שו"ת אהל יעקב/סד
|
< הקודם · הבא > |
לעיר לונדריס להחכם השלם כמוהר"ר שלמה אאילון יצ"ו בשנת אילותי לעזרתי חושה לפ"ק
אדש"ו אותיותיו יגידו וישמיעו ויודיעו צער לבבו העצב בראתו כי הגיעו הימים אשר בהם נתמעטה התורה ולומדיה לשמה מתמוטטים ולובשי חלוקא דרבנן ולבם לא נכון הרחיבו פה האריכו מענית כלפי שמיא ולשונ' תהלך בארס של עכנאי בתלמידיך כמלאכי אלדים שאין להם אלא לב א' מכוון לאביהם שבשמים וכלפי רבם פונים פנים בפנים הן המה היו במורדי אור התורה וראויים הם לעונש ולעשות בהם שפטים כי אמנם על התנשאותם לומר מי כמונו מורה ואומרי' לרע טוב ולטוב רע זו היא מדת גונבי דעת הבריות ודרך שכבשוה מריבים וליסטים ואינו מן התימה שלא יודו על האמת כיון שאין להם לב לדעת ולהבין ולהבחין בין האמת והשקר ואומרים לרע טוב וכו' אם לא שנאמר יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בתורתו כמו שאמרת ולא יבושו במצחם הנחושה ואיך יכניסם כת"ר בכלל תופסי התורה חלילה כי אם בכלל האפיקורוסים והמלעיבים במלאכי אלדים ואומרי' הני רבנן שאבדו חלקם מארץ חיים וממנה נחלטים:
ואם הוא עלי לבי דוי בהמצא ימצא מאן דלביש מדא וחלוקא דרבנן לכלל זה ולבזות את יראי ה' ובכבוד לומדיה ממעטי' ומי שבא לגדר זה לא יקבל תוכח' כי אמור יאמר לו נאה להוכיח לאותם שאינם בפלס שוה עמו החכמים בעיניהם לשפוט את השופטים והאמת כי עקבות משיח הם כי אפילו התלמידים שגדלו על ברכי חכמים והניקום מדדי בינתם פנו אליהם עורף ולא פנים וברבותיה' מבעטים והושיבום ע"ג קרקע והכרי' והכסתו' שתחתיהם ואף כסא הוראתם מתחתיה' שומטים ועכ"ז לא דחאום בשתי ידים ולא דחקום בזרוע ושמאל דוחה וימין מקרבת כי כן ראוי ונאות כפי המקום והזמן וכפי ההמון ויקריבום בלשון חיב' קודם שתתפשט ותפש' צרע' מספחת להיות מוסגרים ומוחלטים זה הנכון לעשות במקם שאין לא' יתרון על חברו אם לא שמעצמו יתעורר להכיר יתרון חבירו עליו הן בתורתו הן בחשיבותו ולא להכריחו או לכופו במקלות ובשוטי' וכת"ר כפי חכמתו וכפי חשיבותו אל ידקדק כל כך ויעבור על פשעיו ועל מכותיו אם לא במקום שיש חילול ה' והתורה ואף גם זאת בעשותו מה שמוטל עלי' ולהורות הוראתו למי שיש בידם ספק לקיים או למחות או לבטל כבר יצא ידי חובת הוראתו לאותם בעלי זרוע תופסי מגינים ושלטים ומכ"ש שהמעייניהם הם המתריסי' כנגד החכמים ונער יכת' ובלשונך הרך תמתיק להם המר בפיה' ותטעימ' נועם לשבת ותגזר אומר ויקם לך ואחריך יהיו מטים:
זאת עצתי באהבתי לכ"ר כמו שאני נוהג בעצמי כי כולנו אנחנו שוים לטובה בזה הענין ודי למבין ועכשיו אבא בקצרה להשיב על הספק ועל השאלה על מה סמכו שלא להפטיר דרשו בצום גדליה כדי לקיים סימן הפסיקתא בתרתי דתיוב' ולא ידעתי מה מקום לשאלה זו והלא כת"ר ידע כי יש להם על מה לסמוך כמו שראה כת"ר בתיקון יששכר והשאלה הזאת לא תפול כי אם על אותם שנהגו כמוהר"י קארו וחביריו שנהגו כסי' פסקת' כדי לקיים תרתי דתיובתא לעולם בין אם יפול ר"ה בב"ג תו בז"ה מפטירין דרשו בצום גדליה ובשבת בנתים שובה ואף אם יפול ר"ה בב"ג יש ב' שבתות פנויות שבת שבין ר"ה ליוה"ך ושבת שבין יוה"ך לסוכות ויכולים לקיים תרתי דתיובתא דהיינו בשבת בנתים אומרים דרשו ובשבת שבין יוה"ך לסוכות שובה כי יפה צעקה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין מ"מ כשיפול ר"ה בז"ה אין מקום לשניהם אבל אם יפטירו בצו' גדליה לכול' יתקיימו דברי הפסיקת' ועל זה תפול שאלת כת"ר על מה סמכו שלא להפטיר דרשו בצום גדליה אבל על אותם שאינם סומכים על דברי הפסיקתא כמו הרמב"ם וסיעתו שלא הזכיר כלל בסידור ההפטרות שום רמז מזה אבל אמר שלעולם מפטירין שובה בשבת בנתים ולאחר עבור יוה"ך הפטרת האזינו הן תהיה ולקחתי מזמרת הארץ הן וידבר דוד ולא הזכיר כלל מסימן פסיקתא וגם בגמ' לא נרמז מזה כלל אף שהתוספות והמרדכי הביאוה ומאחר שכן הוא הנה המפטירין בשבת בנתים שובה לעולם ואינם מקפידים על סימן הפסיקתא היא דעת הרמב"ם והגמ' ופוסקים אחרים ונהגו שבכל ארבעה צומות חוץ מט' באב אין מפטירין ובזה נהגו כהראב"ד להפטיר שובה בט' באב כדי לשוב מעוונתינו שגרמו לנו החרבן ואם כן במקומו' הללו וזולת מהספרדי' כמו האמבורגו ורבים מקהלו' אפריקא הספרדים נהגו כן לעולם בשבת בנתים אומרים שובה ולאחר עבור יוה"ך חוזרים לסדר ההפטרות ואומרים וידבר דוד ובכל הצומות ובכללם צום גדליה אין מפטירי' כלל חוץ מט' באב כדעת הראב"ד והנה המנהג הזה במקומות הללו הנגררים אחריהם הוקבע עפ"י ותיקין שכאשר הג' קהילות שהיו בכאן נעשו לקהל א' בחרו להם המנהג שיישר בענייהם לסמוך עליו ומכללם זה המנהג ומאותו זמן ועד היום הם נוהגין כן והרי הוקבע עפי החכמי' וותיקין ונכתב בספר השלוחי צבור ואין לך ש"ץ שאין לו ספר כתוב מזה וממנה גם אחרי' ואין לך מנהג קבוע עפ"י ותיקין יותר מזה:
ומאחר שבלונדריס לעולם נמשכו אחר מנהג אמשטרדם ויש להם על מה לסמוך למה אנו מחדשים מנהג חדש ולפרוץ מנהג הראשונים הקבוע ולא חשו לדברי מוהר"י קארו בסי' הפסיקתא והרב' דברים אף נוגעים בעני' הדין אין אנו הולכים אחר מוהרי"ק והולכים אחד הרמב"ם ופוסקים אחרים ומ"מ אם נראה לכת"ר להנהיג מחדש להפטיר בצום גדלי' דרשו יכול אחה להנהיג אבל אינו נראה יפה לחדש דבר שכבר הוקבע כפי הדין וכפי המנהג הלא תראה דהארבע' צומות כפי מוהר"י שהיחיד אומד עננו בכל ארבע תפלותיו וכפי דבריו נהג להכריז עננו קוד' תפילת ערבית ובפירוש כתב הטור שזהו מנהג הספרדים וסמכו על דברי הירושלמי מה שאין כן האשכנזים ואפ"ה בכאן באמשטרדם נהגו כהאשכנזים ואף בקראי תגר על זה לא שוה לי כי אמרו כיון שהחכמים הראשונים מצאו מנהג זה והניחוהו בשביל כבוד החכם הראשון שהיה אשכנזי ונהג כבר הוקבע ואין לשנות וזה אינו כפי המנהג אלא כפי דין מוהר"י קארו ואפ"ה נשא' במקומו ומכ"ש בדבר התלוי במנהג כהפטרת דרשו שאינה אלא כפי סימן הפסיקתא והלא תראה בתיקון יששכר כמ' מנהגי' יש שנהגו להפטיר בכל הארבע צומות דרשו ופשיט' דאינו מטעם תרתי דתיובתא ויש שנהגו שלא להפטיר כלל ונהרא נהרא ופשטיה וכמו שכתב שם דהרבה קהלות הבאות מח"ל לצפת כל אחד עמד במנהגו וכת"ר יבחר ולא אני ואיני מוחה ולא מעכב על ידך אבל אמרתי שכבר הוקבע המנהג הזה וראייתך מבעל ספר כנסת הגדולה שמיחה באותו שרצה לנהוג כאביו משום כבודו שלא יפטיר בט' באב ולא בצום גדליה והשיב דאין ממש בטענתו ויפטירו כמנהגם הראשון משם ראיה במכ"ש שאותם שנהגו להפטיר בצום ולא בצום גדליה ויש להם על מה לסמוך והוקבע עפ"י ותיקין שיעמדו במנהגם ואף אם באים לבטלו מחמת מנהג אחר שיש לו על מה לסמוך וכו' (ע"כ מצאתי מהאי פסקא דדינא ולא יותר וחבל על דאבדין וכו' כ"ד המעתיק והמגי' העומד על המלאכה באמונה:
זעירא דמן חברייא החושק בתורה דוד בלא"א מ"ו כמוהר"ר רפאל מילדולה ס"ט)