שו"ת אהל יעקב/סח

שו"ת אהל יעקב ‏ סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן סח
[חידוש מנהג נשיאת כפים בכל יום בחוצה לארץ]

להר"ר יצחק נוניס אינריקיס לעיר אמשטרדם יע"א

חביב עלי לאחת ידיד נפשי נר"ו כל כך גדלה אהבתך הבלתי תלויה בדבר וידידותך המופשטת ומשוללת מכל דבר המהנה והמועיל עד היותה מכרחת ומחייבת אותי לתת תשובת שאלתך בלתי השקיף בחסרון ומום המוטל מחמת' ופגם הנמשך לו ממנה ביטלתי רצוני מפני רצונך ובתחילת מחשבתי שמתי הפקת רצונך מוקדמת והפקת רצוני מאוחרת ואעלים עיני בה משתדל בכל עוז להיותי מעול' במדת הטוב ובגדר מכובד אצל אהבתך אף כי נתעב ונאלח בזוי ומסוי בעיני אחרים זאת הבחינה היתה לי לכלי זיין המגין במגן וצנה ולכלי משחית לחבל בקסת גבורים לבלתי נזהרים ונשמרים מחצי האמת לא אשים בספק כוונת נקודת היושר כי עיני לנוכח שם שמים בקנאתי ומדה הטובה מצטרפת ונמשכת משאלתך ותשובתי ולאות ולמופת תקח לה אהבתך מהירות וקלות עטי עם אריכות מענה לשוני במקום שראוי לקצר. וז"ל שאלתך בבוא השמועות מנביא השקר ומשיחו שבתי צבי ימח שמם וזכרם נהגו בקהלכם לומר ברכת כהנים בכל שבת מה שלא נהגו מקודם לכן כי אם בימים טובים בלבד ויען שכל כוונת' היתה לדקדק במצוות בכל מדה טובה לעשותה כהוגן על מנת שיזכו לראות בטוב מלכם ומשיחם הנהוג בפי הכל לא עמדו לנגדם הדברים המעכבים מלעשותה בשלמות אשר ברכת כהנים הנזכרת היתה אחת מהם וכאשר בעו"ה היינו רצים כצבאים וקלים להאמין כל דבר בלתי השקיף אל דברי רז"ל, ענשנו מלכנו האמיתי בעונש הטעות המתגלה כעת אשר מזה נראה לקצת גבירים שטוב הוא לחזור למנהגם הראשון כי בהבטל הסבב יבטל המסובב וכל כוונתם לבטל ולהשכיח מאנוש זכרם של המטעים והטעות אשר לנו יחשב לשמצה בקמנו מלבד חילול ה' ותורתו אשר כמעט היתה כשתי תורות. וקצת מהק"ק מעכבים באמרם דמצות עשה היא וכיון דהחזיקו בה אינם יכולים לחזור ממנה ורצית לדעת להיכן היא נוטה דעתי הקלושה:

תשובה

מזה אשר תהיה קלה בעיניו ברכת כהנים ח"ו ואף אם יהיה הכהן המברך בלתי הגון כדאי שתחול ברכה על ידו וכדאמרינן בירושלמי בפרק הניזקין (ה"ט) שלא תאמר כהן זה מגלה עריות שופך דמים והוא מברכני אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני מברכך דכתיב ואני אברכם ובתנחומא (פ' נשא ח) זש"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו אין אנו צריכים אלא לברכתך השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל אמר להם הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכהנים שיהיו מברכים אתכם אני עומד ומברך אתכם לפיכך הכהנים פורשים כפיהם וכו'. ובמקום אחר אמרו בחולין פ' אלו טרפות (מט.) ר' עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הרי כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברכן על ידם וא"כ מי הוא אשר לא יחפוץ בברכה הנזכרת ולרחקה מעליו. ובפרט אומרם רז"ל (סוטה מט.) אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו. ותקנתו בברכת כהנים. ונוסף על זה היותה מצות עשה, כה תברכו את בני ישראל, וכל שאפשר לעשותה בכל יום מה טוב ומה נעים:

אך לפי הנראה לעת כזאת אשר נראו לאמרה מדי שבת בשבתו על כוונה ופניה ההיא הנמצאת מוטעית ולא מדעתם של הטועים נראה לי יותר טוב ונכון לחזור לאיתנם הראשון ורואה אני את דברי המוחים ומעכבים מלאמר' וטעמם ונימוקם עמם וטעם זה היה מספיק וכ"ש בהצטרף אחרים עמה אשר להם על מה לסמוך יותר דאין לחוש לדברי המחזיקים במנהג חדש שיש בו שמץ פיסול וליתא דאיסורא וזה מכמה טעמים:

הטעם הא' לא נעלם מעיני בקי בדברי רז"ל שא' מתנאי הברכה הנדרשים לקיומה היא עין יפה הנמצאת בשמחת הלב ומציאותה הכרחי לה אשר על זה נקבעה הלכה במנהג קבוע הקודם לאמרה בימים טובים בלבד שהשמחה מיוחדת להם ומטעם זה אמרו ג"כ פנוי לא ישא את כפיו משום דשרוי בלא שמחה ומי שאינו שרוי בשמחה אין ראוי לברך וא"כ כעת אשר נאסף שמחה וגיל מכל בית ישראל אשר בשבילה התקינו עצמם הכהנים לברך וישראל לקבל מה ברכה שייך לומר כעת כי אם לקלל את יומנו אשר בו נתבשרנו בשורות ישועות תשועת אד' בליעל איש און ולא אד"ם דו"ד משי"ח ועל דא יאות למבכי על דא יאות למיספד כי שמחתינו לתוגה נהפכה ובמסתרי' תבכ' נפשנו מפני גאותן של אומות ומפני גאותן של ישראל שניטלה מהם כי סבר עדר ה' כי מלך א' יהיה עליה' ורועה א' יהיה לכולם וכעת נהפכה שליתנו על פנינו ורבו עבדי' המתפרצים מהאומות וכל א' מתנשא לאמר אני אמלוך וקטן שבריקים רק ושוחק בפנינו על אשר שמנו כזב מחסנו ומז' ג"כ טופחים על פנינו לומר אין משיח לישראל ומעמידים חזון ונביא במלכם ואלדם וכדי בזיון וקצף לכבוד תורה אשר לארץ חולל העל אלה לא יתלו כנורות שרים ונוגנים על ערבים כי ערבה כל שמחה ונהפכה לתולל העל זאת לא יושבת זמיר עריצים מפי יונק ועולל אם על אלה זקן ונשוא פנים לא ישב לארץ ידום ובאפר יתפלש ובעפר יתגולל על זאת אספדה ואילילה אלכה ערום ושולל ובמקום גילה רעדה וקפדה ואין ברכה שורה אלא בהיות דבר זה סמוי מן העין אולי אשכח עצבי ולא יזכר ולא יפקד דבר הפוקד עון ואיך אזכור נגינתי במר נגינתי ושברוני אשר מזה אני אומר כעת הזה אשר נעדרה השמחה יותר טוב ונכון לחזור למנהג הראשון ומשמים נתברך ונסמוך על דרשת הדורש ואני אברכם מכל מקום ואף אם לא רצו הכהנים לברך ולא ישראל להתברך:

הטעם הב' אף אם היתה מצוה המוטלת על כל ישראל ויש בביטולה צד נדנוד עבירה הייתי מסכים לבטלה כעת ולחזור לה לאחר מכאן כיון דאינה מצוה עוברת וכל שכן אם היא להשגת תכלית יותר טוב ומצוה רבה דגדולה עברה לשמה של מצוה על אחת כמה וכמה שאינה מוטלת על כל איש ישראל ואין בביטולה כעת הזה נדנוד עברה אלא החזרה למנהג ראשון אדרבא יותר טוב למה לא נחזיק בו ונניח זה המוחזק השתא מיהת על ידי כוונה ופניה מוטעית ולבטל ולהשבית מאנוש זכר האנשים החטאים המסיתים ומדיחים מחטיאי אדם בדבר וגדולים הם ברשעתם מירבעם המבקשים לעקור תורתינו ודברי חכמנו כדי לעשות תורה חדשה כנראה מתחילת מעשיהם שסופם הוכיח עליהם אשר על זה לכדי שלא יעלה על לב אנוש זכרונם וכל שכן לטובה לפני ה' כל דבר טוב המתחדש על ידם ובסבתם יהי מתבטל וכל ספריהם נידוני' לספרי מינין וראויי' לשרפה ולא חיישינן לאזכרותיהם דלא נכתבו לשם קדושה ותיקונם יתקלקל ויגנז ובל יראה ובל ימצא לכדי שלא יאמרו זה נתקל בזמן פלוני ע"י פלוני וכדי בזיון וקצף לתורתינו ואמונתינו וזכות וכבוד יחשב לרשעים ההם למשומדים אל תהי תקוה ושם ושארית ואם על הבהמה שלא חטאה אמרה תורה ואת הבהמה תהרוגו לכדי שלא יאמרו זאת היא (שנתקל) [שנסקל] פלוני על ידה מכל שכן זה שחטא והחטיא את הרבים ונתקלו על ידו זולת הריגתו המוטלת אין ראוי ולא נכון לזכותו בשום מצו' ללמד עליו זכות אלא אדרבא חובה עלינו לחייבו וללמד עליו חובה ואין מספיקין בידו לעשות תשובה ולבער מן הארץ ולעקור עבודתו נכריה שהיא זרה לנו ולבנינו ולברך ה' על עקירתה:

וכדי שיהיו הדברים מוטעמים ארחיב הדיבור בזה האם אינו צריך. הלא ידעת כי שבתי צבי הרשע הנדרש עליו לפני שמש ינון שמו אשר כעת נהפך הוד מ"ם סתומה של למרב"ה המשרה למשחית מסית מדיח מכעיס מנאץ מחרף מגדף משוקץ מתועב מזויף משומד מחמ"ד נידון כעת לנביא השקר ומסית ומדיח משום נביא השקר כאשר נודע מפיו מפי נביאיו ברוח נבות או רוח האנשים החטאים המתגלגלים בגופות רקים מכל טוב ומצא מי"ן את מינ"ו ונעור ע"י תינוק תנוקת ואשה ולא מצאו מקום בגופות אנשי מעשה והרשע הנז' אומר שבתחיית רוחו דיבר ברוח הטומאה העוברת בארץ ונכון לומר שבמיתת נפשו דיבר כחלל רשע והרשעים בחייהם קרויים מתים וכבר נודע כי על נביא שקר נאמר לא תגורו ממנו ונפסקה הלכה לא תמנע מללמד עליו חובה. ואף אם לא נתבררה שקרותו כמו שנתבררה עכשיו באומר על עצמו שהוא משיח אין לך נביא שקר יותר מזה, הואיל ואין בו תנאי מתנאי המשיח הנאמרים מפי ישעיה וחבריו המוחזקים לנביאי האמת וצדק ובראשו נגעו ושקרותו נגד נביא מוחזק מכל שכן כעת אשר נגלית צרעתו ורשעתו:

הן המה דברי הרמב"ם ז"ל המיוסדים על אדני האמת באיגרת תימן וז"ל: האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מכל הנביאים מלבד משה רבנו עליו השלום. ועוד, האינך יודע שמי שאמר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה לפי שסמך לעצמו המעלה והגדולה הזאת כמו שימות המתנבא בשם עבודה זרה וכו'. ואיזה ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמוך עצמו בשם משיח ע"כ הרי לך שהאומר על עצמו שהוא משיח ואין בו תנאי משיח הרי זה נביא שקר. והשלים דבריו ז"ל: ויש תימה בדברך שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה, התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח?! אבל חייבך לומר כל זה מפני שלא השגחת למעלת המשיח. ע"כ. ואם זה אמרו הרמב"ם קודם שנודע לנו ההפך אלא מסתמא האומר על עצמו משיח הרי זה נביא השקר. ומכל שכן לאחר שנודע לנו ההיפך ועל דרך רע של המרת דת הרי לך ודאי שעליו נאמר לא תגורו ממנו ולא תמנע מללמוד עליו חובה:

גם היותו מסית ליחיד ומדיח לרבים כבר נודע בהחטיא את חברו ע"י הסתה באומרו כי נכון לעשות כן והוליך לפניו חטאתו מלפפתו והולכת להמליץ בעדו לפני התוגר ויום מלכנו החלו שרים משך ידו את לוצצים להתלוצץ עלינו שנמשכנו אחריו כבהמה ולא אזכיר את מעשיו הראשונים דאית בהו משו' הסתה והדחה נמי בהדיא את יושבי סופיא"ה וזולתה בבטל תקנות נביאי' וגזרות רז"ל שנתפשט איסורם בכל ישראל בביטול ט' באב ובקבוע להם ענינים ודברים נגד תורה שבעל־פה:

ואל יאמר האומר דאין כאן הדחה של עבודה־זרה כי אם קצת מצוות ואין כאן מדיח, שהרי כל כוונתו היתה להעביר על דת ומחשבתו של עבודה־זרה מצטרפת למעשה אשר סופו הוכיח על תחילתו ואין לך הדחה גדולה מזו ויכולני לומר דגדול הוא ממדיח לעיר אחת ורובו של שבט וזה לעיירות הרבה ולרוב ישראל ועל זה פוטר אני את ישראל משום דעירם אמר רחמנא ולא עיירות הרבה ומחייב אני אותו ואת חברו נביא השקר גם כן. ועליהם אמרה תורה יצאו אנשים בני בליעל וגו' ואיתא במתניתין דע"ז יצאו הן ולא שלוחיהן אנשים אינן פחות משנים וכיון דקים לן בגויה בתורת מסית ומדיח כבר נודע דאסור ללמד עליו זכות ואסור לרחם עליו כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו ומכמינין לו עדים אחורי הגדר לחייבו:

ואם כן מטעם נביא שקר ומסיח ומדיח אסור ללמד עליו זכות וכל שכן לגלגל זכות על ידו דמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב ולמה נסכים לזכותו במנהג חדש המתנהג על ידו ובסבתו. ולנו תחשב לחובה ולא תהיה צדקה. נוסף על כי היותה לו לתהלה ולשם ולנו לשמצה ולחרפה ובוז על היותנו נפתים אחריו. הנה בין מצדנו בין מצד הרשע הנז' החזרה למנהג הראשון בימים הללו ובזמן הזה יותר טובה ומכ"ש במילתא דאין בביטולה נדנוד עברה על ידי אחד מישראל או כהנים בקום עשה כי אם בשב ואל תעשה עדיף דביטולה אתי ממילא וזה מכמה טעמים אחרים:

הא' הלא דעת כל הפוסקים שוה נגד ה"ר מנוח דאין הכהנים עוברים כלל על מצות עשה אם לא שנקראים מהחזן. הרא"ש והטור ז"ל. והר"ן וסמ"ג וסמ"ק. וטעמם משום דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד ימרון להון. ומייתי ראיה הרא"ש ז"ל מההיא דירושלמי ר' אדא בר פזי כד הוה תש ולא חזיק רישיה הוה קאים ליה אחוריה עמודא ר' אלעזר נפיק לברא כלומר היה יוצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות כשהחזן קורא כהנים דהא דאמרינן דעובר בג' עשה היינו כשהחזן קורא כהנים ואם הוא בבה"כ כשהחזן קורא כהנים ואינו עולה עובר ואם אינו בבה"כ אינו עובר ע"כ ומדתלי טעמא בקריאה ובהווייתו בבה"כ משמע דכל שאינו שם ויצא לכתחילה לחוץ אינו עובר שהרי ר' אלעזר נפיק לברא ואם היה בה נדנוד עברה לא היה יוצא וליכא למימר דמשום שהיה תש וחלוש היה יוצא אבל לא בבריא דא"כ מה ראיה מביא לשאינו עובר אלא א"כ נקרא מההיא דירושלמי דדילמא דוקא אי הוו תשי וחלישי אבל אי הוו בריאי אעפ"י שלא נקראו עוברים הם אלא משמע דהוא מפרש ההיא דירושלמי ר' אלעזר נפיק לברא בבריא וכדי שלא יהי' נקרא מן החזן וכדכתיב אמור להם ומתרגמינן כד ימרון להון ולכך פירש דברי הירושלמי ר' אלעזר הוה נפיק לברא כלומר היה יוצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות וכו' ולא מיהדר אתרוייהו א"ר אדא ואר"א ולא מיהדר אלא א"ר אלעזר שמע מינה דבין חליש ובין בריא אם יצא אינו עובר כיון שאינו נקרא:

תדע' שכן שהרי מוהר"ר ישראל בסי' כ"ב והביאה הב"י, דייק מדבריו של הרא"ש שכשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ לבה"כ אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל אחר שקרא כהנים אין קפידא אם יהיו בבה"כ ע"כ ואם בחלישי ותשי עסקינן לא היה אומר שכשהכהנים אינם רוצים אלא אינם יכולים אלמא אף אם ברצונם בלתי שום סבה יכולים הם לצאת כדי שלא יהיו נקראים ואין כאן נדנוד עברה וביטול' אתי ממילא בשב ואל תעשה, הישראל אם אינו קורא והכהן אם יצא לחוץ. וזה דבר פשוט:

ואל יטעה הטועה בפירוש הירושלמי עלה דר"א בר פזי ורב אלעזר שאמ' שכשהיו חלושים היו נסתרים מאחורי העמודים או יוצאים לחוץ שלא יאמרו להם לברכם מפני שאז היו עוברים ע"כ דמשמע אתרווייהו קאי אם היו חלושים זה נחבא אחורי העמודים וזה יוצא לחוץ אבל בלעדי זה לא היה יוצא ר' אלעזר ג"כ דהא ליתא דא"כ מאי מפני שאז לא היו עוברים דקאמר דמשמע הטעם הוא מפני שלא נמצאו בשעת הקריאה וזה שייך בין אם היו חלושים או בריאים כל שלא נמצאו שם בשעת קריאה לא היו עוברים אלא עכ"ל [-על כרחך לומר] לצדדין קתני דכשהיו חלושים היו נסתרים אחורי העמודים ואפילו הכי אינם עוברים או יוצאים לחוץ בבריאים שלא יאמרו להם לברכם והיא דעת הרא"ש וחביריו ואף אי יהבינן לטועה טעותיו בפירוש הירושלמי לא תידוק מינה דוקא כשהיו חלשים דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה אבל טעמם משום שלא יהיו נקראים וזה הטעם שייך אף בבריאים דהא כד יאמרון להון אמר רחמנא כנז' וכך הבינו כל הפוסקים:

הב' אם היה בו נדנוד עבירה איך נהגו האידנא בכל גלילות ישראל ובפרט במלכות אשכנז ופולין כאשר הביא מוהר"ר איסרלץ בהגהותיו שלא לאומרה כי אם בימים טובים וגם מנהגכם הקדום על מה סמכו שלא לאמרה בכל שבת האם בעד טעם שמחת י"ט תבטל מצות עשה המחוייבת בכל יום ואף לאותם הנוהגים לאמרה מידי שבת בשבתו למה לא נהגו ג"כ בכל יום כאשר נוהגים בקצת מקומות בארץ ישראל ואם יאמרו משום טורח צבור הלא תשובתם בצדם לומר דאם הספיק טורח צבור לבטלה מימות החול מכ"ש שיסתפק לבטלה ביום שבת דאיכא טרחא יתירא ומזה יובן דאין בביטול' נדנוד עברה כי אם ביטול עשה דאתי ממילא ואם יסכימו הקהל ולא לאמרה כי אם בימים טובים יש להם על מה לסמוך כאשר הסכימו הנוהגים מתחילה מכ"ש לחזור למנהגם הקבוע ולבטל המנהג של עראי הנעשה על ידי מחשבת פיגול וזה תלוי ביד מנהיגי הקהל העומדים על פקודיהם אם יסכימו על כך ומלמדים לחזן שלא יקרא לכהנים כמו שמלמדים הנותן מים שלא יזכיר הש"ץ אם היה כהן ליטול ידיו היכא דאפשר בכהנים אחרים דהשתא לא עבר אם לא ישא את כפיו וליכא למימר דשאני התם באפשר להתקיים באחרים דליכא דהא חיובא על כל {{עוגן{עד.}}חד וחד מכהנים והא' אינו נפטר בקיומה ע"י חברו אלא דכיון דתלויה בקריאה כל שלא נקרא אפילו ע"י הערמה ליכא עובר בעשה:

הטעם החמישי נוסף על שנים שהן ד' הנז' דמאי שנא מקריאת הכהן בס"ת לפתוח ראשון במצות עשה היא ואפילו הכי נדחית אי משום דרכי שלום אי משום כבוד ציבור אי משום דרכי שלום דהכי אמרינן בירושלמי עיר שכולה כהנים וישראל אחד ישראל קורא תחילה משום דרכי שלום שאם כהן קורא תחלה האחרים יקפידו אך כשישראל קורא ראשון ובטלה קדושת כהן אין מקפידין ע"כ. ויש לתמוה היאך חכמים יכולים לעקור מצוה דאורייתא בשלמא למאן דאמר מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא לא תיקשי, אלא למאן דאמר דאורייתא כנראה ממסקנא דתלמודא, היאך מפני דרכי שלום המוטל בספק תעקר לגמרי וכן דעת כל הפוסקים וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל במנין מצות עשה סי' ל"ב היא שצונו לכבד זרע אהרן והוא אומרו ית' וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ולשון ספרא וקידשתו על כרחו לומר כי זה ציווי נצטווינו בו ואינו בבחירת הכהן כו' שנראה שהיא מצות עשה מדאורייתא ולא כדעת התוספות והמרדכי ז"ל ולמה א"כ תעקר לגמרי אלא עכ"ל [-על כרחך לומר] דכיון דכהן מצי מחיל עלה וכן אם היה כהן עם הארץ תלמיד חכם ואפילו גר קודם לו משום דרכי שלום נמי לא חשו לה והכא נמי כיון דחיובא על כהנים אינו אלא כשנקראים מן החזן אם לא ירצו הקהל לקרותם יכולים הם להמצא בבה"כ וליכא ביטול עשה ומשום דרכי שלום נמי יהיו הכהנים נשמעים להם:

ועוד נראה דמצוה לפתוח ראשון עדיפא טפי מברכת כהנים דאילו מצות פתיחת ראשון היא לכל ישראל ואילו ברכת כהנים אינה כי אם לכהנים בלבד ועוד דאילו מצות פתיחת ראשון היא בעל כרחו של כהן וכדכתב הרמב"ם ואילו ברכת כהנים תלויה בבחירתם ועכ"ז נדחית ומזה יש תשובה למה שנהגו בשבת בראשית לצאת הכהן מבה"כ כדי לפתוח ישראל בעד תועלת בה"כ כדי להתנדב לצדקה ולמה תבטל מצוה המוטלת עלינו בעד מתן דמים אלא כיון דאשכחן דמחיל על כבודו אי נמי משום כבוד תורה שהיא מתעלה כשקופצים לקרות קריאת פתיחתה אין לך חיבוב תורה גדול מזה כמו שכתב מוהר"י קולון בשורש ט':

ואי משום כבוד צבור דכבוד הוא להם לעמוד במנהגם וקפידא גדולה איכא בסתירתו עד שכתב רבינו האיי ז"ל והביאה מוהר"י קולון שם שאין לבטלם אע"ג שאינם כ"כ מתוקנים דילמא אתי לאנצויי ש"מ שהוא זלזול המקום כשמבטלים המנהג שנהגו בו מדחייש דילמא אתו לאנצויי אשר מזה יש לדחות מנהג זה החדש מפני כבוד הצבור ובפרט בהיותו נעשה על אופן ביזוי ונקלה אין לך זלזול גדול מזה לשכב בבושה ולכסות בכלימה וגדול כבודם של צבור מכבודו של כהן. ואף אם היה מצות עשה דכתיב וקדשתו והיא על כל ישראל שכן כתב הרשב"א ז"ל בסי' קט"ו בשאלה אם ספר תורה פתוח ויש שם כהן שמתפלל במקום שאין ראוי להפסיק אם ממתינין לו עד שיסיים תפלתו והשיב שאין ממתינים שלא בכל מקום אמרו להקדים כהן שהרי תלמיד חכמים קודם לו ואפילו גר ולא יהיה כבוד הצבור פחות מצורבא מרבנן ובכמה מקומות חיישינן לטרחא דצבורא בקצר' אמצעיות בשבת ע"כ והרי דברים ק"ו אם במקום שיכולים לקיימה על ידי המתנה וליכא זילותא כ"כ משום כבוד צבור חשו לה היכא דליכא ביטול עשה ואיכא זילותא טובא לשנות מנהגם הראשון ולקחת מנהג חדש הנעשה על ידי כונה ופניה מוטעית עאכ"ו:

ועוד איתא במוהר"י קולון שם דאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדמונים חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל [{ממ|}} הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים וכ"ש במנהג הזה שהוא כבוד תורה ע"כ גם אנו יכולים לומר בנדון הזה הנח להם לישראל במנהגם משום כבוד צבור דגדול כבוד הבריות אמרו רז"ל דדוחה לא תעשה שבתורה וזה נאמר על הפרטים מכ"ש על הצבור בכלל וזה נאמר על לא תעשה ומכ"ש על ביטול עשה דאתי ממילא החזרה למנהג ראשון היא יותר טובה ובפרט שיש להם על מה לסמוך ודברי רבינו האיי שם לעזר ולהועיל באומרו ומה שנהגו במקומות אין משנים אעפ"י שמנהגים אחרים מתוקנים מהם דילמא אתו לאנצויי וחתם דבריו וכ"ש לפי מה שכתב שנעשה מקדם במדינתכם וא"כ הוא שמנהג אבותיכם בידכם מאן מירמי להו מידכם שהרי מנהג אבותיכם תורה היא וכדגרסינן בפרק בתרא דתענית רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הללא בר"ח סבר לאפסוקינהו כו' ואע"ג דפשיטא דרב גדול הדור היה ופשיטא שהיה בידו למחות שלא יקראו כלל באשר הוא דעתו נוטה ואפ"ה לא רצה לשנות מנהג אבותיהם קל וחומר בן בנו של ק"ו שאין בדור הזה מי שיכול לשנות מנהג המקומות הנהוג עפ"י אבות הקדמונים דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהגם עפ"י התורה והמצוה ע"כ.

ומעתה' יקח ראיה הקורא ויחכם ויראה כמה חזק ותקיפא קדימת המנהג דממילא הוקבע עפ"י התורה והמצוה בב"ד הגדול שהיה בימיהם ואין מי שיוכל להוסיף ולגרוע בו דאין ב"ד מבטל דברי חברו אלא א"כ היה גדול בחכמה ובמנין ומאחר שכל המנהגים שנהגו קהלכם באמשטרדם כאשר שמענו שנעשו בהסכמת וקיבוץ הקהלות שלשתם ובחרו להם חכמיהם המנהגים הטובים אל תבוז כי זקנה אמך כתיב ואם יתרצו ויסכימו מחדש לברכה בכל שבת בהסכמת כולם מה טוב ואם לאו דעת המחזיקים במנהג הראשון היא הקודמת והקודם זכה:

ואל יאמר האומר דבכל מקום שאמרו חז"ל דאזלינן בתר מנהגא הוא להחמיר אבל לא להקל ובכאן היא ההפך דכבר אמרנו דחמירי להו לרבנן הנהו טעמי דלעיל משום דרכי שלום או משום כבוד צבור או מטעם מנהג קדמון המוקבע שהלכה נקבעה עליו שלא לאמרה כי אם בימים טובים ואף אם היא כנגד ההלכה אלים טפי היכא שהמנהג הוקבע עפ"י חכמי המקום כמו שכתב המרדכי בפרק הפועלים ומביא ראיה ממסכת סופרים ע"ש כ"ש אם הוקבעו כהלכה ואפילו היה קל עליו ראוי לנהוג על אחת כמה וכמה דאית בהו חומרא כנז' ואם באנו להחמיר במנהג זה החדש לאומרה בכל יום נמצאת מקיל בכולהו חומרי ונמצא חומרו של מנהג זה קולו:

ומכל שכן אי נקיטינן דעת הרטב"א ז"ל בשם הרא"ה עלה דמתניתין דמקום שנהגו דאחריו נמשכו רוב הפוסקים וטעמו ונימוקו עמו דאמר התם וז"ל והדבר פשוט שאין משנתינו וכל הגמ' ועובדי אלא במנהג שהוא להחמיר אבל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפילו היה עפ"י גדולי' שבעולם כל שנראה שיש בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם שאין לנו אלא השופט אשר בימינו ע"כ דפשיטא דבמנהג זה אין כאן איסור לא תעשה אדרבא עדיף טפי ממנהג חדש המתחדש דאזלינן בתריה דקמאה ולא אמרינן דאזלינן בתר מנהגא להחמיר אלא שנראה בראשון צד איסור לקולא לא שייך כאן איסור כלל:

אשר מכל זה נראה פשוט כביעתא בכותחא דדעת המחזיקים במנהג הראשון נכונה ומוטעמת כפי הדת ומכל הנהו טעמי אם לא שיסכימו כולם לחדש מנהגם לאומרה ואפילו הכי אין דעתי נוחה לחדש שום דבר כעת ע"י פניה זו ולא תחשב לנו ברכתו של כהן ח"ו לקללה כיון שבאה על ידי בלע"ם רש"ע (בגימטריא שבת"י) ולא יקטרג עלינו בקטרוג עמל"ק הרש"ע (בגימטריא שבתי צבי) ולא תיקונים הנתקנים על פי נביא השקר יל"ד צדקי"ה ב"ן כנענ"ה (בגימטריא נתן) ולא יאמר עלינו גם כי אזעק ואשוע סת"ם (בגימטריא נתן) תפילתי ח"ו ולהשבית המחלוקת ולהרבות בשלום ולהתברך בברכת השלום וברכת כהנים חותמת בשלום וה' יברך את עמו בשלום ויביא לנו רגלי מבשר האמיתי משמיע שלום כ"ד אוהב שלום ורודף שלום מתלמידיו של אהרן א"א מ"ו ז"ל עליו השלום החותם ויאמר שלום לכם אל תיראו ובשנת כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה לפ"ק אוהבך אשר כנפשך:

זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף