שו"ת אהל יעקב/עד
< הקודם · הבא > |
מהחכם כמהר"ר יוסף בן דאנון מעיר לונדריש בשנת והסיר ה' ממך כל חולי לפ"ק:
בוצינא דנהורא עמי שרי בהלכה מר ניהו רבה ידע מה בחשוכה הרב הגדול עז ומגדול הכולל תורה וגדולה וענוה במקו' או מ"ו ועטר' ראשי כמוהר"ר יעקב ששפורטש נר"ו יאיר כחמה בהילוכה ולא ישמע באהלו עוד כי אם ששון ושמחה ונסו יגון ואנחה וקול הבכה אכי"ר:
אחרי נשיקות ידיו קדש בהאבקו בעפר רגליו זאת אמרתי כי רובי חסדיו בשלומיו לשמי בכתיבתו למורינו הרב מוהר"ש אאיליון נר"ו הם הרהיבוני ועל כל הכתוב בתשובת הרב מוהר"ש אאיליון ה"י (מיום ט"ו באב שנתעכב' עד היום) אוסיפה נא דברי אלה ולא מלבי ורצוני אלא מפני שמוכרח אני במעשי ויגורתי מעונותי כי לפי הנשמע הצד שכנגדי או סיע' מרחמוהי המנגדי' לי ישמיעו לאדוני דברי אשר לא כן להבאיש את ריחי במעשיה' בכל (מיום ידעתי אותם שלא חשקה נפשי לדבק בם) וצדיק הראשון בריבו ולכן אציעה נה את המעשה שהיה לפני האדון על דבר אמת וכל העם העומדים שם אשר נגע אלדים בלבם יעידון יגידון כי האמת אתי ביום י"ז לחדש בהיותינו בבית יחיד א' עומדי' ומצפים למול ילד א' בא האר"י פידאנקי אצל מורנו הרב ה"י והתחיל להוכיח לאיש א' בפני מורנו הרב ה"י ובפני שאר הע' ותכף שגמר תוכחתו קרא אותי ג"כ בפני כולם ובקול רם הוכיחני ויאמר לי לא טוב הדבר הזה אשר אתה עושה מעשה בכל יום שתכף שאתה גומר הזמירות יורד אתה מן התיב' בזריזות לבא ולישב במקומך בזמן שאומרים ישתבח ואתה אומרו מיושב וכן לא יעשה:
ואני בראותי כי לא עלי היו תלונותיו כי אם על מוה"ר אאיליון (שנוהג לאומרו מיושב) והדברים היו מגיעים לו הייתי כמשיב כי נכון הדבר אשר אני עושה ועפ"י הדין הוא ושכך ראיתי למורי הרב זלה"ה ולחכמי וזקני ארצנו וכך נוהג פה מורנו הרב ה"י ורוב הק"ק הסרים אל משמעתו ויש להם על מה שיסמוכו כנראה מדברי הרב ב"ח ז"ל הביאו הרב בעל ט"ז ובעל מגן אברהם ועולת תמיד שפירשו דברי הרב ז"ל בש"ע סי' נג וז"ל שליח צבור אומר ישתבח מעומד עכ"ל דמשמע דדוקא הש"ץ אומרו מעומד ולא היחיד יעו"ש ומורנו הרב ה"י אמר לי שבדין הייתי עוש' לקום בברוך שאמר ובויברך דוד ולא בישתבח ושאלתי לו אם היה יודע הטעם למה צריך להניח תפלה של יד מיושב ושל ראש מעומד ולמה אומרים שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים עם היוצר מיושב והתפלה מעומד, וכן כל כיוצא בזה כי טעם א' לכולם ועוד שהאר"י זלה"ה סובר כן ומי לנו גדול כרשב"י זלה"ה כי מדבריו נראה כך והשיב האר"י פידאנקי שלא היה יודע הטעם שכל העולם נוהגים לעמוד בישתבח ולא בויברך ונמצאו שם איזה יחידים של ק"ק נפוצות יהודה מעיר באיונה ואמרו ששם נהגו לקום בויברך ולא בישתב' ואנשים אחרים מק"ק אמשטרדם אמרו ששם אינם עומדי' בישתבח ואז השיב אחר"י פידאנקי שהוא נהג כן ושכן ראה בהאמבורגו לקום בברוך שאמר וישתבח ולא בויברך ושאפילו בשבת הוה קם מקרוב פה וכדי שלא יראוהו הק"ק שהוא עומד מה הוא עושה עומד והופך פניו אל הקיר ואחוריו לעם (אפשר שהוא סבור שכיון שפניו הפוכות לקיר ואינו רואה את הק"ק שגם הם לא יראוהו) ובאמת שמנהגו גורם