שו"ת אהל יעקב/כט ב
לעיר אלטאנא יע"א
שאלה כט ב
אוהב טהו' לב נר"ו מבין ריסי עיניך ורסיסי קולמוסיך ניכרת מידת אמיתות שלך שעליה נקראתי בשם אליך לחוות דעתי בשאלתך זאת ומי יתן והיית מעלים ממני ולא אראה דברים שלא ניתנו ליאמ' בעל פה וכ"ש בכתב ומתחי' עלה בדעתי שלא להשיב אלא כדי שלא יאמרו יאודה כעס יוסי שתק וכו' ואף גם על זאת עיקר השאלה עצמה איני משיב אך על תשובת המשיב הצקתני רוח בטני במאי דפסיק ותני וז"ל השאלה:
ראובן ושמעון נשתתפו בשבועה חמורה ובת"כ לעשר שנים בתנאי ועל מנת שאם לא יהיה הריוח בשנה ראשונה ת"ק רט לכל א' שהשותפות בטלה משם ולהלאה ואם יהיה הריוח ת"ק ר"ט לכל א' שתמשך השותפות לעשר שנים וכאשר ראה ראובן שלא היה ריוח לת"ק ר"ט בשנה ראשונה נתן חשבון לשמעון שותפו והסכימו לבטל השותפו' ומחלו זה לזה ואח"כ תפס שמעון משל ראובן ואמר שהמחילה היתה בטעות שעל מנת שלא היה הריוח ת"ק ר"ט מחל וכפי החשבון שמסר לו ראובן הוא שהסכים למחול ועכשיו נודע לו שהריוחים היה יותר ממה שמסר לו והוא מחפש אחר ראיה ועדות על זה ואם המצא תמצא שלא כדבריו שעדיו השותפות קיימת עד עשר שנים וראובן טוען שלא הרויח יותר מהחשבון שמסר לו ושבוע' שותפות לבסוף ועוד שכבר מחלו זה לזה ועל זה עמדו לדין לפני דיינים שביררו להם וא' מן הדיינים כתב למקום אחר לבי"ד הגדול ממנו לשאול דעתו וזאת תשובתו אליו:
תשובה הנה השאלה הנ"ל נשלחה לי לכאן מאחד מן הדיינים שישב על הדין הנ"ל באם מהני מחילה הנ"ל שמחלו השותפים מן ר"ח שבט תכ"ט והנרא' לע"ד בקיצור מופלא כי מה שאני רואה מהתקשרו' השותפות זה שלא נעשה בשום קנין ולא שמו בהנחת ממונם להתערב יחד ולעשות משיכה או הגבהה כפי המבואר בפוסקים בסי' קע"ו סעיף א' ב' דלא נתקיים השותפו' כלל אלא דיש מי שאומר והוא הטור דאם התחילו להתעסק השותפות קיים בריוח דלעבר אבל להבא יכול לחזור ולבטל השותפות וכן מבואר בדברי מור"ם ובסמ"ע ס"ק ח' ולא נשאר כן לעיין כי אם מצד הת"כ והשבועה שעשו ביחד וא"כ אם היה הריוח לראובן על חלקו לשנה סך ת"ק ר"ט היה מחוייב לקיים השותפות מצד השבועה אמנם כאשר מחלו זה לזה ברצונם יחד לבטל השותפות נבטלה כמבואר בתוך ההתקשרות הנ"ל ולא ידעתי שום ספק שיסתפק איזה מורה או דיין לבטל השותפות להבא ואפילו על הריוחים שעבר נרא' לי דאם עבר ראובן ונשאל על שבועתו דאין צריך לקיים וליתן לו הריוחים כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ושבועה אין כאן שותפות אין כאן כמו שמבואר כל זה בשאלות ותשובות להריב"ש בסי' שלה והובא בסמ"ע סי' ר"ז ס"ק נ"ג ובדברי מור"ם ז"ל בהגהה סי' ר"ט סעי' ד' ובטור י"ד סי' רכ"ח ע"ש:
וגדולה מזו נראה לי דאפילו תפש שמעון משל ראובן על הריוחים דלעבר והיה טוען טענת בריא שהיה לראובן רוחים לעבר המגיעים על חלקו כשיעור תפישתו וראובן היה נשאל על שבועתו צריך להחזיר שמעון לראובן התפישה לדעת הרשב"א ז"ל שהביא הר"ן דף פ"ה ע"א אלא שהר"ן מסתפק בזה דשמא האיסור עוקר הנדר מעיקרו אבל לא ממונו של חבירו וע"ש בר"ן ולמעשה אם הייתי נשאל על זה הייתי מעיין ביה להורות למעשה כי כל הפוסקים הראשונים ואחרונים השמיטו דין זה והוא דין מחודש באמת והנלע"ד כתבתי בקיצור מופלג כ"ד הטרוד:
הצעיר אהרן שמואל ס"ט
הסכמת הפסק דין הנ"ל מגאוני ורבני ק"ק פראנקפורט
הגם שדברי חכם אין צריכין חיזוק מ"מ גם אנחנו בכח בי"ד יפה כיהודא ועוד לקר' הסכמנו יחד שהוא דבר פשוט מאחר שמחלו זה לזה השותפות בעצמן מר"ח שבט משנת תכ"ט ואילך שההתקשרות והשותפו' הראשון הוא בטל לגמרי. גם מחמת השבוע' והת"כ של הריוח שעבר מועיל התרת ושאלת חכם מאחר שלא היתה התקשרות הראשון בקנין סודר כמבואר בראיה שהביא הגאון הנ"ל ולית דין צריך בשש:
הצעיר משה הכהן נאם משה בלא"א שלמה הלוי:
נאום יוסף בן כמוהר"ר שלמה הכהן זצ"ל:
עכ"ל ההסכמה של רבני פרנאקפורט: