שו"ת אהל יעקב/נט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת אהל יעקבTriangleArrow-Left.png נט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאלה נט

ראובן מאנוסי הזמן העיר ה' את רוחו ובא הוא ושלשה בניו לעיר אמשטרדם יע"א להתיהד ולקבל עליהם עול מלכות שמים וכן עשה הוא ושני בניו קטנים כי אמנם הגדול לעומ' כשבא כן הלך משוך בערלתו וחזר לסורו וחריותו עמו וראובן הנ"ל נכנס חבר בחברת משיאי יתומות ע"י שנתן הסך הנהוג ומקובל לכל מי שירצה לזכות במצוה זו ויש הסכמה בין בעלי החברה שלאחר מות האב יעמוד בנו הגדול במקומו וגם יש הסכמה שאם עדיין אחר מיתת האב יש תקו' לביאת הבן לכשיבוא אח"כ יזכה בזכות ההוא מאחר שהוא מכיר את בוראו ומאמין באחדותו ולא היה יכול למלט את נפשו עד עכשיו הרי הוא כאנוס והנה אירע שהבן ההוא המומר מת בגיות בחיי אביו ראובן הנ"ל והניח בן שם בגויו' ובא הגדול שבבני ראובן אשר הם ביהדות וביקש מממוני החברה שיזכה לו מקום אביו שלו משפט הירושה ואין יורש קרוב ממנו בהיותו הוא הגדול מאחיו הנשאר וכן עשו וזיכו לו מקו' אביו והשיא בנותיו הנמצאות מהזכות ההוא כנהוג במנהגי החברה ההיא והחזיק בה קרוב לחמשי' שנה ובנו של המומר בא קטן לכאן וכמו ארבעים שנה שהוא ביהדות ולא דיבר כלום מענין אביו שהיה גדול האחין ואליו נוגעת הירושה ולאחר שהחזיק בנו של ראובן הנ"ל חמשים שנה נפטר והניח בנו דניאל הגדול שבבניו במקומו והחזיק בזכות ההוא כפי ההסכמה ויען שלא היו לו בנים זיכה אותה החזקה לאחותו הנשואה ואעפ"י שהיו לו אחים כי כפי ההסכמה מי שאין לו בנים יכול הוא לתת במתנה לכל מי שירצה ובנו של המומר היה מצוי בכאן ולא ערער כלום באותו הזמן ולאחר מכאן לכמה שנים למיתת דניאל הנז' קם ועירער לומר שלו משפט הירושה שכפי ההסכמה נוגעת לאביו שהיה גדול האחים וכי חזקת דודו בה היתה בטעות באמרו לממונים שהוא היורש האמיתי ולא ידעו הממונים שאביו המומר היה הגדול והניח אחריו בן העומד במקומו ונתנו וזיכו אותה החזקה ביד דודו בטעות וגם טען שמה ששתק ולא מיחה עד עכשיו הוא לפי שלא נודעו לו פרטי ההסכמה עד עכשיו אבל מאחר שנודע לו שהבן הגדול יזכ' בזכות ההוא כפי ההסכמה ואעפ"י שהיה בן הגויים עובדי ע"ז בהיות לבו שלם עם אלדיו לכן עכשיו תובע ירושת אביו והוא יורשו ועכשיו הממונים רוצים לידע אם מה שעשו הממונים הנמצאים בזמן ההוא בנתינת הזכות וחזקת החברה לבן הגדול הנמצא ביהדות אם עשו כדין ואם יש ממש בטע' בן המומר לו קנאה וגם בנו הבא אחריו מחמתו חזקתו אינה ולא יכול להעבירה לאחותו לפי שאין לו כלום בה יורנו רבינו איך הוא הדין ושכמ"ה:

תשובה כל המעשה הנעשה מהממוני' הראשונים כדין וכהלכה נעשה ופשיטא שנמלכו בחכמים הנמצאים בזמן ההוא והסכימו על ידם ועפ"י הוראתם עשו במה שהעמידו חזקת החברה ביד הבן הגדול לאחר מית' המומר בגיות ואפי' היה בחיים המומר בשעת פטירת אביו לא הוי יורש ומכ"ש שמת בחיי אביו דאפילו ספק יורש לא הוי וכמו שהוכיח בעל תרומת הדשן בסי' שמ"ט והרב הגדול כמוהר"ר דוד כהן בבית כ"ח והרב בעל דברי ריבות בסי' קצ"ח דמומר אי הוי יורש דבר תורה או מדרבנן הוי מחלוקת הפוסקים והנמצא בכאן אעפ"י שהיא נקבה היא יורשת ודאית ולאי אתי ספק ומוציא מידי ודאי ואף אם נאמר דקנסא קנסוה בכאן לא שייך דכבר אבדה תקותו שבא לכאן וחזר לסורו ומה יועיל לו מאמרו שהו' מכיר בוראו ולבו שלם עם אלדיו דבזכות זה לא מהני אף למי שעדיין הוא בארצו עובדי ע"ז בשביל הנאת גופו כמו שכתב הרד"ך עכ"ש למי שבא לכאן ומילא נפשו מני שחת וחזר לאבדון לאבד את נפשו ואין בדבריו כלום כי המאמרים פחות יאמנו מהפעולות:

ונוסף על זה על שכבר מת בחיי אביו ובמות אדם רשע תאבד תקוה לפי שכל כוונת בעלי ההסכמה היתה כדי למשכו להביאו לדת בעד המועיל והנאת הממון ומאחר שמת בגיות ופקעה זכותו וגם בנו הנשאר אחריו פקע ירושתו ונשאר להבן הגדול היהודי מאחיו הקטן ממנו:

ואם היינו אומרים שבנו הנולד בגויות עדיין יש תקוה שיבא ויחזיק אח"כ אם כן אין לך מחזיק בידי עוברי עבירה כזה שיאמרו המומרים לא איבדנו זכותינו שבנינו יעמדו במקומינו בכל זמן ומה הועילו חז"ל בקנסם ולא המסכימים בהסכמתם וכן המומר הזה הנולד בגיות אפילו ספק יורש לא הוי ותכף במיתת אביו המומר זכה אחיו השני לו שהוא הגדול וכדין עשו הממונים הראשונים ובזה אין להאריך כי הדברים פשוטים ובכל יום דנין מעשים כאלו והלכה רווחת בישראל :

ועוד אך אם לא איבד זכותו זה בן המומר מטעם זה מה שלא יונח מאחר שהחזיק בה כמה שנים דודו בפניו הנחילה לדניאל בנו והחזיק בה כמה שנים והנחילה לאחותו וכולם באו בטענת ירושה ואין צריך עוד טענה ובן המומר מצוי בכאן כמו ארבעים שנה ולא דיבר כלום אף אם היה לו שום זכות אבדו מכ"ש שבא מחמת אביו והם דברי חוכא ואטלולא ומה שאומר שלא הי' יודע מפרטי ההסכמ' של אביו הית' נוגעת לגדול שבאחים מי ישמע לו לדבר הזה דהא יש חזקה וירושה ואנן טענינן ליורשים המחזיקי' לומר מומר סילק עצמו מירושת אביו וגם בנו אם באולי היה לו שום זכות מחל אותו והיה להם שטר מכל זה ונאבד וחזקתם וירושתם ושתיקת הבן של המומר מוכיחים על זה ומי יוכל להוציא מידם בדברים בעלמא שאם כן אין לדבר סוף ולא הנחת חזקה מחמת ירושה שתהא קיימת ואותם התלמידים הקופצים בראש להורות ומלמדים זכות על בן המומר הם שועלים קטנים מחבלים כרמים וראויים הם לעונש הנלע"ד הכותב וחותם:

הצעיר יעקב ששפורטש ס"ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף