שו"ת באר מים חיים/הקדמות
|
< הקודם · הבא > |
ידידים הביטו וראו התמימים ושרי אל ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל אגידה ואדברה קצת מגדולת. מפעלות רב פעלים מקבציאל למען ידעו דור אחרון אשר צדקתם כהררי אל מעשה ידי צדיק יסוד עולם הוא ניהו זה תוארו זה מראהו מראה הקרח הנורא. קדש קדשים מצה שמורה. יומם ולילה הוגה בתורה. אשר שם לו על פני חוץ ואצל כל פנה יקרהו. זרוק חוטרא אאוירא קאי אעיקרא. חוטר מגזע ישי מלא כל האר אורה ומשנתו קב ונקי הלכתא כוותיה מסתברא יושב על מדין וקאי באזהרה. ביראת ה' טהורה. ולגבי דמר זוטרא הוא הוא אדוני דודי הרב המובהק והכולל סיני ועוקר הרים הגאון הגדול מאור הגולה הצבי ישראל נר מערבי אבי אבי רכב ישראל שלשלת היחס והמעל'. בנן של קדושים אראלים ותרשישים כמהור"ר אליעזר בן האור הגנוז המכונה די אבילא זצוק"ל בן לאותו צדיק החכם השלם הכולל החסיד ועניו כמהר"ר שמואל ז"ל ההוא הרב המחבר ספר כתר תורה לכבוד אכסניא של תורה וס' אזן שמואל נין ונכד לאותו צדיק איש חיל רב פעלים כל פריו קדש הלולים שמו נודע בשערים מאיר לארץ ולדרים מרביץ תורה בישראל כמוה"ר משה זצוק"ל: ששם פניו צפונ"ה נסע ונגלה מני. צרה ויגון מצאתני ואעט כמעיל קינה. נאנח בשברון מתנים משמיע קול כראשי הבבואים יום עלות עלה בסערה השמימה. עטרת תפארת ראשי ושורר מעוזי וי"ה השמש באה ועלטה היה. והנה אימה חשיכה גדולה נפלה עלי. ואניף גשם דמעות ואען ואומר ולבי חמרמר הנה לשלם מר לי מר. קוויתי לשלם ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה. ובעיתותא ורעדה אחזתני חיל כיולדה ביום המהומה נמס לבי בקרבי יום המר והנמהר יום הלקח ארון האלהים ונצחו אראלים את המצוקים שנתבקש בישיבה של מעלה האדון הנז' בימי העמידה שהם לנו בעונות ימי הירידה. על זאת יבכו כל בית ישראל כאשר לא הניח לנו תמורתו כמז"ל חכם שמת אין לנו תמורתו:
ללבי אמרתי תהא זאת נחמתי אשר הניח אחריו לנו להשתעשע באור תורתו. שבה תמיד היתה מגמתו ותשוקתו לרוואת בה לראות איזה דרך ישכון אור וזה היה חלקו בכל עמלו. שמיום הייתו חי על האדמה. נכספה וגם כלתה נפשו לשקוד על דלתו' בית המקדש לא ימיש מתוך האהל מהנץ החמה עד סוף היום ולילה לילה יחוה דעת עושה ומעשה ומרביץ תורה ברבים וגירסא לא פסקה מפומיה שייף עייל שייף נפיק לא החזיק טיבותא לנפשיה. לזאת איותה נפש להדפיס ספרי ספרי הקדש ספיר גזרתם לעלות ולראות לקבוע דירתו בעיר הקדש ירושלים שתוב"ב ובעונות הרבים חרב המקדשו ולא יצאה המחשבה לפועל ונתפרדה החבילה ומיום שנחרב הבית גלתה סנהדרין ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים יאמר לצרותינו די:
מה אספר ממקרי הזמן הבוגד ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו וצרות צרורות תכופו"ת לזו לזו שנה אחר שנה יוקר השער ומכת הדבר לא תקום צרה פעמיים וכמה צרות אספר דעדו עלן והוכרח הרב הנז' לגלות ממדרשו הוא ובני ביתו ללכת לאהלי קדר ויט שם אהלו מהלאה למגדל עדן ובכל זאת נפשו אותה דבקה חשקה בלימוד התורה בש"ס ובפוסקי' ראשונים ואחרונים דולה מים עמוקים. ובעוצם פלפולו איזן וחיקר עד מקום שידו יד הגדולה והרמה והנכבדת מגעת לבדוק בספרי הגאונים ובכל ספרי המפרשים ועד דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא בלימודו וטיפולו רב וקשה כהאיש משה ובעלי דינין זה נכנס וזה יוצא וקול לו קול אליו המיית התלמידים אשר לדברו חרדים זה ישאל מבוקשו להשיב לו במעצו וזה יהגה באמרתו ועליו תטוף מלתו:
הן היום חפשנו באמתחות הרב זלה"ה ומצאנו קונטריסין חדשים גם ישנים מכתיבת יד הרב הנזכר מה שחיבר בימי חרפו בהיותו בין ט"ו שנה ומה שחיבר אחרי כן והעתקנו דבר דבור על אופניו מה דשייך בש"ס ובפוסקי' ישר שרשי ההלכו' ונק' שמו בישראל מלחמת מצוה כשמו כן הוא בו הראה עוצם גבורתו והדרתו' ואת יקר תפארת גדולת חריפותו ובקיאותו מתיב ומקשה ומתרץ והחזיק מגן וצנה נגד הפוסקים ז"ל מערכה לקראת מערכה וכל אמרה אלוה צרופה מנוקה בי"ג נפה ואת וה"ב בסופה ונהירין ליה שבילי דתלמודא כשבילי דנהרדעה ואל המקום אשר יפנה יצליח בלימודו האמת ומכריע במלתא דאתיא בסברא דאינה מופנה אפילו מצד אחד ומייתי להלכתא בשקלא וטרייא ותמהיא ונפקא מבינייא בב"מ ומסכת גיטין מה דשייך להלכה למעש' לפני הרב הנז' זלה"ה בחיים חיותו זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל אמן. ספר מעין גנים לד' טורים וספר הכל בכרך אחד:
והספר השני הנקרא בשם מגן גבורים על הש"ס מסכת כתובות ומסכת קידושין מסכת בבא מציעא ומסכת הוריות וקצת ליקוטים נקבצו באו בתוך הספר הנזכר עם שקלא וטרייא הנוגעת לתוכיות הבנת הש"ס בדרך ישרה זכה וברה ישמע חכם יוסיף לקח אורה:
והוסיף להפליא עצה להגדיל תושיה שחבר ספר שלשי אשר קראנוהו ספר שאלות ותשובות לרב אד"א זלה"ה ביאר דברי תורה הזאת בפנים מסבירות ושוחקות היטב הדק להחזיק בחורין וסדקין כאשר יבין המבין וישכיל הרואה.
והנני מפיל תחנתי בפני אנשים הנגשים אל ה' יתקדשו המה הממונים על משמרת פקודת העבודה עבודת הקדש. איש איש מלאכתו אשר המה עושים במלאכת הדפוס ולזרום ביותר בכל לשון של בקשה אנא לאמר חושו להוציא מחשבה לפועל ולהעלות מיד על מזבח הדפוס ספרי הרב זלה"ה זכתו וצדקתו מסיעתם וצדקתם עומדת לעד זכות הרבים תלוי בה הם וצאצאיהם לעיניהם ויתברכו בהני תלת מילי דמשנן רבנן בדבוריהו חיי אריכי ובני סמכי וממוני רויחי אמן.
אמר הצעיר כל ימי בין החכמים גדלתי. ומבית מדרשו של אבא מארי לא מנעתי. ולמצוותיו אזני הטיתי ודבריו בצמא שתיתי ולעבודתו יתברך קרבני ונתקרבתי. ובים התלמוד דרך נכוחה העבירנו ועברתי. ובין טוב לרע הבחנתי ואז קמתי ונתעודדתי. ועל משמרתי משמרת הקדש עמדתי. ושנתי מעיני נדדתי ובתורה עסקתי וכל הדבר הקשה לפניו הבאתי כי מקרא מלא בתורה קראתי וכד הוינא טליא במשנתו של רבי אליעזר הגדול שניתי וכולה כח לא עצרתי ולאבי שבשמים תפארת ישראל להכיר התחלתי. ומה בין תא חזי לתא שמע אמרתי. כי בפרק הרואה שניתי וברוך שחלק מחכמתו תחילה ברכתי. וחבל על דאבדין ולא משתכחין סיימתי. ועל חמדה גנוזה וטמונה קנאתי. וכף אל כף הכיתי. כמה ימים ושנים בזה נצטערתי. ולהשיב נפשי אין לאל ידי ללבי אמרתי. ולא על אבותי מעולם נתרעמתי. כי צרותם צרורות בשמלותם בחוש הראות ראיתי. ועל רחמי יוצרי סמכתי ונשענתי. כי ל"ו ימנע טוב להולכים בתמים קריתי. וקרוב ה' לכל קוראיו קויתי. וכך נענו לי ונעניתי כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל והשכלתי. ובכן כותנתי כתונת העצלות מעלי פשטתי. ולצאת חוץ למחיצתי כאריא דבי עילאי נתגברתי. ומחשבתי הטובה לפועל הוצאתי ודרך אניה בלב ים עברתי. ולסערת הים וגליו אזני לא הטיתי. כי שלוחי מצוה אינם ניזוקין אמרתי.
ומידי בהגעי לעיר רבתי זריז ונשכר הייתי וספר מגן גבורים ח"ב להדפיס התחלתי. ובו בפרק דחקתי עצמי ונכנסתי. ולהדפיס ספר מלחמת מצוה צויתי וקונטריס הבא אחריו דרושים על הנפטרים חסד ואמת קראתי יען בשמו כן הוא ראיתי ומה נכבד היום יום בשורה בגמר ספר זה נתבשרתי שזה קרוב לשנה וחצי שפה גרתי ונתגוררתי ועד עתה נתאחרתי כי בשל חמדתי ישבתי. ואחרי רואי שיצאה מחשבתי לפועל בזה הספר הנכבד דרכי חשבתי הגם שמחשבתי הטובה לא גמרתי יען שספר מעין גנים וספר שו"ת עדיין לא הדפסתי ועכ"פ מלהתחיל במצוה עצמי לא מנעתי' על מזבח הדפוס אותם הקרבתי ובשביל הוצא' הדפוס יען כי רבה היא לא נתרשלתי כי מגברא דאית ליה בעינא בעייתי. וקמי שמייא גלייא שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי. כי עם לזכוית את הרבי'. ויפצו מעיינותי חוצה נתכוונתי. כי באלה חפצתי. ושוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני ונתלבשתי. מ' על דביר קדשו מאיר עיני שכלי וראיתי. ולהוציא לאור תעלומה חזקני ואמצני ונתאמצתי. ואני בתפלה יחזקני ויאמצני ומתורותו נפלאות יראני כדכתיב גל עיני ואביטה נפלאות. אכי"ר.
אני טרם אכלה לדבר אל לבי על עסקי עתה באתי ולפני כל הקורא בספרי הרב המחבר זלה"ה והוא שאם ואולי איזה מעיין דחקו שכלו ונתקשה בדבריו שיכול להדר טענותיו בכתב אמת ולשלחו לעירו של הרב המחבר זלה"ה היא עיר ארבט יע"א ושם יגלה ויראה לפני בית דינו הצדק הידועה וקבועה לו לשמו בשתי בתי מדרשות של שם ועבר כל אחד נדרש לעצמו הן הם שני הרבנים נכדיו של הרב המחבר זלה"ה שתהלות לאל יתברך לא זזה שכינה מכותל מערבי ועדיין אור תורתו זורחת עלינו כצאת השמש בגבורתו משני הרבנים הנזכרים ישמרם צורם ואלו שמותם כשמות אשר קרא להם אביהם הזק"ן שם האחד ראשון לכל דבר שבקדושה הרב המובהק מורה צדק מרביץ תורה בישראל אדוני אבי מו"ר ועטרת ראשי כמוהר"ר משה נר"ו ושם אחיו אדוני דודי הרב המובהק מורה צדק מרביץ תורה בישראל כמוהר"ר שמואל נר"ו ושני הרבנים הנזכרים ישצ"ו לעוצם חכמתם ובקיאותם וחריפותם כי מאריות גברו כיד ה' הטוב' עליהם הם יקחו חלקם המגיעם להשיב אמרי' אמת לשולחיו לישר ולחזק ולקיים ולהעמיד דברי אביהם הזק"ן בכל מיני חיזוק ותוקף שבעולם עד שישארו דבריו נוחים למבין כנתינתם מהר סיני ביום הקדוש הנכבד והנורא רצוני הגם שאינם צריכים חיזוק והרי הם כשל תורה עכ"ז להיות שתורתנו הקדושה יש בה נגלה ונסתר הן לזאת חיובא דידהו לבאר ולהורו' משפטי' ותורות בסברות ישרות נקיות וברות והיו למאורות ולהשיב נפש למי שתורתו תורת אמת תורה לשמה ואינו בא אלא להאיר עיני שכלו הזך בעומקה של הלכה הן הן גופי הלכות ואז והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה ומקרא מלא דיבר הכתוב ועליו נאמר עץ חיים היא וכו'.
ואדוננו דוד לו ידע ועליו אמר ברוח קדשו תורת ה' תמימה משיבת נפש וכו' וביומא דף ע"ב אמרו ארחב"א נאמנת היא להעיד וכו' ודברינו אלו הם להרבנים בני עלייה הנ"ל ישצ"ו גם לרבות ללומד תורה הגם שהוא שלא לשמ' כי חס להתכבד שהוא סוג הראשון שעליו אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולא לסוג השני כי תרי גווני שלא לשמה הם האחד הוא הראשון שזכרנו והשני הוא הלומד כדי לקנתר שעליו אמרו הלומד תורה שלא לשמה נח לו שלא נברא וג"כ אמרו הלומד תורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריג' שנאמר וערפו שם את העגלה ובזה הם מתורצים מאמרי חז"ל אלו שזכרנו מרבותינו בעלי התוספו'. חוזרני על המקרא ואען ואומר שדברנו הם לסוג הראשון הנ"ל וגם לרבות את סוג השני ולא לאיזה סופר מהיר במלאכתו וטועה בלבו ותלה בוקי סריקי ברבו חס וחלילה כמו שענינו רואות בזמנינו זה בעלי יוהרא שאין תורתם לשמה כי אם לקנתר. כי סופם גילה על תחלתם ילכו ארחות עקלקלות להעליל עלילות לדבר סרה נגד תורתינו הקדושה חס וחלילה וגם את זאת לשלוח שוט לשונם בדברי גאוני עולם רח"ל שהחולק עליהם כחולק על השכינה ח"ו ומכ"ש לשלוח שוט לשונם בהם ולא צוה ה' ודי להם אי יזכו לעמוד על אמיתת הדברים והם לא ידעו ובוחרים לעצמם דרך עקומה לא תעבור בה רגל אדם או רגל בהמה וכדי לעשות סייג לתורה וזאת התורה אנו אוסרים עליהם מעתה ועכשיו כי פרי ספרי הרב אלו למאכלם גם תוארם לעניהם ולמיגדר מילתא לאפרושינהו מאיסורא הזר הקרב הוא בגזירת נחש וה' יזכינו ללמוד תורה לשמה אכי"ר.
ואפריון נמטיה לאדוני זקני ועטרת ראשי כמה"ר שלמה די אבילא נר"ו חתנו של הרב המחבר זלה"ה ולהגברת תפארת גולה וכותרת על ראשינו לעטרת מרת זקנתי דונא מב"ת בתו יחידתו של הרב המחבר זלה"ה שהוזילו זהב מכיסם לעשות רצון אביהם שבשמים זכו וזיכו את הרבים יה"ר שזכות הרב ז"ל תעמוד להם ולכל ישראל אחינו ולנו לזרעם אחריהם ובימיהם ובימינו תושע יהודה ובא לציון גואל אכי"ר.