להכשיל לרבים שאומרי' ראו איך התורה היה כב' תור' ח"ו דלא ראי זה כראי זה והצד השו' שבהם איש לדרכו פנו ואילו היה הדין עמו או אם היתה כונתו לשם שמים החרשתי אבל הוא אפילו נגד המנהג כמו שכתב הב"ח ז"ל שאפילו הנוהגים לקום בחול בישתבח לא יקומו בשבת יעו"ש אין זה כי אם להתיהר ולהלבין פנים ברבים ולהורות להמוניים כי דרכיו ומנהגיו הם הנכונים והולך ובא להסית ולהדיח לשומרי ברית שינהגו כמוהו ולא כמוהר"ש אאיליון ה"י וזה כמשלוש חדשים בהיותי בבית החר"י פידאנקי עם בנו דברו לי על זה למה הייתי קם לויברך ולמה הייתי יושב בישתבח והשבתי לו בלשון חלילה לי לשנות ואגב שאלתי לו אם הוא סובר כמו רמ"ה בסי' נ"ב ס"ח שכתב וז"ל ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ולויברך דוד וישתבח עכ"ל למה אינו קם גם בויברך דוד וגם נותן עצה לאחרים שלא יקומו והשיב שישתבח הוא שבח חשוב מאד בפניו ושהוא נוהג כן ושרוב הק"ק נגררים אחריו ולא אחר מוהר"ש אאיליון ה"י אז אמרתי דאדרבא רוב הק"ק בחכמ' ובמנין נוהגים כמוהר"ש אאיליון ה"י וסומכים עליו שיש לו על מה לסמוך ושלא נעלם ממנו טעמן של דברים ויש מהם שכבר הגיעו לגדר הגונים לדעת סוד זה וסוד התפלה של יד והק"ש וקדושת היוצר וקדושת דסדרא שהם מיושב כי טעם א' להם וברוך שאמר וויברך ותפלה של ראש ועמידה מעומד כנודע ליודעי חן ועוד שהפוסקים סבירא להו הכי וכשראה כן בא עתה להוכיחני בפומבי וכזורק חץ לזולתי כנ"ל על מנהגו של מוהר"ש אאיליון ה"י בפניו ובפני העם:
ואני בראותי את כונתו ושבלי שום טעם היה דוחה אותי בשתי ידים בער לבי כאש ואמרתי להחר"י פידאנקי הנ"ל בזה הלשון סאבי סומירסיד איל טע' פורקי אין אישטו ניסיסיט' קי סי דיג' מעומד אי אין אישטו מיושב ויאמר לא ואז אמרתי לו סי סו מירסיד איגנורה איל טעם קומו ארגומינטה אקיין נו לו איגנורה או קילו האזי פור אבירלו וישטו אוזא' די קיין שאבי איל טע' והחר"י פידאנקי הנ"ל כעס על זה מאד עלי ואחר עבור שמינית שעה בא בבהלה ממקומו ואמר אלי בזה הלשון שיגון אישטו איל חסכפלוני קי אוזה קמויו אוזו איש איגנוראנטי ואני אמרתי בקול גדול חלילה לי לומר על הרב מוהרר"י ששפורטש נר"ו כי כן הוא מ"ו ואני תלמידו ובאמת שאיני זוכר איך איך הוא נוהג באלה והרב מוהר"ש אאיליון אמר גם אני איני זוכר מנהגו אבל ידעתי שהוא בקי גדול גם בחכמת האמת ואני אמרתי דוקא אקיין איגנורה איל טעם אי ארגומינטה אלוש קי נו לו אינגוראן איש מי קושיא ועל זה חזר וכעס החר"י פידאנקי עלי והסיר ממני הדיבור ומנע הסרת הכובע וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה ואני בעניי לא אירא ממנו ועל הספק אם כתבו הם לשם על פרט זה מוכרחני להטריח לאדוני בקריאת ספור זה לפניו כדי שלא יחשדני לבן סורר ומורה או כפוי בטובתו של אדוני אשר היה לי לאב ובכן אליו תעלה ברכה נחמה ושלום כנפשו יראת הטהורה וכנפש הצעיר מתלמידי אדוני הנושק ידיו ורגליו ומשתחוה מרחוק השואל דרך מתנת חנם תשוב' כת' זה עם ראשון ואשיבה חורפי דבר היום י"ט מנחם בסדר ובשנת והסיר ה' ממך כ"ל חלי לפ"ק דל ונבזה אשר לעבד נמכר יוסף אבן דאנון ס"ט: