא בירושה מהא דתנן גבי מלך וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא ומשני לא נצרכה אלא לשתי תורות דתני' וכתב לו את משנה התורה כותב לשמו שתי תורות ואם נאמר דרבה לא קאי רק על ירושה מאי הקשה ליה מהא דלא יתנאה בשל אחרים נימא דקני' איכא בינייהו דמלך אינו יוצא גם בקנה וכדתני' שלא יתנאה בשל אחרים והוי גם קני' בכלל אבל הדיוט יוצא גם בקני' אלא מוכרח דאין לחלק בין ירושה לקני' כלל ומדאמר רבה דא"י בירושה ה"ה גם בקני' ומש"ה הקשה לי' אביי שפיר וגם דעיקר הדבר דחוק לומר דהיורש אינו יוצא בו וכשימכרנו לאחר יהי' הלוקח יוצא בו ונמצא כח הלוקח עדיף מכח מי שמכרו לו ולומר דהקונה מיורש אינו יוצא ורק הקונה ממי שכתב בעצמו אז הוא דיוצא בו זה ודאי לא ניתן להאמר דלגבי הלוקח הא אין מקום לחלק בין קנאו ממי שכתבו בעצמו לקנאו מיורש ובודאי מוכרח דלרבה גם בקני' אינו יוצא ואין לומר דגם רש"י מודה דאין חילוק בין ירושה לקני' רק ס"ל דגם הא דאמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכותבו משלו הוי ג"כ רק למצוה מן המובחר וקרא דכתבו לכם דמביא רבה הוי רק אסמכתא בעלמא אבל מה"ת יוצא גם בירושה זה אינו דא"כ הדר קשה מאי הקשה לי' אביי מלך אין הדיוט לא נימא דמלך אינו יוצא כלל בשל אחרים דהא גבי מלך נפק לי' מקרא דכתיב וכתב לו דבעינן שיהי' הכתיבה לשמו וכמו דדרשינן גבי גט וכתב לה לשמה כמו כן דרשינן וכתב לו לשמו והדיוט יוצא עכ"פ עיקר החיוב דאורייתא א"ו מוכרח דלרבה גם הדיוט אינו יוצא כלל בירושה וכמו כן בקניה אינו יוצא כלל וכמו שנתבאר והנראה בדעת רש"י דס"ל דלהלכה לא קיי"ל כרבה בזה רק כאביי שהקש' לו שם מלך אין הדיוט לא וס"ל דהדיוט יוצא גם בירושה עיקר החיוב דהרי בסנהדרין שם מוכח דהוי פלוגתא דתנאי בזה דיש דדרש שם וכתב לו את משנה התורה כתב העשוי להשתנות יעו"ש ולדידי' לא היה למלך שני ס"ת רק א' ולדידי' מוכרח כאביי דרק במלך בעינן כתיבה לשמו אבל הדיוט יוצא גם בירושה וכמו שמבואר שם במהרש"א ע"ש וס"ל לרש"י דהלכה כן וכן דעת האלפס שבהל' ס"ת לא הביא כלל למימרא דרבה דאע"פ שהניחו לו אבותיו מצוה לכותבו משלו וס"ל דאין ההלכה כן ומש"ה פרש"י דעיקר המצוה יוצא גם בקני' אבל לרבה מוכרח דגם בקני' לא יצא ומש"ה הרמב"ם שהביא להלכה לדברי רבה דבירושה אינו יוצא מש"ה ס"ל דגם בקני' אינו יוצא בו ומתוך מה שנתבאר דאין לחלק כלל בין ירושה לקני' נתחדש לנו דבר א' דהשאגת אריה בסי' ל"ד הביא דברי הרמב"ם שכתב מצוה על כל איש ואיש מישראל לכתוב לו ס"ת שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר כתבו לכם ס"ת שיש בו שירה זו לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות ונסתפק השאגת אריה אם עיקר הקפידה הוי השירה ורק משום דאי אפשר לכותבה לחודה מוכרח לכתוב כל התורה עבורה או דכיון דא"א לכתוב השירה בע"כ כוונת הפסוק הוי על כל התורה והכריע כלשון הזה דהחיוב הוי על כולה ומש"ה אם הניחו לו אבותיו כתובה מקצתה והוא השלימה וכתב גם השירה אינו יוצא ולדברינו אינו דכיון דקני' לא עדיף מירושה ובקני' הא אמרינן להדי' במס' מנחות דף ל"ו דהגיה בה אות אחת הוי כאלו כתבה ומבואר ברמב"ם ובשו"ע דיוצא בו א"כ ה"ה בירושה יוצא בהגיה אות א':

