שו"ת אהל יעקב/כ
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שהיה כך היה ה"ר עזריאל הוציא כתב ידו של הר' ירמיה פושנא ה"י שבהיות ביריד ליפסי"ק בשותפות הפקיד בידו טבעת א' שבתורת מציאה בא להם וזכו בה שניהם ושמו אותה לערך אלף מארקוס ומפני שלא היה שעת הכושר למכרה קיבלה הרב ירמי' הנז' לאחריותו עד שימצא זמן הגון למכרה וקיבל על עצמו שלא יוכל למשכנה שלא מדעת חברו והרי היא בידו לזכות שניהם בשותפות ולחלוק לחלקים שוים ועכשיו בא הר' עזריאל הנז' ותבע הטבעת ההיא כדי למכרה בכאן האמבורגו וליקח כל א' חלקו והר"ר ירמיה משיב שלאחר בואם מהיריד לכאן לקחה ממנו בסך עצמו והתחיל לפרוע לו קצת ממונות והשאר שנשאר לו אצלו הנה הוא תופס אותו בשביל חלקו בריוח שהיה לו בתכשיט אחר שנשתתפו בו ביום היריד ועשו השתדלו' לקנותו מהבעלי' והלך עזריאל ברמאות ולקחו בלי ידיעת ר' ירמיה ומכרו לדוכס א' מאנובי"ר והריוח היה עולה לחלקו של ירמיהו הנז' כמו אלף ריזדאלדים כאשר נודע בראיות ברורו' והודאתו של עזריאל ועכשיו תובע הנשאר מחלקו לתשלום מה שתפס ועזריאל משיב אמת שהו' שותפו בתכשיט ההוא על מנת למכרו לדוכוס אחר ולא לזה כי בעבור שבדוכו' האחר היתה לר' ירמיה הכרה בו לפיכך אם ימכר לו יהי לו חלק בו אבל אם ימכר לדוכוס של אנוביר לא עלה בדעתנו ולענין הטבעת אומר שמעולם לא מכרה לו ומה שקיבל ממנו מהמעות לא היה מערך הטבעת אבל היו מחשבונו' אחרים שיש לו כנגדם ואם עדיין חייב לו שום סך היה בתורת הלוא' אבל לא מדמי מקח הטבעת ועל אלה נתעצמו בדברים בב"ד יצ"ו ופסקו הב"ד כיון ששניהם תובעים זה לזה זה תובע פקדונו וזה תובע חלקו הברור בריוח התכשיט שהיה לו בשותפות עמו ואם היה מודה בשותפות לגמרי היה מתחייב ממון לפיכך כל א' ישבע להפטר מתביעת חברו באופן שר' ירמיה שהיה תפוס בפקדו' נאמן במגו דנאנס כיון שהיה יכול לטעון זה במלתא דלא שלטא ביה עינא דאע"ג שרבים מצויים שם לתבע אונס ולא ירגישו בו בני אדם ומכ"ש אם הוא במקום שאין רבים והוי במקום שאין עדים מצויים שנאמן לומר לקוחה היא בידי ואע"ג דטענת שנאנס לא הוי טענה לפי שחבירו לא ידע ההפך שאפשר שסובר שכן הוא וטענת לקוחה היא בידו היא טענה כחושה שהרי חברו יודע ההפך ודאי מגו משאינו מעיז למעיז אפילו הכי אמרינן מיגו משאינו מעיז למעיז אליבא דכ"ע דממעיז לשאינו מעיז איכא פלוגת' דרבוותא והסכימו דאמרינן מגו לאוקומי ממונא ואילו לאפטורי משבועה לא אמרינן מגו כי ההיא דרבא מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע וכו' וכההיא דרבה פרק כל הנשבעין שבועת השומרים דחייביה רחמנא היכא משכחת לה נהמניה במגו דאי בעי אמר חזרתי וכו' אבל בשבועה מהימן וכן הלכה רווחת והביאה הר"ן בפרק כל הנשבעים וכן דעת הרמב"ן וכן פסק הריב"ש בסימן שצב וכן הכריע בעל הש"ך בדיני מיגו יעו"ש בסי' פב:
ואולם ממי שאינו מעיז למעיז מגו מעליא הוי ובמגו דנאנסו נאמן לומר לקוחה היא בידי ואף אם היה אומר נאנסו היה מתחייב שבועת השומרין דאורייתא מה שאין כן בלקוחה דחייב שבוע' דרבנן ולכאור' נראה דאינו נאמן במגו דחייב שבועה דאורייתא ונפטר יתחייב שבועה דרבנן ונפטר אפי' הכי כיון דטענ' דנאנסו טענה מעליא שהרי אינו יכול להכריע ההפך כמו שאמרנו אמרינן מגו אע"ג דבמגו איכא שבוע' דאורייתא ובטענתו של לקוחה שבועה דרבנן ראיה לזה מהא דאיתא בפ' המוכר את הבית דף ע' המפקיד אצל חברו בשטר נאמן לומר החזרתי לך בשבועה מגו דמצי טעין נאנסו והך שבועה דנאנסו הויא דאורייתא בפ' שבועת השומרים ואפי' הכי מהימן בהאי מיגו כיון שבטענה שטוען החזרתי לך לא שייכא שבועה אלא בדרבנן אפ"ה אמרינן מגו משבועה לשבועה כיון דטענ' המגו מעלייא טפי שאינו יכול להכריע ההיפך כנז' ומכ"ש שנאמן לומר לקוחה היא בידי מיגו דמצי אמר החזרתי לך דמגו מעלייא הוי כיון דליכא עדים שראו אותה בידו קודם העמדה לדין ואתרוייהו נאמן בשבוע' דרבנן כעין דאורייתא וכיון שנאמן בשבועה לומר לקוחה היא בידי ונתתי לך מדמי המקח והשאר תופסו בחובו נאמ' במגו דנאנס או החזרתי ומגלגלין שבועתו שהיה לו שותפו' גמורה בתכשיט ההוא ויש לו כך וכך בריוח הברור בהודא' עזריאל עצמו והרי הוא כאומר יש לי חוב כנגדך מבורר ועל המותר שהוא תובע ישבע עזריאל ויפטר דכיון דאיכ' דררא דממונא שאם היה מוד' בשותפות יתחייב ממון לפיכ' נפטר בשבועתו שלא היה שותפו מעולם ואם לאחר שיתן החשבון כמו שאמר יהיה מוד' במקצת בעד קבלת המעות תגלגל עליו שבועה זאת ואם לאו ישבע שבועת היסת של היה שותפו מעולם:
זהו מה שדנו הב"ד להאמין לה"ר ירמיה פושנ' בשבועה כנז' ולענין דינא יפה דנו אבל מטעמייהו כלל משום דליכא מגו כנ"ל לא מגו דנאנסו ולא מגו דהחזרתי דאי מגו דנאנסו כיון שקיבל האחריות על הכל משמע דאע"ג דמלשון הכתב ידו נראה שבתורת פקדון הפקידה אצלו הנה מתוכן הענין בתורת שותפות באה לידו להמתין עד זמן הכושר ולמכרה לזכות שניהם והשותפין שומרי שכר הן להפטר מן האונסין וכיון שקיבל עליו האחריו' האונסין קיבל ואף אם היה אומר נאנסו אינו נפטר כיו' דקיבל עליו אונסא ונהי דליכא שמור לי היום ואשמור לך למחר וא"כ לא הוו שומרי שכר מטעם דבההוא הנא' דצייתי אהדדי הוו כשומרי שכר זה לזה וכשקיבל עליו אחריו', אחריות דאונסין קיבל וליכא מגו דמצי אמר נאנסו ומכ"ש אם הוא פקדון כאשר לכאורה משמע מלישנא דהפקיד דלא מצי אמר נגנבו דקיבל עליו אחריות גנבה ואבדה וגם מגו דהחזרתי לא שייך דהא לא היה דבר מסויים ומבורר ומסולק של עזריאל המפקיד לפי שהוא דבר שאיו בו ברירה ולא חלוקה שהרי יש חלק לזה כמו זה והיאך יאמר לו החזרתי דהא לא שייכה חזרה בדבר שאינו שלו דא"כ יהיה ר' ירמיה תובע החצי שלו שהחזיר מעזריאל ועזריאל ישיב שהחזרתי לך ויהיה נאמן לתבוע חציו וישיב ר' ירמי' שהחזרתי לך ויתבע ממנו וילך הדבר בסיבוב לעולם ואין כאן מיגו דהחזרתי דחזרה לא שייכה אלא בדבר שהוא מבורר של המפקיד ובטענת החזרתי יפטר הנפק' בשבועה אבל לא שבטענת החזרתי יהיו הנפקד תובע בעד חציו והמפקיד נתבע וכיון שהטבעת הזאת היה לזכות שניהם איך יאמר לו החזרתי לך דא"כ צריך לתבוע חציו ממנו וזה אינו חזר' כי אם תביעה שתובע בחציו מלבד החזרה, ואי אפשר לומר כן שהרי מתחילה ר' ירמיה משום דלא אמיד ליה עזריאל קיבל עליו אחריות כדי שתהיה בידו דוקא לו ואיך יעלה בדעתנו שהחזירה לו כמו שהקנה לו ומהאי טעמא אפשר לומר דמה ששיך החזרתי הוא על דמי חצי הטבעת העולים לו בחלקו כיון שנתן רשות למכרה בעת שימצא הכושר מאי אמר החזרתי לך חלקך מהמעות העולים בחצי הטבעת שיש לך אצלי וכאלו אמר נתתי לך מה שעולה לך בחלקך ויהיה נאמן בשבועה וא"כ שייך לומר מגו דמצי אמר החזרתי נאמן לומר לקוחה היא בידי ואני תופסה בחובי:
אבל מה שנראה טוב וישר ופשוט כביעתא בכותחא מה שמובן מתוך כתב יד שבתורת שליח או שותף ירדה לידו הטבעת הזאת ואף אם הנפקותא חדא דשותפין ושלוחין דין אחד להם להתחייב באונסין ולא שייך מגו דנאנסו משקיבל עליו אחריות כנז' אפ"ה איכא מגו אחרינא מעלייתא וזה שאם באנו לתפוס לשון אחרון שהוא העיקר שאמר מפני שלא היתה שעת הכושר לא היו יכולין למכרה ומשום הכי הניחה בידו וברשותו עד מצוא שעת הכושר ולא סילק רשותו כי אם שלא למשכנה שלא מדעת חבירו לפי שאין לו הנאה במה שממשכן אות', ואפשר שיהיה לו הפסד שע"י זה יתגלה הענין ויודע הדבר לבעלים אבל למכור לא סילק רשותו וכחו אם ימצא זמן הכושר למכור אפילו שלא מדעתו, ומאחר שכן יש לדונו או בתורת שותף או בתור' שליח, בתורת שות' כיון שהיו שותפים ביריד וזכו באות' הטבעת ואין בה תורת חלוקה ונשארה בשותפות ביניהם וקיבלה הר' ירמי' ההנ' למכרה נאמן הוא לומר לקוח' היא בידי ואין לך עלי כי אם המעות שאני תופס בשביל זה שיש לי עליך במגו דמצי אמר מכרתיה בשומא הנז' בכתב יד ונשבע שבועת השותפים נאמן ג"כ לומר לקחתיה עמך בשומא הנז'.
ואם דיינינן ליה בתורת שליח שעל חלקו שוייא שליח כיון שלא שינה משליחותו יכול לומר שליחותא דידי עבדית ומכרתיה בסך הקצוב בכתב ידו ונשבע שכך הוא הואיל ולא עבד מהקצב' ההיא שקצב שכיון דמצי אמר שליחותי עבדית ונפטר בשבועה השתא נמי דאמר לקוחה היא ממך לאחר מכאן נאמן לומר לקוחה היא בידי ומ"מ צריך הוא לגלגל בשבועתו שהוא חייב לו כנגד תביעתו ויותר והדברים ברורים ואין צריך להאריך בזה: ועוד איכא מגו מעלייא אחרינא דמצי אמר מכרתיה בפחות והיה נאמן בשבועה דנהי דאיכא שומא קצובה לאו למימרא שלא ימכרנה בפחות דא"כ הוה ליה לפרושי אלא השומא היתה לענין שאם נגנבה או נאבדה שחייב לשלם הערך ההוא אבל לענין מכר כיון שנתן לו רשות למכור בעת מצוא זמן הכושר ולא התנה עליו בפירו' שלא ימכור בפחות נאמן לומר מכרתיה בפחות ואף אם היה הדבר מסופק אם היתה השומא לענין המכר או לענין אם נגנבה או נאבדה וכו' עכ"ז יד בעל השטר על התחתונ' והמוחזק ישבע שלענין גנבה ואבדה היתה השומא ולא לענין המכר כיון שנתן לו רשות למכור ולא התנה עליו שלא ימכרנה בפחות והשתא אמרינן מגו דמצי אמר מכרתיה בפחות ונאמן בשבועה נאמן ג"כ לומר לקוחה היא בידי בשומא עצמה ואני תופס השאר בעד מה שאתה חייב לי מהשותפות של התכשיט שנמכר לדוכוס מאנובי"ר ועל היותר שתובע מעזריאל יפטר ממנו עזריאל הנז' בשבועת הסת שלא היה שותפו בתכשיט ההוא ואם בחשבון המעות שקיבל עזריאל מהר' ירמיה היתה שום הודאה במקצת יגלגל בה שבועת שלא היה שותפו בתכשיט ההוא וכו'.
אחר זה במותב תלתא הוינא יתבין ובא ה"ר שמואל אחיו של ה"ר ירמיה הנז' ותבע אותו לדין על אותה טבעת עצמה ואמר שהר' ירמיה הנז' היה שותפו כאשר רצה ללכת ליריד הנז' וכל א' הטיל לאמצע השותפות קצת סחורה בשומא ידועה כדי להוליכה ליריד וכל מה שירויחו שם הן בסחורות הללו הן זולתם יהיה לאמצע והלך ר' ירמיה הנז' ליריד בסחורות ההם ועכשיו תובע חלקו במציאה ותובע חלקו בחצי האחר שקנה מעזריאל הנז' והר' ירמיה השיב שמעולם לא היה לו שותפות עמו כלל אלא עיקר השותפות היתה עם עזריאל שהיה שותף עם הר' שמואל פושנא הנז' ויען שעזריאל לא היה אמוד בעיניו של ר' ירמיה בקש ממנו ערב שאם יהיה שום הפסד ח"ו שיפרע מן הערב ועזריאל הביא לה"ר שמואל ולהיות ערב בעדו ונתרצה ה"ר ירמיה הנז' בכך באופן שלעזריאל נתן אותם הסחורות להוליך ליריד למכור, ועמו הית' שותפו' של ר' ירמיה ופסקנו דאין לשמואל שום תביעה נגד רבי ירמיה לא בחלקו במציאה ולא בחצי שקנה מאת עזריאל וזה אף אם יוד' בשותפות והטעם שבמציאה הוי דבר שלא בא לעולם ולא שכיחא ומשום הכי לא אסיק אדעתיה בשעת השותפות אם לא שהקנה בפירוש אפילו מציאה בדרך ואפי' במתנה איכא פלוגתא דרבוותא ומצי התופס לומר קים לי כמאן דאמר לא מהני תנאה ומכ"ש דליכא תנאה כלל:
ומה שתובע בחלק שקנה מעזריאל אף אם יודה בשותפות יאמר דוקא נשתתפתי עמך באותן הסחורות או בדבר הבא מחמתן אבל לא בדבר שלא בא מחמתן ולא אסיק אדעתין דמילתא דלא שכיחא היא ולא דמי לריוח שבא מאותן הסחורות עצמן דאע"ג דדבר של בא לעולם הוא אפ"ה מילתא דשכיחא ויש דבר במה יחול הריוח אבל לקנות מציאה כעין זה לא אסיק אדעתיה ומילתא דלא שכיחא הוא:
ועוד אף אם יודה בשותפות הנה לדברי שמואל עצמו כבר בטלה השותפות לפי שלא היתה שותפות כי אם בהליכה ליריד אבל לא לאחר החזרה דאין סברא לומר שהיה שותפו לעול' וכיון שקניית הטבעת הית' לאחר החזרה מן היריד זמן מרובה וכבר עשו החשבון מה שעולה לריוח או להפסד אין לשמואל עליו שום תביע' כלל ואפי' שבועה בעלמא שאף לפי דבריו בטלה השותפות:
וכאשר ראה שלא הועיל כלו' בתביעתו של מציאה אמר שמא גנובה היא כאשר נודע לי מפי עזריאל עצמו ואם היא גנובה לדברי מוהר"ר איסרלן בהגהותיו בהלכות שותפים סי' קע"ו סעיף יב וז"ל וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו וכיון שהית' גנובה בזמן השותפות ביריד הנז' הרי יש לחלק להר' שמואל בחלקו של הר' ירמי' אם יודה בשותפות ואם לא יודה ישבע כיון שיש דררא דממונא והיתה תשובתינו דאף את"ל שהיה שותפו קי"ל דגנבה וגזלה ומציאה דין א' להם ורוב הפוסקי' ככולם חולקים עליו של מוהרמא"י ואף אם הרב ס"ל כותי' כיון דר' ירמיה תפוס מצי למימר קים לי ומאן דאמר דגנבה דומיא דמציא' אע"ג דמיעוטא הוו לגבי רוב הפוסקי' מכ"ש שרובם ככולם מסכימים לפרש דברי הירושלמי בתמיהא לומר מציאה וגזילה חולקין פירוש אלא שאין חולקים וכבר תמה בעל ש"ך בסי' הנז' על מוהרמא"י ואמר למה חילק בין מציאה לגנבה וגזלה כיון דהירושלמי בחדא מחתא תני להו והניח דבריו בצ"ע ולפי דעתי איפשר לו' שמוהרמא"י מפרש דברי הירושלמי בגנבה דליכא בה סכנה דומיא דמציאה ובהגהות ובד"מ מיירי בגנבה דאית בה סכנה לשניהם ומשמע ליה מדברי הירושלמי דמציאה דגנבה וגזלה אין חולקין דמפרש לה בלשון תמיהא כנזכר ומינה נשמע דגנבה וגזלה דאין בה סכנה דומיא דמציאה אין חולקין הא דאית ביה סכנה ולא הוי דומיא דמציאה אין חולקין וכן נראה למי שמעיין בדבריו בהגהו' וכפי זה דאף מוהרמא"י מודה דבגנבה דאין בו סכנה אין חולקין וכל זה אם היה ר' ירמיה מודה בשותפות ושהיתה גנובה אתו ומכ"ש שאינו מודה בשותפות ומכ"ש שכבר נתקיים מפי עזריאל בב"ד שהיתה מציאה והודאתו כק' עדים דמייא ותביעה זאת היה לו לר' שמואל לתבוע לעזריאל שותפו בתחלה ולראות אם יש לו שום זכות בתביעה זאת כנגדו שכפי האמת כפי מה שעלינו בפסק זה זכה עזריאל שלא מדעתו ונפטר משותפות ה"ר שמואל בענין הטבעת כיון דליכא תנאה בפירוש בפועל ששכרו ללקט מציאות זהו מה שנפסק לפסק הלכה. היו' ט"ו לאלול משנת חכת"ה לה' לפ"ק: