שו"ת אמרי בינה/א/ט
|
< הקודם · הבא > |
הוי עובדא באשה יקרה מ' גאלדע ברכה בת מ' צבי מק' ווארשא שנשאה לבבה לשלוח לעה"ק ירושלם ספר תורה שצוותה שמה לכתוב מחדש ומסרתי ביד בעל מגיה לבדוק אחרי הסופר ומצא במקום אחד נדבק טלאי מבחוץ על הנקב שהיה באמצע היריעה ונכתב חצי אות על היריעה והחצי על התלאי ורע המעשה מסופר מומחה שיעשה לכתחלה כזאת נגד דעת הב"ח והש"ך והאחרונים שפסלו כזאת אף בדיעבד בפרט להטעות לבעלים שבלי ספק לא היו חפצים הבעלים בזה ובל"ס הסופר נכנס בזה באיסור אונאה וגזל וראיתי שהטלאי נעשה באומנות טוב ויפה שכמעט נעשה כגוף אחד בדבק יפה והנה הטו"ז מקיל בזה כמבואר יו"ד (סי' ר"פ) דכיון דאנן מכשירין לדבק ואומרים לדבק טוב כשר אף אם נכתב חצי אות על היריעה וחצי על הטלאי וראיתי בתשובת דבר שמואל (סי' קצ"ט) בדין דבק הטלאי אם הוי חיבור שכתב לבי מהסם אם יש בו חשש פיסול דאורייתא כו' לבלתי יצא בעליו ידי חובת קיום מצות עשה של תורה מלבד איסור הקריאה בציבור וברכותיה שנחלקו בו מהרי"ק ומהרשד"ם אע"ג דבהאי מודו דמלתא דרבנן הוא עכ"ל מבואר מדבריו דל"ה ספיקא דאורייתא לגבי שום דבר רק לגבי מצות עשה דכתיבת ס"ת ויש לומר כיון דהספק נולד על דאורייתא ודרבנן יחד מחמרינן אף בדרבנן ולכך כמעט כל האחרוני' לא רצו לסמוך ע"ד הטו"ז ולפ"ז באשה שצוותה לכתוב ס"ת דאינה מחוייבת במ"ע דכתיבת ס"ת כמו שכ' הרמב"ם ועיין ש"א (סי' ל"ה) ובמ"ש לעיל דיני או"ח (סי' י"א) וא"כ בזה אם כתב הסופר במטלית כנ"ל והשתא ליכא כאן ספק לדון על של תורה רק לענין אם מותר לקרות בו הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכה"ג כל היכא דליכא נ"מ לענין של תורה הי' מקום להקל ומ"מ יש למצוא נ"מ לענין מצוה דאורייתא אם איש קונה אותה. ברם חזינן לרוב אחרונים דמתירין בזה לפסוק כדעת הב"ח והש"ך. ואני לא אדע מדוע לא נאמר כיון דע"כ נהגו במטלית לתלות וסברי דדבק הוי חיבור עם היריעה והוי דבר אחד דאל"כ היה לנו לאסור לכתוב אף תיבה שלמה על הטלאי דאין כאן יריעה או אף דף אחד ולא נתפר כהלכתו בגידין כמו כל ס"ת דנתחבר מן יריעות וע"כ אנו צריכים לומר דהוי חיבור ודבק אחד עם היריעה ולמה נפסול אם נכתב חצי אות על היריעה וחצי על הטלאי כיון דדבר אחד הוא. והב"ח כתב דזה פסול לדברי הכל דהא אפי' היכא שנקרע האות באמצע אע"פ שהדבק מחזיקו פסול לד"ה כיון שאינו מוקף גויל אע"פ שכל האות על היריעה כ"ש כשמקצת אות על היריעה ומקצת על הטלאי דכשנתחלק הטלאי נמצא חצי אות כאן וחצי אות כאן ובטו"ז כ' דהוי כנכתב על היריעה אולם לא כתב למה אם נחלק האות ע"י הקריעה פסולה ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו ואז הוי מוקף גויל:
וראיתי בפ"מ בא"א (סי', ל"ב ס"ק כ"ב) דהקשה באמת אמאי ל"מ הא קי"ל שם כל דנוקב לאחר הכתיבה אינו צריך מוקף גויל אלא י"ל הטעם דאין צורת האות עליה הואיל ונחלקה אינה מצטרפת ע"ש ועיין ב"ש אה"ע (סי' קכ"ה ס"ק ל"ו). ואכתי אינו מובן אמאי לא מצטרפת כיון דהוי חיבור. גם המעיין במהרי"ק יראה דכ' וז"ל נראה לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכא שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקר' גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כי אם ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעים זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שהאות יהי' מוקפת גויל ואפילו היכא שירך האות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקלף שבתוך חלל האות פסול כש"כ היכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו עי"ש עוד הרי דמהרי"ק אתי עליה מטעם דאין מוקף גויל אולם באמת בנקרע האות לשנים גרע יותר משאינו מוקף גויל ונפסל אף שהי' בשעת כתיבה מוקף גויל מ"מ כיון שנחסר אח"כ מגוף האות אז אף אם לא נשתנה צורת האות מ"מ הא בשעת כתיבה האריך האות ול"ה אז במקומו של עכשיו אחר הקרע מוקף גויל ומה שמחברו יחד ע"י דבק אף אם הוי חיבור