ג

וכיון שנתברר לנו דלהרמב"ם דפוסק כרבה דבירושה אינו יוצא בע"כ מוכרח דגם בקני' אינו יוצא וא"כ ס"ל דעיקר המצוה אינו מקיים במה שיש לו ס"ת רק בעינן שיהי' לו ס"ת שכתבה בעצמו או שכתבה אחר עבורו דהוי שלוחו א"כ הרי ודאי דברי הרמב"ם מוכרחים במה דפוטר נשים ממ"ע זו דהרי אין מקום כלל לחייבם דהרי בגיטין דף מ"ה תניא דס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אשה פסולים וכיון דהיא פסולה לכותבו היאך נאמר דיש עליה מצוה זו והרי גם אם תאמר לאחר שיכתוב עבורה לא תקיים בזה המ"ע דהאחר הא אינו נעשה שלוחה דהא ליכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושלוחא מצי עביד וא"כ הא לא יהי' כמו שכתבה היא בעצמה רק הוי כמו שקנאה ס"ת ובקונה הא אינו מקיים המצוה כלל להרמב"ם ובודאי מוכרחין דברי הרמב"ם דמצוה זו אינו בנשים ולא דמי כלל למזוזה דנשים חייבות בה ואע"ג שפסולה לכותבה דשם לא הוי הכתיבה המצוה רק המצוה שיהי' לו מזוזה בביתו וגם בקונה מזוזה סגי ומש"ה חייבות במזוזה דיכולות לקנות אבל בס"ת דהכתיבה בעצמה הוי המצוה הא מוכרח דפטורות ועיין במס' ע"ג דף כ"ז דאמרינן מנין למילה בעו"ג שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר דכתיב ואתה את בריתי תשמור ור"י אמר המול ימול ומסיק דאיכא בינייהו אשה דלרב אשה פסולה למול ולר"י כשרה וכתבו התוס' דלרב הא דמצרכינן בקידושין דף כ"ט קרא דאותו ולא אותה דאשה אינה מצווה למול את בנה היינו לבקש מוהל ולכאורה הוי סתירה לדברינו דלדברינו הא כיון דאם תמול בעצמה פסולה הא פשיטא דאין עליה חיוב זה דהרי גם אם תבקש למוהל שימהלנו לא תקיים היא המצוה דאין האחר נעשה שלוחה כלל זה אינו קושי' כלל דהא גם בלא דברינו תיקשה לנו דברי התוס' הללו לפי מה שכתב הש"ך בחו"מ סי' שפ"ב דגבי מילה לא שייך שליחות כלל ובע"כ מוכרח לומר דה"פ דס"ד דיש עליה מצוה שלא יהי' לה בן ערל וגם אם אחר ימול אותו מ"מ הרי לא יהיה לה בן ערל ושפיר הוי ס"ד דמחויבת לבקש אחר מוהל וקמ"ל הך קרא דאין עליה חיוב כלל אבל בס"ת מוכרח שפיר דנשים פטורות וכמש"כ אמנם לדעת רש"י דבקני' יוצא שפיר י"ל דגם נשים חייבות במצוה זו רק עכ"פ זה נתבאר לנו דאם יש להאשה ס"ת בירושה בודאי יוצאה בו ממ"נ דהא אם נפסוק דבירושה אינו יוצא בו הא מוכרח בע"כ לומר דנשים פטורות ממצוה זו:

ד

ולכאורה עדיין יש לדקדק בזה ולומר דאפי' דנפסוק כרבה דבירושה ובקני' אינו יוצא מ"מ י"ל דנשים חייבות בו דהנה בהא דאמר רבה דאפילו הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכותבה משלו שנאמר ועתה כתבו לכם הרי יש לפרשו בשני אופנים או דנפרש דמכתבו דרש לי' רבה דבעינן דוקא שיכתבו בעצמו או שלוחו ולפי"ז מוכרח שפיר דנשים פטורות אמנם הרי יש לפרש דמלכם דרש לה רבה דבעינן שיהי' נכתב לשם מי שיוצא בו וכמו דדרשינן גבי גט וכתב לה לשמה וכן דרשינן גבי מלך דכתיב וכתב לו את משנה התורה לו לשמו כמו כן דרש רבה הך כתבו לכם לשמכם ומש"ה אינו יוצא בירושה וקני' דהא לא נכתב לשמו של זה האדם ולעולם אין המצוה שיכתבנה בעצמו רק עיקר המצוה שיהיה לו ס"ת הכתובה לשמו וגם כשכותב לו אחר לשמו אפילו אינו בתורת שליחות מהני וא"כ הא י"ל אע"ג דאשה פסולה לכתוב מ"מ יש עליה חיוב מצוה זו וצריכה לשכור למי שיכתוב עבורה ס"ת דאע"ג דלא נעשה שלוחה לא איכפת לן כלל כיון דלא בעינן שיכתוב בעצמו אמנם יעויין ברמב"ן במלחמות פרק ראשון דסוכה שכתב דהא דבעינן בס"ת שתהיה נכתב לשמה לשם קדושת ס"ת דוקא נפקא לן מקרא דכתבו לכם כלומר לשם חובתכם וכמו דדרשינן בסוכה דף ט' גדילים תעשה לך לשם חובך והא דאמר רבה בסנהדרין מצוה לכותבו משלו מכתבו נפקא יעו"ש וא"כ דברי הרמב"ם והחינוך מוכרחין:

אמנם הרמב"ם במנין המצות מצוה י"ח כתב ואם אי אפשר לכותבו יקניהו או ישכור מי שיכתבהו הרי דס"ל דבקני' יוצא ואפ"ה כתב בסוף מצות העשין דמצוה זו אינו נוהג בנשים ובע"כ דהיה לו עוד מקור אחר לפוטרן וצ"ע:

ו

ובדברים הללו יש מקום ללמוד זכות על מה שנהגו להתנדב כמה אנשים להשתתף ביחד לכתוב ס"ת וכבר דיברו האחרונים בזה אם יוצאים בשל שותפות ולכאורה נראה להוכיח דאינו יוצא בשל שותפות מהא דפריך אביי לרבה מהא דתניא וכותב לשמו ס"ת שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא והרי המ"ל דשותפות איכא בינייהו דהדיוט יוצא בו ומלך אינו יוצא ומצאתי למחבר א' שעמד על הוכחה זו ולדברינו יש מקום לדחותה דהנה בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"ג הביא דברי התוס' בסוכה דף כ"ז דמש"ה אינו יוצא באתרוג של שותפות אע"ג דכתיב לכם דמשום דכתיב ולקחתם בלשון רבים דדרשינן שיהיה לקיחה לכל או"א כתיב נמי לכם וא"כ גבי ס"ת דכתיב לכם צריך להיות יוצא בשל שותפות אמנם באמת י"ל דגם בס"ת כיון דכתיב כתבו מוכרח לכתוב לכם והא דצריך לכתוב כתבו לשון רבים הוא משום דבקנה ס"ת אינו יוצא ואמרי' במנחות הגיה בו אות א' כאלו כתבו וי"ל דזה נפקא לן מלשון כתבו דאפילו שנים שכתבו יוצאין בו היינו שהאחד כתב מקצתו והשני קנה ממנו והשלימו אבל בשותפות אינו יוצא רק זה הוי אם בקנה א"י בו אבל אם נאמר דגם בקנה כולה יוצא בו עיקר החיוב וא"כ מה"ת א"צ להגיה בו אות א' כלל שפיר נוכל לדקדק מדכתיב לכם לשון רבים דיוצאין בשל שותפות ולפי"ז יש לקיים קצת המנהג דרק לרבה דקאמר שאינו יוצא בירושה וה"ה בקני' ולדידי' איצטריך כתבו להגיה בו אות א' ואינו יוצא בשל שותפות והקשה לו אביי שפיר מלך אין הדיוט לא אבל להמסקנא לפי דעת רש"י דיוצא בירושה ובקני' ומדאורייתא א"צ להגיה בו כלל שפיר יוצאין בשל שותפות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף