שו"ת אהל יעקב/כט א

לכמוהר"ר שמואל יששכר המכונה בער נר"ו

שאלה כט א

אותיות הפורחות באויר עליון בחביון של תורה דמצלה ומגינה נראו לרואותי האפלים כאראלים וחשמאלים חשים וממללים מעלים בסולם המעלות עולים ויורדים בו ביעקב אופזים בו וקופזים בו בתודה ורנה ואף גם זאת בעד אפל שכלי שפטתי היותם מכתב אלדים באש שחור' ע"ג לבנה חרותים על לוחות חצובות מאבן ספיר מכסא כבוד לשכינ' פותחים פתוחי חותם של יוצר בראשית וקדש למטה לה' למעלה כתובים מספרא רבא וספרא דוקנא הזוכה לקרני הוד מטיפת דיו הנשארת בקולמוסו והעשיה בחן טוב והתקין כתיב"ה משום חינא בנ"ס היו עומדים צפופים צופים על פני לובן עליון מצורפים במצרף הבחינה חקוקים ומזוקקים שבעתים באמרות טהורו' והיו למאורות לפני חשוכי האמת אשר אור' חשך בעדם מקבלים ומקבילים אל פני חמת עזה כפני לבנה מסודרים טורים כתורים על גלילי גוילים מעובדים לשמה של תורה מגוללים בווי עמודי האמונה וחשוקיהם בכוסף נמרץ אל תל שהכל פונים אליו ממגדל חננא"ל עד שער הפנ"ה מראים פני להבים להלהיב אש דת ברישי קרירי ולהפיג את הצנה שוורת כמשוור בפוריה וכל יצורי אברי וכל עצמותי תצלנה ועשתונותי ירוצון לקראת עליונותם המופלא ילכו ולא יעפו כחותי יעלו אבר מחשבותי ובמראה אתודע ומישרים עיני תחזינה והנה קול קורא כקול שדי זאת אגרת הנקראת ספר ראמתה של תורה ובאה דרך נתיבות חכמה ושערי בינה קראתיה וקריאתה זה הלולה ולבי ראה במכאובה ויספרה בסיפורה חקרה וגם הכינה כי קלפי תלה אשכחת תותה מרגליתה ברזי גנזי עילאי גנוזה וצפונה וכי פשטת לה כדפשיט ותני כל הוגה בה יחכם וימצא כל נעלם בלב נתיבות חכמתם ונסתר כנגלה וחתום כמפורש נהיר ובהיר כיומא דאסתנא ראיתי ראיה שכלית מבין חלוני שקופיה ומבין אשנבי ניביא כי נגלה ה' אל שמואל:

בא אלי איש האלדים ומראהו כמראה מלאך ה' וחרבו שלופה וחריפא סכינא בדקה בלישיניה ואשכח בה פילי בדקא בשמשא ואשכח בה מורשא ומסרה בידו ונמצא פיה חלק וחדא אינה אם העלת וחלדה אינה צריכה ליבון ודי לה במשחזת להעבירה וחידודה קודם לליבונה למה ליה לחשוב לפגום מה שאינו פגום או להקל במקום שראוי להחמיר ודרך ישרה עוה עוה אשימנה דאף לאסור את המותר נפקא מינה חורבא היכא שנעשית שלא בכונה שמא יבא להתיר את האסור ומאי דאתמר בירושלמי דע"ז עיני תראנה ר' נתן אמר קמי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאים לעוברי דגים טהורים וכו' אחוי ליה חדא שלפוחא דמן דגים טהורים ועוברה עגולים אמר ליה כזה מהו א"ל טמא א"ל לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא טהור ע"כ אם בעלי ההורא' הסכימו להחמיר בדבר מה מי יוכל להרים ראש כנגדם להקל ולעשות מעשה אף אם יש לו על מה לסמוך דאף אם הם שוים במנין ובבנין דמאי דאולמיה דהאי מהאי אם לא בטעם מעדיף וראיה ברורה להחזיק ביד המקילים ואף גם זה לא בכל שעתא ושעתא וכפי זה אשיב בקצרה על השאלה הראשונה:

מה שכתב מעכ"ת על מה ועל מה החמירו ז"ל בבשר שלא נמלח או ששהה מעת לעת ג' ימים ואע"פ שנמלח אח"כ אסור לבשלו ואמרת הרי הוא מבואר אצלנו שדם האברים שלא פירש מותר ואת"ל שכבר נתעורר זה הדם מפני מה תהיה החתיכה כולה נבילה משערינן בכול' כשיעורנו בס' נגד הדם שבזאת החתיכה:

דע שזאת הסברא המשערת בששים כנגד החתיכה היא דעת הרא"ש ז"ל ולא משום דס"ל דחתיכה עצמה נעשית נבלה דא"כ הוה ליה לפלוגי בדידה בד"א באין בחתיכה ששים כנגד הדם אזי משערינן בכולה אבל אם יש ששים כנגד הדם הכל מותר. ועוד שבהדיא מצינו להרא"ש ז"ל דס"ל כה"ר אפרים וחביריו דדוקא בבשר וחלב אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה כדכתב הב"י בי"ד ס' צב אבל הטעם הוא משום דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ואה"נ שאם היינו יודעים כמה דמא נפיק מיניה היינו משערים בו ודעת הראב"ד חלוק עליו דדם דבר מועט הוי וממילא יש בו ששים וכיון דהרא"ש משום חומרא דדם אמר למלתיה כוותיה נהגינן ומה כח להר"א ן' ששון ז"ל להכריע או זולתו וכ"ש אנן יתמי דיתמי ואם הוא בשר ששהה שלשה ימים דאעפ"י שנמלח אסורה לקדר' והטעם כתב הרא"ש דאעפ"י שאינו פולט ע"י מליחה פולט דמו ע"י קדרה ואז הוי כבשר שנתבשל בלא מליחה וכיון דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה אה"נ דמשערינן בחתיכה עצמה ואמנם הראב"ד אף לקדרה אומר דמשערינן בדם כנ"ל וקי"ל כהרא"ש וכפי זה מה שכתב מעכ"ת נבטלנו משום ספק ספיקא חדא שמא לא נתעורר לצאת ליכא למימר הכי לדעת הרא"ש דלדידיה ודאי מתעורר לצאת ע"י קדרה שכן כתב דאעפ"י שאינו פולט ע"י מליחה פולט דמו ע"י קדרה וליכא אלא חדא ספיקא והוא אינו מחלק בין בשר שלא נמלח לבשר ששהה ג' ימים ואעפ"י שנמלח כאילו לא נמלח ואזיל לשיטת הגאוני' ולקדרה אסור משום דפליט ולא ידעינן כמה וכיון שדין זה של הגאונים דלא מהניא מליחה לבשר ששהה ג' ימים לקדר' אינו מדין הגמרא והראב"ד אף בלא נמלח כלל מתיר בדיעבד לבישול בביטול ששים כנגד הדם מכ"ש היכא שנמלח כההיא דהר"א בן ששון ז"ל והוי בספק דרבנן משום הכי לא עשה מעשה כנגד דעת הרא"ש דמחמיר ואזיל לטעמי' ומעכשיו נסתלקה תמיהתך באמרך מאי אולמיה דהאי משאר גידי דם שנתערבו בבשר דבטלי בששים דאה"נ אי הוה ידע לו כמה דמא נפיק מיניה כמו שנודע לנו בגידין היה בטל בששים וללא צורך לא אאריך במה שברור בדברי הפוסקים והנטיה אחר הרא"ש וההלכה פסוקה כפי טעמו ולא נניחנו ונלך אחר הראב"ד שלא במקום הדחק זה יספיק לשאלה הראשונה:

ולשאלה השנית שקראת אות' שם במציאות אות האלהות הנעלם לא שייכא למציאות כי אם לאחדות האלהות וקודם שאשיבך מילין אוכיחך מאהבה על שהגדלת התלונה על אביר הרועים ראש האמונ' בעניני הי"ג עיקרים דתנו אשר צרפם בעליל ואם בקצת דברים זולתם נראה כנוטה מדברי קבלתנו הרבה המליצו בעדו כאשר תראה באגרת כה"ר ידעיה הפניני באגרתו להרשב"א ז"ל תראנו משם ואדוני זקני הרמב"ן ז"ל אשר קם לו לעזרה ותראה בהריב"ש ז"ל במה הגדילו אשמה עליו לא בעניני האחדות כי הוא דיבר בזה אמת וצדק המקובל ממשה רבינו איש מפי איש היא קבלת אדוני זקני הרמב"ן ז"ל היא קבלת הראב"ד ז"ל היא קבלת ר' עזריאל היא קבלת בעל אוצר הכסד [הכבוד] לר' טודרוס הלוי היא קבלת הקורדובירו ז"ל וזולתם המדברים בעניני תאריו ית' כדי לסלק ולשלול ממנו הריבוי עשניו וכמו שתראה ג"כ בספר עבודת הקדש ולמה א"כ קודם ההבנה בדבריו ולא בפירו' מילת שלילה ג"כ בכלל קרית תגר עליו אמרת צר לי עליך אחי הרמב"ם כי היתה עליך המלחמ' פנים ואחור מה אחוה וריעות יש בינך לבינו ואפילו רבותיך ע"ה לא היו קוראים לו בלשון א' כי אם בלשון אדנות ובמה שלא התבוננת בדבריו המיוסדים על אדני האמונה אשר אדניה הטבעו על סילוק הריבוי והשינוי ממנו יתברך הטלת מום בקדשיו ח"ו ואם היה למעכ"ת שום ידיעה בתארים הבאים על דרך חיוב ולהבדילם מהבאים על דרך שלילה לא הי' פוצה פה נגד הרמב"ם ואף לא היה קורא לו אח וכי האי גוונא אתמר בגמרא גברא דלא ידעי מאי מרזח' קרי להונא חברין ולכן הודיעך בקצרה כי מה שדיבר הרמב"ם בזה כל איש ישראל מחוייב להאמינו ובכאן לא דיבר כלום מהספירות אם הם עצם האלדות או חוץ ממנו ח"ו כי אדרבא כל כונתו בזה היה להעמיד אמונת האחדות השלמה ובין לאותם שאומרי' שהספירות הם תוארים או האומרים שהם מדות כולם מודים שהם עצמותו ולא כמו בני האד' שהמדו' והתוארים בהם הם מקרים נוספים כי כשאנו אומרים פלוני צדיק כלומר מתואר בצדקות או גדול או גבור הנה תואר הגדול' והגבורה והצדק הם מקרים נוספים מעל עצמותו מה שאין כן בו יתברך תואריו ומדותיו הם עצמותו שאם לא כן אינו א' ח"ו וכפי זה כשאנו מתארים שום אדם בתואר גדול גיבור צדיק רחום וכיוצא הוא לחייב בו אותו התואר ממש ויהיה א"כ הוא א' ותוארו דבר אחר אבל התוארים שאנו מתארים לו ית' הוא על דרך שלילה לא על צד החיוב כי באמרנו גדול הוא לשלול ממנו הקטנות וכן גיבור לשלול החולשה וצדיק לשלול הרשעה רחום לשלול האכזריות וכל מה שאנו שוללים ומסלקים ממנו כל זה תתרבה האחדות כלומר שאינו אלא א' ואיו בו לא קוטן ולא חולשה וכו' והם הם דברי הרב סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך וכו' כלומר ע"ש החיוב וכמו שהאריך בזה הרמב"ם בח"א פ' נ"ו ונ"ז וזולתו שכל כונתו להיישירנו בתוארים הבאים בתורה האלדית ובפה כל חכם ומזה כי באמרנו שהוא א' לא נראה בו האחדות המחוייב שהוא מקרה בא' אבל נראה בו שאינו יותר מא' וכן באמרנו ראשון לא נראה בו אלא שלא קדמתו סיבה אכן באמרנו שהוא נמצא רצוננו לומר שאינו נעדר וכן בכולם וזה פירוש התוארים ע"ש השלילה וזהו עיקר הקבלה להראות שהספירות הם עצם האחדות והאלדות ומעכשיו שמור פיך מחטוא בדברים הללו כי חסרות הידיע' בהם תבא לקצץ בנטיעות כי אמנם הרמב"ם ח"ו לא נגע בזה בדבריו ולא נתן תפלה לאלדים וחסרון הבנת פירוש שלילה הביאתך לכל זה ודי בזה לשאלה השנית:

כשואל מפני הכבוד בא לבסוף להכביד משא על כתף דלא מרי טונא בשליש משאו המעמיס עלי בדברי הזהר בפסוק ואם לבנו יעדנה אל השלשה לא בא בדעתי להשיב כי אם מפני הכבוד ארמוז לך כמאן דיהיב סימנא ואם קדמה לך שום ידיעה בזאת החכמה וקבלת מרבותיך ז"ל כללים הצריכי' לה בנקל תוכל להבינ' ואשאלך והודיעני מאי שנא סיפא דקשיתיה ומאי שנא רישא דניחא ליה רישא מסיפא מאי שנא למה לא נתקשה בדבריו של ההוא סבא טעייא דהוא רב המנונא מאי הוא נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא וכו' מאן הוא נשרא מקננא עולימתא שפירתא ולית לה עינין וגופא טמירתא וכו' דכלהו רזין דלא אתמסרו לגלאה אלא לחברייא ברמיז' ולמשמשי בית אולפנה ולמי שקדמה לו ידיעה ביחודא והחכמה ובצירופי שם העצ' והתואר וידיעת הכינויים עם מה שקיבל מתלמידיו ראשי פרקים בלחישה יקבלנה וימסרנה ולכן אדלג ואקפוץ על שאלתך וכמאן דמשוור אסאסא דשבלתא אפרשנה:

אם תדע סוד ה' פעמים ה' כ"י דסמיכא עלמא אילעא ומיתתאה מיני' עלמא תתאה תדע סוד טינרא תקיפא:

ואם תדע לבושיה דתלג חיור דהיינו כ"ע אז תבין סוד יומא דתלגא ואם תדע סוד שם בן נ"ב דהיינו שם הויה במילוי ההי"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה תמצא הפולין הזרועים ומנינם יו"ד מזרעת יו"ד וה"ה מזרעת ה' וכן ו"ו מזרעת ו' ועולים לשם הוייה כפול והוא סוד ה"ה וסוד שם זה רמז לו"ו ונמשך ו"ו יעקב ויוסף שהם השתי מדות ת"ת וצדיק י"ע וכוונתו לומר על יחוד השכינה עם כתר עליון ע"י שתי המדות תפארת ויסוד שהיסוד הזה הוא דרך קו האמצעי ושתי המדות הנ"ל הם קרוים ב"ן כמו שהמלכות נקראת בת וכאלו אמר כשתגיע למלכות תהיה מחבר הזכור וזהו הוי דכי"ר בסוד זכור ושמור יומא דתלגא הוא הכ"ע והכונה ומלכות עם הבן הנז' המיחדה עם כ"ע ולפי דעתי כי במה שלא הורשיתי השבתי לך מפני הכבוד ואם לא יספיק לך זה אל יחשוב לי ה' עון ובין כך יצאתי ידי חובת הכבוד המוטל עלי להשיב ומה שאבקש ממעכ"ת הוא שאל יגדיל בכך בשבחי כי אין לי חפץ בכך כי אם תרצה לשאול שאל יודיעני מע"כ זה הדבר או זאת השאלה ואני אשיב אם היתה לי שום ידיע' בה ואין להאריך כי אם בתפל' ותחנה לאל שיפתח למעכ"ת שערי אורה בלימודה ושערי פרנסה טובה לכל בני ביתו כי שאת נפשו ונפש החותם בסדר אלה המצות והמשפטים כ"ג לחדש תמוז: משנת בטחתי בחסד אלדים לפ"ק פה האמבורגו יע"א זעירא דמן חבריה ע"ה יעקב ששפורטאש ס"ט