מ"מ אינו כתב כ"א ע"י דבק והכונה דהוי כחק תוכות דא"ז כתב. וכן מצאתי בספר קרית ספר מבעל המאירי הנדפס מחדש וז"ל (דף י"ב ע"ד) הא מ"מ כל שהקרע נגע בהאות לא יתפור אלא יסלק שא"א שלא יהי' הקרע זז ממקומו ותפסד צורת האות אלא שאפשר שיהא לה תיקון בדבק או במטלת מאחורי הכתב וכן היו מנהיגים גדולי זקנינו בנרבונא בדבק של דג מאחוריה ולא בדבר אחר וכן העיד לי אבי מרי ז"ל ואני חוכך להחמיר אף באלו שהרי מ"מ כשנקרע גוף האות כבר נפסדה צורתה וכשיתקן בתפירה או בדבק ומטלית נשארה האות עשוייה מאליה והו"ל כחק תוכות זהו דעתי בענינים אלו ע"כל. הרי מבואר דעיקר הטעם כיון דקודם הדבק ומטלית נפסד צורות האות מה שמחברו אח"כ אף שהוא אחד מ"מ נעשה ממילא ולא ע"י כתיבה וזה ג"כ כוונת מהרי"ק ומ"ש דבעינן שהאות יהי מוקפת גויל היינו אף בלא נפסד לגמרי צורות האות כגון שגג הה' או בית או ד' רחב וע"י הקרע שנקרע נשאר עוד צורתו עליו בחלק הגדול מ"מ כיון דבשעת כתיבה לא סיים שם ל"ה כמוקף גויל במקום הזה והחיבור שמחברו נעשה מאליו והוי כחק תוכות וכמ"ש המאירי וא"כ זה א"ש היכא דנכתב ואח"כ נקרע ומחברו אבל אם מחברו בדבק או במטלית ואח"כ כותב האות למה יפסול בשביל זה כיון דנקטינן דע"י הדבק ומטלית הוי חיבור היכא שנכתב כל האות ע"י המטלית למה נפסול אם נכתב החצי על היריעה והחצי על המטלית וכמו שכ' הט"ז. ובדברי רמ"א ומהרי"ק מבואר בנקרע אחר שנכתב. ואף דמהרי"ק כ' זה כדי לתרץ הא דמבואר במס' סופרים אין דובקין בדבק ואין כותבין ע"ג מטלית ומפרש דמיירי בנחלק האות ע"י הקרע והרא"ש הל' ס"ת מובא בב"י (סי' ר"פ) מפרש הך דאין דובקין בדבק מיירי קודם הכתיבה מ"מ המעיין בדברי מהרי"ק יראה דעיקר מה שפוסל הוא אם נעשה הקרע בהאות אחר הכתיבה:
וראיתי ברדב"ז ח"ה (ש"א רנ"ח) שכתב על הקרע בס"ת באמצע האותיות וכבר הי' אפשר לעשות תקנה ע"י הדחק לדעת מהרי"ק להרחיב הקרע עד שיוסרו משם כל אותיות הפסוקות ולעשות לו טלאי מגויל ולהדביק אותו יפה מאחורי הדף ולכתוב האותיות על הטלאי בעצמו ואע"פ שתהי' התיבה מקצתו על הטלאי אין בו כלום להאומרים לדבק טוב הוא אבל לא הסכמתי לזה התיקון עי"ש שהחמיר כי אינו אומר לדבק טוב בכל אופנים אבל לדידן דנוהגים לומר לדבק טוב לא אדע שום הפרש בין חצי אות על הקלף וחצי על הטלאי וכן אם כל האות על הטלאי ודברי הט"ז ברורים ואולי אם האחרונים הי' חזו עיניהם בדברי הרב המאירי שמעיד שגדולי נרבונא היו נוהגים לדבק אף בנקרע אחר המכתב רק ע"ז טוען המאירי דפסול מטעם חק תוכות אבל לא מטעם מוקף גויל אם נכתב בכשרות אחר שנדבק ביחד דהוי כגוף אחד היו מסכימים לדעת הטו"ז שוב ראיתי בביאורי מרדכי מהגאון האמיתי מ' מרדכי בנעט זצ"ל דהסכים לדעת הטו"ז וידענו כמה נפיש חיליה דהאי אילנא רבה לכן לא מלאני לבי לגרור האותיות ולצמצם שיבא אות שלם על הטלאי כי כבר זכו התיבות והאותיות שיעמדו במקומן ביפין וסמכתי להקל בדיעבד ע"ד הטו"ז אחרי שמצינו שכן הי' דעת הראשונים ומן האחרונים המסכימים עם הטו"ז. ומ"מ הסופר ראוי לגעור בו שכן לא יעשה לכתחלה וראיתי בתשובת רבינו הגדול מרן עקיבא איגר ז"ל (סי' י"א) בענין אם דיבוק הוי חיבור שהביא מדברי רמ"א אה"ע (סי' ק"ל ס"ז) שכ' דחיבור בדבק הוי ספק והוכיח מזה לענין בתים דתפילין דהוי ספק ולכאורה שם הספק משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ואף דהוי חיבור ע"י הדבק מ"מ כיון דניכר הוי כב' ספרים משא"כ לגבי תפילין כיון דכתיב רק והיו לטוטפות מנין לנו דלא מהני ע"י חיבור דלמא דומה הוא לס"ת אף דהחיבור הוא דוקא ע"י יריעות וע"י תפירה מ"מ הא חזינן דגם מטלית ע"י דבק הוי חיבור כמו דפסקינן ביו"ד (סר"פ) וכיון דאנן נוהגין להתיר אף לכתחלה בטלאי ודאי כדאי הטו"ז לסמוך עליו שלא לקלקל תואר ויפוי הכתיבה ע"י שיגרור האותיות ולכתוב על המחיקה אות שלם דוקא על הטלאי ובפרט כי מצינו לו סייעתא מראשונים ואחרונים וה' יצילני משגיאות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |